תעודה על מכירות אואישור הסמכה להקלטת מוזיקה ניתנת לאמן/להקה על סמך המכירות, ההורדות או הזרמות של שירים. רמת הסף של כל אישור משתנה לפי סוג (אלבום,סינגל,הזרמת מוזיקה/הורדות דיגיטליות,וידאו קליפים/DVD ורינגטונים), ולפי מדינה או טריטוריה.
פרסי תקליטי הזהב והכסף המקוריים הוענקו לאמנים על ידי חברות התקליטים שלהם כדי לפרסם את הישגי המכירות שלהם. דיסק הכסף הראשון הוענק על ידיריגל זונופון רקורדס(אנ') לג'ורג' פורמבי(אנ') בדצמבר 1937 עבור מכירות של 100,000 עותקים של השיר "When I'm Cleaning Windows".[1][2] דיסק הזהב הראשון הוענק על ידיRCA רקורדס לתזמורת גלן מילר(אנ'),טקס בנאקה(אנ') ו-The Modernaires(אנ') בפברואר 1942, עבור מכירות של 1.2 מיליון עותקים של הסינגל "Chattanooga Choo Choo". דוגמאות נוספת לכך הם תקליט הזהב שהוענק על ידי RCA רקורדס לאלביס פרסלי ב-1956 עבור מכירות של מיליון יחידות של הסינגל "Don't Be Cruel", ותקליט הזהב שהוענק על ידידקה רקרודס לג'רי לואיס עבור "Rock-a-Bye Your Baby with a Dixie Melody". תקליט הזהב הראשון עבוראריכי-נגן הוענק על ידי RCA רקורדס להארי בלפונטה ב-1957 עבור האלבוםCalypso, האלבום הראשון שנמכר 1,000,000 פעמים.
ברמת התעשייה, ב-1958, הציגאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי את תוכנית פרסי תקליטי הזהב שלה לתקליטים מכל סוג,אלבומים אוסינגלים, שהשיגה מיליון דולר במכירות קמעונאיות. מכירות אלו הוגבלו לחברות תקליטים בארצות הברית בלבד.[3][4] ב-1968, כדי לקבל תקליט זהב היה צריך למכור 250,000 יחידות של אלבומים. בשל המחיר הקמעונאי הנמוך של סינגלים, מספר היחידות היה גבוה יותר.[4] תקליט הפלטינה הוצג לראשונה ב-1976, כאשר סף המכירה לאלבומים היה מיליון יחידות, וסף המכירה לסינגלים היה שני מיליון יחידות. באותה שנה, סף המכירה לתקליט זהב השתנה: סף המכירה לאלבומים היה 500,000 יחידות, וסף המכירה לסינגלים היה מיליון יחידות.[5] עד לשנה זו, אף אלבום לא קיבל תקליט פלטינה. למשל, ההקלטה שלואן קלייברן לקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של צ'ייקובסקי מ-1958 תזכה בסופו של דבר לתקליט פלטינה, אך רק עד שני עשורים לאחר יציאתו. תקליט היהלום הוצג לראשונה ב-1999, כאשר סף המכירה הייתה 10 מיליון יחידות. בסוףשנות ה-80 של המאה ה-20, סף המכירה של סינגלים הושווה לסף המכירה של אלבומים.[5]
הייעוד הרשמי הראשון של "תקליט זהב" על ידיאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) הוגדר לראשונה עבורסינגלים ב-1958. כמו כן, ה-RIAA הגדיר את המונח "תקליט זהב" כסימן מסחר של האיגוד בארצות הברית. תקליט הזהב הראשון שניתן על ידי ה-RIAA, ניתן ב-14 במרץ 1958 לפרי קומו עבור השיר "Catch a Falling Star". הפסקול של הסרט האמריקאי משנת 1955,אוקלהומה!, זכה לתקליט זהב ארבעה חודשים לאחר מכן. ב-1976, ה-RIAA הציג לראשונה את תקליט הפלטינה, שהוענק לראשונה לאלבום האוסףTheir Greatest Hits (1971–1975) שלהאיגלס ב-24 בפברואר 1976,[6] ולסינגל "Disco Lady" שלג'וני טיילור(אנ') ב-22 באפריל 1976.[7][8] לאחר שמכירות המוזיקה עלו עם הצגת התקליטורים, ה-RIAA הציג תקליט מולטי-פלטינה ב-1984. תקליט יהלום, שהוענקו לאמנים שמכירותיהם של סינגלים או אלבומים הגיעו ל-10,000,000 עותקים, הוצג לראשונה ב-1999.[9]
במאה ה-20, ובעשור הראשון של המאה ה-21, בשל מכירות לסיטונאים, סינגלים ואלבומים רבים זכו לתעודות על מכירה, על אף שנמכרו בהרבה פחות. דבר זה הוספק באופן חלקי בשל המעבר של מכירת הסינגלים והאלבומים להורדות מוזיקה והזרמת מוזיקה.[10]
בחלק מהמדינות, אישורי ההסמכה להקלטת מוזיקה אינם חלים רק על מדיה פיזית, אלא כוללים גם עלרינגטונים הורדות דיגיטליות והזרמות מוזיקה.[11][12][13][14] מדינות אחרות, כמו דנמרק וספרד, מחזיקות באישורי הסמכה להקטת מוזיקה נפרדים להורדות דיגיטלית וסטרימינג.[15][16]
הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית (IFPI) נוסדה ב-1996, ומעניקה את תקליט הפלטינה האירופאי עבור מכירות אלבומים של למעלה ממיליון באירופה ובמזרח התיכון. תקליט המולטי-פלטינה האירופאי מוענק עבור מכירות בכפולות עוקבות של מיליון. הזכאות אינה מושפעת מתאריך הפרסום, ואינה מוגבלת לאמנים אירופיים בלבד.
