![]() | ||||||
אלבום אולפן מאתפינק פלויד | ||||||
יצא לאור | 2 באוקטובר1970 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
הוקלט | מרץ-אוגוסט,1970 | |||||
מקום הקלטה | אולפני אבי רוד![]() | |||||
סוגה | רוק מתקדם,רוק סימפוני,רוק פסיכדלי | |||||
שפה | אנגלית![]() | |||||
אורך | 52:44 | |||||
חברת תקליטים | Harvest Records | |||||
הפקה | פינק פלויד,נורמן סמית' | |||||
| ||||||
![]() ![]() |
Atom Heart Mother (בעברית:אמא לב אטוֹם) הואאלבוםרוק מתקדם משנת1970 מאת להקתפינק פלויד. אלבום זה הוא אלבום האולפן החמישי של להקת פינק פלויד. האלבום אשר הוקלט באולפני אבי רוד שבלונדון, הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ולמקום ה-55 במצעד האמריקאי.תקליטור של האלבום, שהוקלט מהסלילים המקוריים (Remastered), יצא לאור ב-1994.
פינק פלויד החלו לעבוד על האלבום לאחר שסיימו את תרומתם לפסקול של הסרטנקודת זבריצקי ברומא. הם חזרו ללונדון בתחילת1970 לחזרות. מספר מפגשים מחוץ לרומא שימשו להרכבת חומר חדש במהלך החזרות, אם כי חלק מאלו, כגון "The Violent Sequence", שיהפוך מאוחר יותר ל"Us and Them", לא שומשו במשך זמן מה.
שמו של האלבום ניתן לו במקרה. לפני שהתארחו בתוכניתרדיו ב-BBC, נשאלו חברי הלהקה על ידי מפיק התוכנית לפשר שמו של האלבום החדש. המוזיקאי והמלחין הבריטירון גיסין, אשר השתתף בהפקת האלבום, הציע ללהקה לעיין בעותק של עיתון לונדוני ולחפש בו השראה. בסופו של דבר נגזר שם האלבום מכותרת של כתבה שרוג'ר ווטרס מצא באותו עיתון עלאישה בהיריון וקוצב לב הפועל בכוחגרעיני.
תמונת הטבע של עטיפת האלבום המקורית, המציגהפרה העומדת בשדה מרעה ללא כל כיתוב נלווה על העטיפה - לא של שם האלבום או אפילו שמה של הלהקה המבצעת - אינה מסגירה את תוכן המוזיקה הפרוגרסיבית שבו. יש המשערים כי התמונה רומזת לנושא האימהות מההיבט הטבעי שבו באמצעות התייחסות לפרה ולחלב, וכי באופן זה תמונת האלבום כמו גם המוזיקה מרמזים לשאלת הקשר בין מהות לאימהות.
אך את התמונה המפורסמת של הפרה הצלם סטורם ת’ורגרסון, שהיה חלק מקבוצת העיצוב Hipgnosis, צילם את התמונה בכוונה ליצור עטיפה פשוטה, מנותקת מהאלבום עצמו, כדי לעורר סקרנות ולשבור את הקונבנציות של עטיפות אלבומים בזמנו.[1]
התמונה צולמה בשדה באזור הרטפורדשייר, אנגליה, בקרבת אולפני EMI שבהם עבדה הלהקה באותה תקופה. ת’ורגרסון יצא לכפר עם מצלמה, מצא פרה בשם לולובל III (Lulubelle III), וצילם אותה תוך שימוש באור טבעי ורקע כחול פתוח .
בחירת התמונה נעשתה מתוך גישה מינימליסטית ואבסורדית, עם רצון ליצור משהו שאין לו קשר ישיר למוזיקה עצמה, אך ייצור רושם בלתי נשכח. ת’ורגרסון ציין מאוחר יותר כי הייתה זו אחת העטיפות הפשוטות ביותר שעיצב .
שתי הרצועות הארוכות ביותר באלבום הן התפתחות מוזיקלית מהיצירות האינסטרומנטליות הקודמות של פינק פלויד, שהעיקרית שבהןA Saucerful of Secrets; הראשונה (הוא גם רצועת הנושא של האלבום) מחולקת לשישה חלקים וחלקים ממנה מלווים בתזמורת שלמה. השנייה היא אינסטרומנטליות ב-3 חלקים, כאשר שיחה משמשת כמפרידה בין החלקים. הרכב שירי האלבום, דומה לזה שלUmmagumma וכמו האלבום הזה, כל חבר להקה כותב בעצמו שיר למעט הקטע הראשון.
ב-Atom Heart Mother ישנן 5 רצועות, שתיים ארוכות יחסית ו-3 קצרות יחסית. בתקליט הויניל, הרצועה הראשונה תפסה צד שלם בתקליט בגלל אורכה.
מס' | שם | משך |
---|---|---|
1. | Atom Heart Mother | 23:41 |
2. | If | 4:30 |
3. | Summer '68 | 5:28 |
4. | Fat Old Sun | 5:23 |
5. | Alan's Psychedelic Breakfast | 12:58 |
משך כולל: | 52:00 |
Atom Heart Mother, היאסוויטה בת 6 חלקים, הולחן על ידי כל חברי הלהקה ורון גיסין. בתקליט הויניל המקורי, היצירה תפסה את כל הצד הראשון בשל אורכה. זוהי אחת מהיצירות הלא פרודות של פינק פלויד. זוהי גם אחת היצירות הארוכות ביותר של הלהקה יחד עםEchoes מ-Meddle, ו-Shine On You Crazy Diamond מ-Wish You Were Here. פינק פלויד ביצעה יצירה זו מ-1970–1972. בהופעות של 1970–1971, היו כמה קטעים שלכלי נשיפה.
