
הנצרות האורתודוקסית היא ענף מרכזי של הנצרות, הנפוץ בעיקר במזרח ובדרום-מזרח אירופה. רבות מן המסורות של הנצרות האורתודוקסית מקורן באימפריה הביזנטית, ותחומי התפוצה שלה תואמים את תחומי השפעתה של אימפריה זו. משמעות השם "אורתודוקסיה" הוא "האמונה הישרה" או "הנכונה." שם זה בא לציין את אמונתם של הנוצרים האורתודוקסים כי הגירסה האורתודוקסית של הנצרות היא היורשת הישירה והקרובה ביותר של הנצרות בראשיתה ושל אבות הכנסייה הראשונים, שהיו רובם ככולם דוברי יוונית.
הנצרות האורתודוקסית ניכרת באמנות הייחודית לה, באדריכלות הכנסיות, ובעיקר בתרבות האיקונות – ציורי הקדושים – המשמרת מרכיבים רבים של האמנות הביזנטית ומועברת מדור לדור.
בארץ ישראל נמצאים מנזרים אורתודוקסיים רבים, והשפעתה של הנצרות האורתודוקסית ניכרת בנופי הארץ. בעבר היו כל הכנסיות בארץ אורתודוקסיות. עם הכיבוש הצלבני דחקו "הלטינים" – בני מערב אירופה – את הנצרות האורתודוקסית מכנסיות רבות, אך כיום ניתן למצוא בצד הכנסייה הלטינית, או מתחתיה – את רישומן של הכנסיות המקוריות, הביזנטיות-אורתודוקסיות. עם זאת נותרו בארץ כנסיות מנזרים אורתודוקסים פעילים רבים: ראוי לציין את מנזרי מדבר יהודה, סט. ג'ורג', חריטון והחשוב והפעיל שבהם – מנזר מר-סבא, וכן את מנזרי ירושלים – מנזר המצלבה שבעמק המצלבה, מנזר סן-סימון – ששכונת קטמון והקטמונים קרויות על שמו ("קַטָה מוֺנִי" – מתחת למנזר), הפטריארכיה היוונית בעיר העתיקה ומנזרים וכנסיות רבים נוספים.
רבות מאדמותיה של ירושלים נמצאות בבעלותה של הפטריארכיה היוונית-אורודוקסית, ונחכרות ממנה בידי הקרן הקיימת לישראל. על אדמות אלו בנויות בין השאר השכונות רחביה, טלביה, ניות, ועוד. רבים מתושביה של ירושלים היו בעבר יוונים-אורתודוקסים – שהתגוררו בעיר העתיקה ולאחר מכן ב"מושבה היוונית," הקרויה כך עד היום וצמודה למושבה הגרמנית.
בספריה הלאומית מצויים כתבי יד וספרים רבים העוסקים בנצרות האורתודוקסית וחוברו בידי מאמיניה, לצד פריטים העוסקים בכנסיות אורתודוכסיות נוספות כמו הכנסייה הארמנית. ראויים לציון מיוחד הם צילומי כתבי היד של ספריית המנזר בהר סיני, שעברו דיגיטציה בשנים האחרונות ומונגשים כעת לציבור באתר הספריה. כמו כן מצויים בספרייה ספרים רבים שמקורם בקהילה היוונית בירושלים ובהוצאת הספרים של הפטריארכיה היוונית בירושלים.
יום ההטבלה, ה-6 בינואר, הוא היום בו יוחנן המטביל הטביל את ישו בירדן לפי המסורות. העדות הנוצריות המזרחיות רואות ביום ההטבלה את יום האפיפניה, ההתגלות, היום בו התגלה ישו לבני האדם (על ידי יוחנן) כמשיח בן האלוהים. עדות אלו חוגגות על פי הלוח היוליאני (התאריך לפי הלוח הגריגוריאני הוא ה-19 בחודש). בערב החג חוגגים האורתודוקסים והאתיופים את האפיפניה בטבילה ובקידוש מי הירדן. אתר הטבילה שוכן במקום שבו, לפי המסורת, הטביל יוחנן את ישו, בסמוך ליריחו. בשנים האחרונות הוכשר המקום לקלוט אלפי מאמינים - נסללו דרכים והותקנו סככות, שירותים ומגרשי חנייה, ומאות שוטרים, אנשי צבא ומאבטחים שומרים על הסדר.
בעבר, האתר היה נטוש ומוזנח והיו פותחים אותו רק לימי האפיפניה. הטובלים היו מחליקים בגדה התלולה אל המים הסוחפים ומתקשים לעלות ולצאת מהנהר. כיום נבנו במקום מדרגות, דֵק עץ ומַצופים לבטיחות, וסדרנים המאפשרים לקבוצות קטנות בלבד לטבול בעת ובעונה אחת. במהלך שנת 2020 הושלם פינוי המוקשים שהוטמנו שם עוד בתקופת מלחמת העצמאות. אלפי אנשים מגיעים לטקס האורתודוקסי, רובם צליינים המגיעים בעיקר מרוסיה. לאחר הטקס, רוב הרוסים לובשים חלוק בד שבו הם טובלים בירדן ובו, בהגיע יומם, הם ייקברו. הטקסים מתחילים במנזר האורתודוקסי על שם יוחנן המטביל, שנקרא בערבית קסר אל-יהוד - ארמון היהודים. על פי המסורת, זו הנקודה בה חצו בני ישראל את הירדן. המנזר, שעל פי המסורת נבנה על ידי הלנה הקדושה, נטוש כל השנה ונפתח לכבוד החג. תנועת הצופים האורתודוקסים נמצאת ברחבה שלפניו כבר משעות הבוקר המוקדמות ומלווים את הטקס. בשעה 11:30, מגיע הפטריאך האורתודוקסי ומתקבל על ידי נכבדים ונציגי הצבא. כולם נכנסים לכנסייה הקטנה שבמנזר ובה הוא מקיים תפילה. אחרי התפילה יוצאים בתהלוכה אל אתר הטבילה.
באתר הטבילה, בחלקו העליון, מצטופפים אלפי מאמינים בשעה שהפטריארך מנהל אוכריסטייה (מיסה) ותפילה ארוכה. לבסוף מגיע הפטריארך אל החלק התחתון של האתר, נושא זר גדול של ריחן ובתוכו צלב. הריחן (בזיליקום) מקודש בעדות האורתודוקסיות ומשמש לקידוש המים ולהזיית מים קדושים (לפי המסורת הוא גדל ליד קברו של ישו, מסורת אחרת גורסת שהוא גדל על הצלב שמצאה הלנה ולכן הוא משמש גם בטקסי חג הצלב הקדוש). הפטריארך מטיל את הזר, קשור לסרט אדום, שלוש פעמים לתוך הנהר. בכל פעם משחררים יונה צחורה המסמלת את רוח הקודש שירדה על ישוע בעת הטבילה בדמות יונה. בתום הטקס נדחקים הצליינים הרוסים לטבול במים, רובם בתכריכים. כומר מטביל את המבקשים זאת עם זר ריחן וצלב. אחרי הטבילה נוסעים רוב הצליינים למנזר דיר חג'לא הקרוב, שם מחלקים להם ארוחת צהריים. רבים עומדים בתור בכנסיית המנזר להימשח בשמן אחרי הטבילה.
צילום: דן דנצ'ו ארנון
פרטי שמע מארכיון הספרייה העוסקים בנצרות אורתודוקסית: שירים ותפילות מהחגים
ארץ ישראל הייתה בתחום ההשפעה של הכנסייה המזרחית, וככזו נבנו בה לא מעט מוסדות אורתודוקסיים