הכתיב המלא
הכללים החדשים המתפרסמים כאן הם פרי תהליך יסודי וממושך. ראשיתו בבחינת מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת. המשכו בהצעה שהכין צוות מצומצם לקראת הדיון בוועדת הדקדוק של האקדמיה ובהתייעצות עם חברים רבים באקדמיה. ועדת הדקדוק דנה בהצעה, גיבשה את הכללים והגישה אותם למליאת האקדמיה לדיון כללי בשנת תשע"ו, ואחר כך שבה ודנה בהערות חברי האקדמיה. הדיון הסופי בכללים היה בשנת תשע"ז בשלוש ישיבות של מליאת האקדמיה: ישיבהשמז, ישיבהשמט, וישיבהשן. בישיבהשנה (תשע"ח) הוכנסו כמה תיקונים לכללים (בכלל ב חריג 1, בכלל ב הערה 2, בכלל ו סעיף 3).
השינויים שחלו בכללים מסומנים להלן בצבע אדום.
דיונים קודמים בכתיב
- דיונים בכתיב בוועד הלשון: דוד ילין, "הכתיב העברי", זכרונות ועד הלשון ה (תרפ"א), עמ' 54–64; "הוכוחים בדבר ההרצאה הקודמת", זכרונות ועד הלשון ה (תרפ"א), עמ' 65–85;"שאלת המלא והחסר" (שיחה), זכרונות ועד הלשון ו (תרפ"ח), עמ' 24–30; "מפעולות ועד הלשון", לשוננו ג (תרצ"א),עמ' 73–77; יוסף קלוזנר, "כתיב מלא או חסר", לשוננו י (תרצ"ט), עמ' 251–256; נ"ה טור־סיני, "לשאלת הכתיב העברי" לשוננו י (תרצ"ט), עמ' 257–261; הצעת כללי הכתיב, לשוננו יא (תש"א-תש"ב),עמ' 232–242; אספת ועד הלשון בסוכות תש"ד, לשוננו יב (תש"ד),עמ' 198–199,עמ' 200–239; נספחים לזכרון הדברים, לשוננו יב (תש"ד),עמ' 240–251; אספת ועד הלשון בל"ג בעומר תש"ד, לשוננו יג (תש"ה),עמ' 71–94; זאב בן־חיים, "לפתרון שאלת הכתיב ע"י ועד הלשון" (הרצאה בכינוס מורשי ועד הלשון), לשוננו יד (תש"ו),עמ' 136–142; כללי הכתיב חסר הניקוד, לשוננו טז (תש"ח),עמ' 82–89
- דיונים בכתיב במליאת האקדמיה: ישיבותמח,מט,נ,נא,נג (תשכ"ב-תשכ"ג); ישיבה ס (תשכ"ד), ישיבהעח,פא,פד,פה (תשכ"ז-תשכ"ח); ישיבהריא, רטז (תשנ"ד)
ועד הלשון והאקדמיה ללשון התלבטו במשך שנים רבות בקביעת הכתיב של העברית החדשה. בראשית ימי ועד הלשון נהגה שיטת הכתיב מיסודו של דוד ילין, ולפיה לכל מילה עברית יש כתיב קבוע. לימים קיבלה שיטת הכתיב הזאת את השם 'הכתיב הדקדוקי'. שיטה זו מבוססת על שיקולים דקדוקיים של אורך התנועות בעברית ובשפות השמיות, והיא מתאימה במידה מסוימת לכתיב המקראי, שאף על פי שאיננו אחיד הוא שומר על כמה עקרונות ונטיות (למשל אימות הקריאה יו"ד וּוי"ו לא תבואנה לפני דגש, פרט לחריגים ספורים).
הכתיב הזה, הממעיט באימות הקריאה, קשה לשימוש ללא ניקוד. רוב הטקסטים העבריים שנכתבו במהלך הדורות אינם מנוקדים, ויש בהם שימוש רב יותר באימות הקריאה. על פיהם התגבשה בוועד הלשון שיטת כתיב שנייה שזכתה לימים לכינוי 'הכתיב חסר הניקוד'.
