ערך זה עוסק ביום תענית. אם התכוונתם ליום בשנה העברית, ראוט' באב. | |
| סוג | צום |
|---|---|
| מועד | |
| תאריך | יום חמישי 23 ביולי 2026 |
  | |
_La_distruzione_del_tempio_di_Gerusalemme_-Francesco_Hayez_-_gallerie_Accademia_Venice.jpg)
_(cropped).jpg)
תִּשְׁעָה בְּאָב הוא יוםתעניתמדרבנן ושיא תקופת האבלות שלימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מביןארבע התעניות עלחורבן בית המקדש, ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליוםט' באב. האירועים שהתחוללו, לפי המסורת, ביום זה, גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף הובילו לגלות בת כאלפיים שנה.[2]
תענית זו, בשונה משאר התעניות שמדרבנן, נמשכת משקיעת החמה ביום שלפניו ועד צאת הכוכבים למחרת, וכוללת את כלחמשת העינויים הנהוגים ביום הכיפורים. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור עללימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור אתמגילת איכה, ולאורך היום לומרקינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת (כ־28% מהשנים[3]), התענית נדחית מפניה לי' באב ומתחילה משקיעת החמה לקראתמוצאי שבת.
לפי המסורת, לאחרביאת המשיח ובנייתבית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן.[4] בתלמוד הירושלמי נאמר כימלך המשיח נולד בתשעה באב.[5]
הצום מוזכר שלוש פעמים בספר זכריה:
המונח "צום החמישי" מתייחס לחודש החמישי במניין החודשים המתחיל מניסן, הואחודש אב.
הרקע לקביעת תענית בתשעה באב ודיני התענית מתוארים במשנה:
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְּאָב...
בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ,
וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה,
וּבַשְּׁנִיָּה,
וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר,
וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.
על פימסכת תענית, האירוע הראשון היה הגזירה עלדור המדבר שלא ייכנסו לארץ ישראל בגללחטא המרגלים, כשנתיים לאחרצאת בני ישראל ממצרים. עשרה מתוך תריסר המרגלים חזרו כשבפיהםדיבת הארץ, בקביעתם כי היא”אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ” (במדבר,י"ג,ל"ב). דבריהם נטעו פחד בקרב המחנה וערערו את אמונת העם בהבטחה שהם יירשו את הארץ. בני ישראל בכו והתלוננו וביקשו לחזור לארץ מצרים:
על פי המדרש, בכייתם אירעה בליל תשעה באב.[6] בעקבות זאת, ציווה ה' על משה ואהרון למסור לבני ישראל כי”בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם... וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ...” (במדבר,י"ד,כ"ו–ל"ט)
כך החלו ארבעים שנות נדודים במדבר, עד לתקופת ההתיישבות בארץ בהנהגתו שליהושע בן נון. המדרש קושר חטא זה לצרות לאומיות שאירעו דורות לאחר מכן:”אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות” (תלמוד בבלי,מסכת תענית,דף כ"ט, עמוד א').
בימיצדקיהו המלך הטיל צבאו שלנבוכדנצר השני, מלךבבל,מצור ארוך על ירושלים, שבסופו נכבשה העיר ונחרבבית המקדש הראשון. החורבן אירע בשנתג'של"ח (422 לפנה"ס) לפי המסורת היהודית ובשנת ג'קע"ה (586 לפנה"ס) לפי הכרונולוגיה ההיסטורית.[7] בעקבות החורבן נפלהממלכת יהודה והחלהגלות בבל. מכיוון שממלכת ישראל נכבשה על ידיאשור כבר בשנת722 לפנה"ס, בחורבן זה אבדה כל אחיזה יהודית בארץ ישראל לראשונה מאזהתנחלות השבטים.
בשנת ג'תת"ל (70 לספירה), בתקופתהמרד הגדול, הטילהצבא הרומי ובראשו המצביאטיטוס עודמצור על ירושלים, שבסופו נכבשה שוב העיר ונחרבבית המקדש השני. בעקבות חורבן זה, אבד שוב השלטון היהודי בארץ ורוב עם ישראל גלה מארצו עד למאה ה-20.
שתי הצרות האחרונות התרחשו במאה ה־2 לספירה, בימימרד בר כוכבא, האחרון במרידות יהודה ברומא. היהודים שישבו בארץ לאחר חורבן הבית השני המשיכו להיאבק בשלטון הרומי בניסיון להעמיד שוב את השלטון היהודי על כנו. נפילתה של העיר הגדולהביתר הייתה נקודה מכרעת בדיכוי המרד. לאחר מותו שלבר כוכבא, שנפל ככל הנראה בקרב על העיר, וכישלון המרד בהנהגתו, נגוזה התקווה לתחייה לאומית. בהסברו שלהרמב"ם[8]:
אירועי לחימה רבים בימיהמרד הגדול ומרד בר כוכבא, וביניהם נפילת העיר ביתר, הציתו את דמיונם של פעיליהתנועה הציונית. בשיר בית"ר, המנונה שלהציונות הרוויזיוניסטית, כתבזאב ז'בוטינסקי על ביתר לצדהמצור על יודפת ומצדה:”בֵּיתָר הַנִּלְכָּדָה, יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה – תָּרֹמְנָה בְּהוֹד וְהָדָר... לָמוּת אוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָהָר – יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה, בֵּיתָר.”
