 FIV | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | Pararnavirae |
| מערכה: | Artverviricota |
| קבוצה: | קבוצה VI (נגיפי ssRNA-RT) |
| מחלקה: | Revtraviricetes |
| סדרה: | Ortervirales |
| משפחה: | רטרו-וירוסים |
| תת־משפחה: | Orthoretrovirinae |
| סוג: | Lentivirus |
| מין: | Feline immunodeficiency virus |
| שם מדעי | |
 Feline immunodeficiency virus | |
| תחום תפוצה | |
 | |
 | |
FIV (בראשי תיבות:feline immunodeficiency virus, ובעברית:נגיף הכשל החיסוני החתולי) הואנגיף רטרו מסוג לאנטי-וירוס. ההדבקה בנגיף ומהלך המחלה שהוא גורם לה מזכירים מאוד את מחלת האיידס באדם, לפיכך הנגיף בחתולים משמש כמודל מחקרי למחלת האיידס ולעיתים אף מכונה "איידס של חתולים". הנגיף בודד לראשונה בשנת1986 באוניברסיטת דייוויס שבקליפורניה.
הדבקה ב-FIV נפוצה בחתולי בית ובחתולי בר ברחבי העולם והוא אינו מדביק בני אדם בשום צורה. ישנם חמישה טיפוסים של FIV המבוססים על שוני ברצףחומצות האמינו במעטפת הנגיף. שכיחות נוגדנים בדם נגד הנגיף באוכלוסיית חתולי הבית משתנה מאוד ונעה בין אחוז בודד ל-25 אחוזים באוכלוסיות סיכון ובחתוליםחולים. בארצות הברית נמדדה שכיחות נוגדנים בשניים עד ארבעה אחוזים מחתולי הבר. שיעור ההדבקה בנגיף אחיד ברחבי ארצות הברית, אך באירופה קיים שוני מהותי בין מדינות שונות. 2 אחוזים בהולנד ובגרמניה לעומת שיעור נגיעות של 30 אחוזים באיטליה.
היארעות המחלה הגבוהה ביותר חלה בחתולי רחובזכרים לאמסורסים, הסיבה לכך טמונה בכך שדרך המעבר העיקרית של הנגיף היא בנשיכה וחתולים אלה נוטים לתגרות יותר מחתולים אחרים. זכריםנדבקים בנגיף בשיעור גבוה פי שניים עד ארבעה מאשרנקבות ורוב החתולים הנגועים הם חתולים צעירים שמלאו לחייהם לפחות שנתיים.
נגיף זה מועבר בין חתולים בעיקר בנשיכה. הנגיף מתרבה בעיקר בתאי ה-T המסייעים שבהםחלבון+CD4, אך גם במקרופגים,אסטרוציטים ובתאימיקרוגליה. לאחר ההדבקה מתחיל שלבוירמיה כרוני המגיע לשיאו כעבור שמונה שבועות ולאחריו מתחילה ירידה בעומס הנגיפי בדם.העומס הנגיפי גובר שוב בשלב הסופני של המחלה.
תגובת הנוגדנים בחתול הנגוע היא נורמלית, אך תגובתמערכת החיסון התאית נפגעת בשל הירידה במספר תאי T המסייעים. בשל הפגיעה במערכת החיסון נגרםכשל חיסוני ומופיעה עלייה במספר הזיהומים הפתוגניים המשניים וכמו כן ניכרת עלייה בשכיחות הגידולים הסרטניים.
המחלה מאופיינת בשלושה שלבים עיקריים, משך כל שלב וחומרת הסימנים הקליניים המופיעים בו תלויים בין היתר בגיל החיה ובמצבה הבריאותי בעת ההדבקה וכמו כן בעומס הנגיפי המועבר בעת ההדבקה, במסלול ההדבקה ובזן הנגיף המדביק. חלק מהסימנים הקליניים המופיעים הם סימנים ראשוניים המשויכים לנזק הנגרם ישירות על ידי הנגיף ויתר הסימנים הקליניים משניים להידרדרות החוסן החיסוני של החיה הנגועה.שלבי המחלה:
מאחר שהנגיעות ב-FIV היא לכל החיים, הבדיקה הנוחה והאמינה ביותר לאבחון הנגיעות היא בדיקתנוגדנים בנסיוב של החתול החשוד בהדבקה. אבחון הנוגדנים נעשה לרוב בשיטתELISA או בשיטה שלאימונופלואורסצנציה. ישנן ערכות מסחריות המאפשרות אבחון נגיעות בשיטת ELISA במרפאהוטרינרית, כמו כן, בדיקת ELISA בעלתרגישות וסגוליות גבוהה. בכל זאת תיתכן תוצאה חיובית שגויה בכמה מקרים:
שיטות נוספות מדויקות לאבחון הןבידוד נגיף ומבחןPCR. בידוד נגיף היא שיטה יקרה האורכת זמן רב ודורשת מומחיות רבה בביצועה ולפיכך אינה מבוצעת באופן שיגרתי. מבחן ה-PCR בעל רגישות וסגוליות גבוהות מאוד והוא אינו מושפע מחיסון נגד הנגיף, עם זאת הוא דורש ציוד מיוחד ולכן אינו מבוצע במרפאות אלא רק במעבדות מיוחדות.
טיפול- זוהי מחלה חשוכת מרפא ומטרת כל הטיפולים היא להקל על החתולים החולים בה.
מניעה- מאחר שהטיפול אינו מרפא, מניעה היא האמצעי הטוב ביותר להגנה מפני המחלה בחתולים.
FIV, באתרהמרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי(באנגלית)
FIV, באתרהאנציקלופדיה של החיים(באנגלית)
FIV, באתרGBIF(באנגלית)הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