באקדמיה ללשון העברית היו בשנותיה הראשונות דיונים רבים וסוערים בשאלת הכתיב, ובשנת תשכ"ח הוחלט לאמץ את שתי דרכי הכתיב הנזכרות פה: טקסטים מנוקדים ייכתבו על פי 'הכתיב הדקדוקי', ואילו טקסטים לא מנוקדים יוכלו להיכתב על פי 'הכתיב חסר הניקוד'. שיטה עקרונית זו התקבלה בציבור: רוב רובם של הטקסטים העבריים נכתבים בדורותינו בכתיב הלא מנוקד, ואילו הכתיב הדקדוקי נוהג בספרי קודש מנוקדים, בשירה, בספרי ילדים ובספרי לימוד לתלמידים צעירים ולעולים חדשים. עם זאת בכללים שלהלן הוצעה דרך להרכבת הניקוד במלואו על שלד האותיות של הכתיב המלא (התקני) לצרכים מיוחדים, כגון בספרי לימוד לראשית הוראת הקריאה והכתיבה.
השינויים בכללי הכתיב גופם
לפני האקדמיה עמדה השאלה אם בכלל ועד כמה לשנות מכללי הכתיב לאחר עשרות שנים שבהן היו כללים אלו תקפים. ההנחה הייתה שכללי הכתיב המלא התקני (לשעבר "הכתיב חסר הניקוד") אומצו ברובם בקרב המוציאים לאור ואף בציבור הרחב, וכך התגבשה במידה רבה בכתיבה העברית בת ימינו תמונת כתיב אחידה של מרבית המילים. על כן ראתה האקדמיה שלא לשנות את הכללים אלא במעט מן המעט, ובעיקר בכמה מקרים שהכלל היה בבחינת גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה (כגון הכלל שאין כותבים וי"ו במילים חָכְמָה, תָּכְנִית וכיוצא בהן).
לא שונו כללים שיש בהם תועלת מרובה לכתיבה (כגון יו"ד כפולה לציון הכינוי החבור ay, דוגמת אחיי), גם אם עדיין לא נעשו נחלת הכלל.
מכיוון שהאקדמיה רואה חשיבות בשמירה על תמונת הכתיב שהתגבשה, לא נקבעו כללים חדשים שהיו גורמים לשינוי בתמונת הכתיב של מילים רבות, גם אם היה בהם כדי לפשט את הכלל ולהקל את לימודו (למשל, לא נוספה וי"ו אחרי חטף קמץ במילה כגון צָהֳרַיִם [היא נכתבת עתה צוהריים ולא צוהוריים]; נשמר הכלל שאין כותבים יו"ד לפני שווא נח, דוגמת 'התלבש', 'מכתב' [ולא היתלבש, מיכתב]). מן הסיבה הזאת אין מנוס מהישענותם של הכללים על ידיעת מבנה המילה – השורש והמשקל, כגון כתיבת יו"ד במקרים של צירי כתשלום דגש.
אחד העקרונות שהנחו את מנסחי הכללים הקודמים היה הקשר בין כתיב צורת היסוד של המילה לכתיב של צורות נטייתה. בכללים החדשים נחלש עיקרון זה. המקרה הבולט הוא בכתיב של הצורות הנוטות של מילים כגון לב, מס, הנכתבות עתה ביו"ד (ליבי, מיסים).
בכללים הקודמים נקבע כלל יסוד שלפיו כל אם קריאה בכתיב המנוקד תיכתב גם בכתיב המלא. הכללים החדשים אינם נסמכים עוד על כללי הכתיב המנוקד, ועל כן נוספו בהם סעיפים המתארים את שימוש אימות הקריאה בכתיב המנוקד (כלל ג1, כלל ד2א).
כללי הכתיב החדשים קובעים את הכתיב העיקרי של העברית בימינו, הואהכתיב המלא (התקני). כתיב זה נועד לשמש בעיקר בכתיבה בלא ניקוד, אך גם בכתיבה בניקוד חלקי ואף מלא במידת הצורך.
הכללים מסדירים את כתיבת הווי"וים והיו"דים לשם ציון חלק מן התנועות ולשם הבחנת עיצורים מתנועות.[1]
לצד הכתיב המלא יוסיף ויתקיים הכתיב הדקדוקי המנוקד – מיסודו של דוד ילין – הנוהג בעיקר בטקסטים מן המקורות ובשירה. כלל בסיסי הוא שכל אות הנכתבת בכתיב הדקדוקי הזה, נכתבת גם בכתיב המלא. בגוף הכללים שולבו הנחיות לכתיבת אימות קריאה לפי מבנה המילה, כלומר כאלה הנכתבות גם בכתיב הדקדוקי.
הכללים שלהלן אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, הנכתבים לעיתים קרובות חסר במקום שהכללים מחייבים מלא, ובמיוחד על שמות פרטיים בעלי מסורת כתיב המשתלשלת לאורך הדורות, כגוןיעקב,משה, אהרן, כהן, יהושע, נעמי,שלמה,ירושלים.
הערה למעיינים: כשיש צורך להבהיר לאיזו מילה הכוונה, מובאת המילה בסוגריים בניקוד, בדרך כלל בכתיב הדקדוקי.
מסמנים כל תנועת u באות וי"ו, כגוןעוגה, שוק, סגור, יקום,כתבו; טורבינה;חולצה,הוזמן,רובו,כולם,סופר (סֻפַּר),משוגע,הופל,תסובינה,מכוון (מְכֻוָּן).[ראו עוד כלל ה, 3.]
מסמנים תנועת o בווי"ו, כגוןחוף,שופט,מולדת,שלוש,כוח,מוח,מאוד,פתאום, בנו(בְּנוֹ), כותונות,טוֹווֹת;[1]אופטימי;בוקר,רוב,כול(בנפרד, כגון 'הכול יודעים', 'למרות הכול', 'מכול וכול'), כתובת,תשובנה,סוב,תסובו,לשמור;אומנם,חוכמה,קורבן,קודקוד,תוכנית,אומן(אָמָּן),אומנות(אָמָּנוּת),הופקד(הָפְקַד),מושחז (מָשְׁחָז);אוזניים,ציפורניים,צורכיכם,יכולתי (יְכָלְתִּי),שיבולתך,כותונתי,חומרי ('החומר שלי' או שם התואר),אופייני,תקשורתי;יכולתם (יְכָלְתֶּם),ישמורך,לשומרו,בשוכבך;אונייה, חודשים;שורשים,קודשים.
יוצאים מכלל זה המקרים האלה שבהם אין מציינים תנועת o בווי"ו:
- תנועת o שבניקוד מסומנת בחטף קמץ, אם איננו בראש המילה, כגוןצוהריים(צָהֳרַיִם),מוחרת(מָחֳרָת), פועלו(פָּעֳלוֹ),נוהלי־ (נָהֳלֵי־), הועמד(הָעֳמַד),יוארך (יָאֳרַךְ) (ולא צוהוריים, מוחורת, פועולו, נוהולי־, הועומד, יואורך). הוא הדין לחטף קמץ שהפך לקמץ קטן עקב פירוק צרור שוואים, כגוןהוארכו,יוארכו (הָאָרְכוּ, יָאָרְכוּ).[2]
הערה: כותבים וי"ו במילים שבראשן חטף קמץ, כגוןאונייה,חורפים, וכך גם אם לפניהן באות אותיות השימוש, כגוןהאוניות(הָאֳנִיּוֹת). - כשיש אם קריאה אחרת: במיליםזאת,מאזניים,נאד,צאן,ראש,שמאל, מלאת(מְלֹאת);כה,פה,איפה; בעתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגוןתאמר,יאבד וכדומה (אולם בגוף ראשון יחיד:אומר,אובד [אֹמַר, אֹבַד]); במקור המוחלט של נחי ל"י, כגוןהיה(הָיֹה), עשה (עָשֹׂה); בשמות פרטיים כגוןשילה (שילֹה).
אבל במילה המסתיימת בתנועה o ובאל"ף, תצוין התנועה בווי"ו:אפוא,מספוא; למצוא,לבוא; אבללא,הלא (וגםהלוא). כן נכתבת וי"ו בצורותתבואנה בואנה. - באותיות השימוש וכל"ב הבאות לפני מילה הפותחת בחטף קמץ ובניקוד בא בהן קמץ קטן, כגוןכאוניות־(סוחר) (= כָּאֳניות־).
- המילהכל בנסמך, כגון 'כל האנשים', 'כל שנבקש', 'כל מה שראינו'.
- [1] ראו עוד כלל ה, 3.
- [2] הכתיב בווי"ו במקום קמץ במילים אלו משקף את ההגייה הרווחת בדיבור העברי בן ימינו. ההוגים את הקמץ על פי ההגייה הספרדית המסורתית, שבה הקמץ בהברה פתוחה נהגה לעולם כקמץ גדול, לא יכתבו וי"ו. ראו החלטות בדקדוק,החולם, כלל ד, הערה 1 והערה 5.
- תנועת o שבניקוד מסומנת בחטף קמץ, אם איננו בראש המילה, כגוןצוהריים(צָהֳרַיִם),מוחרת(מָחֳרָת), פועלו(פָּעֳלוֹ),נוהלי־ (נָהֳלֵי־), הועמד(הָעֳמַד),יוארך (יָאֳרַךְ) (ולא צוהוריים, מוחורת, פועולו, נוהולי־, הועומד, יואורך). הוא הדין לחטף קמץ שהפך לקמץ קטן עקב פירוק צרור שוואים, כגוןהוארכו,יוארכו (הָאָרְכוּ, יָאָרְכוּ).[2]
1. כותבים יו"ד לציון תנועת i בכל מקום שהיא חלק ממבנה המילה. למשל: יו"ד שורשית, כגוןפרי,יופי,שירשירךשירכם,דירה,תירא,אישן,ראית; יו"ד שהיא חלק מן המשקל, כגוןצמיחה,צריך,כביש,תקין; יו"ד בסיומות, כגוןחורפי,ניסויי (נִסּוּיִי)ניסוייים (נִסּוּיִיִּים),[1]כפית, בני (בְּנִי)בנים,אהבתיאהבתיך.
2. כותבים יו"ד לציון תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח,[2] כגוןגיבור,פיקח,[3]זיכרון,[4] עיקרון,[5]עיקר,קידוש,יישוב,ייסורים,ביקורת,עילי,עיתון,חיטה,אישה,[6]כיתה,מילה,מסיבה,תפילה,חינם,כיתתי,ריבוני, הינה(הִנֵּה);[7]ראייה (רְאִיָּה),[8]הגייה (הֲגִיָּה),שנייה, עירייה עיריית־;[9]דיבר דיברו,צייר(צִיֵּר);[9] ציירה,חיכהחיכתה,ריענן(רִעֲנֵן),ניתן (נִתַּן)ניתנו,ניזון,ייתן ייתנו,תיקח תיקחו,[10]ייצור (יִצֹּר)ייצרו,ליפול,ייבנה(יִבָּנֶה), תישמר(תִּשָּׁמֵר); עימיעימך.[11]
בכלל זה גם מילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן, כגון (אֵם)אימואימך וכןאימהות, (אֵת)איתך איתם, (לֵב)ליבי, (שֵׁן)שיניים, (עֵז)עיזים, (עֵת)עיתים, (אַט)איטילאיטו, (כַּת)כיתות, (צַד)צידו, (אֱמֶת)אמיתות (אֲמִתּוֹת)אמיתי, (מָגֵן)מגינים (מָגִנִּים); (חָמֵשׁ)חמישה חמישים, (שֵׁשׁ)שישהשישים שישי;(הֵסֵב)הסיבותי, (מֵסֵב) מסיבים, (מֵקֵל) מקילות, (מֵגֵן) מגינה, (תָּסֵב) תסיבינה.
אבל לא תיכתב יו"ד במקרים האלה:
(א) בבניין הפעיל גם כשאין אחרי התנועה שווא נח, כגוןהתיר,הצענו, הכה,הטו.
(ב) במיליםאם,עם;[12] במילת היחסמן ובנטייתה, כגון ממנו ממך מכם, וכן כשהיא באה בצמידות לשם (בהידמות הנו"ן), כגון מדירתו,מדי; בנטייתבת, כגוןבתובתך; בצורת הנסמך החריגהבִּן־(לילה); וכן לציון התנועה i במשקל פַּיִל, כגוןבית,שיט.[13]
(ג) לפני הרצףיו המציין yu או yo, כגוןדיון,קיום,טריות (טְרִיּוּת);גיורת,בריות,נטיות.[14]
(ד) כאשר כתיבת היו"ד תיצור רצף של יותר משתי יו"דים,[15] כגוןציים (ולא צייים),ציי־ (ולא צייי־),צייך (צִיֶּיךָ, ולא ציייך),צייו (צִיָּיו, ולא ציייו),ידיים (ולא ידייים).3. אם באה אות בשווא נח[16] אחרי תנועת i, אין מסמנים את ה־i ביו"ד, כגוןשמחה,שפחה,מכסה(מכסֶה, מכסָה),מנהל (מִנְהָל),תגרה, מספר (מִסְפָּר),צביון,דמיון,מצלתיים (מְצִלְתַּיִם),[17]תשמור,נכנס,הלביש,הרבה (הִרְבָּה),התלבש.
אבל בשמות במשקל פִּעָלוֹן נכתבת יו"ד לציון התנועה i גם בצורות הנוטות וגם במילים הנגזרות, כגון זיכרון (זִכָּרוֹן)זיכרון־ (זִכְרוֹן־) זיכרוני זיכרונות, ביטחון (בִּטָּחוֹן)ביטחון־ (בִּטְחוֹן־) ביטחוני('הביטחון שלי' או שם התואר) ביטחונות.
כן נכתבת יו"ד לפני שווא נח במילים לועזיות, כגוןמיליון, היסטוריה, וכן במילה סיסמה (בניקוד סִסְמָה).
- [1] הכתיב בשלוש יו"דים נובע ממבנה המילה. ראו גם החלטות בדקדוקסעיף 2.3.9.
- [2] על זיהוי שווא נח ראו להלן, הערה 16. המילה ראשון לכל נטיותיה ונגזרותיה נכתבת ללא יו"ד בשל אם הקריאה אל"ף.
- [3] לפי הכלל כי "דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית" (החלטות בדקדוק,2.4.1 א), נכתבת יו"ד גם בצורות כגון פיקחים (פִּקְּחִים; במקרא פִּקְחִים), תיקחו (תִּקְּחוּ; במקרא תִּקְחוּ).
- [4] וכן בצורות הנוטות – ראו להלן, סעיף 3.
- [5] אבל עקרוני עקרונות וכו'.
- [6] במילה אשתי (אִשְׁתִּי) ובשאר הצורות הנוטות לא נכתבת יו"ד מפני שהשווא נח, שכן בסיסן אֵשֶׁת ולא אִשָּׁה.
- [7] וכן בנטייה: הינני, הינך, הינו, הינם וכו'.
- [8] אבל ראיה (רְאָיָה), וראו כלל ו, 2.
- [9] וראו עוד כלל ו, 2.
- [10] ראו לעיל, הערה 3.
- [11] אבל עם (עִם), וראו להלן, חריג (ב).
- [12] אבל עימי, עימך וכו' (ראו לעיל).
- [13] ראו עוד על כתיב משקל זה בכלל ו, 2.
- [14] וכן לפני הרצף יא (ya) במילים לועזיות, כגון גריאטרי. לאי־הכפלת היו"ד העיצורית במילים אלו ראו להלן, כלל ו, 2.
- [15] ראו עוד כלל ו, 4; אבל ראו גם כלל ג, 1 – המילה ניסוייים (נִסּוּיִיִּים) והערתה.
- [16] לזיהוי שווא נח באמצע מילה אפשר להיעזר בכללים האלה: שווא בצורת היסוד של המילה הוא שווא נח, למשל: שִׂמְחה, מִסְפר, הִלְביש, הִרְבה, הִתְלבש, מִחְזר, יִשְׁמע. שווא באמצע מילה שאינו בצורת היסוד הוא בדרך כלל שווא נע: סִפְּרוּ (< סִפֵּר), חִכְּתָה (< חִכָּה), יִתְּנוּ (< יִתֵּן), פִּקְּחִים (< פִּקֵּחַ), עִקְּרֵי־ (< עִקָּר). גם השווא בנטיית היחיד של שמות סגוליים כגון דֶּגֶל הוא שווא נח, ולכן דגלי (דִּגְלִי). כמו כן השווא המכונה שווא "מרחף" נחשב לשווא נח ואין לפניו יו"ד, כגון כתבו (כִּתְבוּ < כְּתֹב), דגליכם (דִּגְלֵיכֶם < דְּגָלִים), שמלותיה (שִׂמְלוֹתֶיהָ < שְׂמָלוֹת), במהירות (בִּמְהִירוּת < בְּ + מְהִירוּת)
- תינתן הדעת שאין הדברים נוגעים למילים שבהן היו"ד היא חלק ממבנה המילה כמפורט בכלל ג, 1.
- [17] למילה מצלתיים ראו החלטות בדקדוק,2.3.3 ה.
- [1] הכתיב בשלוש יו"דים נובע ממבנה המילה. ראו גם החלטות בדקדוקסעיף 2.3.9.
1. בדרך כלל אין כותבים יו"ד לסימון התנועה e, כגוןאזור,נכר (נֵכָר),ממד (מֵמַד),מרב (מֵרַב),מצר (מֵצַר),[1]בהמה,זהה (זֵהֶה),גאה (גֵּאֶה),לאה (לֵאֶה), מרוץ(מֵרוֹץ), מחוש (מֵחוֹשׁ),אפוא;זהות (זֶהוּת); תצא,נדע;דקן(דֵּקָן),תזה,מתמטי.
2. כותבים יו"ד במקרים האלה:
(א) אם היו"ד היא חלק ממבנה המילה. למשל: יו"ד שורשית, כגוןמיתר,תימן,הישיר;ריק,בין,ביצה,ביתו; אי(אֵי, וכןאיפה,אילו,כיצד וכיו"ב);נהניתי,נאפית,הראיתם,תבנינה; יו"ד המייצגת אל"ף שורשית:מהימן(מְהֵימָן),מימרה(מֵימְרָה),מירכה (מֵירְכָה),רישה (רֵישָׁה); יו"ד בנטיית הרבים, כגוןבני־ בניך בניה בנינו בניכם בנותיךָבנותיכם,מנוייך מנוייה מנויינו מנוייהן, וכןשמימי,שתים־עשרה; יו"ד בנטיית מילות יחס על דרך הרבים:לפני־ לפניך לפנינו לפניכם,בלעדי־ בלעדיך בלעדינו; וכן במיליםאיבר,היכל,זְעיר,כילף,עירום,פיגם,פסיפס,צירי,קיסם,שיזף; במילים לועזיות – יו"ד המייצגת את הדו־תנועה eu ביוונית, כגוןניטרלי, איקליפטוס, אירופה.
(ב) אם בא צירי לפני אותיות אהחע"ר לתשלום דגש במקום חיריק, כגוןחירשחירשים,קירח,היריון,[2]תיאבון,[2] ריאיון,[2] גירעון,[3]זירעון(זֵרְעוֹן),שירות,מיאוס,גירושים,חירות,מגירה (מְגֵרָה);תיאר,אירע,אירעו,גירה, ניחן,ניאות,ייעשה,תיהנה (תֵּהָנֶה),ליהנות(לֵהָנוֹת).[4]
(ג) בשמות בתבנית םֵםָה שיש בהם צירי המתקיים בכל הנטייה, כגון זיעה,לידה,קיבה,ריאה,תיבה וכן בשםשינה[5] (לעומת שמות כגון חמה [חֵמָה],מאה,עדה ['קהל'],עצה, פאה). אבל:אלה(עץ).
הערה: אין הדברים אמורים בשמות בלשון נקבה שנגזרו משמות בלשון זכר, כגוןלצה,עדה (נקבת עֵד).(ד) בצורות שם הפועל מנחי פ"י, כגוןלישב,לידע,לילך.
(ה) בשמות במשקל הֶפְעֵל מגזרת פ"נ ועל דרך פ"נ, כגוןהיכר,הישג,היתר,היצע,היסט, ובשמות הגזורים מהם, כגוןהיכרות,הישגיות.
(ו) במילים יחידות:
(1) בצורות הנפרד עינב,שיכר,שיער[6] (במשקל פֵּעָל).
(2) בריכה (בְּרֵכָה), ברירה (בְּרֵרָה), עבירה (עֲבֵרָה) (במשקל פְּעֵלָה).
(3) פירות (פֵּרוֹת),ליצן וליצנות.
(4) לעיל,לעילא,מלעיל,גרידא (שמוצאן מן הארמית).(ז) בצורות נפעל עתיד מדבר, כגוןאישמר (אֶשָּׁמֵר/אִשָּׁמֵר),אימנע(אֶמָּנַע/אִמָּנַע),איבנה(אֶבָּנֶה/אִבָּנֶה),איאלץ(אֵאָלֵץ).
(ח)במילים לועזיות כגון רֵאָלִי, אִידֵאָל, תֵּאַטְרוֹן – שבאה בהן אל"ף בעלת תנועה אחרי תנועת e ואין אחרי האל"ף אם קריאה – תיכתב יו"ד לפני האל"ף:ריאלי,אידיאל,תיאטרון.[7]
- [1] המילה מכל מנוקדת בשווא (מְכָל), וממילא אין לכותבה ביו"ד.
- [2] אבל בנטייה ללא יו"ד: הריונה (הֶרְיוֹנָהּ), תאבונו (תַּאֲבוֹנוֹ), ראיונות (רַאֲיוֹנוֹת).
- [3] וכן גירעונות (גִּרְעוֹנוֹת) – לפי כלל ג, 3.
- [4] אך לא במ"ם השימוש, כגון מארצך, מחבריי (השוו כלל ג, 2(ב)).
- [5] אבל בנטייה שנת־ (שְׁנַת־) שנתו וכו'.
- [6] אבל בנטייה ענב־ (עֲנַב־), שכר־ (שְׁכַר־), שער־ (שְׂעַר־) שערו וכו'.
- [7] עם זאת הכתיב ביו"ד רוֹוח גם במילים שיש בהן אחרי האל"ף אם קריאה כגון ארכיאולוגיה, גיאוגרפיה, מוזיאון.
- [1] המילה מכל מנוקדת בשווא (מְכָל), וממילא אין לכותבה ביו"ד.
1. בראש המילה כותבים וי"ו אחת, כגוןועד,וידוי,ותיק.
2. כופלים את הווי"ו כשהיא בתוך המילה, כגוןאווז,אוושה,תווך(תָּוֶךְ),תיווך (תִּוֵּךְ),מקווה(מִקְוֶה, מְקַוֶּה),נווה,תקווהתקוות־(תִּקְוַת־),זווית,סתוונית. בכלל זה גם הווי"ו הבאה אחר אותיות השימוש (מש"ה כל"ב), כגוןהוועד,בווידוי,לוורד(לְוֶרֶד), מווילנה.[1]
3. אין כופלים את הווי"ו בסמיכות לווי"ו אחרת:ווילון (וּוִילון),מכוון (מְכֻוָּן),מקווה (מְקֻוֶּה, מְקֻוָּה),תקוות (תִּקְווֹת),תיווך (תִּוּוּךְ),לצוות (לְצַוּוֹת).
הערה: כשנוצר רצף של שלוש וי"וים או יותר, מומלץ לנקד את הווי"וים המציינות את התנועות, כגוןטוֹווֹת,מקוּווֹת(מְקֻוּוֹת),וּוווֹ (וּוָווֹ).4. בסוף המילה כותבים וי"ו אחת, כגוןשלו (שָׁלֵו),כסלו,לאו;צו,קו,וו,תו.[2]
בכינוי הנסתר לשם ברבים או למילת יחס הנוטה על דרך הרבים באה יו"ד לפני הווי"ו (כחלק ממבנה המילה), כגוןבניו,לפניו. הוא הדין לכינוי המצטרף לסיומת ־וֹת, כגוןבנותיו. כן כותבים יו"ד לפני וי"ו בסוף המילים האלה: יחדיו,סתיו,סטיו,עכשיו,עניו,שׂליו (אבלסתווי,עכשוויים,שׂלווים).1. בראש המילה כותבים יו"ד אחת, כגוןילד,ינשוף,יצור (יְצוּר).
בכלל זה גם היו"ד הבאה אחר אותיות השימוש (מש"ה וכל"ב), כגוןהילד,וילד,כיום,לינשוף,[1]שיאמר, מיד (כגון מיד ליד),מידי (כגון "מִיָּדִי תבקשנוּ"),אבל בתואר הפועל ובשם התואר הגזור ממנו היו"ד נכפלת:מייד,מיידי.2. בתוך המילה כופלים את היו"ד אם אין לפניה או אחריה אם קריאה, כגוןבניין,עניין,לווייתן, צייר (צַיָּר),התיישבות;קריית־,בעיית־ בעייתי;[2]יופייך (יָפְיְךָ, יָפְיֵךְ),אופייה(אָפְיָהּ); מניין (מִנַּיִן),רגליים,אופַניים,שמיים,דברייך (דְּבָרַיִךְ),עלייך (עָלַיִךְ);[3]מייקר,תייסד,לייצר,הסתיים,מעוניין,שהחיינו,הייתה.
אבל ליד אם קריאה אין כופלים את היו"ד, כגוןעוין, קריה,בעיה,[4]ראיה (רְאָיָה);[5]דיון, גיורת;[6] אופיו (אָפְיוֹ),ביטויה (בִּטּוּיָהּ);חיה(חַיָּה),היה,יהיה,יחיה (יִחְיֶה, יְחַיֶּה),החיה (הֶחֱיָה),החיו;מסוים,מעוין,גילויו(גִּלּוּיוֹ),[7]תיירה (תִּיָּרֶה). כך גםצייר (צִיֵּר),ראייה(רְאִיָּה) ראיית־ (רְאִיַּת־), מטרייה מטריית־, עירייה עיריית־ (בדוגמאות האלה ובמילים כיוצא בהן היו"ד העיצורית [השנייה] אינה נכפלת בשל סמיכותה לאם קריאה).[8]
יצאו מכלל זה המילים במשקל פַּיִל, שבהן אין כופלים את היו"ד (ואף אין מציינים ביו"ד את התנועה i), כגוןבית,גיס,שיט(שַׁיִט),ליל;[9] וגם כשמצורפת להן הסופית ־ה:הביתה,לילה. הוא הדין במילהמים.
3.בסוף המילה אין כופלים את היו"ד, כגוןגילוי,מצוי,גוי,נוי;הווי,מתי,אולי,די,ודאי,חשמַלאי.
יצאה מכלל זה היו"ד בסיומת ay המציינת כינוי מדבר, כגוןעליי,בניי,ילדותיי, אבל לא לאחר יו"ד עיצורית אחרת, כגוןסיכויי (סִכּוּיַי). כן תוכפל היו"ד במילים לועזיות אם אין לפניה אם קריאה, כגוןספּריי (spray),היי־טק.4. אין כופלים את היו"ד אם הכפלתה תיצור רצף של יותר משתי יו"דים,[10] כגוןייסד (יְיַסֵּד, ולא יייסד);יירה (יִיָּרֶה, ולא ייירה).
- [1] אבל בשם הפועל כופלים את היו"ד אחרי הלמ"ד, כגון לייצר, ראו להלן, סעיף 2.
- [2] אבל בעיה ביו"ד אחת. ראו להלן.
- [3] במילים אלו אין נכתבת יו"ד לציון התנועה i.
- [4] אבל ראו לעיל קריית־, בעיית־ בעייתי (בשתי יו"דים).
- [5] והשוו ראייה (רְאִיָּה) לפי כלל ג, 2, וראו עוד בהמשך פסקה זו.
- [6] וראו עוד על כתיב מילים אלו וכיוצא בהן לעיל, כלל ג, 2(ג).
- [7] אבל גילוייו (גִּלּוּיָיו) וכיו"ב.
- [8] היו"ד הראשונה מציינת את התנועה i לפי כלל ג, 2. וראו שם.
- [9] לא כן הריבוי גייסות, תיישים (גְּיָסוֹת, תְּיָשִׁים) וכיו"ב.
- [10] ראו עוד כלל ג, 2(ד); אבל ראו גם כלל ג, 1 – המילה ניסוייים (נִסּוּיִיִּים) והערתה.
- [1] אבל בשם הפועל כופלים את היו"ד אחרי הלמ"ד, כגון לייצר, ראו להלן, סעיף 2.
1. ניקוד עזר
במקום שיש חשש לדו־משמעות בקריאת המילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר, כגון סימון מקצת התנועות, סימון מפיק ושי"ן שמאלית.
לדוגמה:הֶקשר (להבדיל מן הקֶשֶר);מצווֹת (להבדיל מן מצוַות); מכוּון (להבדיל מן מכַוון); התכונַנו (להבדיל מן הִתְכּוֹנְנוּ);[1] כרתָּ (להבדיל מן כָּרַת);[1]אסְפה (להבדיל מן אסֵפה);שונוּת (להבדיל מן שונוֹת);ילדהּ (להבדיל מן יַלְדָּה [שם עצם] ומן יָלְדָה [פועל]);קשׂקשׂ (להבדיל מן קִשְׁקֵשׁ).2. דרכי שילוב הניקוד בכתיב המלא
הרוצה לשלב את הניקוד במילים הכתובות בכתיב המלא, ינקוט דרך זו:
א. כל סימני הניקוד משמשים, למעט קיבוץ, הווי אומר: קמץ ופתח, צירי וסגול, חיריק, חולם, שורוק, שווא וחטפים, דגשים (חזקים וקלים), מפיק ונקודות ההֶבחן של השי"ן. הקמץ הקטן משמש רק באותיות השימוש, כגוןוָאֳונִיּוֹת.
ב. כל וי"ו המציינת u תנוקד בשורוק, כגון חוּלְצָה,מוּעֲמָד.
ג. וי"ו המציינת o תנוקד בחולם, למעט וי"ו המייצגת חטף קמץ. לפיכך:כּוֹתֶל,שְׁלוֹשֶׁת־;חוֹכְמָה,כּוֹתְלֵי־,שְׁלוֹשְׁתָּם,מוֹעֳמָד; אבלחֳורָפִים.
ד. וי"ו ויו"ד עיצוריות מוכפלות ינוקדו באות הראשונה, כגוןהַוַּועַד,הָיְיתָה,יָדַיִים. במילים כגוןמטרייה,צִייר, שבהן היו"ד הראשונה מציינת את התנועה i, סימן התנועה יבוא ביו"ד השנייה:מִטְרִייָּה,צִייֵּר (ראו כלל ו, 2).- [1] תינתן הדעת שגם במקרים שבהם ל' הפועל זהה לאות הראשונה של סופית העבר ובניקוד בא דגש חזק – אין מכפילים את האות. לפיכך נכתב בכתיב המלא התכוננו (הִתְכּוֹנַנּוּ, ולא התכונננו), כרת (כָּרַתָּ, ולא כרתת), שבתי (שָׁבַתִּי, ולא שבתתי).