לאחר כישלון מרד בר כוכבא, נחרשה אדמת ירושלים החרבה והשוממה. על אירוע זה כותב הרמב"ם:”...ובו ביום המוכן לפורענות, חרשטורנוסרופוס הרשע ממלכיאדום אתההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ".[9]”
החוקרים טוענים שאדמתירושלים נחרשה לקראת הקמתה של עיראלילית בשםאיליה קפיטולינה על חורבותיה. רבייצחק אייזיק הלוי חולק על זיהוי זה וטוען שחרישת העיר הייתה מספר שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, כסימן לכך שירושלים לא תיבנה עוד.[10]
לאורך ההיסטוריה היהודית התרחשו אירועים טרגיים נוספים בתשעה באב. בדומה לחורבן בתי המקדש, שהאירועים שהובילו אליהם החלו לפני תשעה באב עצמו ונמשכו לאחריו[11] וכן בשל החשש מסכנה, מנהגי האבלות מתחילים בהדרגה לפני תשעה באב ונמשכים לתוך עשרה באב. לאורך השנים גם אירועים שקרו בסמוך ליום עצמו נתפסו כחלק מהצרות של תשעה באב. בין האירועים המאוחרים:
בכמהקינות לתשעה באב, לפי מנהגי העדות השונים, המקוננים מסבירים שרצוי שלא להוסיף "ימי צער", ולכן ביום זה בוכים על כל האסונות שקרו בעקבות החורבן והגלות, ובפרט על אסונות שהתחוללו בסביבת זמן זה.[13]
בנוסחי מנהג האשכנזים צורפו קינות על סיפורעשרת הרוגי מלכות, עלהריגת יהודי שפירא וורמיזא ומגנצא במסע הצלב הראשון,[14] עלשריפת התלמוד, ובמנהגים בודדים גם עלפרעות ת"ח ות"ט.[15] בנוסחי מנהג הספרדים ועדות המזרח צורפו קינות על סיפורחנה ושבעת בניה, עלגירוש ספרד, וכן קינות מקומיות על פרעות שאירעו במקומם.[16] כיום מקובל בקהילות רבות לומר קינות עלהשואה בתשעה באב.
בעקבותביצוע תוכנית ההתנתקות, שהחל במוצאי תשעה באב, חוברו קינות על האירוע, ויש שהוסיפו אותן לקינות תשעה באב.[17][18][19] ולעומתם, רבנים שונים התנגדו לכך.[20][21] בתשעה באבה'תשפ"ד, יש שקראו להוסיף קינה עלטבח שבעה באוקטובר.[22]
קיומו של צום בחודשאב לאחר חורבן בית המקדש הראשון מוזכר כבר בספר זכריה, שזמנו מתוארך לסוף תקופתגלות בבל ותחילת ימיבית המקדש השני, אך ללא ציון היום בחודש. ההנחה היא שהצום התקיים בתשעה באב או בסמוך לו, בהתאם לתארוך יום חורבן בית המקדש הראשון לז' באב בספר מלכים ולי' באב בספר ירמיהו.
בספר זכריה מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אלכהנים ונביאים בארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם התענית בחודש אב, לאור המגמה שלשיבת ציון ובניית בית המקדש השני:”הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי, הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?” (זכריה,ז',ג') התשובה למשלחת היא סדרת נבואות ארוכה הכוללת דברי מוסר על חשיבות תיקון המעשים הרעים העולה בהרבה על חשיבות הצום, ונבואות נחמה על בניין ירושלים ויהודה. בסיום מופיעה נבואה על הפיכת הצומות לימי שמחה:”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת:צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.” (זכריה,ח',י"ט)
הדעות חלוקות בשאלה האם צום התקיים בשנות קיומו של בית המקדש השני. בתקופה זו מוזכר התאריך תשעה באב בהקשר שליום קורבן עצים, אשר נחשב יום שמחה, ומאוחר יותר נדחה לט"ו באב מסיבות שונות.[23] יש שכתבו שקרבן העצים נקבע ליום זה בכוונה, על מנת לקיים את נבואת זכריה על הפיכת ימי צום לימי שמחה.[24] הרמב"ם כותב בפירוש המשנה[25] כי צום התקיים גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו, אך רבים חלקו על דעה זו.[26] יש שהסבירו כי גם לשיטת הרמב"ם לא היה צום קבוע בתקופת בית שני, אלא קיום הצום היה תלוי בנסיבות המדיניות, כפי שמופיע בגמרא בשמו שלרב פפא:[27] כאשר הייתה עצמאות לישראל לא נהג הצום, וכאשר אבדה העצמאות נהג הצום.[28]
עם חורבן בית שני חידשרבי עקיבא את התעניות לזכר החורבן בקוותו כי יביאו להקמת הבית השלישי, כפי שהצומות לאחר חורבן בית ראשון הביאו להקמת הבית השני.
במשנה במסכת תענית, שנערכה בתקופה שלאחרמרד בר כוכבא וחורבן בית המקדש השני, מוזכר לראשונה תאריך מדויק לצום המתקיים בחודש אב.התלמוד הבבלי[29] מביאברייתא המסבירה כיצד הוחלט על תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את התאריךז' באב בספר מלכים לעומתי' באב בספר ירמיהו:
בשבעה נכנסו נכרים להיכל.
ואכלו וקלקלו בו שביעי, שמיני.
ותשיעי, סמוך לחשכה, הציתו בו את האור.
והיה דולק והולך כל היום כולו.
בניגוד להלכה שנקבעה, לדעתרבי יוחנן ראוי היה לקבוע את התענית בעשרה באב, "מפני שרובו שלהיכל בו נשרף". חכמים שחלקו עליו העדיפו לקבוע תענית ביום הצתת האש שהחריבה את בית המקדש, ולא ביום שבו נחרב בפועל. עם זאת, מנהגי אבלות מצומצמים נקבעו ליום י' באב. לאחר בירור ימי חורבן הבית הראשון, שאלו מניין ידוע שגם חורבן הבית השני אירע בימים אלה, וענו:”מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב” (שם).
על פי סדרו שלהלוח העברי הקבוע, ט' באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון שלפסח שלפניו,[30] ועל כן הוא יחול רק בימיםראשון,שלישי,חמישי אושבת (כאשרחל תשעה באב בשבת, הוא נדחה ליום ראשון). צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה של היום שלפניו ועדצאת הכוכבים בסופו, כלומר כ־24 שעות וחצי. מאחר שצום זה הוא מדרבנן ולא מהתורה, אין בו חובת תוספת לעיקר היום, בניגוד לשבת ויום כיפור הקבועים מהתורה, ולהםתוספת שבת ותוספת יום כיפור עוד טרם שקיעת החמה.
