AMD ידועה במיוחד בקווי הייצור של מעבדי x86 הבאים:Ryzen,Epyc,Athlon,Phenom,Opteron ו-Duron. רכיבים יותר כלליים שלהם ניתן למצוא במחשבי האפל הישנים ובהתקנים אלקטרוניים אחרים.
בשנת2006 רכשה AMD את חטיבת המאיצים הגרפיים הקנדיתATI ומיתגה מחדש את מעבדיה, עובדה שהפכה את שוק המאיצים הגרפיים ושוק המעבדים השולחניים לדואופול לו היא שותפה.
ב-14 בפברואר 2022, סיימה AMD את הליכי הרכש של חברתXilinx, מייצרת השבבים מסוג FPGA ובינות מלאכותיות, ובכך הפכה ליצרנית הגדולה ביותר בתחום זה. עסקה זו נאמדה בכ-49 מיליארד דולר, ונחשבת לגדולה ביותר בתולדות עולם השבבים.[2]
בפברואר1982, חתמה AMD חוזה עםאינטל, ובכך הפכה ליצרןמקור-שני שלמעבדי8086 ו-8088.IBM רצתה להשתמש ב-8088 של אינטל ב-IBM PC שלה, אך המדיניות של IBM באותו הזמן הייתה לדרוש שיהיו לפחות שני מקורות עבור השבבים שלה.
מאוחר יותר יצרה AMD את ה-80286, או בקיצור 286, תחת אותו הסכם, עד שאינטל ביטלה את ההסכם ב-1986. הפופולריות הגוברת של שוקתואמי ה-IBM PC אפשר לאינטל לייצר מעבדים בתנאים שלהם, במקום בתנאים של IBM.
ב-1991, AMD הוציאה לאור את ה-Am386, השיבוט שלה של מה שהיה מאוחר יותר המעבד80386. לקח ל-AMD פחות משנה למכורמיליון יחידות. AMD המשיכה ב-1993 עם ה-Am486. שניהם נמכרו במחירים נמוכים באופן משמעותי מגרסאות האינטל של אותם מעבדים. אינטל פנתה לבית המשפט כדי לשלול מ־AMD את הזכות ליצור מעבדים אלו, אבל בסופו של דבר הפסידה במשפט. לשתי המתחרות היו הסכמי רישיון חוצים עבורפטנטים וכמהזכויות יוצרים ממש מההתחלה: כל אחד מהצדדים היה יכול להשתמש בהמצאות הטכנולוגיות של השני ללא תשלום. ה-386DX-40 היה מאוד פופולרי עם מספר רב של יצרנישיבוטים, וה־Am486 היה בשימוש נרחב על ידי יצרניות ציודOEM, כוללקומפאק.
במהלך זמן זה, AMD ניסתה לנצל את המעבד לכיווןRISC עם מעבד משלהם שנקרא AMD 29K, וכמו כך לעבור להתקני גרפיקה, קול ו-Flash, שבהן לא כל כך הצליחה. AMD החליטה "להעביר הילוך" ולהתרכז במיקרו-מעבדים תואמי Intel ובזכרונות Flash. דבר זה העמיד אותה בתחרות ישירה עם אינטל שייצרה עבור אותו השוק בדיוק.
המעבד הראשון שהיה לחלוטין "מבית" היה ה-K5, שהופץ לקראת סוף1995. ה-"K" בשם המעבד היה קיצור ל-"Kryptonite". הוא נועד להתחרות באופן ישיר במעבד הפנטיום של אינטל, ששוחרר ב-1993, אך מבחינתארכיטקטורת חומרה היה לו יותר במשותף עם הפנטיום פרו שבדיוק שוחרר מאשר עם הפנטיום או ה-6x86 שלCyrix. אך היו מספר בעיות: שיטת השמות הייתה מבלבלת, כשחלק מהשבבים יוצגו על פי מהירות הליבה האמיתית שלהם, ואחרים על פי מספר PR. יתרה מזאת, ה-K5 לא היה יכול להשתוות לביצועי המספרים השלמים של ה-6x86, וגם לא לביצועי ה-FPU של הפנטיום. כל אלו, בנוסף לגודלו והעובדה שהתכנון לא אפשרסקאליזציה, חרצו את גורלו של ה-K5 לכמעט-כישלון-מוחלט בשוק. לזכותו, יאמר בכל זאת, ה-K5 לא סבל מבעיות התאימות שהיו ל-6x86, וגם לא הגיע לטמפרטורות של השבב שלCyrix.
