הקוראן הוא כתב הקודש של דת האסלאם. הקוראן מורכב מ-114 פרקים המכונים "סורות". כל סורה מורכבת מפסוקים המכונים "איות". על פי האמונה המוסלמית, הקוראן הורד לנביא מוחמד בסדרה של התגלויות באמצעות המלאך גבריאל. ההתגלויות החלו, על פי האמונה המוסלמית, ב-27 ברמדאן, המכונה "לילת אלקדר".

פרקי הקוראן מסודרים מן הסורה הארוכה ביותר, סורת הפרה (אלבקרה) ועד הסורה הקצרה ביותר, סורת האנשים (אלנאס). הפסוקים כתובים במתכונת המכונה "פרוזה מחורזת". כלומר, בניגוד לשירה, המשפטים אינם בעלי משקל שירי, אך הצלילים בסוף המשפט מתחרזים. הקוראן הוא אחד הספרים הקדומים ביותר בשפה הערבית, והוא מהווה את הבסיס למדע הלשון הערבית עד ימינו. יתרה מזאת, הקוראן מהווה את המקור הראשון והחשוב ביותר בקביעת ההלכה האסלאמית, שני לו רק מנהג הנביא (סונה).

השם "קוראן" מופיע לראשונה בקוראן עצמו בכשבעים פסוקים. ישנם שני פירושים למקור הלשוני של המילה. הראשון, הוא כי המילה נובעת מן המילה האשורית "קריאנא" שמשמעותה טקסט או לימוד. השני, הוא כי מקור המילה הוא בשורש הערבי "ק-ר-א" במשקל "פעלאן" שמשמעותו "דבר שקוראים אותו". כמו כן, מופיעים שמות אחרים לקוראן בטקסט הקוראני עצמו, ביניהם "הספר", "אלפרקאן" ו"הזיכרון".

המוסלמים מאמינים כי הקוראן הוא דברי אלוהים חיים שהורדו לנביא מחמד במהלך 22 שנות שליחותו. עד העלאת הקוראן על הכתב, פרקי הקוראן שוננו ונזכרו בעל פה. העברה זו בע"פ יצרה מספר מסורות קריאה של הקוראן. הח'ליף השלישי, עות'מאן בן עפאן, גיבש את נוסח הקוראן המוכר כיום. הקוראן דן בנושאים מגוונים הקשורים לחיי המאמינים, החל ממלחמה ושלום, עבור במסחר וכלה בחינוך ובחיי נישואים.

הקוראן משלב סיפורים מן הדתות המונותיאיסטיות שהיו בחצי האי ערב טרם הופעת האסלאם, היהדות והנצרות. במסורת האסלאמית דמויות תנ"כיות בולטות כמשה, אברהם ויוסף נחשבות כנביאים, כמו גם ישו.

בספרייה הלאומית ישנו אוסף מגוון של כתבי יד, ספרים מודפסים וחומרים דיגיטליים על הקוראן. באוספי הספרייה ישנם קוראנים עתיקים ונדירים מאוסף שלום יהודה, ספרים מודפסים רבים על פרשנות קוראן ומחקרים אקדמיים על הנושא. כמו כן, הספריה הלאומית היא בית להקלטות רבות של קריאת קוראן מכל רחבי העולם. אנו מזמינים אתכם להתרשם מאוספי הספרייה על הקוראן בגלריות המוצגות מטה.