ערך מורחב –ימי בין המצריםימי בין המצרים הם שלושת השבועות שמתחילים בתעניתשבעה עשר בתמוז וממשיך בשבת חזון ומסתיימים בתשעה באב. במהלך תקופה זו נוהגים דיניאבלות שונים, שחומרתם משתנה בין מנהגי העדות והקהילות השונות ועולה ככל שקרב תשעה באב, החל מי"ז בתמוז,ראש חודשאב, השבוע שחל בו תשעה באב, ערב תשעה באב ולבסוף תשעה באב עצמו.
שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.
ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.
ערך מורחב –סעודה מפסקתחז"ל אסרו לאכול בשר ולשתותיין בסעודה המפסקת (סעודה הנערכת סמוך לתחילת הצום) בערב תשעה באב.[31] ברוב עדות ישראל נהגולהחמיר ולא לאכול בשר או לשתות יין כבר מראש חודשאב (מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים) או בשבוע בו חל תשעה באב (מנהג חלק מהספרדים). התימנים נמנעים מבשר ויין רק בסעודה המפסקת, כמו שכתוב במשנה.[32]
בסעודה המפסקת אסור לאכול יותר מתבשיל אחד,[33] וישנן דעות שונות להגדרת תבשיל בעניין זה. כמו כן יש להימנע מאכילה בקבוצה של שלושה אנשים ויותר ביחד, על מנת שלא להתחייב בזימון בברכת המזון.[34] ישנם רבים הנוהגים לאכולביצה קשה בסעודה זו, ולשים עליהאפר – כמנהג אבלים. הביצה נחשבת כתבשיל, לפיכך הנוהגים מנהג זה אינם אוכלים תבשיל נוסף בסעודה.[35] אחרים נוהגים לאכולאורז עםעדשים, הן משום צורתם העגולה של העדשים המסמלת את מעגל החיים, והן משום שעדשים נחשבים למאכלאבלים. רבים נוהגים לאכול סעודה רגילה זמן מה לפני תחילת הצום, ומאוחר יותר, דקות לפני כניסת הצום, לאכול סעודה מפסקת סמלית לפי דיניה.[36]
בשנה שבה חל תשעה באב במוצאי שבת (בין אםט' באב חל ביום ראשון, ובין אם חל ביום השבת והצום נדחה למוצאי שבת), הסעודה המפסקת היא למעשהסעודה שלישית של שבת, ולכן מותר לאכול ללא כל ההגבלות הללו ואוכל "אפילו כסעודת שלמה בשעתו" – כלשון הגמרא, היות שאין נוהגים מנהגי אבלות בשבת.
ערך מורחב –חמשת העינוייםמאחר שתשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים, אף על פי שיום כיפור נוהג מדאורייתא ותשעה באב מדרבנן. האיסורים אומנם זהים בפועל, אך מהותם שונה בתכלית: בעוד שביום כיפור חלים העינויים משום קדושת היום וההתעלות הרוחנית המאפיינת את היום הקדוש, בתשעה באב מבטאים העינויים תחושת יגון וצער על גלות השכינה. שוני זה בא לידי ביטוי במימרה החסידית:
שני ימים יש בשנה שהאיסור לאכול בהם מיותר – תשעה באב ויום כיפור. בתשעה באב – מי יכול לאכול? וביום כיפור – מי רוצה לאכול?
—מיוחס לרבילוי יצחק מברדיצ'ב[37]
חמשת האיסורים כוללים הימנעות מהדברים הבאים:
מאחר שמהותו של תשעה באב היא האבלות על החורבן, חלים בומנהגי אבלות נוספים:
לימוד תורה נחשב ביהדות כפעילות משמחת, כדבריתהלים:”פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב”.[50] לפיכך לימוד תורה אסור בתשעה באב, שהוא יום אבלות. למרות האיסור, ספרים רבים הקשורים בחורבן מותרים בלמידה כל עוד היא נערכת בצורה שטחית וללא עיון. במסגרת זו ניתן ללמודכתובים העוסקים בפורענות עם ישראל, כגון:
רבים מהפוסקים מתירים ללמוד גםמוסר, אף על פי שיש בו פסוקים.[54] בנוסף לכך נהגו רבים לקרוא בתשעה באב ספרים כלליים המתארים את צרותיו שלעם ישראל בגלות. בין הספרים הללו מצויים בין היתר: ספרמלחמת היהודים שחובר בידייוסף בן מתתיהו, חלקים מספר האגדה,[55] ספריהיסטוריה של עם ישראל בזמן הגלות וספרות השואה.
לדעת חלק מהפוסקים, החל מחצות היום בערב תשעה באב, יש ללמוד רק דברים שמותרים ללמוד בתשעה באב,[56] ויש מתירים ללמוד עד כניסת הצום בערב.[57]
הגדרת מלאכה לעניין זה היא עבודה או עיסוק ממושך בדבר המסיח דעת מן האבלות, ואינה זהה להגדרת מלאכה לעניין שבת.[58]
עבודה בתשעה באב תלויה במנהג המקום: במקום בו נהגו שלא לעשות מלאכה – אסור לעבוד, ובמקום בו נהגו לעשות מלאכה – הדבר מותר.[59] חז"ל המליצו להימנע מעשיית מלאכה, ואמרו שהעושה מלאכה ביום זה אינו רואה בה סימן ברכה, מכיוון שהדבר מסיח את הדעת מהאבלות.[60] בימינו נהוג שלא לעשות מלאכה לפחות עד חצות היום; לאחר חצות היום הדבר מותר אבל ממעטים.[61]
תלמידי חכמים אסורים לעשות מלאכה בכל מקום.[62]
ערך מורחב –עשרה באבנהוג להקל במנהגי אבלות רבים לאחרחצות היום. בחלק מקהילותצפון אפריקה נוהגים אף לעסוק לאחר חצות היום בסידור וניקוי הבית ואפילו בסיוד. מנהג זה מבטא הכנה לביאת המשיח, שצריך לבוא לפי האגדה בתשעה באב.
