ליגת ה-BAA (Basketball Association of America, התאחדות הכדורסל האמריקנית), שהפכה מאוחר יותר ל"ליגת ה-NBA", נוסדה בשנת1946, ומוריס פודולוף, ששימש גם כנשיא ליגת ההוקי קרחAHL, מונה לנשיאה. בשונה מניסיונות קודמים להקים ליגת כדורסל ארצית, ליגת ה-BAA הייתה הראשונה שקיימה את רוב משחקיה באולמות גדולים בערים גדולות, כגון המדיסון סקוור גארדן בניו יורק והבוסטון גארדן בבוסטון. הליגה כללה 11 קבוצות ששיחקו 60 משחקים בעונה הסדירה, לפני שהתחרו בסדרותפלייאוף שקבעו את זהות האלופה. ב-1 בנובמבר1946, במשחק הבכורה של ליגת ה-BAA, קבוצתניו יורק ניקרבוקרס ניצחה אתטורונטו האסקיז בתוצאה 68–66 בפני 7,090 צופים במייפל ליף גארדנס שבטורונטו.אוזי שכטמן מהניקרבוקרס קלע את הסל הראשון במשחק, שנחשב לסל הראשון שנקלע בתולדות ליגת ה-NBA.[1] באליפות הראשונה בתולדות הליגה זכתה פילדלפיה ווריורס (כיום "גולדן סטייט ווריורס"), לאחר שגברה בסדרת הגמר עלשיקגו סטאגס בתוצאה 4–1.[2]
בשנותיה הראשונות, איכות הקבוצות בליגת ה-BAA לא עלתה על זו של קבוצות בליגות כדורסל מקבילות, אך הצטרפות מספר קבוצות חזקות בעונת1948/1949 –פורט ויין פיסטונס,אינדיאנפוליס ג'טס,מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס – העלתה משמעותית את רמת המשחק והפכה את ה-BAA ליעד מועדף על שחקני מכללות שרצו להפוך למקצוענים.
בשנת1949, בסיום עונתה השלישית, החליטה ליגת ה-BAA על מיזוג עםליגת ה-NBL והקמת ליגת ה-NBA. הליגה החדשה קיבצה שש קבוצות מליגת ה-NBL, עשר קבוצות מה-BAA והוסיפה את קבוצתאינדיאנפוליס אולימפיאנס, ובכך מנתה הליגה 17 קבוצות בסך הכול.[3] בליגת ה-NBA פועלות שש קבוצות שלקחו חלק בליגת ה-BAA. לרוב, ליגת ה-NBA מחשיבה את ליגת ה-BAA כחלק מההיסטוריה שלה עצמה.[4]
בעונת1950/1951 הצטמצם מספר הקבוצות בליגה ל-11, במגמה שנמשכה עד עונת1954/1955, אשר בסיומה נותרו 8 קבוצות בלבד. בתקופה זו הפכה קבוצת מיניאפוליס לייקרס, בראשות הסנטרג'ורג' מייקן, לקבוצה הדומיננטית הראשונה ב-NBA, כשזכתה בחמש אליפויות בשש עונות (1949,1950,1952–1954).[5]
במטרה להגביר את קצב המשחק ב-NBA, בעונת1954/1955 נעשה לראשונה שימוש בשעון זריקות המחייב את קבוצת ההתקפה לזרוק לסל בתוך 24 שניות. היה זה שינוי אחד מבין מספר שינויים נוספים בחוקת הכדורסל שנכנסו לתוקף, כגון הגדרת "אזור הצבע", בו אסור לשהות יותר משלוש שניות, שיצרו מהפכה בליגת ה-NBA.ממוצע הנקודות לקבוצה בתקופה שקדמה לשעון הזריקות עמד על כ-79.5 נקודות למשחק, וכבר בעונת 1954/1955 עלה הממוצע של הקבוצות לכ-93.1 נקודות למשחק.[6]
