 | |
| תחום | נוירולוגיה |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000086582 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | R43.0 |
| ICD-11 | MB41.0 |
  | |
תתרנות (בלועזית: Anosmia) היא אובדן חלקי או מלא שלחוש הריח, בצורה קבועה או זמנית. תתרנות יכולה להתאפיין בחוסר יכולת לחושריחות מסוימים (תתרנות ספציפית), או אובדן מוחלט של חוש הריח (תתרנות מלאה).
ישנם שני סוגי תתרנות: "תתרנות נרכשת" ו"תתרנות מולדת".
תתרנות נרכשת: מתפתחת מאוחר יותר בחיים עקב סיבות שונות, כגון זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, טראומת ראש או מחלות ניווניות של מערכת העצבים.
תתרנות מולדת: קיימת מלידה ונגרמת בדרך כלל על ידי גורמים גנטיים או חריגות התפתחותיות שלמערכת הריח.
התתרנות נחשבת ברפואה לנכות אך היא שולית יחסית לנכויות אחרות, זאת מאחר שהאדם אינו משתמש בהרחה כדי לחוש את סביבתו (בניגוד לבעלי חיים כמוקרנפיים אוכרישים), אלא בעיקר בראייה ושמיעה.
1. איבוד קבוע של חוש הריח נדיר יחסית ויכול להיגרם על ידי מותקולטני הריח באף,נזק מוחי באזורים המעבדים את חוש הריח, הזדקנות וכן עקב פגיעות בחלל האף או פגיעה בסיבי עצב הריח העוברים בבסיס הגולגולת.
2.ישנןמחלות וסימפטומים היכולים לגרום לתתרנות מלאה או חלקית. למשל חולים בנגיף הקורונה דיווחו כי לאחר שחלו, איבדו את חוש הריח לחלוטין או חלקית[2][3].
3. מחלותנוירולוגיות בהן ייתכן שחוש הריח יפגע לצמיתות: פרקינסון, אלצהיימר, טרשת נפוצה. לעיתים תתרנות היא סימפטום למחלה.
4. גידולים מוחיים או פוליפים או סינוסיטיס כרוני קשה.
5. חשיפה ממושכת לרעלנים כמוקרינה,מתכות כבדות וחומרים כימיים חריפים.
אבחון תתרנות מבוצע על ידי רופא אף-אוזן-גרון, או נוירולוג בסדרת בדיקות של זיהומים בדרכי הנשימה העליונות ובדיקת חבלה בראש. נעשות בדיקות לאיתור פוליפים באף או גורמי חסימה אחרים ובדיקת יכולת הרחה בכל נחיר, בעזרת הרחת ריחות נפוצים כגוןקפה,לימון,קינמון וכדומה.
בשונה מתתרנות, קיים מצב שלהיפוסמיה, שמשמעותו דעיכה בעוצמת ההרחה. תופעה הפוכה, במסגרתה יש לאדם רגישות חזקה מהרגיל להרחה, נקראתהיפרוסמיה.
הפרעות נוספות הקשורות בעיוות קליטת הריח:פארוסמיה בה ריחות מוכרים כמו בושם, קפה, סבון נתפסים כריחות דוחים כמו ריח של עשן או ריקבון.
וכן הפנטוסמיה שבה אדם מריח ריחות שאינם קיימים, מעין הזיה של ריח. הריח המדומה יכול להיות לא נעים (עשן, ביוב, עובש) או ריח נעים, שזו תופעה נדירה יותר.[4]
לתתרנות יש מספר השפעות שליליות: פגיעה בחוש הריח עלולה להוביל גם לפגיעה בחוש הטעם, זאת בעקבות החיבור המשמעותי בין חוש הריח וטעם. אובדן של חוש הריח עלול להיות מסוכן, כיוון שתתרן יתקשה בגילוידליפות גז,שרפות ומזון מקולקל. כאשר התתרנות קבועה מדריכים את החולה איך להתמודד עם הקשיים בחיי יום-יום.[5]
טיפולים בתתרנות זמנית:
אימון חוש הריח הוא אפשרות טיפול לא תרופתית ולא ניתוחית לחולים עם תפקוד לקוי של חוש הריח. חולים העוברים אימון נחשפים ל-4 ריחות שונים פעמיים ביום במשך 24 שבועות לפחות. ארבעת הריחות הם קבועים ובריכוז גבוה: לימון, אקליפטוס, ציפורן, ורדים. לכל ריח נחשפים במשך 20 שניות. תקופת הטיפול היא 3-12 חודשים.
הטיפול נעשה באנשים בעלי תפקוד לקוי של חוש הריח הנובע ממחלה נגיפית, זיהום, טראומת ראש או ניתוח באף, וכן בתפקוד לקוי של חוש הריח עקב מחלות נוירולוגיות (פרקינסון, אלצהיימר).[6]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון:תַּתְרָן |
| ערך מילוני בוויקימילון:תתרן |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:תתרנות |
