.jpg) | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | SA-10 Grumble, SA-12 Giant/Gladiator, SA-20 Gargoyle, SA-N-6 Grumble, SA-N-20 Gargoyle |
| ייעוד | סוללת טק"א נ"מ לטווח ארוך |
| מדינת מקור | ברית המועצות ברית המועצות |
| פיתוח | ברית המועצותברית המועצות |
| תכנון | אלמז-אנטיי,GSKB Almaz-Antey,Aleksandr Raspletin |
| יצרן | אלמז |
| שימוש ראשון | 1979 |
| פעילות מבצעית | מלחמת האזרחים בסוריה,מלחמת נגורנו קרבאך השנייה,הסכסוך האוקראיני-רוסי |
| מלחמות ומבצעים | נפרסה בסוריה על ידי רוסיה לצורכי הרתעה (בהמשך גם עם S-400).מלחמת רוסיה-אוקראינה. התקיפה הישראלית באיראן (אוקטובר 2024) |
| תקופת השירות | 1978–הווה (כ־47 שנים) |
| ביצועים | |
| טווח | 47 - 400 ק"מ |
  | |
S-300 (במקור:C-300,קוד דיווח נאט"ו:SA-10 Grumble) היא סדרה של סוללותטילי קרקע-אוויר (טק"א) למטרתלחימה נגד כלי טיס לטווח רחוק שפותחה ומיוצרת על ידי חברתאלמז הרוסית. המערכת שימשה תחילה אתברית המועצות בשנות ה-70 של המאה ה-20 עבור כוחות ההגנה האווירית הסובייטיים, ולאחר מכן שימשה אתרוסיה כנשקנגד מטוסים ונגדטילי שיוט, ובדגמים מתקדמים הותאמה לכאורה בלבד ליירוטטילים בליסטיים (אין שום ראיות פומביות התומכות בטענה זו).
מערכת S-300 (מכונה גם PMU-2) נפרסה לראשונה על ידי ברית המועצות בשנת 1979, לצורך הגנה אווירית על מתקנים תעשייתיים גדולים, מתקנים מנהליים, בסיסים צבאיים, ושליטה במרחב האווירי נגד תקיפה מצד מטוסי אויב. המערכת אוטומטית לחלוטין, אם כי אפשריים גם תצפית ותפעול ידניים. ניתן להציב את רכיבי המערכת ליד עמדת הפיקוד המרכזית, או עד מרחק של 40 קילומטרים. כלמכ"ם מספק הכוונה לטילי עמדת הפיקוד המרכזית. עמדת הפיקוד משווה את הנתונים שמתקבלים ממכ"מי הכיוון המוצבים בנפרד במרחק של עד 80 קילומטר זה מזה, ומסננת מטרות שווא, משימה קשה במרחקים גדולים כאלו. למערכת הפיקוד יש שני מצבי זיהוי מטרה – פעיל וסביל.
S-300 נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר שקיימות בעשור השני של המאה ה-21.[1] מכ"מי המערכת יכולים לעקוב אחר 100 מטרות בו-זמנית תוך נעילה על עד 12/24/36 מטרות. זמן פריסת ה-S-300 הוא חמש דקות.[1] טילי ה-S-300 מוכנים לשימוש, אטומים, ואינם דורשים תחזוקה לאורך חייהם.
למערכת יש גם יכולת מוגבלת לשמש כטיל קרקע קרקע נגד מטרות שטח, לטווח של כ-100 ק"מ. עקב עלות הטיל וזמינות טילי קרקע-קרקע ייעודיים, זולים ומדויקים יותר, יכולת זו כמעט שלא נוצלה ולא תורגלה.
במהלךמלחמת רוסיה–אוקראינה נורו לראשונה טילי S-300 לעברמיקולאייב, לטענת מקורות אוקראיניים.[2]
.jpg)
המערכת הזו היא הבסיס גם לסוללות S-500, S-400, S-350 שנכנסו לשירות מבצעי ב-2021 ואף S-550 שנכנסו לשירות מבצעי ב-2023 'נגד לוויינים'.
המערכת נמכרה למצרים, אירן,ארמניה,סין,הודו,אוקראינה (ירושה מברית המועצות, עם הצלחה אדירה בבלימת מטוסי חיל האוויר הרוסי),בלארוס,סלובקיה,יוון,בולגריה,קזחסטן,וייטנאם,טורקיה,אלג'יריה ולוב. לפי דיווחים איראניים ורוסיים, הייתה כוונה למכור את המערכת גם לאיראן החל מסוף שנת2008, אך ביוני2010 הודיע גורם רוסי בכיר כי העסקה הוקפאה. ב-12 באפריל2015 ביטלה רוסיה את האיסור על מכירת הטילים לאיראן. תהליך אספקת המערכת לאיראן החל ב-23 בנובמבר 2015.
מצרים רכשה מערכת S-300VM Antey-2500 עם טווח ירוט של 200 ק"מ במיליארד דולר בשנת 2014, וקיבלה את המערכות בשנים 2015 עד 2017. מצרים במגעים לרכש סוללות נוספות מאותו הסוג. מצרים גם מקימה מפעל ליצור טנקי T90M רוסיים שגם הוכיחו עצמם בקרבות באוקראינה.
רוסיה חתמה על עסקת מכירת מערכות S-300 לסוריה בהנהגתבשאר אל-אסד בשנת 2013, אולם בעקבות לחצים מצדישראל וארצות הברית המערכת לא סופקה. במחצית הראשונה של 2016 העבירו הרוסים לפחות סוללה אחת של טילי S-300 (דגם V4) לסוריה לשם הגנה על כוחותיהם שם.[3] לאחר תקיפה אווירית של ארצות הברית,בריטניה וצרפת על יעדים סוריים בעקבות חשד שמשטר אסד עשה שימוש בנשק כימי נגד מורדים, באפריל 2018, הודיעו גורמים רוסיים על אפשרות שתוסר מניעת האספקה של ה-S-300 לסוריה[4] – ייתכן שדגם S-300PMU2 Favorit.[5] ב-24 בספטמבר 2018, לאחר שמטוס סיור רוסי הופל על ידי נ"מ סורי במתקפת הטילים בלטקיה על מתקן צבא סורי, ורוסיה האשימה בכך את ישראל, הודיע שר ההגנה הרוסי שטילי S-300 יסופקו לסוריה תוך שבועיים.[6][7] אחת הסוללות הוצאה מסוריה באוגוסט 2022 בשלהפלישה הרוסית לאוקראינה.[8][9]
לאחרהתקיפה הישראלית באיראן (אוקטובר 2024) דווח כי הושמדו ארבע הסוללות מסוג זה באיראן, ולפיכך היא אינה מוגדרת עוד כמשתמשת במערכת.[10]
אולם, באפריל 2025 נצפו סוללות S-300 במצעד צבאי באיראן.[11]
| דגם | קוד דיווח נאט"ו | שנת הצגה | טווח | משקל | ראש קרב | הנחיה |
| S-300PT | SA-10 | 1978 | 47 ק"מ | 1,450 ק"ג | 100 ק"ג | רדיו |
| S-300V | SA-12 | 1984 | 90 ק"מ | 1,450 ק"ג | 133 ק"ג | מכ"ם חצי אקטיבי |
| S-300V | SA-12 | 1984 | 100 ק"מ | 420 ק"ג | 150 ק"ג | מכ"ם חצי אקטיבי |
| S-300VM | SA-23 | 1990 | 200 ק"מ | - | - | מכ"ם חצי אקטיבי |
| S-300PMU | SA-20 | 1992 | 150 ק"מ | 1,780 ק"ג | 150 ק"ג | מכ"ם חצי אקטיבי |
| S-300PMU | SA-20 | 1992 | 195 ק"מ | 1,800 ק"ג | 150 ק"ג | מכ"ם חצי אקטיבי משולברדיו |
| S-400 | SA-21 | 1999 | 120 ק"מ | 420 ק"ג | 24 ק"ג | מכ"ם אקטיבי |
| S-400 | SA-21 | 2000 | 400 ק"מ | - | - | מכ"ם אקטיבי |
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:S-300 |
| רק"ממדינות הגוש הסובייטי לאחרמלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| טנקים | T-84 Oplot-M •T-90 •T-84 •T-80 •T-72 •IT-1 •T-64 •T-62 •PT-76 •T-55 •T-10 •ארמטה T-14 | |
| נגמ"שים | BTR-152 •BTR-94 •BPM-97 •BTR-90 •BTR-80 •BTR-70 •BTR-60 •BTR-40 •BTR-4 •BTR-3 •BTR-D •BTR-50 •MT-LB | |
| נגמ"שי לחימה | BMPT •BTR-T •BMD-3 •BMD-2 •BMD-1 •BMP-3 •BMP-2 •BMP-1 • T-15 ארמטה | |
| תותחים מתנייעים | 2S1 גווזדיקה • SO-152 • 2S4 טולפן • 2S5 גיאטסינט-S • 2S7 פיון • 2S9 נונה • 2S19 MSTA • 2S23 נונה-SVK • 2S25 Sprut-SD • 2S31 וונה • ASU-57 • ASU-85 • A-222 ברג | |
| ארטילריה רקטית | BM-14 • BM-21 גראד • BM-24 • BM-25 • BM-27 אוראגן • TOS-1 • BM-30 סמרץ' | |
| טילי קרקע-קרקע | 2K6 לונה •9K52 לונה-M • OTR-21 טוצ'קה •OTR-23 אוקה •9K720 איסקנדר •K-300P בסטיון-P | |
| רק"ם נ"מ | SA-22 •SA-19 •ZSU-23-4 •ZSU-57-2 •BTR-152A\D\E •BTR-40A | |
| מערכות קרקע-אוויר | SA-4 • SA-6 • SA-8 • SA-9 • SA-10 • SA-11 • SA-12 • SA-13 • SA-15 • SA-17 • SA-19 • SA-20 • SA-21 • SA-22 | |
