ראשון לציון היא עיר בדרום גוש דן, המשתרעת מזרחית לחוף הים התיכון במישור החוף הדרומי של מדינת ישראל. בשנת 2022, שבה מלאו 140 שנה להיווסדה, ראשון לציון היא העיר הרביעית בישראל במספר תושביה, הנאמד ב־259,000 (לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באוגוסט 2022). העיר גובלת בבת ים, חולון ונס ציונה.

ראשון לציון הוקמה ב־31 ביולי 1882 כמושבה חקלאית ציונית. את היוזמה לייסוד המושבה הוביל "ועד חלוצי יסוד המעלה" בהנהגת זלמן דוד לבונטין, שדאג לרכישת קרקע בשטח 3,340 דונם הממוקמים כעשרה קילומטר דרומית ליפו. ראשוני המתיישבים היו 17 משפחות מאגודות חובבי ציון, שעלו ממזרח אירופה במסגרת העלייה הראשונה. ראשון לציון הייתה המושבה הראשונה של עלייה זו. לאחר כמה חודשים הצטרפו למושבה צעירים מתנועת ביל"ו.

המתיישבים עבדו בחקלאות והתמודדו עם תנאי מחיה קשים. מחסור במים, חוסר ניסיון בחקלאות וגניבות מרובות החמירו את המצוקה הכלכלית במושבה, במיוחד בקרב המשפחות חסרות האמצעים מבין המתיישבים. סכסוכים פנימיים שהתגלעו החריפו עוד את האווירה. נוכח המצב נשלח לאירופה יוסף פיינברג, ממייסדי המושבה וממנהיגיה, כדי להשיג תרומות. בעקבות פגישתו של פיינברג בפריז עם הברון בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, נענה הברון רוטשילד לבקשת הסיוע והעניק למושבה הלוואה לחפירת באר ותמיכה בנזקקים, אך התנה זאת בקבלת הדרכה חקלאית במימונו.

בכספים אלו העמיקו התושבים את חפירת הבאר במושבה עד שבפברואר 1883 נשמעה מעומק החפירה הקריאה "מצאנו מים", ולזכרה כונתה הבאר "באר מצאנו מים". הבאר פעלה במשך עשרות שנים ומוכרזת כיום כאתר מורשת. כשנה לאחר הקמת המושבה, כשהמצב הכלכלי החמיר, שילם הברון רוטשילד את חובות התושבים עבור הקרקעות ובתמורה עברו לבעלותו אדמות המושבה ופקיד מטעמו מונה לניהול ענייני המושבה.

מולדת הסמלים הלאומיים

בשנת 1885, במלאת שלוש שנים למושבה, יצרו ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ דגל בצבעי כחול לבן שבמרכזו מגן דוד. "דגל ראשון לציון" הונף בתהלוכה החגיגית, ולימים שימש מודל לדגל המדינה. נוסף לדגל, בראשון לציון נולדו גם סמלים לאומיים וציוניים אחרים. כך בשנת 1886 הוקם במושבה בית ספר יסודי, שלאחר קום המדינה נקרא בית הספר חביב, הנחשב לבית הספר העברי הראשון בארץ ישראל ובעולם כולו, והיה מוסד הלימוד הראשון שבו למדו בעברית בלבד. ב־1898 נוסד סמוך לו גם גן הילדים העברי הראשון. ב־1895 גובשה במושבה האורקסטרה של ראשון לציון, שהייתה לתזמורת העברית הראשונה.

בשנותיה הראשונות של ראשון לציון אבחנו המומחים מטעם הברון רוטשילד כי האדמה מתאימה לגידול כרמי ענבים לייצור יין, ובהמלצתם ניטעו במושבה כרמים. ב־1889 נבנה יקב ראשון לציון, ובתוך שנים ספורות כבר הועסקו בו עובדים רבים. היקב פעל בעיר עד שנת 2015, שבה הועברה פעילותו לגליל. עשורים רבים היה היקב חלק מהותי מיקבי כרמל, שבמשך שנים ארוכות נקראו יקבי כרמל מזרחי. בשנת 1920 קיבלה ראשון לציון מעמד של מועצה מקומית, ובעשורים הבאים היא התרחבה, התיישבו בה עולים רבים ואופייה השתנה מחקלאי לעירוני. ב־1950 הוכרזה ראשון לציון כעיר, הפיתוח בה הואץ והיא הפכה לאחת הערים הגדולות בישראל.

בספרייה הלאומית נאספו שפע פריטים היסטוריים הנוגעים לראשון לציון, מייסודה ועד ימינו. עם החומרים נמנים תכתובות ומסמכים אישיים וקהילתיים, ספרים, מאמרים, קטעי עיתונות, צילומים, גלויות, כרזות וכתבות בבלוג הספרייה. הפריטים, שרבים מהם נגישים לצפייה מקוונת גם מחוץ לספרייה, מעידים על תולדות העיר, האתגרים והסכסוכים בשנותיה הראשונות, אוכלוסייתה המגוונת, השינויים שחלו בה והפיתוח המואץ בעשורים האחרונים.