רחל בלובשטיין סלע (1931-1890) הייתה משוררת ומתרגמת, מהמשוררות המרכזיות והאהובות בשירה העברית, והמייצגת המובהקת של שירת העלייה השנייה. היא מוכרת בשם העט "רחל" ובכינויה "רחל המשוררת".

רחל נולדה ברוסיה למשפחה יהודית מסורתית משכילה, אחת מתוך 12 ילדים. בילדותה קיבלה שיעורי עברית, למדה בבית ספר יהודי ובגימנסיה, ובהשפעת אחיה הצטרפה לתנועת נוער ציונית. בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית, ושנה לאחר מכן התייתמה מאימה שנפטרה משחפת.

בשנת 1909, בגיל 19, נסעה עם אחותה לאיטליה על מנת ללמוד אמנות. בדרך ביקרו השתיים בארץ ישראל והחליטו להישאר ולוותר על הלימודים. תחילה התמקמו ברחובות, וב-1911 עברה רחל ל"חוות העלמות" שעל שפת הכינרת, בשאיפה לעסוק בחקלאות. בחווה נקשרה רחל לדמויות ציוניות בולטות, בהן ברל כצנלסון, א"ד גורדון וזלמן רובשוב (לימים שז"ר) שהיה לאהובה.

בשנת 1913 יצאה רחל ללימודי אגרונומיה בצרפת, לאחריהם נסעה לרוסיה ונשארה בה עד תום מלחמת העולם הראשונה. שם ככל הנראה נדבקה במחלת השחפת. ב-1919 חזרה לארץ והתיישבה בדגניה, ליד הכנרת שכל כך אהבה, אולם אז התפרצה אצלה השחפת ולכן סולקה מהישוב.

שירי רחל

רחל נפגעה עד עמקי נשמתה מהגירוש ונדדה בין דירות זמניות בצפת, ירושלים ותל אביב. היא התמסרה לכתיבה, חיה בדלות ובבדידות, והתייסרה בגופה ובנפשה בצל מחלתה ההולכת ומחמירה. הכנסותיה המעטות התקבלו מפרסום שיריה בעיתון "דבר" וקצבה חודשית קטנה מירושת אביה. היא נפטרה ב-1931, בהיותה בת 40 בלבד, ובשנים האחרונות לחייה כתבה את מרבית שיריה.

רחל כתבה שירה אישית, לירית ואמיצה, המעוררת רגשות עמוקים. בכתיבתה הרבתה לעסוק בנושאים ככמיהה לאהבה, געגועים, בדידות, החמצה, מותה המתקרב ואהבות נכזבות – לגברים, רעיונות ונופים. למרות התדמית הפשוטה והבהירה של יצירתה, רבים משיריה כתובים בתחכום ובשפה גבוהה, מכילים רבדים רבים ומזמינים עיון מעמיק. שירי רחל זוכים לאהבה ואהדה, ותופסים מקום מרכזי בתרבות העברית. שיריה נלמדים בבתי הספר, ורבים מהם הולחנו והושרו בפי מיטב הזמרים. 

בספרייה הלאומית קיים מגוון רחב של פריטים ארכיוניים הפותחים צוהר אל חייה של רחל ויצירתה. בין חומרים אלה שמורים שירים בכתב ידה של רחל, הקלטות של שיריה המולחנים ומעטפות דואר שנשלחו אליה בשפות שונות מרחבי העולם. בנוסף, בספרייה ניתן לעיין בשירי רחל, תצלומיה, מכתבים שכתבה ומאמרים שעסקו בה.