חלק זה מתחיל בפייד אין עםתזמורת כלי נשיפה הכוללת כלים כמוחצוצרה,טרומבון,טובה ועוד. התזמורת מתחזקת בהדרגה ומגיעה למנגינת הנושא של היצירה, בה מעורבים תזמורת כלי הנשיפה, והלהקה עצמה.
חלק זה מתחיל עם קלידים ומקהלה, אשר מנגנים בצורה מינימלית ביותר. מעט אחר כך נכנס הבס. המקהלה הופכת אט אט ליצור יותר ויותרדיסוננסים בשירתם. אז נכנסים קולות של גברים למקהלה, ומעט אחר כך נכנסים התופים והופכים את החלק ביצירה ממינימלי לפתוח יותר.
חלק זה מתחיל עםגיטרה בס,כינור ואורגן חשמלי שקטים בלבד. מעט אחר כך נכנסים תופים ואז מפסיק הכינור. הגיטרה נכנסת בשלב זה באופן רגוע, ולאט לאט היא הופכת רועמת יותר עם כניסת כלי הנשיפה. חלק זה מתחיל עם אורגן מיד כאשר המקהלה מפסיקה לשיר. אז הבס מבצע ליין בסריגים הגבוהים, והתופים שומרים על קצב רוק קבוע.
חלק זה מתחיל בצלילי אורגן חשמלי. האורגן חוזר על שני אקורדים, והגיטרה מתחילה סולו בסולם פנטטוני אשר נותן את האופי הבלוזי לחלק זה של היצירה. בשלב זה נכנס סינטיסייזר שמחקה כינורות, והקטע עובר למתכונת אחרת. הגיטרה נעלמת וקצב התופים משתנה, ואיתו גם ליין הבס, אך שומרים על אותה הרמוניה. בקטע זה נכנס פסנתר ואיתו קולות ששרים הברות ללא כל משמעות. ואז הקטע משתנה יותר ויותר ונכנס לתוך מנגינת הנושא של היצירה, אך במקום שמנגינת הנושא תוביל ל-Breast Milky, היא מובילה לקטע חדש.
החלק מורכב משני קטעים. הראשון מאוד פסיכדלי ואוונגרדי הוא כולל אורגן חשמלי עם קולות חליל, קולות אלקטרוניים, דיבורים, שירה מוזרה ללא מילים ולבסוף נשמע קול של רכבת שמסיים את הקטע בדרמטיות. פתיחת הקטע השני היא קטעפסיכדלי ללא כלי נגינה אמיתיים, אלא רק עם אפקטים אלקטרוניים. אך בכל זאת ניתן להרגיש את התבנית עליה חוזר כל חלק ביצירה- מינימליות מועברת בהדרגה על פתיחות שמתנפצת לחלק חדש. רק שחלק זה מתנפץ אל תוך ההתחלה של Father's Shout עם חיבור של חלקים מסוימים מהיצירה, וגם של צלילים ומקצבים שלא נשמעו ביצירה.החיבור הזה תורם לדרמטיות של הכניסה למנגינת הנושא אך את מנגינת הנושא הם משנים בחלק זה ושומרים רק על ההרמוניה שלה. החלק ביצירה נגמר כאשר מנגינת הנושא נגמרת.
הרצועה מתחילה בדיוק כמו Breast Milky, רק שתפקיד הגיטרה משתנה. תפקיד הגיטרה של חלק זה הוא בעל שני קולות. ההתפתחות של חלק זה שונה מזאת של Breast Milky.כאשר מגיעה מנגינת הנושא שומעים לא רק שתפקידי כלי הנשיפה שוב השתנו, אלא שגם נכנסה מקהלה. ואחרי מנגינת הנושא היצירה נגמרת בדרמטיות הראויה ליצירה מורכבת זו.
בעלי תפקידים אחרים:
האלבום זכה להצלחה בבריטניה עם יציאתו והגיע למקום הראשון במצעד. נראה שגם חברי הלהקה היו מרוצים ממנו ומרצועת הנושא שלו.במסע ההופעות שלהם בתחילתשנות ה-70 הם הופיעו עםתזמורת כלי נשיפה נרחבת כדי לתמוך בביצוע מלא של רצועת הנושא. עלות הרצת מסע ההופעות עם תזמורת כלי הנשיפה הייתה גבוהה מאוד וכמעט שגרמה להתמוטטות כלכלית של הלהקה. בניגוד לשביעות הרצון עם יציאתו, בשנות ה-80 וה-90 נהגו חברי הלהקה לזלזל במיוחד באלבום זה. בנושא זה בולטים הציטוטים של ווטרס וגילמור:
Atom Heart Mother הוא מקרה טוב, אני חושב, לאלבום שצריך להיזרק לפח האשפה, ושאסור שאף אחד יקשיב לו אי פעם! [...] הוא היה די יהיר, ולא עסק באמת באיזשהו נושא
כמה מהם, כמו Atom Heart Mother, נראים לי עכשיו כזבל מוחלט, אבל אני כבר לא רוצה או צריך לנגן חומר שאני לא נהנה ממנו