ב-1996, AMD רכשה את חברתNexGen, ואת הזכויות לרכושם האינטלקטואלי מאחורי סדרת ה-Nx של המעבדים תואמי ה-x86 שלהם. תוך שנה, הם עבדו מחדש על המיקרו-ארכיטקטורה של ה-Nx686, ושיווקו את המוצר החדש כ-K6. התכנון המקורי של NexGen מעולם לא הגיע אל השוק. העיצוב מחדש כלל מנגנון הקלטה של משוב הוראות דינמיות, והוראותMMX. אחד הדברים החשובים במעבד, היו, ש-AMD הפכה אותו לתואם-פינים עם הפנטיום של אינטל, ובכך אפשרה לאנשים להשתמש במעבד זה בלוחות האם מסוג "Socket 7" שהיו נפוצים מאוד. כמו ה-Nx686 וה-Nx586 שקדם לו, ה-K6 תרגם את סט הוראות ה-x86 תואם הפנטיום למיקרו הוראות כמו-RISC. בשנה שלאחר מכן, AMD הוציאה לאור את ה-K6-2, שהוסיף סט של הוראותנקודה-צפה עבור מולטימדיה שנקרא3DNow!, כמו גם תקן תושבת חדשה שנקראה "Super Socket 7", ששניהם ביחד נתנו ביצועים מוגברים.
בינואר1999, במחזור האחרון של סדרת ה-K6-x, מעבד ה-450מה"צK6-III היה בתחרות רצינית עם קו הייצור של שבבי אינטל החזק ביותר. שבב זה היה בעצם ה-K6-2 עםזיכרון מטמון ברמה 2 בגודל 256 קילו-בתים שהיה משולב בתוך ליבת המעבד, ועם יחידת צפי ענפים טובה יותר. אף על פי שהוא תאם (באופן כללי) לפנטיום II/III בפעולות על מספרים שלמים, ה-FPU היה מתוכן בעיצוב שלא היה יכול להתחרות עם ארכיטקטורת ה-FPU המתקדמת של אינטל. אף על פי שה-3DNow! יכול היה, בתאוריה, לפצות על חולשה זו, מעט מפתחי משחקים השתמשו בו, כאשר היוצא מן הכלל הראוי ביותר לציון הוא המשחקQuake 2, של חברתid Software.
במהלך חייו, מעבד ה-K6 הגיע קרוב, אך מעולם לא השתווה לעוצמתם המלאה של המעבדים מבית אינטל. יתרה מכך, לוחות האם שעבדו עם ה-K6 היו באיכות משתנה, ול-AMD היו בעיות בייצור שהשפיעו על כמה משלוחים. AMD הרוויחה מוניטין של חברה שמייצרת "תואם x86" שהוא איטי יותר ופחות אמין, אף על פי שהפרש הביצועים היה קטן מאוד, ולוחות האם תואמי ה-K6 הטובים ביותר היו אמינים מאוד. דבר זה גרם ל-AMD להגיע למצב שהם נאלצו למכור את מעבדי ה-K6 שלהם בהנחה משמעותית מול מעבדי האינטל המבוססים על ליבת ה-P6, הפנטיום II והפנטיום III. אינטל הגיבה למחירים הנמוכים של AMD עם גרסת ה-"Celeron" של מעבדי הפנטיום שלהם שהיו זולים יותר ואיטיים יותר בניסיון שהצליח חלקית ללכודנתח שוק.
