רובה ה־M16 נגזר מאב טיפוס שפותח על ידי חברת "ארמלייט" ונקראAR-10. זה היה רובה בקליבר 7.62 מ"מ שתוכנן להתמודד כמחליף ל־M1 גאראנד ומאוחר יותר לרובה M-14. על אף שהפסיד, המשיכה חברת "ארמלייט" לפתחו עד שיצרה את רובהAR-15 שהיה אב־הטיפוס של ה־M16 בקליבר 5.56 מ"מ.
לאחר שנמצא מתאים לסטנדרטים של צבא ארצות הברית, ה־M16 הותאם על מנת לענות על הצרכים של חייליצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם. בחודשים הראשונים לשימוש נתגלו בעיות רבות בשימוש בו, בין היתר בגלל שינויים באבק השרפה של הכדורים, מחסניות עם 20 כדורים בלבד, ומעצורי ירי מחשיפה ללחות, שהפכו את הנשק לשנוא על החיילים האמריקאים. כל אלה יחד עם השמועה שמדובר בנשק פלא שאינו דורש ניקוי ותחזוקה שוטפים, הביאו למעצורים שחלקם השביתו את הרובים כליל דווקא במהלך קרב. בתקופת השימוש הראשונה שלו, נרשמו עשרות מקרים של חיילים שנמצאו הרוגים לאחר קרב כשבידיהם רובה חדש תקוע לגמרי. לאחר מספר שינויים ושיפורים שעיקרם מחסניות גדולות יותר של 30 כדורים, טיפול בבעיית אבק השריפה, ושינוי הסגסוגת בחלקים שנטו להחליד, הנשק התחבב על החיילים, והוא משמש את החיילים האמריקאים עד היום. בשנת1986 החליף צבא ארצות הברית את רוב רובי M16A1 ברובי M16A2. הדגם החדש פתר בעיות רבות שהיו בדגם המקורי והציעהנדסת אנוש ואמינות טובות יותר. בשנות ה־2000 עברו צבא ארצות הברית וחיל הנחתים האמריקני לדגם M16A4, הנחשב למתקדם ביותר בסדרת ה־M16.
ה־M16 הגיע לישראל ברכבת האווירית בזמןמלחמת יום הכיפורים ב־1973, החליף את הרובים הישנים והפך לנשק האישי של רוב חיילי צה"ל. בשנות השמונים, עם פיתוח הגליל על ידי התעשייה הצבאית הישראלית (שנכנס לשירות ב־1974) נדחק ה־M16 לצד והגליל תפס את מקומו, אך לאחר כעשור של שימוש הגליל לא הוכיח עצמו כיורש ראוי, ובעקבות מספר בעיות שלא נפתרו חזר צה"ל להשתמש ב־M16 בשנות ה־90. החל משנת2000 עבר צה"ל לשימוש ב־M4A1 קרבין, גרסה מקוצרת ומתקדמת של רובה ה־M16A2. החל בשנת2002 נכנס לשימוש התבור במספר יחידות חי"ר ובמידה, ואחרי ניסוי מוצלח בזמןמבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה הוחלט לאמצו כרובה השירות של יחידות החי"ר. כיום (2021) התבור (בדגםתבור X-95 פלאט-טופ) נמצא בשימושחטיבת גבעתי,חטיבת גולני וחטיבת הנח"ל, ומספרחטיבות חי"ר במילואים.
רובה M16A4 עם מסילות פיקטיני, ידית הסתערות וכוונת טלסקופית לראיית יום "טריג'יקון"
ה־M16 הוא רובה סער שמנגנונו מבוסס על לחץ גזים וקירור אוויר, ועל עקרון המכנס סגור (חזרת המכלול, והנקירה מבוצעות בנפרד). הכלי מוזן באמצעותמחסנית המכילה 30 כדורים (בצה"ל מקובל למלא את המחסנית ב־29 כדורים בלבד, על מנת למנועמעצורים ולהאריך את חיי המחסנית). משקלו הנמוך של הנשק מושג על ידי שימוש בסגסוגותאלומיניום וחלקיפלסטיק עבור רוב גוף הנשק כאשרבית הבליעה ומנגנון הירי מורכבים מפלדה. בשימוש בכוונות ברזל, מיקומה של הקת בהמשך הקנה, מקטין את קפיצת הקנה ומאפשר חזרה מהירה יותר לתמונת כוונות ושמירה יחסית על המכוון במצבי ירי אוטומטים.אורכו הרב יחסית של הקנה, הוא מצד אחד גורם שלילי בעיני המשתמשים בו, בעיקר ביחידות ללוחמה בשטח בנוי (וביחידות הפועלות מתוך כלים משוריינים) אך מנגד, הוא גם מרכיב חשוב בדיוקו של הנשק. המרחק המוגדל בין הכוונות (שהוגבהו כפיצוי על הגבהת הקת) גם הוא מאפשר ירי מדויק יותר, באופן עקיף[1].
