הנרייטה סאלד (1945-1860) הייתה מנהיגה ציונית פורצת דרך, מחנכת ועורכת ספרותית. סאלד תרמה תרומה מכרעת ליצירת התשתית למערכות הציבוריות בתחומי הרפואה, החינוך, הרווחה והסיעוד בישראל. הייתה ממייסדות ארגון נשות הדסה, עמדה בראש ארגון עליית הנוער ופעלה לקידום זכויות נשים.

סאלד נולדה בבולטימור שבארצות הברית למשפחה שהגרה מהונגריה, הייתה הבכורה משבע אחיות, ששלוש מהן נפטרו בילדותן, וסייעה מאוד בגידולן. בגיל 16 סיימה בהצטיינות את לימודיה בבית הספר היהודי ובתיכון המקומי הכללי. היא נאלצה לוותר על לימודים אקדמיים מכיוון שהיו סגורים בפני נשים, ועבדה בהוראה בבית ספר לנערות. כבר אז בלטה הנערה האינטלקטואלית בכישוריה, רגישותה החברתית, פעילותה למען הכלל והשקפתה ההומניסטית.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 נחשפה לסיפורים הקשים של הפליטים שהגיעו בגל ההגירה של יהודי רוסיה לארצות הברית. כדי לסייע בקליטתם, ב-1891 ייסדה סאלד בית ספר ערב ללימודי אנגלית למהגרים. היא עסקה גם בכתיבה, עריכה ותרגום והקימה את האגודה הציונית הראשונה בבולטימור. בהמשך עברה לניו יורק, ודירתה הייתה למוקד פעילות של נשים יהודיות משכילות שנרתמו לקידום הרעיון הציוני. ב-1904 החלה ללמוד בבית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים, והייתה האישה הראשונה שלמדה במוסד.

ב-1909 ביקרה סאלד בארץ ישראל ונחרדה למראה העוני, התחלואה, תנאי החיים הקשים וההיגיינה הירודה ביישוב. בשובה מזועזעת לארצות הברית החליטה להתמקד בעשייה ציונית, ולשם כך הקימה ב-1912 את ארגון הדסה, הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה. בקסמה סחפה את נשות יהדות ארצות הברית לפעילות למען שיפור מעמדן וקידום הבריאות והרווחה בארץ ישראל. בזכות כישוריה וקשריה החמים עם יהדות ארצות הברית גייסה לאורך השנים תרומות שאפשרו לה להגשים את חזונה. ארגון הדסה הלך והתרחב, מתנדבות נשלחו לארץ, וב-1918 שוגרה לירושלים משלחת רפואית, שהפכה לימים לבסיס להקמת ההסתדרות הרפואית הדסה. 

העלייה לארץ

ב-1920 עלתה סאלד בת ה-60 לארץ וניהלה את פעילות הרפואה והרווחה של ארגון הדסה. נוסף למרפאות שהפעיל הארגון ביישוב, סאלד יזמה הקמת בתי חולים, בית ספר לאחיות, בית ספר לעבודה סוציאלית ומיזמי רווחה. היא כיהנה בהנהלה הציונית העולמית והחזיקה את תיק החינוך והבריאות. ב-1933, בהיותה בת 73, מונתה סאלד לנהל את עליית הנוער. בהובלתה קלט הארגון בארץ כ-30 אלף ילדים ובני נוער שנמלטו מהשלטון הנאצי ורבים נוספים מארצות ערב. הארגון סיפק להם מגורים, מסגרות חינוך ושירותי רפואה ורווחה. 

סאלד נחשבה אישה אידיאליסטית, חמה ולבבית, דמות דומיננטית וייחודית בהנהגה הציונית. היא לא נישאה ולא נולדו לה ילדים, אך היא כונתה "אם היישוב", ולזכרה נקבע יום האם בישראל בתאריך פטירתה. על שמה נקראו בתי ספר, מכון מחקר, כפר נוער, רחובות בערים רבות וקיבוץ כפר סאלד שבגליל.

בספרייה הלאומית נאספו שפע חומרים השופכים אור על דמותה המרתקת והמיוחדת של הנרייטה סאלד. באוספי הספרייה אפשר להתרשם ממכתבים שכתבה, מאמרים וקטעי עיתונות שנכתבו על אודותיה, נאומים שנשאה, צילומים שבהם תועדה, כרזות שנגעו לפועלה ופריטים מגוונים נוספים.