באוגוסט 1999, AMD הוציאה לאור את מעבד ה-K7, או בשם המסחריAthlon. האתלון הכיל מיקרו-ארכיטקטורה מתקדמת שכוונה לעבר ביצועים כלליים טובים. תזמון ההוצאה לאור של מעבד זה שם את AMD ביתרון כיוון שביצועיו היו חזקים יותר לעומת מעבדי אינטל ששווקו באותו זמן, המבוססים על ליבת ה-P6 (שהגיע לשיאו במעבד העיקרי של הפנטיום III). ליבת ה-P6 של אינטל הייתה לקראת סוף מחזור-החיים שלה, כשהאתלון היה רק בהתחלה שלו. באופן אובייקטיבי, לאתלון היה מבנה ביצועים טוב יותר עבור כל "פעימת שעון" מאשר המעבדים מבוססי ה-P6 של אינטל, וגם פעל בתדרים גבוהים יותר. AMD הכריזה על האתלון במהירות 1גה"צ בתחילת מרץ2000, והתחילה לספק אותם באותו החודש. אינטל גם הכריזה על פנטיום במהירות 1גה"צ מספר ימים לאחר מכן, אך לא החלה לספק אותם בכמות משמעותית עד לחודש יוני באותה השנה.
AMD גם עבדה קשה כדי להגדיל את האמינות והביצועים של לוחות האם עבור האתלון. הם גם שיפרו את התוואי והצפי של תהליך הייצור שלהם. AMD הוציאה לאור גם את הקו השני של מעבדי ליבת האתלון שנקראוDuron והיו גרסה איטית יותר וזולה יותר של המעבד שנועדה להתחרות במעבדי Celeron שאינטל עדיין שיווקה, והיוותה מעין "בידוד" עבור האתלון, נגד המוניטין הקודם של AMD שייצרו רק "תואמי אינטל" איטיים וזולים יותר. הצירוף של ההצלחות הטכניות והשיווקיות האלה תרם רבות לשיפור המוניטין של AMD, וחיזק את שמם כיצרני מעבדים עם ביצועים גבוהים שאספקתם אמינה ושפעולתם אמינה גם כן. AMD המשיכה למכור במחירים הנמוכים ממחיריה של אינטל, מה שעזר לה להגיע לנתח שוק של 20%.
בשנת2001, אינטל הוציאה לאור את ארכיטקטורת הפנטיום 4 (ששם הקוד שלה היה "Willamette") שהייתה שונה באופן מהותי מבחינת המיקרו-ארכיטקטורה מליבות האתלון וה-P6. אף על פי שהליבה החדשה הגיעה לקצב שעון גבוה יותר, הביצועים עבור כל מחזור-שעון היו הרבה יותר איטיים משל האתלון, ואפילו משל ה-P6 של אינטל עצמה. דבר זה גרם לחלק מהאנשים להאמין שלפנטיום 4 יש ביצועים טובים יותר בגלל קצב השעון שלו, למרות הביצועים בבדיקות הבנצ'מרקים.
AMD הגיבה עם ליבת ה-K7 החדשה (ששם הקוד שלה היה "Palomino") והיו לה מנגנוני קדם-אחזור טובים יותר, SSE (סט הוראות נקודה-צפה שהופיעו לראשונה בפנטיום III), וזיכרון מטמון L2 על השבב. AMD מיתגה אותם מחדש בהתבססה על מספרי דגם שיחזו בערך את ביצועי קצב השעון של האתלונים החדשים האלה נגד הגרסאות הקודמות של האתלון. האפקט היה שמספרי המודל היו דומים יותר לקצבי השעון המעשיים של הפנטיום 4. עבור מעבדי AMD בהינתן מספר דגם מסוים, הפנטיום 4 שתואם במהירות שעון הראה בערך את אותם הביצועים ברוב הבנצ'מרקים.
אינטל הגיבה ל-AMD והאתלון שלהם על ידי הקפצת קצב השעון של הפנטיום 4 באופן אגרסיבי בתחילת מחזור החיים שלו, בדיוק שהאתלון התקרב לסוף מחזור החיים שלו, ולכן הגיעה לזמן קצר שבו הפנטיום 4 שלט בביצועים. AMD הגיבה עם האתלון XP (שנקרא "Thoroughbred"), שהיה גרסה של 130ננומטר של ה-Palomino. מאוחר יותר AMD הציגה את ליבת ה-"Barton" שהגדילה את מטמון ה-L2 ל-512 קילו-בתים.
