על הַפְּרִיחָה
לאברהם בן-יצחק
א
פְּרִיחַת הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר הָיְתָה בִּן-לַיִל
שָׁנִי כָּבֵד וָחַם בִּשְׁחוֹר עֲלֵי קְטִיפָה.
שְׂדֵרָה נִשְׁעֶנֶת אֶל גָּדֵר שֶׁל תַּיִל.
הַצֹּאן אֲשֶׁר רָגְעוּ לַעֲיֵפָה
חוֹזְרוֹת אֶל הַדִּירִים. הַתְּכֵלֶת הָרוֹגֶשֶׁת
הִצְנִיחָה עָב צְחוֹרָה מֵעַל כְּתֵפָהּ.
כָּל זֶה יֹאבַד אֵי-אָז כְּאוֹר נִשְׁבָּר בָּאֶשֶׁד,
כָּל זֶה יָקוּם לָעַד בְּרֵיחַ בַּר וּדְמִי.
וּבַשְּׁקִיעָה אָדֹם וְרַךְ הַדֶּשֶׁא
כְּאִלּוּ הוּא צָמַח מִשֶּׁקֶט שֶׁל דָּמִי.
***
אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.
כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע –
אַל תִּירָא.
