 | |
| NGC 4388 בתמונה שלטלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | בתולה |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 17 באפריל1784 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 10.96[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(s)b[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 25ᵐ 46.8ˢ |
| נטייה | 43.5″ 39′ 12°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.33- |
| מרחק[2] | 58,800,000שנות אור 18,027,961.74פארסק |
| קוטר | 82,850[2]שנות אור |
| מסה | 7.9×1010[3]☉M |
| הסחה לאדום | 2,524[2]ק"מ/שנייה 0.008419 |
NGC 4388 היאגלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכביםבתולה, הנמצאת במרחק של כ-59 מיליוןשנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
לגלקסיהבהירות נראית מדרגה 10.96, והיא התגלתה ב-17 באפריל1784 על ידי האסטרונוםויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת1786 תחת הציוןII.168, כאשר הוא מציין שהיא הדרומית מבין שתי ערפיליות צמודות (השנייה צוינה כ-II.167 ומזוהה כיום כ-NGC 4387) ושהיא מאורכת.[4] בנו,ג'ון הרשל, ככל הנראה צפה בה גם כן, אך בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת1833, מופיעות II.167 ו-II.168 יחד תחת הציון1250, כאשר הקואורדינטות תואמות את מיקומה של NGC 4387 והוא מציין שבסביבה נמצאות ערפיליות נוספות.[5] הוא תיאר ערפילית נוספת בקרבת מקום עם הציון1244 כעמומה מאוד, מאורכת והמערבית מבין זוג ערפיליות שהמרחק ביניהם הוא 30 שניות שלעלייה ישרה (את השנייה הוא ציין כ-1255 שמזוהה כיום כ-NGC 4407) וייחס את הגילוי של שתיהן לעצמו.[5] בשנת1864, בקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים, נתן ג'ון הרשל לערפילית מספר 1244 את הציוןGC 2949 ולשתי הערפיליות שחלקו את הציון 1250 הוא נתן שני ציונים חדשים - GC 2955 (II.167 בקטלוג של ויליאם הרשל) ו-GC 2956 (II.168 בקטלוג של ויליאם הרשל).[6] בשנת1888ג'ון דרייר זיהה את GC 2949 ואת GC 4956 כציון כפול של ערפילית II.168 והכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4388, כאשר היא מתוארת כעמומה מאוד, מאורכת והדרום-מזרחית מבין שתיים (השנייה היא NGC 4387 שזוהתה עם GC 4955 ועם II.167).[7]
בשנת1979 התגלה שממרכז הגלקסיה נפלטתקרינת X חזקה[8] וב-1981 זוההספקטרום פליטה אופייני לגלקסיות סייפרט מסוג II שנפלט ממרכזה של NGC 4388 ובעקבות גילויים אלה היא מסווגת כגלקסיית סייפרט בעלתגרעין גלקטי פעיל.[9]
הגלקסיה נמצאת במרכזו של צביר הבתולה, כ-9.1מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולטדנבולה וכ-9.1 מעלות ממערב-צפון-מערב לכוכבוינדמיאטריקס באזור צפוף למדי של הצביר. כ-0.3 מעלה מצפון-מערב לה נמצאתM84 ובאותו מרחק מצפון-צפון-מזרח לה נמצאתM86, כך שהשלוש יוצרותמשולש שווה-צלעות שבמרכזו NGC 4387. כ-0.6 מעלה מצפון-מזרח ל-NGC 4388 נמצאות "העיניים" -NGC 4435 ו-NGC 4438 ובאותו הכיוון במרחקים של כמעלה, כמעלה ורבע וכ-1.4 מעלות מ-NGC 4388 נמצאות בהתאמהNGC 4461,NGC 4473 ו-NGC 4477. כמעלה ורבע ממזרח-דרום-מזרח ל-NGC 4388 נמצאתM87, כ-2.1 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאתNGC 4503, כ-1.6 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאתNGC 4429, כמעלה מדרום-דרום-מערב לה נמצאתNGC 4371 וכמעלה וחצי ממערב לה נמצאתNGC 4267, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
אורכה הזוויתי של NGC 4388 הוא כ-4.8דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של יותר מ-80,000 שנות אור, למעלה מארבע חמישיות של הקוטר שלשביל החלב. קו הראייה אל הגלקסיה כמעט מקביל למישור הדיסקה שלה, כך שרוחבה הזוויתי הוא רק כחמישית מאורכה הזוויתי,[2] מה שנותן לה את צורתה המאורכת. מסתה מוערכת בכ-7.9×1010מסות שמש, כ-14% מסת שביל החלב, כאשר מעט יותר משליש ממנה או כ-2.75×1010 מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[10] במרכזה של הגלקסיה נמצאחור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-8 מיליון מסות שמש,[10] שיוצר את הגרעין הפעיל של הגלקסיה. הגלקסיה מכילה גםמימן אטומי שמסתו מוערכת בכ-8.5×108 מסות שמש ומימן מולקולרי שמסתו מוערכת בכ-109 מסות שמש,[11] כך שהמימן החופשי מהווה רק כ-2.4% ממסת הגלקסיה.
על פי ההסטה לאדום של אור הגלקסיה, היא מתרחקת ממערכת השמש במהירות של כ-2,500 קילומטר בשנייה, יותר מפעמיים המהירות הממוצעת של צביר הבתולה, כך נראה שהגלקסיה נעה במהירות של כ-1,400 קילומטר בשנייה ביחס לצביר עצמו. כתוצאה מהמהירות העצומה, התווך בין-כוכבי של הגלקסיה מתנגש בחלקיקים שבתווך הבין-גלקטי בעוצמה חזקה ומועף ממנה החוצה מה שגורם לגלקסיה לאבד חלק ניכר מהגז שלה ומסביר את הכמות הקטנה של המימן שנמצא בה. בשנת2001 התגלה ענן עצום של מימן סמוך לגלקסיה מצידה הצפוני, שמסתו לפחות 100,000 מסות שמש וקוטרו כ-114,000 שנות אור. ענן כזה יכול להיווצר כתוצאה מהפעילות בגרעין הגלקסיה, מפרץ חזק של יצירת כוכבים חדשים בעבר, כתוצאה מהתנועה המהירה של הגלקסיה דרך התווך הבין-גלקטי או בעקבות מפגש עםגלקסיה ננסית לפני כמיליארד שנים.[12] תצפיות נוספות העלו שבין הענן הזה והגלקסיה נמצאת כמות נוספת, גדולה עוד יותר של מימן, שמסתה מוערכת בכ-6×107 מסות שמש והיא משתרעת למרחק של כ-65,000 שנות אור מהגלקסיה בכיוון של הענן החיצוני. ממצא זה מחזק את האפשרות שענני המימן נפלטו מהגלקסיה כתוצאה ממעבר במהירות גבוהה דרך מרכז צביר הבתולה לפני כ-120 מיליון שנים.[13]