עם זאת, על פי המדרש רוב שרפת בית המקדש אירעה בי' באב,[63] ועל כן ישנו מנהג להמשיך חלק ממנהגי האבלות גם בי' באב. גדריו המדויקים של מנהג זה שנויים במחלוקת. בתלמוד הירושלמי מובא כיאמוראים שונים נהגו לצום יומיים או עד בוקר עשרה באב.[64] כאשר ט' באב חל בשבת ונדחה ליום א', שבפועל מוצאי תשעה באב הוא י"א באב, נוהגים לצמצם במנהגי האבלות שלאחר הצום.
ערך מורחב –תשעה באב שחל בשבתכאשר חל תשעה באב בשבת, מנהגי האבלות נדחים ליום ראשון, עשרה באב. בשבת עצמה אין נוהגים דיני האבלות, אף שהיא חלה ביום ט' באב, ומותר לאכול אף בסעודה שלישית (הבאה במקום סעודה המפסקת) בשר ויין.
עם זאת, נחלקו הפוסקים לגבי לימוד תורה: לדעת הקיצור שולחן ערוך[65] אסור ללמוד בכל השבת דברים שאינם קשורים לחורבן הבית, ולדעת המשנה ברורה,סימן תקנ"ג מותר ללמוד כל השבת דברים שאינם קשורים לחורבן הבית, ואסור רק מחצות יום השבת ואילך.
מחלוקת אחרת היא לגבי איסורתשמיש המיטה בליל שבת.[66]
כאשר התענית נדחית ליום ראשון, יש בהקולות מסוימות: מעוברות ומניקות שהן חלשות מותרות לאכול ולשתות; 'בעל ברית', כלומר הורי התינוק הנימול, המוהל והסנדק – אינם משלימים תעניתם אלא אוכלים לאחר המנחה. ועושיםהבדלה לפני שאוכלים כמו שכולם מבדילים על היין בצאת הצום.
ערך מורחב –קינות לתשעה באב
בקהילות רבות נהוג שלא יושבים על הספסלים אלא יושבים על הארץ. בקהילות הספרדים במערב אירופה נהוג אומנם לשבת על ספסלים אך אין יושבים במקום הקבוע. נהוג להסיר את הפרוכות מן ההיכל אוארון הקודש וכן נוהגים לעמעם את התאורה בבית הכנסת ולהשאיר רק מעט אור או להדליקנרות.
לאחרחצות היום נהוג להקל במנהג זה, ולהתיר ישיבה עלכיסא ולא על הריצפה.[67]
בקהילות ספרדיות מסוימות נהוג לקרוא לפניתפילת ערבית מספר קינות שהיו נאמרות בעבר בשבתותבין המצרים, מנהג שבוטל בשל האיסור לומר קינה בשבת. בכל הקהילות הספרדיות, וגם אצליהודי תימן, אומרים אתמזמור קל"ז ("על נהרותבבל"). יהודי תימן אף מוסיפים אתמזמור ע"ט. בחלק מקהילות הספרדים קוראים לאחר מזמור קל"ז את הקינה "אוי כי ירד אש מן השמים לירושלים". לאחר מכן, בקהילות רבות אומרים אתשירת האזינו, את "בצר לך", ואת "כי אל רחום". מנהג קדום אצל יהודיארם צובא הוא לקרוא אתמגילת איכה לאחר שירת האזינו ולפני תפילת ערבית, ולא אחריתפילת העמידה כמו ברוב העדות.[68] בקהילות אשכנז לא נהגו להוסיף כלל קטעים קודם תפילת ערבית.[69]
בחלק מנוסחי התפילה, מוסיפים בתפילת שמונה עשרה שלערבית אתתפילת עננו, ובחלק מן הקהילות מוסיפים גם אתתפילת נחם.אשכנזים אומרים "עננו" רק במנחה. לאחרתפילת העמידה אומר החזןקדיש. בקצת קהילות אומרחצי קדיש, ובקצת קהילות אומרקדיש תתקבל, ובקצת קהילות אומרים "קדיש תתקבל בלא תתקבל". לאחר מכן עדות המזרח מקוננים בפיוט "למי אבכה וכף אכה".
אם תשעה באב חל במוצאי שבת,מבדילים באמירה בלבד ("ברוך המבדיל בין קודש לחול"), ללא ברכה וללאיין ובשמים. בתפילת העמידה מבדילים באמירתאתה חוננתנו בברכת "חונן הדעת", כמו בכל מוצאי שבת, אך אין אומרים "שובה ה' עד מתי" ו"ויהי נעם" הנאמרים בסוף תפילת ערבית של מוצאי שבת. לאחר אמירת קדיש בסוף תפילת העמידה, מברכיםברכת בורא מאורי האש על נר הבדלה.
במוצאי צום תשעה באב משלימים את ההבדלה עם ברכת היין וברכת ההבדלה, אך ללא בשמים, ורק לאחר מכן מותר לאכול.
ערך מורחב –מגילת איכה
לאחר תפילת העמידה, נהגו לקרוא את מגילת איכה. במרבית הקהילות קוראים את המגילה ללא ברכה, אומנם בהרבה קהילות בניאשכנז נהוג לברך לפניה הקריאה "על מקרא מגילה", על פי דעתהגר"א, ובתנאי שהיא כתובה עלמגילה מקלף.[70]ישנן קהילות בהן הקהל קורא את המגילה בשקט, כל אחד לעצמו, והחזן לא מגביה קולו.
לאחר המגילה נהוג לומרקינות נוספות. בתום אמירת הקינות נהוג לומרקדושה דסידרא (למעט מנהג תימן הבלדי) אך מתחילים מ"ואתה קדוש" (כמו בבית האבל) ואין אומרים את הפסוק "ואני זאת בריתי".[71] לאחר מכן אומרים קדיש בלי המילים "תתקבל (צלותנא ובעותנא עם) צלותהון ובעותהון דכל (בית) ישראל..." בניגוד לשאר ימות השנה[72] אך יש נוהגים בכל זאת לומר תתקבל.[73] אצל הספרדים נהוג לומר קדיש מורחב עם הוספה של קטעים מסוימים, קדיש הנאמר גם בסיום מסכת ובעת ההלוויה, כאשר במקום "תתקבל" אומרים "תתכלי חרבא וכפנא ומותנא ומרעין בישין, יעדה מננא ומנכון ומעל עמיה ישראל ואמרו אמן" (תרגום: יכלו החרב והרעב והמגפה והמחלות הרעות. יסיר (השם) מאיתנו, ומכם ומעל עמו ישראל. ואמרו: "אמן!")
אצל הספרדים ובעוד קהילות נהוג להכריז אתמספר השנים לחורבןבית המקדש השני.[74] לפני הכרזה זו נהוג לכבות כמעט את כל הנרות בבית הכנסת ולהשאיר רק נר בודד דלוק.
בזמן אמירת מגילת איכה והקינות, היה מנהג באשכנז (במאה ה־17) שהנערים זרקואבנים וצרורות זה על זה, מאוחר יותר ידוע על מנהג נוסף שזרקו 'חרולים' (פרחילכיד הנחלים) זה על זה, החרולים הסתבכו בשערות הראש והזקן וכדי להפטר מהם היה צורך לתלוש מעט מהשערות.פוסקים רבים התנגדו למנהג זה, שהפך לשעשוע.[75]
ברוב הקהילות האשכנזיות והתימניות, נוהגים שבתשעה באב בתפילתשחרית לא מתעטפים בטלית ולאמניחים תפילין, כדרך האבלים, ותחת זאת מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בתפילת המנחה.[76] מנהג זה החל לקראת סוף תקופתהראשונים, והוא הונהג כפשרה בין שיטות בהלכה שגרסו שאין להניח תפילין בתשעה באב כלל (כמו אבל ביום הראשון),[77] לבין שיטות אחרות שסברו שיש להניחם כרגיל; בשולחן ערוך[78] נפסק במפורש כמו הפשרה. בקהילות ספרדיות מעטות נהוג להניח טלית ותפילין בבית לפני תפילת שחרית, לקרוא בהםקריאת שמע ולחלוץ אותם, ולהתפלל תפילת שחרית בבית הכנסת בלי טלית ותפילין. הטעם למנהג זה הוא ההלכה האוסרת על אמירת קריאת שמע ללא טלית ותפילין.[79] בקרב היישוב הספרדי הוותיק בארץ ישראל (בעיקר בירושלים) נהוג מתקופה קדומה להתפלל אתתפילת שחרית עם טלית ותפילין, ולחלוץ אותם רק לפני אמירת הקינות. מנהג זה התפשט גם אצל יהודים ספרדים שאינם מוותיקי היישוב שרצו לקבל עליהם את מנהג ארץ ישראל. אף הרמב"ם שלא היה מתושבי ארץ ישראל מעיד שרק מעט חכמים נמנעו להניח תפילין של ראש בלבד,[80] ומדבריו משתמע שבקהילות ספרד הניחו תפילין ביום זה.
ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם מברכים בברכות השחר את ברכת "שעשה לי כל צורכי" שכן היא נתקנה על נעילת הנעליים ואין נועלים נעלי עור ביום זה, ולפיכך יש נוהגים לברך, יש נוהגים שלא לברך (כגון: בקהילותגאורגיה), ויש הנוהגים לברך במוצאי הצום בעת שנועלים נעליים. יש מיהודי תימן הנוהגים להשמיט אף את ברכת "המעביר שינה". בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לדחות את ברכת "עוטר ישראל בתפארה" עד שמניחים תפילין במנחה.[81] כמו כן קיימת מחלוקת האם אומרים אתפסוקי הקרבנות. האוסרים סוברים שכיוון שאסור ללמוד תורה אין לאומרם, והמתירים סוברים שהם ככל סדר התפילה ולכן אומרים אותם, ולמעשה נהוג ברוב הקהילות לאומרם, אך יש נוהגים לקצר ולומר פחות פרשיות מביום רגיל.
במרבית קהילות ספרד, וגם בתימן וגאורגיה, אומרים בשחרית אתשירת האזינו במקום אתשירת הים, ובקהילותאיטליה משמיטים את שירת הים ואומריםישתבח מיד.[82] אך אצל האשכנזים וחלק מן הספרדים, אומרים את שירת הים כבכל יום. אצל הספרדים הנוהגים לומר את שירת הים, אומרים את שירת האזינו כפתיחה לקינות.
כבכל צום, אומרים בחזרת הש"ץ את ברכתעננו בין ברכת גואל לברכת רופא. בקהילות רבות נהוג להשמיט אמירתברכת כהנים בחלק מקהילות הספרדים, ובקהילותגאורגיה וחלק מיוצאימרוקו משנים את אמירת נוסח הקדושה בדומה לנוסח אשכנז ("נקדש את שמך בעולם" במקום "נקדישך ונעריצך"),[83] ואף מקצרים את נוסחברכת שים שלום לנוסח "עושה השלום ברכנו ברוב עוז ושלום, כי אתה אדון השלום. ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום. אמן" ואין אומרים את תפילתאלהי נצור. בתקופה קדומה נהגו לומר בחזרת הש"ץקרובה לתשעה באב, מנהג שהשתמר רק בנוסח איטליה ובמנהג אשכנז המערבי; בשאר נוסחי התפילה התבטל או שנאמר לאחר החזרה כחלק מהקינות. בקהילות איטליה נהגו עד המאות האחרונות לומר את כל הקינות בברכת בנין ירושלים בחזרת הש"ץ.[84]
ברוב הקהילות נהוג שאין אומריםתחנון בתשעה באב,[85] אך אצל יהודי תימן אומרים אותו. ביחס למיקום אמירת הקינות ישנה מחלוקת: לפי מנהג רוב קהילות הספרדים וכן במנהגאיטליה[86] ותימן אומרים את הקינות מיד לאחר החזרה לפניהוצאת ספר תורה (אצל התימנים אומרים תחנון לפני הקינות). לפי מנהג אשכנז וקצת מקהילות הספרדים אומרים את הקינות רק לאחר הקריאה בתורה. הספרדים שמניחים תפילין אומרים אותן לאחר חליצת התפילין. בתקופת הגאונים, אמרו את הקינות בתוךחזרת הש"ץ, וכך נהגו במנהג איטליה עד לזמן האחרון.[87]
בחלק מהקהילות נהוג לקרוא את מגילת איכה גם ביום. אצל האשכנזים לא נהוג כך, אם כי יש מחזורים בנוסח אשכנז המציינים שראוי ליחידים לקרוא את איכה גם ביום, ובתקופה האחרונה הנהיגו בקצת קהילות אשכנזיות לקוראו בציבור.
ישנם מנהגים רבים ביחס לקריאת התורה הנהוגים בקהילות השונות. בין היתר קיימים המנהגים הבאים:
קוראים בתורה בפרשת "כי תוליד בנים ובני בנים".[89] ומפטירים בירמיה.[90] בקהילות ספרדיות רבות נהוג לתרגם את ההפטרה לשפה המדוברת (לאדינו,ערבית יהודית ועוד), ואילו התימנים מתרגמים אותה לארמית. מברכים לאחר ההפטרה שלוש ברכות בלבד: ברכת האל הנאמן בכל דבריו, משמח ציון בבניה ומגן דוד. אצל יהודי תימן משנים את הברכה האמצעית ואומרים את הנוסח כמו בתפילת רחם, ובנוסח איטליה נוהגים לומר "ולעגומת נפש" במקום "ולעלובת נפש" ו"מנחם ציון בבניה" במקום "משמח ציון בבניה".[91]
במנהגים שלא אמרוקינות לתשעה באב לפני קריאת התורה, אומרים אותם לאחר ההפטרה. על פי ההלכה ראוי להאריך בקינות עד קרוב לחצות היום.[92] לאחר הקינות אומריםאשרי וקדושה דסידרא, אלא שמשמיטים את הפסוק "ואני זאת בריתי"[93] כיוון שהפסוק דן בלימוד תורה ואין לומדים תורה בתשעה באב. לאחר קדושא דסדרא, אומרים ברוב הקהילות "קדיש תתקבל בלא תתקבל". בקהילות תימן מוסיפים בקדיש את נוסח "יתכלי". בקהילות רבות נהוג להשמיט את סיום התפילה, או חלקים ממנו (שיר של יום,אין כאלהינו,עלינו לשבח וכו'), אך בכמה מקהילות הספרדים מסיימים כבכל יום.
אלו שלא הניחוטלית ותפילין בשחרית, על פי המנהג, מניחים בתפילת מנחה.
בכמה מקהילותצפון אפריקה אומרים לפניתפילת מנחה פיוטי נחמה, כדוגמת הפיוט "ארץ חפץ נדחיך"[94] לריב"ש. בקהילות גאורגיה נוהגים לומר לפני תפילת מנחה, את "פרשת העקידה", ולאחר מכן את הקטע "ריבונו של עולם" עד המילים "והארץ אזכור". בקהילות אשכנז אומריםשיר של יום ושאר פסקאות שהושמטו משחרית. בשאר הקהילות מתחילים כבכל יום עד לאחר אמירת חציקדיש שאחראשרי. למנהג איטליה, אומריםובא לציון כמו בכל תעניות, ואומרים בו את הפסוק "ואני זאת בריתי" שהושמט בשחרית. לאחר מכן מוציאיםספר תורה וקוראים את פרשת "ויחל משה"[95] כבכלתענית ציבור. הספרדים, התימנים והאיטלקים מפטירים "שובה ישראל";[96] הספרדים מוסיפים גם פסוקים ממיכה.[97] האשכנזים מפטירים "דרשו יהוה בהמצאו"[98] כפי מנהגם בכל תענית. אצל חלק מיהודי תימן נהוג כדעת הרמב"ם שלא להפטיר כלל במנחה של תשעה באב.
בתפילתשמונה עשרה מוסיפים בברכת "בונה ירושלים" בכל הקהילות אתתפילת נחם, העוסקת בציפייה שבית המקדש השלישי יבנה במהרה. בקהילות הספרדיות בהן משנים את נוסח הקדושה וברכת שים שלום בשחרית, בתפילת מנחה אומרים את הנוסח הרגיל. כמו כן אומריםברכת כהנים גם בקהילות שלא עושים בשחרית – ברוב המקומות נוהגים לעשות ברכת כהנים רק כשמתפללים סמוך לשקיעה,[99] אבל נוהגים האשכנזים לומר על כל פנים "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת...".[100]
אחריחזרת הש"ץ אומרים אצל הספרדים והתימניםפיוטי נחמה ופסוקים המלוקטים מנבואות הנחמה בספרישעיה (אצל התימנים אומריםתחנון לפני כן) ואחר כךקדיש תתקבל,שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון (תהלים קכו) ועלינו לשבח (התימנים והאיטלקים לא אומרים עלינו לשבח, וכן במנהג אשכנז המקורי אם מתפללים מיד תפילת ערבית). בקצת קהילות אשכנז, אומרים את כל הקטעים שלא אמרו בשחרית בסוף התפילה במקום בהתחלתה. המנהג הקדום בנוסח איטליה היה לומר תחנון בתפילת מנחה, אף על פי שאין אומרים תחנון בשחרית, ונזכר בשבולי הלקט[101] ובמחזורים העתיקים כמחזורקמחא דאבישונא ומחזור שד"ל, אבל במחזורים החדשים נכתב שאין אומרים תחנון גם במנחה.
הצום מסתיים בצאת הכוכבים בסיומו של יום תשעה באב. בסיום תפילת ערבית של מוצאי הצום, נהוג לערוך אתברכת הלבנה של חודש אבברוב עם. [שכן נוהגים שלא לעשותה לפני כן. אומנם יש הנוהגים לעשותה במוצאי השבת הראשונה של החודש, כמו בשאר חודשי השנה] ויש מקפידים בדווקא שלא לומר ברכת הלבנה בסיום הצום,[102] או על כל פנים לחכות עד אחרי שיאכלו בסיום הצום.[103]
המרחב הציבורי במדינת ישראל מושפע מאווירת האבל של היום. רשויות מקומיות רבות התקינו חוקי עזר האוסרים פתיחת בתי עינוגים, ומשדרי הטלוויזיה מותאמים לאופיו של יום האבל. הבנקים ומקומות עבודה אחדים במגזר הציבורי סגורים בתשעה באב, ולעובדיהם זהו יום חופשה. בחלק ממקומות העבודה האחרים תשעה באב הואיום בחירה. רוב פעילויות התרבות בישראל מתקיימות כסדרן בליל תשעה באב, כאשר ביום עצמו ניתן להצביע על סימפוזיונים מעטים ועצרות.
בימיהמנדט הבריטי שרתה אווירת אבל בריכוזים יהודיים בארץ ישראל. בשנות ה־20 של המאה ה־20 לא יצאו מהדורות של העיתונים היומיים בתשעה באב.[104][105] כך תוארה תל אביב של תשעה באב בשנת1926[106]:
בליל תשעה באב שבתו התנועה והמסחר בעיר. הרחובות לא הוארו. החנויות חוץ מבתי המרקחת היו סגורות. פורצי גדר מבין מוכרי הגזוז, הוכרחו אף הם על ידי הקהל לסגור את סוכותיהם.
בשנת1934 כתבברל כצנלסון, ממנהיגיתנועת העבודה, מאמר נזעם לעיתון דבר[107] נגד החלטת מדריכיהמחנות העולים,תנועת הנוער של תנועת העבודה, להוציא את חניכיהם לטיול ומחנה קיץ ביער בן שמן ביום תשעה באב. במאמר האיקוני, שכותרתו "חורבן ותלישות", טען כצנלסון כי ההחלטה מבטאת רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל,[108] ותהה”מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה”.[109]
כיום קיימת מחלוקת גלויה בין הציבור הדתי לחילוני בישראל על אופיו של תשעה באב. במאמר תגובה למאמרו המפורסם של כצנלסון, כתב פרופ'משה שנר ממכללת אורנים שתשעה באב תקוע בעבר וזר להווה.[110] בעוד שבציבור הדתי ישנה דרישה שאופיו הציבורי של תשעה באב יהיה דומה לזה שליום הזיכרון לשואה ולגבורה, כפי שדרשחבר הכנסתשאול יהלום מהמפד"ל, מנגד רוב החילונים וחלק ניכר מהמסורתיים[110] רואים בו יום רגיל לגמרי ולא רואים צורך לציינו. רבים בציבור החילוני רואים בתקנות האוסרות על פתיחת מקומות בילוי בערב תשעה באבכפייה דתית.[111] הניכור בקרב הציבור החילוני כלפי תשעה באב מוסבר לרוב בריחוק הכללי באותו ציבור כלפי בית המקדש, לצד העובדה שתשעה באב חל תמיד באמצעהחופש הגדול ולכן לא נלמד במערכת החינוך הממלכתית, בניגוד לשארמועדי ישראל.[110][112]
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח־1997 קובע כירשות מקומית מוסמכת להתקיןחוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים או פתיחת בתי אוכל בליל תשעה באב.
בשיח הציבורי יום תשעה באב נמצא תחת דיון סביב חוקי העזר העירוניים האוסרים על הפעלת בתי עינוגים. עיקר החיכוך נסב סביב פתיחת בתי עינוגים בעיר תל אביב. בשנת2001, החלטה של עיריית תל אביב שלא לקנוס בתי אוכל שיהיו פתוחים ביום זה, עוררה דיון סוער בתקשורת ובכנסת.[113] דיונים שמאז התקיימו בכל שנה.[114] בעת כהונתאברהם פורז כשר הפנים, הוא הודיע כי לא יאכוף את החוק נגד רשויות שלא יפעילו את חוק העזר העירוני בנוגע לבתי עינוגים בערב תשעה באב. אמירתו העלתה מחדש את הדיון הציבורי בשאלת צביונו של תשעה באב. בפועל, מרבית בתי העינוגים בעיר תל אביב סגורים במועד זה.
בימי המנדט הבריטי היו מגיעים המונים מירושלים ומחוצה לה אלהכותל המערבי בליל תשעה באב. קריאת איכה המונית, עם נאומים, התקיימה מחוץ לבית הכנסת ישורון ואלפים השתתפו בסיור סביב חומות העיר העתיקה.[115][116][117] החל ממלחמת ששת הימים, הפעילות הציבורית המרכזית בתשעה באב היא התכנסות בסביבת הכותל המערבי, תוך קריאתמגילת איכה ואמירת תחנונים וקינות; ההתכנסות סביב הכותל מתרכזת בהתייחסות לחורבן בית המקדש הראשון והשני, ועיקר הנוכחים הםחרדים ודתיים לאומיים. דרומית לרחבת הכותל מתקיים אירוע אמירת הקינות שלהתנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית. במשך השנים התקיימו תפילות בבית כנסת שגררו ציבור רב, הכולל דתיים ומסורתיים. לאחרהעלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החלו לקיים במתנ"סים ברחבי הארץ, במסגרת פרויקט "יהדות לכולם", פעילויות בהם הוקראה מגילת איכה ולאחריה הרצאות.
לאחררצח רבין ובעקבותיו, ארגוניהתחדשות יהודית החלו לערוך בערב תשעה באב פעילות העוסקת בדיאלוג בין דתיים וחילוניים ובשסעים החברתיים השונים המפלגים את החברה הישראלית. הבחירה בערב תשעה באב נובעת מהמסורת היהודית כי בית המקדש השני נחרב בשלשנאת חינם. האגדה התלמודית עלקמצא ובר קמצא מהווה סיפור מכונן למורשת זו. על כן בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאתמגילת איכה, מתקיימת גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום. כמו כן נבחנים מושגים כמו בית המקדש וחורבן ומשמעותם בעידן המודרני.הפעילויות המרכזיות מתקיימות החל משנת 1998 תחת הכותרת "הלילה לא לומדים תורה". המוקד הגדול מתקיים בכיכר רבין בתל אביב. בשנים2011–2010 האירועים התקיימו בחסותכנס שדרות לחברה,החברה למתנ"סים ומרכז תאיר אשר יזם את האירועים.[118] הפעילות מתחילה בקריאתמגילת איכה, ובהמשך עולים נואמים ואישים מרכזיים בחברה הישראלית המפתחים ביניהם שיחה סביב נושאי המחלוקת. עם תום הדיונים נפתחים מעגלי עיון בטקסטים. את כלל האירועים פוקדים אלפי אנשים מכל המגזרים בחברה היהודית.
בירושלים החל משנת2005 נערכת פעילות "תשעה באב בסגנון אחר" בשיתוףארגון זוכרים ועיריית ירושלים. פעילות זו עוסקת במוטיבים של השכול והאבל האישיים והלאומיים הקשורים בתשעה באב; הפעילות מעניקה מענה גם לציבורחילוני שלא מזדהה עם העיסוק בבית המקדש ובחורבן, אך שואף להתחבר לתחומים נוספים בתשעה באב. בריאיון לכל העיר ציטט מנכ"ל הארגון את דברייוסף בן מתתיהו[119]:
כאשר כבשו הרומאים את החומה... פרצו כנחל ברחובות, והכו בחרב את כל הנופל בידם, והמיתו אנשים לאין־מספר, ושרפו את הבתים באש על הנמלטים בתוכם. ואחרי אשר הרבּו להרוס ולנתּוץ את הבתים, באו בתוכם לשלוח ידם אל הבזה, ומצאו את החדרים מלאים חללי רעב ושׂערו שׂער למראה ויצאו בידם ריקות. אך אם גם נרתעו אנשי־הצבא מפני המתים האלה, הנה לא חסה עינם על החיים, וכל הנמצא נדקר בידיהם. הם הקימו תלי חללים ברחובות והציפו את כל העיר במצולת דם, עד אשר כּבּה הדם את הלהבה במקומות רבים.
מנכ"ל הארגון אמר גם כי "תשעה באב במשך השנים נקשר לגירוש ספרד, לשואה, ולכלל הפרעות והרציחות ורציחות העם שהתרחשו במהלך ההיסטוריה; אך אל לנו לשכוח שבפרעות אלו מתו אנשים, אל לנו לשכוח את הפרצופים, את השמות ואת מעשיהם. ואם כבר איננו יודעים את פרצופיהם, לפחות נזכירם ונביט בעיניהם על עתידנו".[120]
בירושלים, בעיקר, מתקיימים טקסים אלטרנטיביים נוספים, ביניהם טקס "כיבוי משואות" בכיכר ציון, בשנת2004.
בעשורים האחרונים, בעיקר בעקבות השיבה לארץ ישראל, תקומתמדינת ישראל והצלחתה, בנייןירושלים ואיחודה תחת ריבונות ישראלית לאחרמלחמת ששת הימים, קולות שונים קראו לבחינה מחדש של מנהגי תשעה באב.
ביהדות האורתודוקסית היו שהציעו לשנות אתתפילת נחם הנאמרת בתפילת מנחה, בה מתוארת ירושלים (בניסוחים שונים) כ"בזויה ושוממה ומושפלת עד עפר, מבלי בניה בתוכה". בין המצדדים בשינוי נוסח תפלת נחם היו הרב שלתל אביב, הרבחיים דוד הלוי, והרב הראשי לישראלשלמה גורן.[121] מרבית הרבנים, כמו הרבעובדיה יוסף והרביוסף דב סולובייצ'יק, טענו שיש להמשיך עם הנוסח המסורתי והתנגדו לכל שינוי, וכך מקובל ברוב בתי הכנסת.
ביהדות הקונסרבטיבית נוהגים להפחית את מנהגי האבלות במידה ניכרת לעומת דורות קודמים.
קהילותרפורמיות ברחבי העולם שינו את מנהגי תשעה באב בצורות שונות.[122]
בשנותיה המוקדמות של התנועה הרפורמית, חלק מחבריה באירופה ובצפון אמריקה ביטלו את תשעה באב לגמרי. אחרים נקטו בגישה הפוכה וטענו כי יש לשנות את סדרי התפילה לתיאטרליים יותר, על מנת להגביר את החיבור הרגשי של המתפללים לחורבן הבית. בעקבות תפילה רפורמית כזאת, שהתקיימה עם לפידים בוערים, מוזיקת אבל ורצפה שכוסתה באפר, התנערו יהודים בחלק ממדינות אירופה מהקהילות הרפורמיות שהתהוו בקרבם.
במאה ה־20 השתנתה מגמה זו, וכמעט כל התנועות הרפורמיות בעולם טענו כי אין לבטל את תשעה באב לחלוטין, אלא לשנות את מנהגיו. חידוש ליטורגי בולט שהופיע הוא ציון אסונות וחורבנות שהתרחשו בקרב העם (פרעות, גירושים, מלחמות וכדומה) בתוך סדר התפילה של תשעה באב.[123]
בעשורים האחרונים היו רבנים ששמרו על מנהגי צום שלמים, בעוד שרבנים רפורמיים רבים קראו לצום עד לזמן מנחה בבחינת 'חצי הגאולה כבר בידינו', ורבנים אחרים קראו לביטול הצום ולהפיכת תשעה באב ליום שמחה בשל תקומת עם ישראל ושיבתו לארצו.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 | פורטל שבת ומועדי ישראל | ||
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון:תשעה באב |
 ציטוטים בוויקיציטוט:תשעה באב |
 טקסט בוויקיטקסט:תשעה באב |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:תשעה באב |
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב, באתרויקיטקסט
תשעה באב, דף שער בספרייה הלאומית
, שיחה עםרחל אליאור
ערן סבאג,"חיים של אחרים" על תשעה באב, 4 באוגוסט 2014
אילון גלעד,למה באמת צמים דווקא בתשעה באב?, באתרהארץ, 10 באוגוסט 2016מתי נבחר תאריך תשעה באב ליום האבל הדתי? בפודקאסט עושים תנ"ך בהשתתפות דוקטור שחר ענבר
{{cite web}}: (עזרה) הפיוטארץ חפץ, באתר הפיוט והתפילה. עדי דברת,140 אלף שקל בכמה שעות: כשזה מגיע לכיס שלה, עיריית ת"א דווקא בעד כפייה דתית, באתרTheMarker, 18 ביולי 2021הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בופסיקה הלכתית.
