
חיפה היא עיר נמל השוכנת לחוף מפרץ חיפה. זוהי העיר השלישית בגודלה בישראל במספר תושביה, ולפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באוגוסט 2022 חיו בה כ־286,000 תושבים. אוכלוסיית חיפה מעורבת, מרבית תושביה יהודים. שטח העיר כ־64 קילומטר מרובע. זוהי העיר המרכזית במחוז חיפה ובמטרופולין חיפה, והיא משמשת מוקד כלכלי, תרבותי, תחבורתי, תעשייתי ומנהלי לאזור צפון ישראל.
ייחודה הגיאוגרפי של העיר, הנחשב בעיני רבים גם לסוד קסמה, בא לידי ביטוי בגיוון הטופוגרפי, בסמיכות של חוף הים להר המתנשא מעליו ובהיות מפרץ חיפה המפרץ הטבעי היחיד לאורך חופי הים התיכון בשטח ישראל. ואכן שכונות העיר התפתחו במישורים הסמוכים לחוף, במדרונות הכרמל ובפסגתו. השכונות במעלה ההר גובלות בחורש ים תיכוני, ומאזורים רבים בעיר נשקפים נופי המפרץ, הים התיכון והנמל.
נמל חיפה הוא אחד משני נמלי המסחר הראשיים במדינת ישראל, ובמשך שנים רבות שימש הנמל המרכזי של ישראל. סביב הנמל התפתחו אזורי תעשייה ומסחר שיצרו מקור פרנסה חשוב לתושבי העיר. אחד מסמלי העיר ומהמקומות המתוירים בה ביותר הוא הגנים הבהאיים, שהוכרו בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. הדת הבהאית, שמרכזה העולמי שוכן בחיפה, הקימה בעיר גנים תלויים מרשימים המשתפלים על פני 19 טרסות במורדותיו הצפוניים של הכרמל. הצמחייה הצבעונית מעוצבת בגינון מוקפד בצורת תשעה מעגלים שבמרכזם מתנשא מקדש הבאב.
ראשיתה של העיר ומקור שמה לוטים בערפל, אולם ידוע כי לאורך ההיסטוריה התקיים יישוב בדרום מפרץ חיפה. המפנה המכריע בתולדות העיר חל בתקופה העות'מאנית. בשנת 1761 נוסדה חיפה המודרנית, כאשר השליט המקומי ט'אהר אל־עומר הרס את העיר העתיקה ובנה כשני קילומטר מזרחה ממנה – באזור המכונה כיום העיר התחתית – עיר חדשה מוקפת חומה ומגדלי שמירה ומוגנת במבצר. במאות ה־18 וה־19 התפתחה חיפה גם מחוץ לחומות. בין תושביה החדשים בלטו חברי שני ארגונים נוצריים: הטמפלרים הגיעו מגרמניה, התמקמו תחילה במישור שלרגלי הכרמל (כיום המושבה הגרמנית) ובהמשך בפסגת ההר (כיום הכרמל המרכזי). חברי המסדר הכרמליתי התיישבו תחילה סמוך לחוף (כיום בת גלים) ובהמשך בסטלה מאריס שבראש הכרמל.
מאמצע המאה ה־18 התפתחה בחיפה קהילה יהודית, שהלכה והתרחבה עד להפיכתה של חיפה בראשית המאה ה־20 לעיר היהודית המרכזית בצפון ארץ ישראל. ציון דרך בולט בתולדות חיפה היה ייסוד הטכניון, ממוסדות האקדמיה הראשונים ביישוב העברי. אבן הפינה להקמת הטכניון הונחה ב־1912, והוא נחנך בשנת 1924. כמעט יובל לאחר מכן, בשנת 1972, נוסדה בעיר גם אוניברסיטת חיפה.
בד בבד עם התרחבות העיר המודרנית, מהמאה ה־19 חל פיתוח מואץ גם בנמל חיפה. במענה להגעתן של יותר ויותר אוניות קיטור גדולות, המעגנה שפעלה מאז ומתמיד בחוף חיפה התפתחה לנמל פעיל. פתיחת מסילת הרכבת מחיפה לדמשק ב־1905 ובניית המסילה מחיפה ללוד לאחר מלחמת העולם הראשונה העצימו את נחיצותו של נמל חיפה כאתר תחבורתי בין-לאומי חשוב. וכך בהדרגה החליפה חיפה את נמל עכו כמקום עגינה מבוקש לאוניות. בשנת 1933 נחנך נמל חיפה המודרני, הממשיך לצמוח גם במאה ה־21.
בספרייה הלאומית שמורים שלל חומרים היסטוריים המספרים את סיפורה של חיפה. בין הפריטים המגוונים הנוגעים לעיר מצויים ספרים, מאמרים, מחקרים, צילומים, גלויות, כרזות, דוחות, תכתובות, מפות, תוכניות הנדסיות ואדריכליות, תוכניות לימוד, מסמכים קהילתיים ואישיים וכתבות בבלוג הספרייה. עיון בפריטים, שרבים מהם זמינים לצפייה דיגיטלית מרחוק, מאפשר הצצה לתולדות העיר, לאופי אוכלוסייתה, לחיי הקהילה בה, לאבני דרך בהתפתחותה ולדו־קיום המאפיין אותה.
נמל חיפה הוא אחד מהנמלים המרכזיים והגדולים בארץ, והמוביל בשינוע מטענים. כבר בשנת ב-104 לפנה"ס הוזכר נמל חיפה, במסגרת מסע תלמי לאתירוס מקפריסין. המלך תלמי הנחית חיל גדול בנמל זה כדי להילחם במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, וככל הנראה שימש המקום יורדי ים עוד לפני כן. בתחילת המאה ה-12, עם הכיבוש הצלבני של האזור, הפך נמל חיפה למשגשג וחשוב. לאורך התקופה הממלוכית הצטמצם במעט השימוש בנמל, אולם עם תחילת שלטונו של ט'אהר אל-עמר במאה ה-18, השליט האוטונומי של הגליל, חזר הנמל לשימוש מלא. חוזה המדינה, הרצל, הזכיר את נמל חיפה בספרו "אלטנוילנד" וצפה כי יהפך לאחד הנמלים החשובים במדינה. הבריטים הקימו במקום נמל מודרני לאחר שכבשו את הארץ מידי העות'מאנים, וב-31 באוקטובר 1933 הוכרז רשמית על פתיחת הנמל.
גם בהקמת המדינה, שיחק נמל חיפה תפקיד מרכזי. ב-14 במאי 1948, עלה אלן קנינגהם, הנציב הבריטי האחרון, על אונייה של הצי הבריטי וציין את סופו של המנדט הבריטי בארץ ישראל. הדגל הבריטי הוסר מבניין המנהלה של הנמל. ב-30 ביוני 1948 נמסר הנמל באופן רשמי לידי עיריית חיפה ודגל ישראל הונף בטקס שסימל את עזיבתו הסופית של הצבא הבריטי. לאחר מלחמת 48' הפך נמל חיפה לשער המרכזי ב"עלייה ההמונית" לארץ.
המושבה נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים בשנת 1868, והייתה הראשונה להיבנות בגל השני שלההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל
הר הכרמל נחשב לקדוש בדת הבהאית, ובהאא אללה - מייסד הדת - הורה לבנו לבנות את אחד ממרכזי העלייה לרגל של הבהאיים על הכרמל. בנייתו של המרכז הבהאי העולמי החלה ב-1949 והתקדמה בשלבים לאורך עשרות שנים. המתחם הבהאי על הר הכרמל בחיפה משתרע לאורך של כמעט קילומטר. בקצה הצפוני של הרחבה ניצב מקדש הבאב. מעל לרחבה מטפסות תשע טרסות במעלה הכרמל המשמשות כציר האורך העיקרי של המתחם כולו, ומסתיימות בכניסה העליונה אל המתחם
נקודות ציון בהיסטוריה של חיפה, כפי שהשתקפו בעיתונות העברית המתפתחת