עלייתה של בוסטון סלטיקס והתרחבות הליגה (1957–1978)
בעונת1956/1957 החלה לבלוט בליגה קבוצתבוסטון סלטיקס, בעיקר בשל בחירתו בדראפט של הסנטרביל ראסל. ראסל, יחד עםרכז הקבוצהבוב קוזי והמאמןרד אאורבך, הפכו את הסלטיקס לקבוצה הדומיננטית בליגה במהלך שנות ה-60. עד עונת1969 זכתה בוסטון ב-11 אליפויות, מתוכן שמונה רצופות (1966-1959), שקבעו את רצף האליפויות הארוך בתולדות ה-NBA. בדראפט 1959 בחרהפילדלפיה ווריורס את הסנטרוילט צ'מברלין, שהפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה, וקבע שיאי נקודות למשחק (100) וריבאונדים למשחק (55) שלא נשברו עד היום. היריבות שהתפתחה בין ראסל וצ'מברלין, שני השחקנים הטובים באותה תקופה, אשר התמודדו זה מול זה בשמונה סדרות פלייאוף, נחשבת לאחת היריבויות הגדולות בתולדות הספורט האמריקאי.[7] עם פרישתו של ראסל ב-1969, איבדו הסלטיקס מכוחם וחדלו לשלוט בליגה. בשנות ה-70, לראשונה מאז עונותיה הראשונות של הליגה, לא הייתה אף קבוצה דומיננטית במיוחד ושמונה קבוצות שונות זכו באליפות באותו העשור. במהלך אותה תקופה התרחבה הליגה בצורה משמעותית: בין עונות1961 ל-1971 הצטרפו 9 קבוצות חדשות, ובכך הגיע מספר הקבוצות ב-NBA ל-17.
בשנת 1967 הוקמהליגת ה-ABA, שהיוותה ליגה מקבילה ומתחרה ל-NBA. התחרות בין הליגות על צופים וחוזי שידור הובילה למאבק על גיוס מיטב הכדורסלנים. כוכב התיכונים הגדול של התקופה,לו אלסינדור (שנודע לימים כ"כרים עבדול-ג'באר"), אמנם בחר להצטרף ל-NBA, אך ליגת ה-ABA משכה אליה שחקנים מובילים רבים, כגוןג'וליוס ארווינג,ג'ורג' גרווין,ריק בארי ומוזס מלון. המאבק בין הליגות על גיוס שחקנים סייע להגדלת התחרותיות בענף, והוביל בסופו של דבר לשיפור ניכר בתנאי העסקה של הסגל המקצועי בענף, כולל השופטים. בשנת 1971, כחלק מחגיגות 25 השנים לייסוד ליגת ה-NBA, הציגה הליגה לוגו חדש, שעוצב בהשראת הלוגו שלליגת הבייסבול האמריקאית. דמותו של כוכב הלייקרס,ג'רי וסט, שימשה כמודל ללוגו המציג צללית לבנה של שחקן כדורסל על רקע אדום וכחול. ב-1976, בשלמחסור בחוזי שידור טלוויזיוניים והפסדים כספיים כבדים, חדלה ליגת ה-ABA להתקיים כגוף עצמאי והיא התמזגה לתוך ה-NBA. ארבע מקבוצות ה-ABA -סן אנטוניו ספרס,דנוור נאגטס,אינדיאנה פייסרס וניו יורק נטס - הצטרפו ל-NBA, שכללה 22 קבוצות לאחר המיזוג. בסוף שנות ה-70, הפופולריות של ה-NBA הייתה בשפל, שהתבטא באחוזירייטינג נמוכים ותפוסת אולמות נמוכה, בין היתר בשל פרשיות סמים רבות שהעמידו את הליגה באור שלילי.
עונת1979/1980 נחשבת בעיני רבים כתחילתו של הכדורסל המודרני - המאופיין במשחק מהיר ומהנה לצפייה - בעקבות כניסתם לליגה של שניים מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA –מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. ג'ונסון ובירד נודעו ביריבות הגדולה ביניהם, שהחלה עוד כאשר נפגשו בגמרטורניר אליפות המכללות ב-1979, ונמשכה כשהשניים הובילו את קבוצותיהם פעם-אחר-פעם להתמודדויות בסדרת הגמר של ה-NBA. במהלך שנות ה-80 הוביל ג'ונסון את הלייקרס, יחד עםכרים עבדול ג'באר, לחמש אליפויות, בעוד בירד זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס. הצטרפותם של בירד וג'ונסון ל-NBA תרמה רבות לצמיחה בפופולריות של הליגה: לאחר עשור בו סבלה הליגה מרמת עניין נמוכה ומירידה באחוזי הרייטינג, צמח דור אוהדים חדש בעקבות הגעתם לליגה והיריבות, שהתפתחה ביניהם.[8] גורם נוסף שהגביר את הפופולריות של הליגה בתקופה זו היה הוספתקשת השלוש, דהיינו, זריקה ממרחק המזכה בשלוש נקודות, שהייתה נהוגה בליגת ה-ABA, במטרה לעזור לשחקנים הנמוכים לקלוע יותר, לרווח את משחק ההגנה ולעודד משחק מהנה יותר לצפייה.
בשנת1984 הצטרפו ל-NBA עוד שתיים מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתולדות הליגה - הקומישינר הנכנסדייוויד סטרן, וכוכב השיקגו בולסמייקל ג'ורדן, שנחשב לשחקן הכדורסל הטוב בכל הזמנים.[9] ג'ורדן אמנם כשל בניסיונו להוביל את הבולס לאליפות בשנותיו הראשונות בליגה, אך יכולותיו האתלטיות והווירטואוזיות הגבירו את העניין ב-NBA ברחבי אמריקה ואף מחוצה לה. דייוויד סטרן, במסגרת תפקידו כמנכ"ל הליגה החדש, החל במהפכה שיווקית וניהולית שכללה מספר יוזמות מוצלחות, כגון קביעתתקרת שכר לליגה (על מנת להגביר את השוויון בין הקבוצות), החלת בדיקות סמים נוקשות לשחקני הליגה, וקידומי מכירות אינטנסיביים בשיתוף עם חברות מסחריות.
בתחילת עונת1991/1992 חשףמג'יק ג'ונסון במפתיע כי הוא נשא של נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס, והודיע על פרישה ממשחק.[10] פרישתו של ג'ונסון, יחד עם זו של בירד בסיום אותה עונה, השאירה את ה"שליטה" בליגה בידי ג'ורדן והבולס, שזכו בשש אליפויות תוך שמונה שנים (1991–1993,1996–1998). את פרישתו הזמנית של ג'ורדן בין עונות 1993 ל-1995 ניצלה קבוצתיוסטון רוקטס, בהובלת הסנטרהאקים אולאג'ואן, לזכייה בשתי אליפויות (1994–1995). בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו שנקראו "50 האגדות".[11]
לאחר פרישתו השנייה של ג'ורדן ופירוק סגל הקבוצה של הבולס בסוף עונת 1998, חזרהלוס אנג'לס לייקרס להיות אחת הקבוצות המובילות בליגה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות (2000–2002). השחקנים הבולטים בשורותיה היו הסנטרשאקיל אוניל והקלעקובי בראיינט, ומאמנה היהפיל ג'קסון, שהיה מאמנה של שיקגו בולס בשנים בהם זכתה בכל האליפויות שלה.[12] לאחר עזיבתו של אוניל וצירופו לקבוצה של הפורוורד הספרדיפאו גאסול, זכו הלייקרס בשתי אליפויות נוספות בעונות2009–2010.[13] קבוצה בולטת נוספת בתקופה זו הייתהסן אנטוניו ספרס, שזכתה בחמש אליפויות (1999,2003,2005,2007,2014) תחת הדרכתו של המאמןגרג פופוביץ' ובהובלתו של הפורוורדטים דאנקן.[14] בסך הכול, הלייקרס והספרס חלקו ביניהן 10 אליפויות בין עונת1999 ל-2014, ומלבדן, הקבוצה היחידה שזכתה ביותר מאליפות אחת בתקופה זו הייתהמיאמי היט, שזכתה בתואר שלוש פעמים: בעונת2005/2006 הובילודוויין וייד ושאקיל אוניל את ההיט לאליפות הראשונה בתולדותיה, ובעונת2010/2011 חברו אל וייד צמד הכוכביםלברון ג'יימס וכריס בוש, שעזרו למועדון לזכות בשתי אליפויות נוספות בעונות2012–2013ׂׂׂׂ.[15]
בעונת2014/2015 זכתה באליפותגולדן סטייט ווריורס, בהובלת ה-MVP של הליגהסטפן קרי, ובעונה העוקבת המשיכה להפגין דומיננטיות כשרשמה את מאזן העונה הסדירה הטוב בתולדות הליגה - 73–9.[16] מאזן היסטורי זה לא סייע לה לזכות באליפות באותה עונה, שבה נוצחה בסדרת הגמר על ידיקליבלנד קאבלירס בהנהגתלברון ג'יימס וקיירי אירווינג. בעונות2017 ו-2018 המשיכו לבלוט בליגה גולדן סטייט, אשר זכתה בשתי אליפויות נוספות, וקליבלנד, אשר התמודדה מולה בסדרות הגמר בפעם השלישית והרביעית ברציפות.
