| סוג | עיתון יומי |
|---|---|
| תדירות | שני עד שבת |
| פורמט | Rhenish |
| מו"ל | Neues Deutschland Druckerei und Verlags GmbH |
| מייסד | מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה |
| בעלים | די לינקה |
| עורך ראשי | וולפגאנג הובנר |
| תאריכי הופעה | 23 באפריל1946 – הווה (79 שנים) |
| שפה | גרמנית |
| מערכת | Verlagsgebäude Neues Deutschland |
| תפוצה | 18,595~ |
| מדינה | גרמניה |
| ISSN | 0323-3375 |
| עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
| https://www.neues-deutschland.de/ | |
Neues Deutschland (גרמניה החדשה) הואיומוןגרמני, הממוקם בברלין.
במשך 43 שנים היווה העיתון הרשמי שלמפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, אשר שלטה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. כבדיקטטורה, העיתון שימש כאחד מבטאוני המפלגה החשובים ביותר. במקור לעיתון הייתה דעה פוליטיתסטליניסטית, העיתון שימר דעהמרקסיסטית-לניניסטית עדאיחוד גרמניה ב-1990.[1] לעיתון בגרסתו הקודמת בגרמניה המזרחית הייתה תפוצה של 1.1 מיליון עותקים (ב-1989) והיווה כדרך המרכזית של המפלגה השולטת להראות לאזרחיה את דעותיה ועמדותיה בפוליטיקה,כלכלה וכו'. העיתון נקרא על ידי מדינות אחרות בעבר כביטאונו הדיפלומטי של השלטון הסוציאליסטי.
מאז נפילת הסוציאליזם בגרמניה המזרחית, העיתון איבד 98% מתפוצתו ונכון ל-2020 תפוצתו עומדת על 18,595 עותקים ליום.[2]
מאז1990 העיתון שינה את דעותיו ועמדותיו הפוליטיות וכיום בעל דעותסוציאליסטיות-דמוקרטיות. העיתון תלוי כלכלית ופוליטית לאחד מהבעלים שלו, מפלגתדה לינקה, בעליה שלבית ההוצאה לאור של העיתון.
העיתון נוסד ב-1946[3] לאחר איחודן הכפוי שלהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הקומוניסטית הגרמנית לתוך מפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני בשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה. העותק הראשון של העיתון הודפס ב-23 באפריל 1946 בתיאום עם היווסדה שלמפלגת האיחוד הסוציאליסטי הגרמני. העיתון החליף את ביטאון המפלגה הסוציאל הדמוקרטית הגרמנית "דאס פולק" וביטאון המפלגה הקומוניסטית הגרמנית "דויטשה פולקסצייטונג". קארל מארון היה העורך הראשי הראשון של העיתון ושימש בתפקיד זה עד1950.
לפניאיחוד גרמניה באוקטובר1990, לעיתון הייתה תפוצה יומית של מיליון עותקים והיה שני רק לעיתון הנוער "יונגה וולט" מבחינת תפוצתו. בתקופה זו העורך הראשי של העיתון היה וולפגאנג ספיקרמן.[4] עם זאת, הרבה פעמים נטען כי העיתון כשל במטרתו להגיע לכמות הגונה של האוכלוסייה המזרח גרמנית.[5]

לאחרהאיחוד, תפוצתו של העיתון ירדה באופן קיצוני. ב-2020 תפוצת העיתון הייתה כ-18,595 עותקים. בזמן שרוב העיתונים הגדולים הגרמנים חווים בעיה גדולה עם תפוצה הולכת ויורדת, חולשתו של העיתון היא שמרבית קוראיו הם מעל גיל 60. לעיתון יש שתי גרסאות, האחת גרסה גרמנית כללית והשנייה מיועדת לקוראים הברלינאים וממחוזברנדנבורג.
יורגן רינטס (בעל שורשים במפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי ובמפלגת הירוקים הגרמנית) הוא העורך הראשי של העיתון מ-1999. אחת ממטרותיו העיקריות היא לשנות את תדמיתו של העיתון מעלוןתעמולה לעיתון מכובד.
כל אחד מעותקיו של היומון מ-1945 ועד1990 עבר דיגיטליזציה ונשמר בארכיוןהספרייה הלאומית בברלין ביוני2013.[1]
כיום, העיתון מתכוונן לעמדות ודעותדמוקרטיות סוציאליסטיות ונמצא בבעלות חלקית של מפלגתדה לינקה. מטרות העיתון התאומות הן לתת קול לציבור המזרח גרמני ולייצג את העמדות הדמוקרטיות סוציאליסטיות מבלי להיות ביטאון של מפלגת דה לינקה או כל מפלגה אחרת. בזמן שמזרח גרמנים מככבים ברוב עמודי העיתון, המדור הפוליטי של העיתון לוקח מבט על פוליטיקה שמאלנית בכלגרמניה. סופרים ופוליטיקאים מרקעים רחבים יוצגו על דפי העיתון גם כן. למשל, פרידריך שורלמר, מבקר ידוע של מפלגת דה לינקה ומבקר של השמאל הפוליטי הגרמני בכלליות, כותב אורח בעיתון.
חלקים אחרים מסורתיים של העיתון נמצאים גם כן, כמו מדור התייעצויות, מדורטלוויזיה, מדורדעה, מדורסביבה ובריאות, ואחרים. כמו יומונים גרמנים אחרים, העיתון מתפרסם באופן יומי בין יום שני עד ליום שישי, והוצאה מיוחדת ליום שבת.
במרץ2007 העיתון החל לפרסם גם באתר אינטרנט משלו.
{{cite news}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה)