יהדות ארגנטינה היא הקהילה היהודית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית והשישית בגודלה בעולם היהודי - אחרי ישראל, ארצות הברית, צרפת, קנדה ובריטניה. אוכלוסיית יהודי ארגנטינה נאמדת ב־180 אלף איש, נכון לשנת 2020, ומרביתם חיים בבירה בואנוס איירס. הקהילה נחשבת למגוונת, מלוכדת ותוססת, והיא מפעילה מסגרות חינוך, חברה, תרבות ודת.

ראשית ההתיישבות היהודית בארגנטינה במאה ה־16, לאחר שיהודים ואנוסים מספרד ופורטוגל נדדו לדרום אמריקה. בניסיון להתרחק מלשכת האינקוויזיציה בעיר לימה (כיום בירת פרו), שבה חי ריכוז יהודי גדול, התיישבו יהודים רבים במרחבים שהפכו לימים לארגנטינה. עד ביטול האינקוויזיציה ב־1813 נטמעו היהודים בחברה הכללית ולא נותרו קהילות פעילות.

גל ההגירה המשמעותי שהביא להתפתחות הקהילה המשגשגת החל באמצע המאה ה־19 עם הגיעם של יהודים מאירופה ומהאימפריה העות'מאנית. ההגירה צברה תאוצה מ־1880 למשך כמה עשורים. העוני והצפיפות בקהילות היהודיות במזרח אירופה, במיוחד בתחום המושב שבאמפריה הרוסית, גילויי האנטישמיות והפרעות ברוסיה הניעו יהודים רבים להגר לעולם החדש. חופש הדת שהכריזה הרפובליקה הארגנטינאית הצעירה ומדיניותה הידידותית למהגרים גרמו ליהודים רבים להתיישב בה. בתוך שנים ספורות הוקמה בארגנטינה תשתית קהילתית יהודית ענפה ופעילה.

המושבות היהודיות בארגנטינה

אחד המיזמים הייחודיים בתולדות ההתיישבות היהודית בתפוצות יושם בארגנטינה בסוף המאה ה-19: כדי לפתור את מצוקתם של יהודי מזרח אירופה, החליט הברון מוריס דה הירש להקים בארגנטינה מושבות חקלאיות וליישב בהן מיליוני יהודים מאירופה. אומנם המפעל השאפתני נתקל בקשיים ולא הגיע לממדיו המתוכננים, אך במשך עשור הוקמו כ־170 עיירות וכפרים חקלאיים שבהם התגוררו כ־10,000 יהודים שהגיעו מאירופה.

הגירת יהודים לארגנטינה נמשכה לאורך המחצית הראשונה של המאה ה־20, והתעצמה במיוחד בשנות ה־20 כאשר ארגנטינה נהנתה מפריחה כלכלית, בעוד ארצות הברית סגרה את שעריה למהגרים. יהודים רבים נמשכו לארגנטינה בשל אופייה האירופאי, ודוברי לאדינו נמשכו גם לשפה הספרדית המקומית, הדומה ללאדינו. לפי הערכות, ב־1919 חיו בארגנטינה כ־125 אלף יהודים, ב־1947 כ־250 אלף (ויש המעריכים 400 אלף) וב־1960 כ־275 אלף.

לאורך השנים יהודי ארגנטינה השתלבו היטב בחיי החברה, התרבות והכלכלה במדינה, ועם זאת חוו גם גילויי אנטישמיות ותקופות מתוחות. בתקופת המשטר הצבאי במדינה (בשנים 1983-1976) נעלמו ונרצחו עשרות אלפי ארגנטינאים, ועם הקורבנות נמנו יהודים רבים. שניים מהאירועים הטראומתיים בתולדות הקהילה היו פיגועי טרור שכוונו נגד מוסדות יהודיים בבואנוס איירס: 32 איש נהרגו ב־1992 בפיצוץ שגרירות ישראל, ו־85 איש נהרגו ב־1994 בפיצוץ המרכז הקהילתי היהודי.

בעשורים האחרונים מצטמצם היקף הקהילה בעקבות עלייה לישראל, הגירה למדינות אחרות ונישואים מעורבים. בין 2010 ל־2019 עלו לישראל כ־3,150 מיהודי ארגנטינה, ובשנת 2020 עלו כ־500 איש.

בספרייה הלאומית נאספו חומרים רבים המספרים את סיפורה של יהדות ארגנטינה. בספרייה שמורים תיקים ארכיוניים של קהילות, ארגונים ואנשים פרטיים, ובהם פרוטוקולים, תכתובות ומסמכים נוספים. כמו כן אפשר להתרשם מעיתונים שהוציאה הקהילה וכתבות בעיתונות העברית שעסקו בה; תמונות מחיי הקהילה ומהעלייה לישראל; כתוּבות, גלויות, כרזות ומודעות; כתבי יד, ספרים ומאמרים; והקלטות של קטעים מוזיקליים, הרצאות ועדויות אישיות.

​