התרבוש דומה בצורתו לגליל הולך וצר (חרוט קטום) וסגור בצידו העליון במשטח שצורתומעגל. צבעו של התרבוש בדרך כללאדום ובמרכז חלקו העליוןגדילים שחורים. התרבוש נפוץ בטורקיה וכן בארצות ערב, בעיקר בצפון אפריקה,סוריה ועיראק.
התרבוש עוצב לפי דוגמה צפון אפריקאית והוכנס לשימוש בשנת 1828, בתקופת כהונתו של הסולטאןמהמוט השני (1808–1839). התרבוש הוא למעשהמגבעת מערבית ללא שוליים, שמאפשרת למוסלמי לגעת עם מצחו בארץ בעת התפילה.[1]התרבוש הונהג כחלק מלבוש השופטים באימפריה העות'מאנית, ובמהרה אומץ כסמל סטטוס גם בחוגי הפקידות הבכירה האחרת ובחוגים משכילים או מכובדים. בשנת1840 החל התרבוש לשמש יחידות מסוימות של הצבא העות'מאני. בהדרגה, נפוץ התרבוש אל שכבות נוספות בממלכה הטורקית בתצורות שונות.
התרבוש האדום היה לסמל ההתעתמנות ובחבישתו הייתה הכרזה עלאזרחות עות'מאנית;בארץ ישראל,לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פירושה המעשי עבור חלק מהיישוב היה הגנה מגירוש, שבו נקטו השלטונות כלפי נתינים זרים.[2]
נשיא טורקיה בשנות העשרים של המאה העשרים ואבי האומה הטורקית,מוסטפא כמאל אטאטורק התייחס לתרבוש כסמל לפאודליזם. ביוני 1925 הוא החל במאבק נגדו, באוגוסט הוא אסר את חבישתו, וב-25 בנובמבר 1925 יצא צו רשמי שחייב את עובדי הממשלה השכירים לחבוש מגבעת מערבית. בנאום באוקטובר 1927 הסביר את פעולתו: "מן ההכרח לבטל את התרבוש, אשר ישב על ראשו של עמנו כסמל לבערות, פנאטיות ושנאת הקידמה והציוויליזציה, ולקבל במקומו את המגבעת, כיסוי־הראש שבו משתמש העולם הנאור, ולהוכיח בדרך זו שהעם הטורקי... אינו סוטה מחיי־החברה התרבותיים".[1]בדצמבר 1928 אסררזא שאה פהלווי על המשכילים בפרס את חבישת התרבוש וכפה עליהם את המגבעת האירופית.[3]
_-_Law_students_in_Turkey.jpg)