בעונת2018/2019 זכתהטורונטו ראפטורס באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה בסדרת הגמר על הווריורס בהופעתם החמישית ברציפות בגמר.[17]
בעונת2020/2021 זכתהמילווקי באקס באליפות השנייה בתולדותיה, והראשונה מאז1971, לאחר שגברה עלפיניקס סאנס בסדרת הגמר. בעונה הבאה העפילה גולדן סטייט לסדרת הגמר בפעם השישית בשמונה העונות האחרונות, וגברה בסדרת הגמר עלבוסטון סלטיקס בדרך לזכייה השביעית בתולדותיה באליפות ה-NBA.
כיום, בליגה יש בסך הכל 30 קבוצות המחולקות לשני מחוזות של שלושה בתים, כאשר בכל בית יש חמש קבוצות. בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת 82 משחקים, 41 בבית ו-41 בחוץ. כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד כל קבוצה המשתייכת לבית שלה (16 משחקים מול ארבע קבוצות), נגד שאר הקבוצות מהאזור הראשי שלה - 3 פעמים (12 משחקים מול ארבע קבוצות) או 4 פעמים (24 משחקים מול שש קבוצות), ופעמיים נגד כל הקבוצות מהאזור הראשי האחר (30 משחקים מול 15 קבוצות).
בסיום העונה הסדירה, מכל מחוז מעפילות למשחקי הפלייאוף שש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, ושתיים נוספות לאחר משחקי ה"פליי-אין".
לפני תחילת כל עונה נערך הדראפט, הליך שבמסגרתו בוחרות קבוצות הליגה שחקני כדורסל שאינם משחקים בליגה. אלו בעיקר שחקנים מליגת המכללות שגמרו ללמוד או החליטו להפסיק את לימודיהם, אך גם שחקניםאירופיים. במשך תקופה מסוימת היו מספר שחקנים, כמוקובי בראיינט וקווין גארנט, שהגישו את עצמם לבחירה בדראפט מייד לאחר התיכון. נוהג זה בוטל על ידי הקומישינר של ה-NBA,דייוויד סטרן, שחייב "שנת צינון" לפיה שחקן חייב לחכות שנה אחת לכל הפחות בין סיום התיכון לבין הצגת מועמדותו בדראפט. בעקבות ביטול נוהג זה רוב השחקנים הולכים למכללה למשך שנה אחת לפחות לפני שהם ניגשים לדראפט אך יש יוצאי דופן:ברנדון ג'נינגס, משחקני הכדורסל הצעירים המבטיחים ביותר בארצות הברית, כשל במבחני הכניסה לאוניברסיטת אריזונה ובחר לעבור לשחק באירופה ככדורסלן מקצועני בקבוצתלוטומטיקה רומא למשך שנה לפני שהגיש את עצמו לבחירה בדראפט. סדר הבחירה נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הקודמת כאשר הקבוצות בעלות המאזן הגרוע ביותר עורכות הגרלה מי תבחר ראשונה. קבוצות יכולות להעביר את זכות הבחירה שלהן לקבוצה אחרת בתמורה לשחקנים. כיוון שהקבוצות שסיימו במאזן גרוע הן אלו שבדרך כלל בוחרות ראשונות, השחקנים המצטיינים בליגת המכללות מגיעים אליהן בדרך כלל.
כל קבוצה בליגה משחקת במהלך העונה 82 משחקים, המחולקים שווה בשווה בין משחקי בית למשחקי חוץ:
כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד הקבוצות מהבית שלה (סה"כ 16 משחקים), 4 פעמים נגד שש קבוצות מאותו אזור, מבתים אחרים (נקבעות ע"פ הגרלה, סה"כ 24 משחקים), 3 פעמים נגד שאר ארבע הקבוצות מאותו האזור (סה"כ 12 משחקים) ושתי פעמים נגד כל קבוצה מהאזור השני (30 משחקים).
בסוף כל עונה סדירה הקבוצות יוצאות לפגרה עד לחודש אוקטובר, שבו הן מתחילות במחנות אימונים. המחנות מאפשרים לצוות המקצועי של כל קבוצה להעריך שחקנים שנבחנים בה, לאתר את נקודות החוזק והתורפה של הקבוצה, להכין את השחקנים לעונה הבאה ולגבש את 12 השחקנים שיהיו בסגל הפעיל שישחק במהלך העונה. בנוסף, בכל קבוצה יכולים להיות עד 3 שחקנים לא פעילים. לאחר שהקבוצות מסיימות את מחנות האימונים הן נוהגות לשחק ביניהן במשחקי אימון ולעיתים נגד יריבות שלא שייכות לליגה. משחקי האימון מסתיימים מספר ימים לפני תחילת העונה הסדירה בנובמבר.
משחק האולסטאר של ה-NBA מתקיים באמצע כל עונה, לרוב בחודש פברואר. במשחק זה משתתפים טובי שחקני הליגה. עשרת השחקנים הפותחים במשחק נבחרים על פי שקלול קולות של אוהדים, שחקני הליגה ופרשנים, ואת 14 השחקנים המחליפים בוחרים מאמני הליגה (5 שחקני חמישייה ו-7 מחליפים מכל אזור). החל מעונת2017/2018 המשחק אינו מפגיש בין "נבחרת המזרח" לבין "נבחרת המערב" כפי שהיה נהוג בעבר, אלא שני השחקנים בעלי מספר הקולות הרב ביותר לפתוח בחמישיות (אחד מהמזרח ואחד מהמערב) משמשים כ"קפטנים" של קבוצתם, ומרכיבים אותה מתוך יתר השחקנים שנבחרו להשתתף במשחק, במהלך "דראפט" בין הקפטנים שבו הם בוחרים את השחקנים לסירוגין.
בנוסף למשחק המרכזי מתקיימות תחרויות שונות במספר תחומים בין שחקני הליגה. האירועים והתחרויות, כגון תחרות ההטבעות ותחרות השלשות, נמשכים שלושה ימים. הנהלת הליגה קובעת בכל שנה באיזו עיר הם ייערכו.
בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב. מחולקים בטקס חלוקת הפרסים גם פרסים של מהלכי העונה (כגוןאסיסט העונה, הטבעת העונה, זריקת הניצחון של העונה, מהלך העונה ועוד).
פלייאוף ה-NBA הוא טורניר המתקיים בסיום כל עונה של ליגת ה-NBA, בו נקבעת אלופת הליגה.
כל עונה בליגת ה-NBA מחולקת לשני שלבים: העונה הסדירה וטורניר הפלייאוף. במהלך העונה הסדירה משחקת כל קבוצה ב-82 משחקים, ובסיומה מעפילות 8 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בכל אחד מהאזורים – המזרחי והמערבי – אל שלב הפלייאוף.יתרון הביתיות בכל אחת מסדרות הפלייאוף שייך לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר בעונה הסדירה. כל אחת מסדרות הפלייאוף – רבע גמר אזורי, חצי גמר אזורי, גמר אזורי וגמר הליגה – נערכת בשיטת "הטוב משבעה משחקים", כלומר שתי הקבוצות משחקות ביניהן עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא. בסדרת הגמר מתמודדות ביניהן "אלופת המזרח" ו"אלופת המערב", והמנצחת ביניהן מוכתרת כאלופת ה-NBA.
