השורשח־י־ה הוא שורש מורכב הניטה בחלק מזמן העבר ובזמן הבינוני של בניין קל לפיגזרת ע"ע, וביתר הנטייה ניטה לפיגזרת נל"י/ה. | ח־י־ה | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל | | קַל | חַי(זכר) או חָיָה(זכר) | חַי | יִחְיֶה | חֱיֵה או חֲיֵה | לִחְיוֹת | | נִפְעַל | | | | | | | הִפְעִיל | הֶחֱיָה | מַחֲיֶה | יַחֲיֶה | הַחֲיֵה | לְהַחֲיוֹת | | הֻפְעַל | הָחֳיָה | מָחֳיֶה | יָחֳיֶה | -אין- | -אין- | | פִּעֵל | חִיָּה | מְחַיֶּה | יְחַיֶּה | חַיֵּה | לְחַיּוֹת | | פֻּעַל | חֻיָּה | מְחֻיֶּה | יְחֻיֶּה | -אין- | -אין- | | הִתְפַּעֵל | הִתְחַיָּה | מִתְחַיֶּה | יִתְחַיֶּה | הִתְחַיֵּה | לְהִתְחַיּוֹת |
- בבנייןקל, המטה בצורת העבר לפי נחי ל"י/ה: חָיָה (נסתר), חָיְתָה (נסתרת), חָיוּ וכולי אינו משתבש.
- בבנייןהפעיל, הצורות הרווחות הן צורת העבר וצורת המקור, יתר הצורות נהוגות לפי בנייןפיעל.
- בבוא אותיות השימוש לפני שורש זה, כאשר על פה"פ להיחטף, היא נהפכת לשווא ואות השימוש באה לפניה בחיריק (וזו גם הדרך לצורת העתיד בבניין קל עם אותיות אית"ן), דוגמת: ”וִחְיוּ“ (בראשית מב,פסוק יח), ”וִחְיִיתֶם“ (יחזקאל לז,פסוק ה), ”לִחְיוֹת“ (יחזקאל לג,פסוק יב) וכדומה.
|
לערך העוסק במילת קריאהמְחַיֶה; ראואַ מְחַיֶה.