פסטיבל הזמר והפזמון הוא המוכר והמדובר ביותר בפסטיבלי הזמר בישראל, זהו פסטיבל שהיה גם אירוע לאומי. במשך שני עשורים היה הפסטיבל הזה מדורת שבט, בתחילה ברדיו, ולאחר מכן גם בטלוויזיה, טקס ממלכתי, רשמי, גולת הכותרת השנתית של תעשיית המוזיקה.

הפסטיבל הראשון נערך ביום העצמאות בשנת תש"ך, 1960 ביזמתו של איש קול ישראל, ישראל דליות (קישור הראיון המלא עמו נמצא פה). שירי הפסטיבל הושרו פעמיים: פעם על ידי זמר ופעם על ידי זמרת, מנחה התכנית היה יצחק שמעוני, והקהל באולם הוא זה שבחר את הזוכים בהצבעה חשאית. הפסטיבל הראשון הצליח מאוד. השיר הזוכה היא "ערב בא" בביצועם של עליזה קאשי ושמעון בר.

הצלחתו של הפסטיבל, הפכה אותו למסורת כמעט שנתית,  שירים רבים ממנו הפכו לקלאסיקה ישראלית. בין שירי הפסטיבל ניתן למנות את "בלדה לחובש" בביצוע יהורם גאון, "שיר לערב חג", בביצוע מירי אלוני, "פתאום עכשיו, פתאום היום" בביצוע שלמה ארצי, "סליחות" בביצוע יהודית רביץ, "אהבתה של תרזה דימון" בביצוע אילנית ואחרים.

עם השנים  סגנון השירים הפך למכופתר פחות ולבידורי יותר. את יצחק שמעוני החליפה רבקה מיכאלי וסגנונות פופולריים יותר כמו רוק, פופ ואפילו דיסקו נכנסו למסגרת התחרות. תהליך זה הגיע לשיא בשנת 1978, אז הוחלט שהשיר הזוכה בפסטיבל יישלח לתחרות האירוויזיון. הנוסחה הזאת הפיחה עניין רב בפסטיבל וגם הניבה את שני הזוכים הישראלים הראשונים באירווזיון: "אבנינבי" בביצועו של יזהר כהן, ו"הללויה" בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש.

הצלחה הזו ניבאה דווקא את מותו של הפסטיבל, משום שהעניין הציבורי הגדול עבר אל בחירת השיר שייצג אותנו באירוויזיון, במקום בפסטיבל הזמר עצמו. הפסטיבל הופסק הפסטיבל בשנת 1981, ובמקומו החל עידן ה"קדם אירווזיון", תחרות דומה למדי לפסטיבל הזמר הוותיק, אך עם שאיפות שונות לחלוטין: בתחרות נבחרו השירים הקליטים יותר, ואלה שחבר השופטים ניבאו את הצלחתם בתחרות האירווזיון עצמה.

מאז נעשו נסיונות שונים לחדש את מסורת הפסטיבל. רשות השידור החליטה לחדש אותו במסגרת פסטיבל ערד בקיץ 1987, יזמה שכמעט ולא יצאה אל הפועל בעקבות שביתת הרשות באותו הקיץ. גם בשנים 2000, 2001 ו-2013 קיימה רשות השידור את הפסטיבל, אך ההתעניינות בו לא היתה גבוהה כמו בשנות הזוהר של הפסטיבל.

בספרייה הלאומית שמורים חומרים מעניינים ומגוונים מכל שנות הפסטיבל. בואו לצלול עמנו אל שיר מספר אחת.