בשנת2006 רכשה AMD אתATI עבור סכום של 5.6 מיליארד דולרים שפוצל ל-2 מיליארד דולר שמומנו בהלוואה, ו-56 מיליון מניות של 179 דולרים. AMD המשיכה להוציא לאור כרטיסי מסך עצמאיים לצד שילוב יכולת העיבוד הגרפית במעבדים בתוצרתה במקביל למהלך דומה של חברת אינטל, בסדרת מעבדי ה-Core I.
עם רכישת AMD ,ATI קיבלה גישה לטכנולוגיות המאיצים הגרפיים שהיו ברשות החברה הקנדית, שכן באו לידי ביטוי תחת כרטיס אימתני (בשעתו) הנקרא ATI Rage. שבב זה היה מבוסס על 64 מאך, אך למרות זאת הציג תכונות המדמות רנדור בתלת־ממד. משפחת המוצרים הזו היוותה תחרות ישירה לקו המוצרים של חברת 3dfx שפעלה, בזמנו, בביצה המקומית ובשבב ה-Voodoo הידוע לשמצה שלה. חלק מן המוצרים, כמו Rage Pro – היווה אידורציה של ATI למאיץ ה-Voodoo המסוגל לרנדר אובייקטים ב-2D וב-3D באופן סימולטני, בעוד שמוצרים אחרים, כמו משפחת ה-Radeon, הופנו באופן ייעודי לשוק המחשבים הניידים והקונסולות. כחלק מתיאום העסקה, מנכ"ל ATI בדימוס דייב אורטון מונה לסגן נשיא לעסקים חזותיים ומדיה ב-AMD עד להתפטרותו בשנת 2007. ההנהלה הבכירה אורגנה מחדש עם סגן נשיא בכיר ומנהל כללי, וסגן נשיא בכיר ומנהל כללי של קבוצת מוצרי האלקטרוניקה, שניהם היו מדווחים למנכ"ל AMD וכפופים למרותו. באוקטובר 2008 החליטה AMD להתפצל בעזרתחברת השקעות מאבו דאבי. AMD תמשיך להתרכז בתכנון השבבים השונים וחברה חדשה הקרויה Global Foundries תתמקד בייצורם. ב-30 באוגוסט 2010, נשיא החברה ג'ון טריקולה הודיע כי AMD תזנח את שמה של ATI מכלל המוצרים ובמקומה תציב את שם הליין הפופולרי שלה בשעתו,Radeon. עובדה זו הובילה לגימור מוצרים מליין בשם "HD Series" - כרטיסים הממותגים תחת מספור של אלפיות (HD4XXX\HD5XXX).
באוקטובר 2011 AMD השיקה את משפחת מעבדי ה-AMD FX, תחת שם הקוד "בולדוזר", בליטוגרפיה של 32 ננומטר. לראשונה בעולם הוצג מעבד עם 8 ליבות למחשבים ביתיים. הטכנולוגיה כוללת תכונה המכונה Turbo Core, המאפשרת להאיץ ליבה אחת על חשבון ליבות אחרות. בנובמבר 2011 החברה החלה למתג זיכרונות RAM תחת שמה.
בשנת 2013 פתחה AMD מרכז פיתוח בהרצליה. הסניף מעסיק כ-70 עובדים, כשרובם הם מיוצאיפריסקייל סמיקונדקטור שפוטרו מהאחרונה באותה שנה.
ב-2017 הוציאה החברה סדרת מעבדי14 ננומטר חדשה בשםRyzen המבוססת על ארכיטקטורתZen שפותחה על ידי צוות בהובלתו שלג'ים קלר.
באפריל 2018 החברה הוציאה לאור את הדור השני למעבדי Ryzen המבוססת על ארכיטקטורתZen+ בליתוגרפיה של12 ננומטר.
בשנת 2019, יצא לאור הדור השלישי למעבדי Ryzen המבוססת על ארכיטקטורתZen 2 בליתוגרפיית ייצור של 7 ננומטר; סדרת המעבדים זכתה להצלחה רבה, העלתה את רף הרווחים החודשי של החברה ואף את מחיר מנייתה פי כמה מונים בשנית.
