 | |
| NGC 4429 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 15 במרץ1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.2[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(r)0[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 27ᵐ 26.5ˢ |
| נטייה | 27.6″ 06′ 11°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 19.93- |
| מרחק[2] | 52,000,000שנות אור 15,943,095.41פארסק |
| קוטר | 84,670[2]שנות אור |
| מסה | 7.4×1010[3]☉M |
| הסחה לאדום | 1,104[2]ק"מ/שנייה 0.003683 |
NGC 4429 היאגלקסיית עדשה בקבוצת הכוכביםבתולה, הנמצאת במרחק של כ-52 מיליוןשנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
לגלקסיהבהירות נראית מדרגה 10.2, והיא התגלתה ב-15 במרץ1784 על ידי האסטרונוםויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת1786 תחת הציוןII.65, ותיאר אותה כ"די בהירה ולא מאוד קטנה".[4] בנו,ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת1833 תחת הציון1271, כשהיא מתוארת כבהירה או בהירה מאוד, גדולה, מאורכת, עם מרכז שמתבהר בפתאומיות ועם כוכב מדרגת בהירות 10 כשתי דקות קשת מצפון-מזרח לה. הוא לא היה בטוח אם מדובר בתגלית חדשה שלו או ב-II.65 שגילה אביו.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת1864 תחת הציוןGC 2987 ובשנת1888ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4429, כאשר היא מתוארת כבהירה, גדולה, מאורכת למדי, עם מרכז שמתבהר בפתאומיות ועם כוכב מדרגת בהירות 10 מצפון-מזרח לה.[6]
הגלקסיה נמצאת במרכז צביר הבתולה, כ-8.6מעלות ממערב לכוכבוינדמיאטריקס וכ-9.9 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולטדנבולה. כ-0.8 מעלות מצפון-מערב לה נמצאתNGC 4371, כ-1.3 מעלות מדרום לה נמצאתNGC 4442, כ-1.1 מעלות ממזרח לה נמצאתNGC 4503 ומעבר לה, באותו הכיוון ובמרחק כפול נמצאותNGC 4564,NGC 4567 ו-NGC 4568. כ-1.6 מעלות מצפון-מזרח ל-NGC 4429 נמצאת הגלקסיה האליפטית הענקיתM87, כ-1.8 מעלות מצפון לה נמצאתM86 וכ-1.6 מעלות וכ-1.9 מעלות מצפון-צפון-מערב לה נמצאות בהתאמהNGC 4388 ו-M84, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
אורכה הזוויתי של NGC 4429 הוא כ-5.6דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 85,000 שנות אור, כ-85% מהקוטר שלשביל החלב. מסתה מוערכת בכ-7.4×1010מסות שמש, כ-13% מסת שביל החלב, כאשר מעט יותר מחצי ממנה, כ-4.3×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה, וכן היא מכילה כ-1.1×108 מסות שמש שלמימן מולקולרי (H2) וכ-1.3×107 מסות שמש של מימן אטומי נייטרלי (HI).[7] זאת כמות קטנה יחסית של מימן חופשי ומהווה רק כפרומיל מהמסה הכוללת של הגלקסיה, ובהתאם, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא נמוך מאוד ומוערך בכ-3 אלפיות של מסת שמש בשנה או כמסת שמש ב-340 שנים,[8] קצב אופייני לגלקסיות עדשה מסוגה של NGC 4429. כתוצאה מכך אוכלוסיית הכוכבים של הגלקסיה היא זקנה ובמרכזה הגיל הממוצע של הכוכבים נע בין 3 מיליארד ל-7 מיליארד שנים.[9] נראה שבמרכז הגלקסיה נמצאחור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-70 מיליון מסות שמש, אך אין לגלקסיהגרעין פעיל.[10]
