תפוח אדמה (בראשי תיבות: תפו"א;שם מדעי:Solanum tuberosum; נקרא גם "סולנום הקנים" או "תפוד", ובלשון ספרותית, "בולבוס") הואמין שלצמח ממשפחת הסולניים שקניו התפתחו מגבעולים תת-קרקעיים המשמשים למאכל ולבישול.
תפוח אדמה מדורג במקום הרביעי ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר בעולם אחריאורז,חיטה ותירס. הוא מהווה מצרך בסיסי בקרב בני אדם בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה ובאסיה, ויש לו תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון התזונתי, במיוחד באזורים עניים. מלבד בתעשיית המזון לבני האדם, תפוח האדמה מהווה חלק ממזונן שלחיות המשק. כמו כן בתעשיית התרופות נעשה שימוש בעמילן, שמקורו בתפוח אדמה.[1]
לתפוח האדמה אין קרבה ביולוגית מיוחדת לבטטה, למרות המראה החיצוני הדומה. צמחים אלו הם אומנם מאותה סדרה, אך לא מאותה משפחה ולא מאותו סוג.
לפי מחקר שפורסם ב 2025, המקור של תפוח אדמה הוא ככל הנראה כתוצאה משילוב שהתרחש לפני תשעה מיליון שנה של חומר גנטי מצמחי Etuberosum – קבוצת צמחים דרום אמריקאיים הדומים לתפוחי אדמה ועגבניות בר. בעקבות ההכלאה הופיעה הפקעת המאפיינת את תפוח האדמה, שהיא למעשה גבעול תת-קרקעי האוגר חומרים מזינים, שבני אדם גילו לבסוף כי הוא אכיל.[2][3]
מדענים משערים כי מקורו של צמח תפוח האדמה בהרי האנדים שבדרום אמריקה. על-פי ההשערה,חברותפרה-קולומביאניות שחיו באזורתרבתו את הצמח, ומהם הוא התפשט לחברות אחרות שלילידים אמריקאים. אבותיו של תפוח האדמה הכילו, כנראה, את הגן לרעלןסולנין, אשר אבד ממנו במהלך תרבותו או שמראש נברר תפוח אדמה עם סולנין נמוך. בחברה הפרואנית תורבתו מספר רב של זנים בצורות, צבעים ומרקמים שונים, שדרשו תנאי גידול שונים.
טרם שובו לאנגליה עצר באירואנוק, שבו ניסומתיישבים אנגליים לייסדמושבה. החלוצים שבו לאנגליה עם דרייק, יחד עם תפוחי האדמה.
חקלאים מצאו את תפוחי האדמה נוחים יותר לגידול ולתרבות מאשר מזונותעמילניים אחרים כשיבולת-שועל וכחיטה. ניתן להפיק מגידול תפוחי אדמה יותר אנרגיית מזון לשטח אדמה נתון מאשר כל גידול אירופי אחר, ודרוש רקאת כדי לקוצרם (בשטח של 2דונם ניתן לגדל תפוחי אדמה לצריכה שנתית למשפחה שלמה). מסיבות אלו בשנת1650 היו כבר תפוחי האדמה הגידול הפחמימתי העיקרי שלאירלנד, והחלו להחליף את החיטה כגידול עיקרי במקומות אחרים באירופה, בשמשם כמזון לאדם ולבהמה גם יחד.
לפי סיפור אחר, אחראי לכך סר וולטר ראלי: הוא מימן משלחות טרנס-אטלנטיות, שלפחות אחת מהן עגנה בסמרוויק,מחוז קרי, באוקטובר1587. עם זאת, אין רישומים על הזנים הבוטניים שנשאה אותה ספינה או על שגשוגם באירלנד.
לפי סיפורים אחרים, סרוולטר סקוט שתל את תפוח האדמה הראשון באחוזתו לידקורק.
מקור מ-1699 (מאה שנה לאחר האירוע) מספר: "תפוח האדמה... הובא מווירג'יניה על ידי סר וולטר ראלי, והוא עצר באירלנד, חלק מהצמחים נשתל שם, היכן שהם שגשגו יפה ולמטרה טובה, כי בשלושמלחמות עוקבות, כשכל הדגן מעל פני הקרקע הושמד, זה תמך בהם. כי החיילים לא יכלו לשרשם, לולא חפרו את כל האדמה בה גודלו, וכמעט סיננו אותה.".[4]
תפוח האדמה היה פופולרי באירלנד עקב תפוקתו הגבוהה ליחידת שטח. בעלי אחוזות אנגליים עודדו את אריסיהם לגדל תפוחי אדמה ולשחרר בכך קרקעות לגידולחיטה. התלות במקור מזון יחיד זה, ששימש גם מאכל לחיות משק, גרמה בשנות ה-40 של המאה ה-19 לרעב הגדול באירלנד, כאשר מחלת הכימשון פגעה בתפוחי האדמה, ובעטיו נספו למעלה מחצי מיליון אירים ומיליונים הגרו מארצם.
במאה ה-17 התמצב תפוח האדמה כמזונם העמילני של העניים, אף כי מצב זה השתנה בהדרגה עד כי בסוףהמאה ה-18 הפך תפוח האדמה לפופולרי בצרפת, הודות להמלצתו של הרוקחאנטואן-אוגוסטן פרמנטייה, שהתוודע בשבי הפרוסי במלחמת שבע השנים לשורש המזין. "פרמנטייה" נעשה בצרפת לשם נרדף לתפוחי אדמה, ומאכלים לא מעטים קרויים על שמו, כגון המרק "פוטאז' פרמנטייה".
ברוסיה נתקלו תפוחי האדמה בחשד ונקראו "תפוחי השטן", בגלל מסורות עממיות הקשורות לדברים שהגיעו מתחת לאדמה או היו קשורים בעפר.
תפוח אדמה מגיב היטב לתנאיאקלים ממוזגים ולכן בארצות צפוניות (אירופה וצפון אמריקה) הוא גידולקייצי בעוד שבארץ ישראל הוא גידול של עונת החורף והאביב. מבחינה פיזיולוגית צמח תפוח האדמה מגיב לאורך יום ולטמפרטורה כשההתבטאות בגידול היא שילוב של שני המרכיבים האקלימיים האמורים בתוספת השפעתו הספציפית של הזן. מורכבות זו משפיעה על קביעת הזן ומועד הזריעה באזורי הגידול השונים.
יום קצר מעודד התפתחותסטולונים בעוד יום ארוך מעודד התפתחות נוף. לכן, כשזורעים תפוחי אדמה בחורף, בו היום קצר, תחל התפתחות הפקעות מיד עם ההצצה בעוד שנוף הצמחים יתפתח בהמשך. מאידך כשזורעים תפוחי אדמה בקיץ, בו היום ארוך, יתפתח נוף הצמחים קודם והסטולונים והפקעות ייווצרו בהמשך. תופעה זו גורמת להבדלים ביבולים בין תפוחי אדמה שנזרעים בעונות שונות וגם משפיעה על אופי הגידול. בישראל - הגידול הוא גידול ביום קצר, בעוד שבאירופה, גידול ביום ארוך.
לטמפרטורה בה גדלים תפוחי האדמה השפעה על אופי הגידול: טמפרטורה גבוהה תעודד התפתחות בתוך הקרקע- התפתחות סטולונים בעוד טמפרטורה נמוכה תעודד התפתחות נוף.[דרוש מקור]
זריעת תפוחי אדמה בעונה החמה - ביום ארוך עשויה לגרום ליצירת נוף גבוה שעשוי להגיע לגובה 1 מטר ויותר בעוד שהקרקע תיוותר ריקה מפקעות או עם פקעות זעירות שמשמעו יבול נמוך.
זריעה בחורף בתקופה קרה תיצור צמח מנונס עם הרבה פקעות שגם כאן תהינה קטנות עקב חוסר שטחמטמיע מספיק שמאפשר אספקת מוטמעים למילוי הפקעות.
הגשם נדרש על מנת לספק את המים להם נדרש הגידול, מאידך רטיבות על נוף הצמחים תעודד התפתחותמחלות נוף הנגרמות על ידיפטריות אוחיידקים. ולכן יש להתאים גם את עונת הזריעה למשטר הגשמים השורר באזור ולהימנע מלזרוע בעונות גשומות מאוד שבהן קשה לטפל בחומרים מורשים בחקלאות הרגילה. בחקלאות האורגנית, עקב מגבלות על שימוש בחומרי הדברה, יש להיזהר עוד יותר בבחירת מועד הזריעה ואזור הזריעה המיועד.
כיום קיימים בעולם כ-5,000 זנים של תפוחי אדמה. יש תפוחי אדמהחומים,צהובים,ורודים וסגולים (הקרויים לעיתיםכחולים). תוכם עשוי להיותלבן או דומה לקליפתם. תפוחי אדמה גדולים יותר ניתנים לאחסון לזמן ארוך יותר.
זני תפוחי האדמה נבדלים בעמידותם לתהליכי עיבוד שונים. יש שיחזיקו מעמד בצורה הקרובה למקורית תחתהרתחה, יש שישמרו על צורתם רק באפייה, יש שטעמם משופר כשהםנצלים בתנור, יש שמתאימים לסלט (זנים כאלה הם בדרך כלל קשיחים ומזכיריםשעווה כאשר מרתיחים אותם) ויש אשר במחייה יוצריםמחית אחידה (פירה), ללא סיבים או גושים.
צמח תפוח האדמה גדל נמוך, תפוח האדמה הוא צמח חד שנתי החי וגדל רק בעונה אחת ויש לו פרחים לבנים בעליעלי צהוב. הוא מתאים לאקלים קר וגשום, כמובלארוס,פולין,גרמניה ורוסיה, אך הוא מסתגל בקלות, וניתן לגדלו לייצור גם באקלים ממוזג.
ניצנים הקרויים "עיניים" מופיעים על פניהן של קני תפוח האדמה. מכיוון שזנים שונים של תפוח אדמה לא מפיקים זרעים (פרחיהם עקרים), מרבים את תפוח האדמה על ידי שתילת חתיכות של פקעות קיימות, שנחתכו כך שיכילו לפחות "עין" אחת בכל חתיכה.
תפוחי אדמה, באופן כללי, רגישים למספר גדול יחסית של מחלות ונגיפים. מגוון הטיפולים במניעת מחלות תפוחי אדמה הוא גדול מאוד, ונע ממגוון גדול של חומריהדברה,חיטוי באדים (fumigation),חיטוי בשמש, ושיטות אורגניות שונות.ישראל היא מן המובילות בעולם בחקר שיטות מתקדמות לטיפולים אלו.
שטחי גידול תפוחי האדמה בישראל משתרעים על כ-135,000דונם. לפי דו"חמשרד החקלאות, מצב ייצור תפוחי האדמה בישראל יציב יחסית, כ-600 אלף טון בשנה, מזה כ-220 אלף טון לייצוא,[1] כ-280 אלף טון לשוק המקומי וכ-70 אלף טון כחומר גלם לתעשייה.[5]
בישראל מקובל לדבר על שתי עונות גידול: עונת הסתיו הנזרעת בדרך כלל בחודשים ספטמבר-נובמבר ותוצרתה, הנאספת בין דצמבר לאפריל, מיועדת ליצוא ולשיווק מיידי בשוק המקומי, ועונת האביב הנזרעת בדרך כלל בחודשים דצמבר וינואר ותוצרתה, הנאספת במאי וביוני, מיועדת כולה לשוק המקומי. מחודש יולי ועד דצמבר מקבל השוק המקומי תוצרת ישראלית מעונת האביב שהושמה בקירור.
בישראל תפוח האדמה הוא ירק בסיסי שנצרך בכמויות גדולות יחסית על ידי רוב משקי הבית. צריכת תפוחי האדמה לנפש בישראל עומדת על כ-45 קילוגרם לשנה. זו צריכה נמוכה בהשוואה לאירופה, שם הצריכה נעה בין 70 ל-120 קילוגרם לנפש בשנה. הסיבה לכך היא בעיקר מוצרים מתחרים, כמואורז ופסטה.
בישראל מגדלים עשרות זנים. רוב הזנים מיועדים ליצוא. השוק המקומי צורך מספר מועט יחסית של זנים. נכון ל-2018, חמשת הזנים השכיחים ביותר ברשתות השיווק בישראל בעלי קליפה אדומה הם: דזירה, קנברה, רודאו, מוצארט ורוזנה, ו-5 הזנים בעלי קליפה לבנה השכיחים ביותר הם: סיפרה, מונדיאל, וינסטון, ואלור, וויואלדי.[5] אולם, חלים שינויים מתמידים בהיקפי המזרע והשיווק של הזנים השונים.
על פי מחקר של חוקרים מאוניברסיטת פלורידה, שפורסם בשנת2017, בו נבדקה ההשפעה הצפויה של שינוי האקלים העולמי על יבול תפוחי האדמה עד סוף המאה הנוכחית, נמצא ששינוי האקלים עלול להביא לירידה ביבולים בקווי רוחב שונים.
מחקר זה בדק את ההשפעה לעליה הצפויה בטמפרטורות ובריכוזי הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה על יבול זני תפוחי אדמה שונים בתנאי גידול שונים ובמקומות שונים בעולם, ותוצאותיו מראות שעד שנת 2055 צפויה ירידה של כ־6-2 אחוזים ביבול תפוחי האדמה, ואילו בשנת 2085 צפויה ירידה של 2–26 אחוז ביבול.[6]