באוקטובר 2020 הודיעה AMD על רכישת חברת פיתוח השבביםזיילינקס תמורת 35 מיליארד דולר.[3]
בנובמבר 2020 AMD הוציאה לאור את הדור הרביעי של מעבדי Ryzen, המבוססים על ארכיטקטורתZen 3 עדיין בליתוגרפיית ייצור של 7 ננומטר אך עם שיפורים משמעותיים ל-IPC (מספר הוראות למחזור שעון).[4] המעבדים שברו שיאים בביצועים לתהליכון יחיד במבחן הביצועים של PassMark.[5]
ב 14 בפברואר 2022 השלימה AMD את הרכישה של חברת ה-FPGA XILINX (שהוכרזה לראשונה ב-27 באוקטובר 2020). המהלך היה תגובה לרכישה של חברת ה-FPGA ALTERA על ידי אינטל.[6]
בין דצמבר 2021 לאוקטובר 2022 שווי החברה פחת בכ-41 אחוזים.[7]
AMD פיתחה את ארכיטקטורת64 ביט -AMD64 "Hammer" (הידועה גם כ-K8), המבוססת על ה-AMD Opteron. בעודם שומרים על התמיכה בסט ההוראות המסורתי של ה-x86, תמיכת ה-64 ביט של ה-Hammer היא טבעית. זהו פיתוח של AMD, ואינו תואם את ארכיטקטורת ה-IA-64 שבה משתמשים מעבדי ה-Itanium של אינטל (מאז הכריזה אינטל עלסט פקודות חדש במעבדיה שמבוסס ותואם ל-AMD64. טכנולוגיה זו נקראתEM64T). שימוש והרחבת הקיים (ארכיטקטורת ה-x86) אפשרה חדירה מסיבית של מעבדי 64 ביט לשוק, תוך תמיכה לאחור בתוכנות הדור הקודם.
AMD הוציאה לאור את מעבד ה-AMD64 הראשון שלה (K8), ה-Opteron, במרץ2003. ה-Opteron מיועד עבורתחנות עבודה ושרתים, כולל אלו המכילים יותר ממעבד אחד. למרות זאת, חברתCray הכריזה על שימוש במעבדי ב-Opteron כבסיס למחשב-על שנקרא "סופה אדומה". לאחר מכן AMD הוציאה לאור את ה-Athlon 64 וה-Athlon 64 FX בספטמבר2003 בהתבסס על אותה ארכיטקטורת ליבה, שרוב הבנצ'מרקים הראו כשווה או טובה יותר מהפנטיום 4. בעבר הפנטיום 4 הפגין ביצועים טובים מהאתלון 64, ושמר על יתרון הביצועים שלו באפליקציות עיבוד מדיה זורמת. החל מנובמבר2004, נוספו ה-2800+, 3000+, 3200+, 3400+, 3700+, 3800+, 4000+, 5000+, 5200+, 5600+ וה6000+ לאתלון 64.
לאתלון 64 ולאתלון FX (לכל הגרסאות) יצאה גרסת ה-X2 בעלתליבה כפולה שנועדה להתמודד מול הפנטיום D (שהיה כפול ליבה). AMD תמחרה אותם בצורה אגרסיבית אחרי ההוצאה לאור של סדרת Core 2 Dual של אינטל, כדי לפצות על ביצועים נמוכים בהשוואה לסדרה המתחרה של אינטל.
ה-AMD Athlon FX וה-Opteron משתמשים בשיטת מספור שונה. ה-Opteron כולל שלוש סדרות - 100, 200 ו-800, כשכל אחת מהן נועדה לסוגים שונים של שרתים ותחנות עבודה. סדרת ה-100 נועדה לתחנות עבודה ולתצורת מעבד-בודד. סדרת ה-200 נועדה לתחנות עבודה או שרתים, ולא עברה הסמכה לשימוש ביותר מ-2 מעבדים באותה מערכת. סדרת ה-800 של ה-Opteron אפשרית לשימוש בשרתים עם 4 או 8 מעבדים, שהם העוגן למחשבים החזקים ביותר שנבנו עם ה-Opteron באותה התקופה. האתלון FX משתמש במספרים שעולים למעלה, החל מ-51. ליבת ה-Hammer מאוד דומה לליבות שבמעבדי ה-Athlon XP במיקרו-ארכיטקטורה שלה, אך כוללת ארבעה הבדלים עיקריים:
