נשמח לעזור בכל בקשה
פעילות העיצוב בישראל נוגעת בכלל תחומי החברה, בחיי היומיום, בייצור ובתעשייה המקומית. תחומי העיצוב מסתעפים למגוון התמחויות, המרכזיות שבהן הן: עיצוב חפצים ומוצרים לייצור יחידני ולתעשייה, עיצוב פנים וסביבה, עיצוב טקסטיל, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב דימויים, דברי דפוס ותקשורת חזותית במדיה מקוונת.
בישראל התפתח תחום העיצוב בשלושה צירים מרכזיים: הציר הראשון כלל הקמת מוסדות להכשרת אומנים, בעלי מקצוע ובהמשך מעצבים לתעשייה. מוסדות הכשרה אלו היוו את התשתית למוסדות האקדמיים להוראת עיצוב הפעילים בישראל כיום. בציר מקביל הובילו את העיצוב יצרנים יחידים או יצרנים במודל משפחתי, שפעלו במהלך שנות ההתיישבות הציונית, מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 ועד הקמת המדינה. במסגרת מודל ייצור משפחתי עוצבו מוצרים, בהסתמך על ידע ומסורת מקצועיים שהביאו עימם עולים מארצות מוצאם. ערוץ העיצוב השלישי התמקד בפעולת המעצב כיצרן של דגם ראשון המיועד לייצור המוני. פעילות מסוג זה התקיימה בישראל החל מאמצע שנות החמישים של המאה ה-20 בעידוד ממשלתי שהוביל להקמת מערכי ייצור מכניים תעשייתיים, בעיקר באזורי פיתוח.
צירים מרכזיים אלו באים לידי ביטוי באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני העיצוב, שבו מאוגדים ארכיונים של מעצבים ממגוון תחומי העיצוב. בכל אחד מהארכיונים אפשר למצוא סקיצות, דוגמיות חומרים, התכתבויות אישיות, התכתבויות מקצועיות ועסקיות בין יצרנים וספקים, גזרי עיתון, מסמכי מדיניות, תצלומים היסטוריים ותצלומים עכשוויים שצולמו במסגרת פעילות איסוף הארכיונים. חומרי הארכיון מאפשרים הצצה ייחודית לתהליכי העבודה שמאחורי התוצר הסופי ולמערך הכוחות שבין השחקנים השונים – המעצב, המזמין, הממסד הממשלתי והמשתמש – שהשפיעו על התפתחותם של תחומי העיצוב בישראל.
חלונות ראווה, מדפי תצוגה, אתרי אינטרנט, הסביבה הביתית, חללי העבודה והמרחב הציבורי הם מקצת מהמקומות שבהם אנו פוגשים את תוצריהם של עבודת המעצבים. מאחורי התוצרים המוגמרים נחבא תהליך ממושך הנובע מצורך ושימוש, התחשבות בקהלי יעד, אילוצים כלכליים, אפשרויות ייצור, היבטים סגנוניים ותדמיתיים, התייחסות לשיקולים מערכתיים ועוד. המורכבות הכרוכה בתהליך העיצוב דורשת מהמעצב מיומנות מקצועית, יוזמה, חדשנות, יצירתיות ותכלול של מגוון שיקולים בדרכו למוצר המוגמר. פרטי הארכיון באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני העיצוב, מאירים ומשקפים את חשיבותם של תהליכי עבודה אלה, חושפים מקורות השראה מפתיעים ושימוש באמצעי עיצוב מגוונים. בין פריטי הארכיון מצויים שלל סקיצות ושרטוטי ביצוע, תצלומים, דוגמיות חומרים, ותיעוד של טכניקות ואמצעי ייצור ששימשו את המעצבים בתהליך היצירה.
"אופנאית בעקבות בר כוכבא" – כך מכריזה כותרת שהתפרסמה בעיתון "הארץ" בקיץ 1963. בעקבות שיחה עם הארכיאולוג יגאל ידין, יצאו מעצבת האופנה פיני ליטרסדורף ומעצבת הטקסטיל נאורה ורשבסקי למערות עין גדי במטרה לשאוב מהן השראה: "מתרקם כאן ניסיון מעניין ליצור אופנה על יסוד הדגמים והצבעים של מלבושי העברים הקדמונים". סיורן של המעצבות, הוא דוגמה אחת לחיפוש אחר מקורות חזותיים ומציאת חומרים ליצירת "סגנון ישראלי". התפתחות תחומי העיצוב בישראל מאופיינת בניסיונות לייצר דימוי לאומי תוך חיפוש אחר מקורות השראה והקשרים מגוונים ומפתיעים: ממצאים ארכיאולוגיים, דימויים תנ"כיים, עבודות יד שאפיינו קהילות יהודיות בגולה ומלאכות פלסטיניות מסורתיות. במקביל סומן עיצוב הדימוי הלאומי כמודרניסטי ובינלאומי, וניכרות בו גם השפעות מתנועות העבודה מרחבי העולם. יצירתם של מעצבים שפעלו בישראל מתועדת באמצעות תצלומי מוצר ואופנה, סקיצות, גזרי עיתונות ומסמכים המצויים באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני העיצוב. חומרי הארכיון משקפים את תפקיד העיצוב בחיפוש אחר מאפייניה הייחודיים של הסביבה הארץ-ישראלית ואת הניסיון ליצירת זהות וסגנון לאומי.
מתת אל או הכשרה אינטנסיבית? באופן מסורתי נהוג לראות בכישרון וביצירתיות תכונות מולדות, ולא להתייחס אליהן כאל כישורים הנרכשים במסגרת מוסדית. מוסדות הלימוד בתחומי העיצוב מתמודדים עם מתח מובנה זה תוך פיתוח שיטות הוראה שמטרתן טיפוח יצירתיות וייחודיות, לצד הקניית יכולות תכנון ומיומנויות ביצוע. תהליך ההכשרה המאומץ נתפס פעמים רבות כתקופה מכוננת בהתפתחות זהותו המקצועית והאישית של היוצר. תוכניות לימודים להכשרת מעצבים, הן ביטוי לתפיסת מהות העיצוב וחלקו בסדר היום החברתי. למוסדות ההכשרה השפעה מרכזית לא רק על קהילת הסטודנטים והמרצים, אלא גם על התעשייה ועל השיח החברתי והתרבותי בישראל. בוגרי מוסדות הלימוד שהפכו לימים ליוצרים מרכזיים ולמרצים בעצמם, משמרים את חשיבות תקופת הלימודים ומתווים מחדש את חווית ההכשרה של הדורות הבאים. ברבים מהארכיונים האישיים של היוצרים המצויים באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני עיצוב, ישנם חומרים הן מתקופתם כסטודנטים, והן מעבודתם הפדגוגית כמרצים ואנשי מפתח באקדמיות, מוסדות ההוראה וההכשרה בישראל.
לא רבים יודעים שהמונח העברי "מותג" הוא הֶלְחֵם של המילים "מוצר" ו"תג". חיבור מילים זה משקף את הצורך לסמן ולבדל מוצרים מסוימים מאחרים באמצעות מיתוג ייחודי. כניסתו של תהליך המיתוג לעיצוב המוצר, מייצג בין השאר את המעבר מייצור בקנה מידה קטן, לייצור ההמוני המזוהה עם המהפכה התעשייתית. מאז שהחלו לסמן אריזות לצורך הבחנה בין מוצרים אלה לאלה, התפתחה והשתכללה מלאכת עיצוב המותג, וכיום היא מרכיב בסיסי בתהליכי הפיתוח, הייצור והשיווק של מוצרים ושירותים. תהליך המיתוג כרוך בתמצות המסרים, העמדות והרגשות שחברות מסחריות וקבוצות חברתיות ופוליטיות, מעוניינות להעביר לקהל היעד. כחלק מתהליך עיצוב המותג משמשים אמצעים חזותיים ומילוליים, בהם הסמליל, שם המותג, הגופנים, הצורניות והצבעוניות, להעברת מסרים לצרכנים. עיון בחומרי הארכיון המצויים באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני עיצוב מאפשר לבחון את תהליכי התהוותם של מותגים רבים בישראל, להתרשם מסמלילים שלא נבחרו בידי החברה, ולזהות לעומתם את אלו שנעשו נפוצים ומוכרים. עד היום מסייעים סמלילים אלה.
אמירתו המכוננת של לואיס הנרי סאליבן, הידוע כאחד מאבות המודרניזם, “form follows function” או "הצורה נובעת מהפונקציה", מבטאת את אחת ההשפעות המרכזיות על תחום עיצוב המוצר במערב במאה ה-20. מעניין לבחון אמירה זו לאור מגוון המגמות הבאות לידי ביטוי בתולדות תחום עיצוב המוצר בישראל. הבולטות בהן: עיצוב כמלאכה, עיצוב יחידני (one off) ועיצוב לייצור תעשייתי להפצה בארץ ומחוצה לה. במסגרת מגמות אלה עוצבו מוצרים בשלל חומרים וטכנולוגיות ייצור, בהם כלי בית, רהיטים, אריזות, מוצרי טקסטיל ואופנה, וכן מוצרים וכלים לייצור המוני אחיד בתעשייה. פרטי הארכיון המצויים באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני עיצוב שופכים אור על מגמות מגוונות בתפיסת עיצוב המוצר, על ההיסטוריות הרבות של תחומי העיצוב בישראל ועל התמורות הכלכליות, התרבותיות והחברתיות שהניעו אותן.
