| מצב שימור | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | גנציינאים |
| משפחה: | הרדופיים |
| סוג: | פתילת המדבר |
| מין: | פתילת המדבר הגדולה |
| שם מדעי | |
אייטון, 1811 | |
פְּתִילַת הַמִּדְבָּר הַגְּדוֹלָה (שם מדעי:Calotropis procera, המכונה גםתַּפּוּחַ סְדוֹם) מין עץ ממשפחת ההרדופיים בגובה של 5-2 מטרים, שגדל בצפון אפריקה, באפריקה הטרופית, בדרום-מערב אסיה ובהודו-סין. העץ גדל גם בישראל, בעיקר באזורעין גדי.
בעבר פתילת המדבר שויכה למשפחת האסקלפיים. משפחה זו בוטלה וצורפה למשפחת ההרדופיים[2].
עליו של העץ רחבים ושעירים, וכאשר פוצעים אותם, נוטף מהם מיץ חלבירעיל. הצמח מכילגליקוזיד[3], אשר במינון נמוך יכול לשמש לטיפול בנגעים בעור.פרחי העץ לבנבנים-ורודים.פירותיו עגולים וגדולים, וצורתם כצורת התפוח, אך כאשר פותחים את הפרי מגלים כי הוא כמעט חלול לגמרי, ובתוכו רק ציציות שיער וזרעים.
שמו העממי של העץ קשור לאגדה: כשהפךאלוהים אתסדום ועמורה, הפך גם את העצים לעצי סרק. כך הפך עץ התפוח הצומח בסדום לעץ פרי, שנראה יפה אך פריו רע.
יש המזהים את ה"בוץ" המוזכר במקרא ובחז"ל עם בד שהפיקו מאותן ציציות שיער המצויות בפירותיו של צמח פתילת המדבר.[4]
יוסף בן מתתיהו (המאה ה-1 לספירה) מתאר את הפרי, בתיאורו את ארץ סדום:”וגם האפר הולך ומתחדש בפרי המקום ההוא, אשר צבע קליפתו דומה לצבע פרי עץ-מאכל, אולם בהתלשו בכף הוא כלה כעשן וכאבק” ([5].).
יש המזהים את פתילת המדבר הגדולה עם פתילת המדבר המוזכרת במשנה במסכת שבת, בהקשר לסוג הפתילות האסורות לשימוש בשבת, שנעשו מה"שערות" הצמודות לזרע הפרי ששימשו להכנת פתילות:”אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן... ולא בפתילת המדבר” (משנה,מסכת שבת,פרק ב',משנה א').
הפרחים מואבקים על ידי מינים שונים שלדבורי עץ (Xylocopa spp.). בישראל המאביקים הם דבורת-העץ הצהובה (X. pubescens) ודבורת-העץ השחורה (X. sulcatipes).
התפוצה בארץ ישראל: העץ מצוי בערבות הירדן, בערבה ובאדום; נדיר במדבר שומרון, בבקעת ים המלח ובדרום הנגב; נדיר מאוד בגולן, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בחוף הגליל, בהר הנגב ובעמון. פתילת המדבר הגדולה הואצמח מוגן בישראל.[6]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|