 | |
| NGC 4461 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 15 באפריל1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.96[1] |
| סיווג מורפולוגי | +SB(s)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 29ᵐ 03.0ˢ |
| נטייה | 01.9″ 11′ 13°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 19.83- |
| מרחק[1] | 46,900,000שנות אור 14,379,445.67פארסק |
| קוטר | 47,790[2]שנות אור |
| מסה | 7.9×1010[3]☉M |
| הסחה לאדום | 1,924[2]ק"מ/שנייה 0.006418 |
NGC 4461 היאגלקסיית עדשה בקבוצת הכוכביםבתולה, הנמצאת במרחק של כ-47 מיליוןשנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
לגלקסיהבהירות נראית מדרגה 10.96 והיא התגלתה ב-12 באפריל1784 על ידי האסטרונוםויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת1786 תחת הציוןII.122. הוא תיאר אותה כאחת משתי ערפיליות (השנייה היא NGC 4458) כאשר שתיהן די עמומות, קטנות ועם מרכז בהיר.[4] חמישה ימים לאחר מכן, הוא ציין ערפילית נוספת,II.174, כאשר מיקומה כמעט זהה למיקום של II.122 והיא תוארה רק כעמומה ובלי בת הזוג הצמודה אליה.[5] בנו,ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת1833 תחת הציון1290, כשהיא מתוארת פעם כדי עמומה, עגולה ועם מרכז שמתבהר די בפתאומיות, ופעם כעמומה מאוד, עגולה ועם מרכז שמתבהר מאוד בפתאומיות, וכן שהיא המזרחית מתוך שתיים.[6] בקטלוג זה הוא לא הזכיר את II.174, אך כאשר הוא הכניס את הגלקסיה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת1864, הוא ציין במפורש ש-II.122 ו-II.174 הן למעשה אותה ערפילית ונתן לה את הציוןGC 3013.[7] בשנת1888ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4461, כאשר היא מתוארת כדי עמומה, קטנה, עגולה ועם מרכז בהיר, וכן שהיא המזרחית מתוך זוג ערפיליות.[8] בקטלוג הכללי של ג'ון הרשל מופיעות זוג ערפיליות נוספות המצוינות כ-GC 2992 ו-GC 2995, שאמורות על פי הקואורדינטות שלהן להיות מעט דרום-מערבית ל-NGC 4461 ול-NGC 4458, ושאת גילוין הוא מייחס לויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי.[9] ג'ון דרייר הכניס את רק את GC 2995 לקטלוג הכללי החדש שלו תחת הציון NGC 4443,[8] אך זוג הערפיליות האלה לא קיימות במיקום המיוחס להן וככל הנראה ויליאם פרסונס צפה למעשה ב-NGC 4458 וב-NGC 4461 וכיום מקובל לזהות את NGC 4443 כסיווג כפול של NGC 4461.[10]
הגלקסיה נמצאת במרכז צביר הבתולה באזור שמכיל הרבה גלקסיות, כ-8.4מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכבוינדמיאטריקס וכ-9.8 מעלות ממזרח לכוכב הבולטדנבולה. כ-6דקות קשת מצפון-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4458 הסמוכה, כ-0.8 מעלה מצפון לה נמצאתNGC 4459, כ-18 דקות קשת מצפון-צפון-מזרח לה נמצאתNGC 4473, מעבר לה, כחצי מעלה מ-NGC 4461 נמצאתNGC 4477 והלאה באותו הכיוון, כ-1.4 מעלות מ-NGC 4461, נמצאתM88. כשתי מעלות מצפון-מזרח ל-NGC 4461 נמצאתM91, כ-1.9 מעלות ממזרח לה נמצאתM90, כ-1.7 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאתM89 ו-M87 הגדולה נמצאת כ-0.9 מעלה מדרום-דרום-מזרח לה. כשליש מעלה ממערב-דרום-מערב ל-NGC 4461 נמצאות זוג "העיניים"NGC 4435 ו-NGC 4438, מעבר להן, כ-0.7 מעלה מ-NGC 4461 באותו הכיוון, נמצאתM86 ומעבר לה, כמעלה מ-NGC 4461 נמצאתM84, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
אורכה הזוויתי של NGC 4461 הוא כ-3.5דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט פחות מ-50,000 שנות אור, קרוב לחצי מהקוטר שלשביל החלב, מסתה מוערכת בכ-7.9×1010מסות שמש, כ-15% ממסת שביל החלב, כאשר קצת יותר מחמישית ממסתה או כ-1.8×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[1] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט מאוד גזמימן, שכמותו מוערכת בכ-8.1×107 מסות שמש ואבק, שמסתו מוערכת בכ-300,000 מסות שמש בלבד.[11] למרות זאת, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא לא מאוד נמוך ובמאה מיליון השנים האחרונות הוא בשיעור של כ-0.755 מסת שמש בשנה.[12] אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה למדי וגילה הממוצע מוערך בכ-12 מיליארד שנים והמתכתיות שלהם היא רק כשני שלישים מזו שלהשמש.[1] נראה שהגלקסיה נמצאת באינטראקציהכבידתית עם NGC 4458 הסמוכה והן משפיעות זו על זו.[13]