איגוד חברות התקליטים העצמאיות (IMPALA) נוסד באפריל 2000 כדי להצמיח אתתעשיית המוזיקה העצמאית ולקדם מוזיקה עצמאית למען מגוון אמנותי, יזמי ותרבותי. האיגוד השיק אישורי הסמכה להקלטת מוזיקה בשנת 2005, כך שיכללו סף מכירות של פחות ממיליון: כסף (20,000+), כסף כפול (40,000+), זהב (75,000+), זהב כפול (150,000+), יהלום (200,000+), פלטינה (400,000+) ופלטינה כפולה (800,000+).
להלן ספי הסמכה עבור מדינות שונות. המספרים בטבלאות הם במונחים של "יחידות", כאשר יחידה מייצגת מכירה אחת או הורדה אחת של מדיום נתון. אישור הסמכה להקלטת מוזיקה מוענקת לעיתים קרובות במצטבר, וייתכן שאלבום בודד יקבל תקליט כסף, זהב ופלטינה בתורו. מאז 2013 בארצות הברית,[13] ו-2014 בבריטניה[17] ובגרמניה,[18] 150הזרמות מוזיקה נחשבת כיחידה אחת שנמכרה.[17][19] מאז פברואר 2016, ה-RIAA מוסיף לחישוב המכירות של אלבומים וסינגלים גם הזרמות אודיו ווידאו על פי דרישה.[20]
| מדינה | אלבום כסף | אלבום זהב | אלבום פלטינה | אלבום יהלום | רשות מאשרת |
|---|---|---|---|---|---|
| ישראל | — | 15,000 | 30,000 | — | הפדרציה לתקליטים (IFPI) |
| ארצות הברית | 100,000 | 500,000 | 1,000,000 | 10,000,000 | איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) |
| הממלכה המאוחדת | 60,000 | 100,000 | 300,000 | — | איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי (BPI) |
| ברזיל | — | 40,000 | 80,000 | 300,000 | איגוד תעשיית ההקלטות הברזילאי (ABPD) |
| סין | — | 20,000 | 40,000 | — | מנהל הרדיו והטלוויזיה הלאומי (SARFT) |
| צרפת | — | 50,000 | 100,000 | 500,000 | איגוד תעשיית ההקלטות הצרפתי (SNEP) |
| הודו | — | 100,000 | 200,000 | — | איגוד תעשיית ההקלטות ההודי (IMI) |
| רוסיה | — | 25,000 | 50,000 | 100,000 | הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית (NFPF) |
| גרמניה | — | 100,000 | 200,000 | — | איגוד תעשיית ההקלטות הגרמני (BVMI) |
| יפן | — | 100,000 | 250,000 | 1,000,000 | איגוד תעשיית ההקלטות היפני (RIAJ) |
| קנדה | — | 40,000 | 80,000 | 800,000 | איגוד תעשיית ההקלטות הקנדי (MC) |
| ספרד | — | 20,000 | 40,000 | — | איגוד תעשיית ההקלטות הספרדי (PROMUSICAE) |
| איטליה | — | 30,000 | 60,000 | 600,000 | איגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי (FIMI) |
| אוקראינה | — | 50,000 | 100,000 | 500,000 | הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית (IFPI) |
| אמנ/ית | שם האלבום | שנת ההוצאה | סוגה | מכירות במיליונים |
|---|---|---|---|---|
| מייקל ג'קסון | Thriller | 1982 | פופ /רוק /רית'ם אנד בלוז | 66[21] |
| AC/DC | Back in Black | 1980 | הארד רוק /הבי מטאל | 50[22] |
| פינק פלויד | The Dark Side of the Moon | 1973 | רוק מתקדם | 45[23] |
| ויטני יוסטון / אמנים שונים | The Bodyguard | 1992 | פסקול | 45[24] |
| מייקל ג'קסון | Bad | 1987 | פופ /רוק | 45[25] |
| מיט לוף | Bat Out of Hell | 1977 | הארד רוק | 43[26] |
| האיגלס | Their Greatest Hits (1971–1975) | 1976 | רוק | 42[27] |
| בי ג'יז / אמנים שונים | Saturday Night Fever | 1977 | פסקול | 40[28] |
| פליטווד מק | Rumours | 1977 | רוק | 40[29] |
| שאניה טוויין | Come On Over | 1997 | קאנטרי /פופ | 40[30] |
| אדל | 21 | 2011 | סול /פופ /רית'ם אנד בלוז | 35[31] |
| אמנים שונים | Dirty Dancing | 1987 | פסקול | 32[32] |
| אמנ/ית | שם האלבום | שנת ההוצאה | מכירות במיליונים |
|---|---|---|---|
| מייקל ג'קסון | Thriller | 1982 | 33[33] |
| האיגלס | Their Greatest Hits (1971–1975) | 1976 | 29[34] |
| לד זפלין | Led Zeppelin IV | 1971 | 23[35] |
| AC/DC | Back in Black | 1980 | 22[36] |
| שאניה טוויין | Come On Over | 1997 | 15[37] |
| אדל | 21 | 2011 | 14[38] |
| מיט לוף | Bat Out of Hell | 1977 | 14[39] |
| פינק פלויד | The Wall | 1979 | 11[40] |
| אמנ/ית | שם האלבום | שנת ההוצאה | מכירות במיליונים |
|---|---|---|---|
| קווין | Greatest Hits | 1981 | 6.1[41] |
| אבבא | ABBA Gold | 1992 | 5.3[41] |
| הביטלס | Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band | 1967 | 5.2[42] |
| אדל | 21 | 2011 | 5.0[43] |
| אואזיס | (What's The Story) Morning Glory? | 1995 | 4.7[44] |
| מייקל ג'קסון | Thriller | 1982 | 4.4[44] |
| דייר סטרייטס | Brothers in Arms | 1985 | 4.3[44] |
| פינק פלויד | The Dark Side of the Moon | 1973 | 4.3[44] |
| מייקל ג'קסון | Bad | 1987 | 4.0[44] |
| קווין | Greatest Hits II | 1991 | 3.9[45] |
| אדל | 25 | 2015 | 3.3[46] |
ערך מורחב –האלבומים הישראלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים ערך מורחב –מוזיקאים שיאני מכירות| אמנ/ית | מדינת המוצא | שנות פעילות | סוגה | הערכת מכירות במיליונים |
|---|---|---|---|---|
| הביטלס | הממלכה המאוחדת | 1960–1970 | רוק /פופ /רוק אנד רול | 600–1,000 |
| אלביס פרסלי | ארצות הברית | 1954–1977 | רוק אנד רול / פופ /קאנטרי | 600–1,000 |
| מייקל ג'קסון | ארצות הברית | 1964–2009 | פופ /רית'ם אנד בלוז / רוק /דאנס | 350–750 |
| מדונה | ארצות הברית | משנת 1979 | פופ / רוק / דאנס | 275–300 |
| אלטון ג'ון | הממלכה המאוחדת | משנת 1964 | פופ / רוק | 250–300 |
| פרנק סינטרה | ארצות הברית | 1935–1995 | פופ /ג'אז | 250–300 |
| לד זפלין | הממלכה המאוחדת | 1968–1980 | הארד רוק /הבי מטאל | 200–300 |
| קווין | הממלכה המאוחדת | משנת 1971 | רוק | 150–300 |
| אבבא | שוודיה | 1972–1982 | פופ /דיסקו | 200–300 |
| בריטני ספירס | ארצות הברית | 1998 | פופ | 180–300 |
הלוחות עצמם מכילים פריטים שונים מתחת לזכוכית, כאשר פרסים מודרניים משתמשים לרוב בתקליטורים במקום בתקליטים. רוב תקליטי הזהב והפלטינה הם למעשהתקליטי ויניל שעברוריבוץ בריק(אנ'). ייתכן שהמוזיקה בתקליט עצמו לא תואמת את ההקלטה המוענקת בפועל.[47] יצרני לוחות בודדים הפיקו את תקליטי הזהב והפלטינה על פי חומרים שהיו זמינים להם ובטכניקות אחרות. הלוחית, בהתאם לגודל ולמורכבות העיצוב, עולה בין 135 ל-275דולר אמריקאי, והיא מוזמנת ונרכשת לרוב על ידי חברת התקליטים שהוציאה את ההקלטה המקורית של השיר או האלבום.
{{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה)