ביוני 2010הגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקריית שמונה כדי לחזות ברשת סיבים אופטיים שמעבירה אינטרנט במהירות של 100 מגה־ביט לשנייה. מדובר היה בניסוי רחב היקף של פרישת סיבים אופטיים על תשתיות של חברת החשמל. 150 משקי בית בני מזל חוברו לאינטרנט אולטרה־מהיר בחינם, בניסוי שבו השתתפו ספקיות האינטרנט הגדולות, 013 נטוויז'ן, 012 סמייל ואורנג'.

באותו אירוע טבע נתניהו את מטבע הלשון המפורסם "טרקטור סובייטי" בבואו לתאר את מהירות הגלישה בישראל. הוא הוסיף כי "מצפון תיפתח הטובה, ואני מקווה שתוך שנתיים מהיום נרשת את הארץ ונהיה במצב שבו נוכל להביא את האינטרנט שבקרית שמונה לכל ילדי ישראל, לעסקים, למחקר ולרפואה, לשעות הפנאי ולבידור. זה ביטול פערים ודבר טוב ולכן אני מברך על הניסוי".

סגירה

לקח הרבה זמן להפוך את הניסוי למציאות. צריך היה לתפור רישיון תקשורת מיוחד למיזם הסיבים שמגדיר ייצור היברידי: חלקו (40%) בבעלות חברה ממשלתית, חברת חשמל, וחלקו השני בבעלות משקיעים פרטיים. גם את המשקיעים לקח זמן לקבץ ולבחור טכנולוגיה, מודל פעילות ולצאת לדרך.

הרישיון לחברה הוענק 3 שנים מאוחר יותר, באוגוסט 2013. גם אז לא חסרה ציונות בהצהרות. "מיזם הסיבים יתן דחיפה לתעשיית הידע בישראל, הוא יעודד יזמים ונותני שירותים לפעול בסביבה של מהירויות פס גבוהות וינצל את התשתית הטכנולוגית לטובת פיתוחים חדשים", אמר שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, במעמד הענקת הרישיון.

באותו מועד העריך ארדן כי חברת החשמל תשקיע 5 מיליארד שקל לאורך חייו בתשתיות. עבר עוד זמן, ובמאי 2014 הושקה פעילות החברה עם הצעה לצרכן באירוע רב רושם — גם הוא נוטף ציונות והבטחה. אז גם הושק המותג המסחרי של החברה: Unlimited. בספטמבר 2014 חוברו לקוחות ראשונים בבאר שבע.

כמעט שנה וחצי מאוחר יותר — וחברת הסיבים האופטיים IBC על כרעי תרנגולת. ל–IBC אין די כסף בקופה לסיים את 2016, מספר לקוחות החברה הוא מועט וגם מספר הבניינים המחוברים נמוך.

שלשוםהודיע מנכ"ל החברה, דני לאובר, על פרישה מבלי שנבחר מחליף, וזאת לאחר שבינואר הקודם הוחלף היו"ר. החברה ניסחהתוכנית הבראה ותוכנית עבודה לשנתיים הקרובות שדורשת הזרמה של מאות מיליוני שקלים. אלא שאין, בינתיים, מי שישקיע את הכסף הזה.

סגירה

אלה הסיבות שהובילו לכישלון המיזם

1. 
ריבוי בעלי מניות

ריבוי בעלי מניות הוא קללה. בשוק התקשורת אנחנו מכירים את זה היסטורית גם מ–yes וגם מ–HOT. לכל בעל מניות לא רק השקפה משלו, אלא גם אינטרסים משלו — וזה תוקע את החברה. IBC הוקמה תחת בליל של חברות: ארבע בעלות עניין ישראליות עם 7.5% כל אחת, עוד 30% לחברה מסתורית משוודיה בשם ויה־אירופה, ועוד 40% לחברת החשמל. רק כדי לסבך את העניינים, כל החברות במיזם הן גם ספקיות שלו: טמרס־טלקום היא ספקית של קיבולת בינלאומית; באטם מספקת ציוד תקשורת; בינת מבצעת התקנות; חברת החשמל מבצעת עבודות והתקנות בכבל מתח גבוה; ו־ויה אירופה היא הספקית של מערכת חיוב הלקוחות וצירוף ספקי השירות על גבי הסיב, מה שמכונה גם הפורטל.

לכל בעלי המניות, שהם הספקים, היה אינטרס לגבות מ–IBC הרבה כסף על ציוד ועבודות, ולא לחכות לדיווידנדים. בעקבות הליך משפטי אנחנו יודעים למשל כי IBC התחייבה לרכוש קיבולת אינטרנט בינלאומית מטמרס בעשרות מיליוני שקלים, לפני שהיה לה לקוח אחד. חלק מבעלי המניות סיפרו על רכש ציוד יקר של סיסקו שנערם במשרדי חברת החשמל — הרבה לפני הביקוש והצורך.

2. 
טכנולוגיה יקרה

מיזם IBC בחרלפרוש סיבים בטכנולוגיה חדשנית, אך עם מעט ניסיון בעולם: Peer To Peer, המשולה לסלילת 'אוטוסטרדה' פרטית לבית הלקוח. מדובר בטכנולוגיה הטובה והמהירה ביותר להעברת אינטרנט, אך היא גם יקרה מאוד. היא מצריכה הרבה סיבים וקשה יותר לפרוש אותה על רשת חשמל עילית.

בעולם, סיבים עבור טלקום נפרשים בשיטה המכונה PON. במקום "סיב פרטי" עד הבית אפשר לדמיין עץ שמתפצל עוד ועוד. איכות הגלישה פחות טובה, אך כנראה מספקת. טכנולוגיית PON משרתת הרבה ספקיות טלקום בעולם והיא זו שמרשתת את מיזם Google Fiber בערים שונות בארה"ב, שבאמצעותו גוגל מוכרת שירותי תקשורת. עלות הפרישה בשיטה שבחרה IBC מגיע לאלפי שקלים לחיבור מלא של בניין (כולל סוויץ' בחדר המדרגות). אז איך גובים מהלקוח מחיר סביר ואיך רואים על זה החזר השקעה?

בראיון ל–TheMarker בנובמבר 2013 אמר חיים טייכהולץ, מי שהיה מנכ"ל אלקטל־לוסנט ישראל, כי "יש כיום מעין התפכחות מרעיון הסיבים, כולל אמירה חדשה שגורסת כי כבלי הנחושת הם לתמיד. להגיע עם סיב עד כל בניין זה בסדר, אבל העלויות הגבוהות של פרישת סיבים הן בתוך הבניינים עצמם. העלות המוערכת היא 1,000 שקל לדירה — וזה חסם גדול מאוד. רשת הנחושת כבר קיימת, ולטווחים קצרים אפשר להעביר עליה מהירויות גבוהות מאוד".

הבחירה בטכנולוגיה גם האטה את קצב פרישת הסיבים של IBC. עד היום יש מהנדסים שטוענים שהדרך היחידה להציל את המיזם היא לשנות את טכנולוגיות הפרישה.

סגירה

3. 
פורטל פרו־צרכני

חברת IBC בחרה גם במודל מיוחד לשיווק הקווים שלה. לקוח שמחובר לסיב נכנס לאתר אינטרנט שם הוא רואה את כל ספקיות האינטרנט שזמינות עבורו, מה המהירויות ומה העלות. הוא יכול בכל רגע ללחוץ ולהחליט מי ספקית האינטרנט שלו וגם להחליף ספקיות. זהו מודל פרו־צרכני, אבל הוא הרתיע חברות גדולות כמו סמייל ונטוויז'ן, שהעדיפו לא להיות על אותו המדף עם ספקיות אינטרנט קטנות. עד רגע זה השתיים לא הצטרפו לפורטל וכך נמנע מ–IBC הכוח השיווקי הגדול שלהן.

בנוסף, הספקית בזק בינלאומי לא הצטרפה בגלל קשרי הבעלות עם בזק והספקית הוט־נט לא הצטרפה בגלל קשרי הבעלות עם HOT. גם כיום מתנות סמייל ונטוויז'ן (שהן פרטנר וסלקום) הצטרפות למיזם בביטול מודל הפורטל. הן רוצות לחכור את הקו ולהיות בקשר ישיר עם הלקוח ולא דרך מתווך. חברת ויה־אירופה היא זו שמספקת את הפורטל וזו הדרך שלה לראות כסף מהמיזם — ולכן עד כה היא לא הסכימה לוותר עליו.

4.
 שירותים נלווים

כשהושקה פעילות Unlimited, החברה האמינה כי על גבי הסיב יוצע אינטרנט ללקוח, אבל גם שירותי טלפון, טלוויזיה ושירותים נוספים. מאחר שלמיזם לא הצטרפו החברות הגדולות, כרגע המיזם מציע רק מוצר אחד: אינטרנט, וגם זאת דרך ספקיות קטנות יחסית כמו אקספון. כך, אם לקוח רוצה קו טלפון ביתי או שירותי טלוויזיה, הוא צריך להזמין קו נוסף מספקית אחרת.

5. 
מחיר פחות משתלם

האינטרנט המהיר ב–IBC מוצע במחיר של 120–125 שקל בחודש, תלוי בספקית ל–100 מגה. המודל העסקי הוא ש–IBC מקבלת 100 שקל בחודש והשאר הולך לספקית. בניכוי מע"מ, לא נשאר לה הרבה בכיס — ואכן מספר ספקיות כבר נטשו את הפלטפומרה.

ואולם הבעיה האמיתית היא מול הצרכן. הרפורמה בפס הרחב, שהחלה לפעול במאי 2015, מאפשרת לצרכן לרכוש אינטרנט 100 מגה ב–99 שקל בחודש — כולל ספק ותשתית. אמנם הקו של IBC איכותי יותר ומציע קו סימטרי (כלומר גם מהירות Upload של 100 מגה לשנייה), אבל למרבית הלקוחות זה לא חשוב מספיק.

6. 
התחרות בבזק

מול IBC עומדות מתחרות כבדות משקל: ל–HOT יש תשתית והצעה שיווקית שקשה להתחרות בדמות טריפל; ובזק היא חברה עם תשתית יציבה בפרישה ארצית, אלפי טכנאים ומותג חזק. החברות הציעו לאורך השנים מבצעי שדרוג מהירות גלישה בחינם שבסך הכל עונים לביקוש.

בנוסף, לקראת סוף 2016 תשיק בזק באופן מסחרי את פרויקט הסיבים שלה המכונה BFiber שכבר מכסה 1.3 מיליון משקי בית שהם לקוחות פוטנציאלים. צריך משקיע עם הרבה אומץ ללכת נגד בזק הגדולה.

7. 
קשיים רגולטוריים

ל–IBC יש שני קשיים שקשורים לביורוקרטיה ולרגולציה. הראשון: בחלק מהערים, מסיבות ענייניות או לא ענייניות, מקשים על פרישת הסיבים של IBC. הכי מפורסמת בהקשר זה היא גבעתיים. בלי שצפתה בכך מראש, בכל פעם שהחברה רצתה לחפור ברחוב ולהניח סיב, היא חוותה קשיים בקבלת אישורים ממספר גדול של גופים, מה שעיכב את העבודות.

קושי שני מגיע מלמעלה. נראה כי כעת במשרד התקשורת מכהן מנכ"ל אשר בראש מעייניו חיזוק הדואפול של בזק ו–HOT. בתוכנית העבודה שפירסם המנכ"ל שלמה פילבר (עד כה מידע זה פורסם בהודעה לעיתונות), אין מלה אחת על המיזם הכה חשוב של IBC.