חצי אוטומטי – בכל לחיצה על ההדק נורה כדור אחד והכדור הבא במחסנית מוכנס לבית הבליעה.
אוטומטי – תהליך הפליטה של תרמיל הכדור שנורה והכנסת כדור חדש לבית הבליעה נעשית בפעולה ישירה כתוצאה מלחיצה על ההדק.
מצב צרורות – היה קיים ב־M16A2 ובדגם הראשון של ה־M4. בלחיצה על ההדק משתחרר צרור כדורים המופסק ברגע שההדק משוחרר (במספר דגמים מתקדמים נורה במצב זה, הקרוי "Burst", צרור בן שלושה כדורים עם כל לחיצה על ההדק) במטרה להחליף את הירי האוטומטי. לצורךמלחמה בטרור הוחזר הירי האוטומטי לכלי נשק בדגמים כגון ה-M16A4 וה-M4A1 קרבין.
∗ קוטרו של הקליע לפני שנורה הוא 5.76 מ"מ, מלחץ הגזים שנוצרים בעת הפיצוץ הוא נדחס אל תוך הקנה שקוטרו הוא 5.66 מ"מ, בתוך הקנה מצויים שישהסלילים שקוטרם 5.56 מ"מ והם חורצים את הכדור ומעניקים לו תנועה סביב צירו המעניקה לו יציבות. בסופו של דבר הקליע יוצא מהקנה כשקוטרו 5.56 מ"מ.
† טווח מקסימלי עבור ירי ב־45 מעלות. הטווח היעיל המקסימלי קטן מקילומטר אחד.
‡ ירי באוטומט ללא צורך בהחלפת מחסניות וללא מעצורים.
בריח (ידוע בסלנג הצה"לי בשם "שושנה"): החלק המרכזי ביותר של המכלול, אחראי לגריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה, מתוכו יוצא הנוקר הפוגע בפיקת הכדור, חליצת התרמיל ופליטתו.
המחלק: זהו חלק הנע בתוך הנשק בזמן ירי. אליו מחובר הבריח. מעל למחלק נמצאת כוסית הגזים, והיא, בעזרת הגזים שנפלטים בעת הירי ונלכדים בצינורית שיוצאת מהקנה, זו שמושכת אותו לאחור על מנת לשחרר את הנעילה ולפלוט את התרמיל. בתנועתו קדימה הוא דוחף את הבריח ובכך גורם לו לגרוף את הכדור התורן לבית הבליעה.
פין מוביל בריח (ידוע בסלנג הצה"לי בשם "פין טלוויזיה"): פין זה מחבר את הבריח למחלק ומאפשר לו חופש תנועה בין שני מצבים אפשריים.
במכלול נמצאים גם:
כוסית הגזים: הגזים מגיעים אליה דרך צינורית הגזים, והיא אחראית לתזוזת המכלול לאחור. זהו מהות נשק חצי אוטומט לעומת נשק בריחי (שאינו חצי-אוטומט).
הנוקר: זהו ציר שנוקר את פיקת הכדור וגורם לירי. הנוקר מחובר למחלק ולבריח באמצעות פין פציל.
הבריח הוא החלק האחראי על גריפת הכדור, נעילתו בבית הבליעה (על ידי סיבוב של 1/16 מסיבוב שלם) ופליטת התרמיל הריק לאחר הירי. הנוקר יוצא מחור הנמצא בתוך הבריח. על הבריח נמצאים:
שיניים גורפות: שתי השיניים התחתונות שבבריח. תפקידם לגרוף את הכדור התורן לתוך בית הבליעה. כל פעם שן אחרת גורפת כדור – תלוי במקום הכדור התורן (ימין או שמאל).
השן החולצת נמצאת על הבריח מצד ימין. תפקידה למשוך את התרמיל הריק אל מחוץ לבית הבליעה.
השן הפולטת היא שן קפיצית הנמצאת על הבריח מלפנים ותפקידה להשליך את התרמיל הריק החוצה.
במשך השנים יוצרו מספר דגמים של ה־M16 על מנת לענות על צרכים של יחידות צבא שונות. לאחר חבלי הקליטה במלחמת וייטנאם יוצר ה-M16A1, זה הוא למעשה ה־M16 הסטנדרטי בצה"ל, וזה ששימש את חיילי צבא ארצות הברית משנות השבעים ועדשנות התשעים שלהמאה ה־20. בשנות התשעים, לאחר שנים של מחקרים הגיעו בצבא ארצות הברית למסקנה שירי אוטומטי בקצבים גבוהים מדי הוא חיסרון ולכן בדגם החדש יותר (M16A2), בירי אוטומטי, כל לחיצה על ההדק משחררת צרור בן שלושה כדורים.
כבר במלחמת וייטנאם נכנסו לשימוש הרובים המקוצרים (CAR15) – רובים בעלי קנה באורך של 368 מ"מ, כאשר המתפסים קצרים יותר וכך גם המרחק בין הכוונות, ובנוסף לקת קיימים ארבעה מצבי פתיחה להתאמה אישית להעדפתו של כל חייל. ה־M16 המקוצר אמנם שוקל מעט פחות ונח יותר לנשיאה ותפעול אך בגלל קיצור הקנה והמרחק בין הכוונות הוא גם מדויק פחות.
מודל חדש וקצר יותר המבוסס על ה־M16A2 הוא ה־M4 קרבין – ה־M4 וה־M4A1 נכנסו לשימוש נרחב במלחמה בבלקן בשנת2000 ובמלחמת עיראק ב־2003, וכמו כן נכנסו לשימוש ביחידות השדה הקרביות בצה"ל.
ליחידות מיוחדות אף הותאמו מספר מצומצם של רובים לקליבר של 9 מ"מ (Colt SMG).
משפחת רובי ה־M16 וה־AR15 של ארמלייט וקולט ידועה בתכונות ה"לגו" שלה ובאפשרות להרכיב רובה מעוצב־אישית מחלקים של רובים שונים.
רובה M16A1 מנוסר עםמ"ק פורק, הנשק האישי התקני של חלק נכבד מלוחמי צה"ל ורוב תומכי הלחימה.רובה M16 מנוסר צה"לי ועליו כוונת מפרולייט (מחוברת לנשק באמצעות מתאם שמתחבר לידית הנשיאה) ועוד מגוון עזרים טקטיים. משפחת רובי ה־M16 וה־AR15 של ארמלייט וקולט ידועה בתכונות ה"לגו" שלה ובאפשרות להרכיב רובה מעוצב־אישית מחלקים של רובים שונים.
במשך השנים השתמש צה"ל לסירוגין ב־M-16 וברובה הגליל הישראלי.בשנת1993 החל כל מערך החי"ר הצה"לי להשתמש אך ורק ב-M-16, בעקבות החלטה של מפקדת חילות השדה, בה נקבע כי רובה ה־M-16 עדיף על ה"גליל", בשל כושר הקליעה שלו ומשקלו הקל.
במחצית השנייה של שנות התשעים עבר צה"ל מרובי M16A1 ו-M16A2 (שנקראים בעגה "M16 ארוך") ל"מקוצרים" – רוביקרבין של ה־M16 מדגמים מתקדמים יותר כמו ה־CAR15, ה־M4 קרבין ורובה ה־M4A1 "פלאט-טופ". עם הזמן נזנח השימוש ב־CAR15 האמריקאי ועקב עודף ברובי M16A1 ארוכים שהובאו מארצות הברית במלחמת יום כיפור, הוחלט בצה"ל לקצר חלק מן הרובים הארוכים וכך נולד ה-"M16 המקוצר".
בצה"ל לא הסתפקו במקוצרים ועבור מספר יחידות להן כל ס"מ מיותר הוא משמעותי קוצצו הקנים המקוצרים עוד יותר וכך נולד ה־M16 המקוצרר, זהו למעשה נשק הקצר בשלושה ס"מ מהמקוצר, והסתרשף ממוקם בו ממש מתחת לכוונת הקדמית. החל משנת2003 מבצע צה"ל הסבה של נשקי M16A1 לנשק מקוצר על ידי ניסור הקנה מכיוון בית הבליעה והחלפת הקת והמתפסים. הנשק הנ"ל מכונה "M-16 מוסב" או "M-16 מנוסר". כמו כן, נרכשו רובי "קולט קומנדו" קצרים במיוחד.
רוב החיילים הלוחמים ותומכי הלחימה בסדיר ובמילואים משתמשים ב־M16 מקוצרים לצד ה־M4 והתבור, בעוד שטירונים וחיילים בתפקידים עורפיים משתמשים לעיתים עדיין ב־M16 ארוך. צה"ל החל בתהליך ובסופו יעברו כל חיילי צה"ל לשימוש בנשקים קצרים, והנשקים הארוכים יוצאו מכלל שימוש[2].
כמו כן, משתמש צה"ל בדגםקלעים שמבוסס על M16A2E3 עם שיפורים לקליעה וצליפה כגון מתאם לכוונת השלכה וכוונת טלסקופית,דורגלים,קת עם הגבהה ללחי,קנה מעובה (מעלה סלילים 1:7, המאפשר לירות "תחמושת ירוקה" חזקה יותר) ומעבר לירי אוטומטי מלא (רובה M16A2 יכול לירות רק צרורות של שלושה כדורים). דגם זה נקרא בצה"ל M16A3, וכיום משמש רק ביחידות מילואים כיוון שרוב יחידות הסדיר כבר עברו לכלי נשק דוגמתM4A1 אומיקרו-תבור X-95L כנשק קלעים.