האנליסט ערן יעקבי מרוסאריו קפיטל, שחוזה שחורות לחברת הסיבים מיומה הראשון, טוען כי "בשלב זה אין היתכנות כלכלית למיזם ואנו לא רואים איך המיזם יצלח את דרכו אחרי 2016 ובעיקר אם בזק ו–HOT יאיצו את קצב ההשקעות שלהן. ניגוד האינטרסים בין בעלי המניות לבין המיזם היה ידוע מיומו הראשון. נסיונה הדל יחסית של ויה־אירופה גם היה ידוע, בשילוב של בעלי מניות ללא זהות אינטרסים, מודל עסקי בעייתי וטכנולוגיה יקרה".

לדברי יעקבי, "הכתובת היתה על הקיר. במדינות אחרות הושקעו הרבה יותר כספי ציבור במיזמים מהסוג הזה, אך בדרכים הרבה יותר חכמות מסתם שפיכת כסף טוב אחרי כסף רע. לא רק הסביבה העסקית והפנימית בעייתית בשלב זה עבור המיזם, אלא גם הטכנולוגיה יקרה מאוד, לא יעילה ולא כלכלית".

"המוביל הדיגיטלי"

האם ראוי להציל את מיזם הסיבים והאם ניתן? ראשית נאמר שמיזם הסיבים הוא בעל חשיבות לאומית. כפי שתיאר יעקבי, מדינות רבות השקיעו במיזמים דומים ממש כספי ציבור בגלל החשיבות הזאת. בישראל, ל–IBC יש תפקיד בתחרות מול דואפול בזק ו–HOT, בתמרוץ השקעות מצדן ובהצבת חלופה שלישית ללקוח. גם מאחורי המלים הגדולות של עידוד חדשנות, קירוב הפריפריה למרכז והגדלת הפיריון במשק יש אמת. שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, כינה את IBC "המוביל הדיגיטלי". יש בכך משהו.

נעשים צעדים ראשונים כדי להבריא את המיזם: היו"ר התחלף והמנכ"ל הנוכחי פרש, מונה סמנכ"ל כספים חדש (אורי ליכט), נכתבה תוכנית הבראה שאושרה בדירקטריון, נעשו צעדים לצמצום עלויות ונקבעו יעדים אגרסיביים לפרישה ולחדירה לשוק בשנתיים הקרובות. ואולם כל אלה הם רק קצה הקרחון כי המיזם זקוק לכסף.

הישועה למיזם לא תגיע מבעלי המניות. הקולני מביניהם, צבי מרום מבאטם, אמר לנו ש"המיזם גמור" והחברה שלו לא תשקיע בו שקל אחד נוסף. הוא מכנה את המיזם "הונאת פונזי" ושוקל צעדים משפטיים נגד החברה. בעלי מניות מיעוט אחרים נמצאים בדרגות דומות של חוסר שביעות רצון מההשקעה שלהם עד כה.

גם מחברת החשמל לא תבוא הישועה. ברשות החברות לא אוהבים את הרעיון שחברת חשמל, שנמצאת בחובות המסתכמים בעשרות מיליארדי שקלים, תזרים עוד כסף למיזם או חלילה תהפוך לבעלת השליטה בו. בכיר בממשלה הבהיר לנו כי "זה לא מיזם ממשלתי ואנחנו לא מתכוונים להציל אותו". לדבריו, אם החברה תגיע לחדלות פירעון אז נכסיה (תשתית הסיבים) יוצעו במכרז חדש.

המיזם זקוק למשקיע חדש עם כיסים עמוקים, שיקנה החוצה את בעלי המניות הקיימים ויהיה מוכן להשקיע עוד מאות מיליוני שקלים בהמשך הפרישה. רצוי שזה יהיה מישהו שמבין בטלקום. המועמדות הכי טובות לכך הן חברות הסלולר פרטנר וסלקום, שאין להן כיום תשתית קווית והן צריכות, בצר להן, לרכוש קווים מבזק. אלא שגם לחברות האלה אין כיום מספיק כסף בקופה להוצאות גדולות.