תפוז (ראשי תיבות שלתפוח זהב;שם מדעי:Citrus × sinensis) הואמין שלעץ מסוגהדרים. התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. הוא עגול, וצבעוכתום. לרוב, השם "תפוז" יתייחס לפרי, והעץ ייקרא "עץ התפוז".
עצי תפוז הובאו לארץ ישראל לפני מאות שנים, ככל הנראה בידי סוחרים פורטוגליים, ומכאן נגזר שמם הערבי "בֻּרתֻקאל" (برتقال) - שיבוש של המילהפורטוגל. בראשית המאה ה-20 כונה הפרי בעברית בפי ראשוני המתיישביםתפוח זהב בשל דמיונו לתפוח עץ וצבעו הזהוב. השם ניתן לו גם בהשראת הכתוב: "תַּפּוּחֵי-זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי,כ"ה,י"א) אף שבמקור הכוונה היא לתפוחים מלאכותיים העשוייםזהב. בשנות ה-30 הציע הבלשןיצחק אבינרי לאמץ אתראשי התיבותתפו"ז –תפוח זהב. חידוש המילה תפוז גרר אחריו התנגדות רבה בקרבמחדשי השפה העברית. במקרה זה ההתנגדות לא נבעה בגלל משמעות המילה, בדומה לעגבנייה, אלא בגלל השימוש בהלחם בסיסים (צירוף של שתי מילים למילה אחת כגון מחזמר ורמזור) ביצירת המילה - דרך תצורה שלא הייתה מקובלת אז, והחידוש נתפס כבלתי טבעי לשפה העברית. .[1]
מקור השם Orange, "אורנג'" באנגלית הוא משם הפרי בספרדית Naranja, שמגיע מן השםנה ראנג'י בסנסקריט.
לדעת רוב החוקרים מקורו של התפוז בהכלאה ביןפומלה (Citrus maxima) לביןמנדרינה (Citrus reticulata). שני פירות הדר אלה מקורם בסין.[דרוש מקור]
השערה אחרת למוצא התפוז טוענת כי פרי החושחש, החמוץ והמריר למדי יחסית לזני תפוז מודרניים, הוא פרי התפוז המקורי. לא ברור לחלוטין האם החושחש הוא אכן הפרי המקורי, וייתכן כי לא קיים זן מקורי של תפוז בר.
גידול התפוז זקוק לאקלים חמים. החשש המרכזי הוא מפגיעת קור שעשויה להביא לחיסול מטע תפוזים שלם. דבר זה עשוי להתרחש לקראת סיום תקופת גידול הפרי מכיוון שהתפוז מסיים את התפתחותו בזמן הסתיו או החורף.עצי תפוז גדלים באקלים סובטרופי ובאקלים ים-תיכוני ונפוצים בכל רחבי העולם.
בארץ ישראל ובמדינת ישראל קיימים פרדסים באזורים לחים אך כמות הפרדסים בכלל והתפוזים בפרט מתמעטת משנה לשנה בעיקר[דרושה הבהרה] מסיבות של כדאיותכלכלית. בישראל היו עדשנות ה-70 420,000 דונם שלפרדסים לגידול תפוזים, שהצטמצמו בימינו[דרושה הבהרה] ל-175,000דונם. המותג הארץ-ישראלי (ומאוחר יותר גם ישראלי) "תפוזי ג'אפה" (על שםיפו) נחשב אז והיום לסמל של איכות.[3]
טעמו של התפוז נע ביןמתוק לחמוץ. את טעמו החמוץ מעניקה לו, כמו לכלפירות ההדר,החומצה הציטרית. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים אתמיצו. לתפוזקליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט, ויש המייחסים לקליפה סגולות בריאותיות (היא עשירה בוויטמינים ומינרלים)[4] והלבנת שיניים.[5] היא יכולה לשמש גם להכנתריבה, אוחטיף מתוק (קליפות תפוזים מסוכרות). הקליפה מורכבת משני חלקים או מרקמים: שכבה לבנה דקיקה העוטפת את הפרי ונקראת לבנה (החלק הפנימי של הקליפה) ובלועזית: אלבדו ושכבת הקליפה החיצונית שהיא מחוספסת עד גבשושיתית, קשה וכתומה.
תפוז מתוק צמח לראשונה בספרד ומאז הוא הפך לזן הנפוץ ביותר. בהתאם לתנאי גידולו, התפוז המתוק צומח בצבעים ובגדלים שונים וברוב המקרים מכיל עשרה פלחים העטופים בציפה דקיקה ולבנה.
תפוז טבורי הואמוטציה שנוצרה בשנת 1820בפרדס של תפוזים מתוקים במנזר בבאהיה שבברזיל. בשנת 1870 הועבר חלק מהמקור לריברסייד,קליפורניה, ונוצר שוק חדש ברחבי העולם. המוטציה יצרה פרידיפלואיד (תאום), כאשר תפוז קטן יותר נמצא בתוך הפרי החיצוני, קרוב לגבעול. מהצד החיצוני, משאיר התאום הקטן והלא מפותח מבנה דמוי טבור אדם בראש הפרי. מכאן מקורו ה"פרוזאי" של השם בערבית: "אָבּוּ-סרה". תפוזים טבוריים כמעט תמיד נטולי גרעינים, מקדימים בהבשלתם (כבר בתחילת החורף) ונוטים להיות גדולים מהתפוזים המתוקים. בישראל החלו לגדל את זן הטבורי במאה ה-21.[6]
תפוז ולנסיה הוא אחד מהתפוזים המתוקים המשמשים לסחיטתמיץ, הוא בעל קליפה דקה. הוא פותח על ידי האגרונום ויליאם וולפסקיל (William Wolfskill) בדרום קליפורניה במאה ה-19. זהו זן מאוד פופולרי של התפוז, במיוחד בעת שזן התפוז הטבורי אינו בעונת הגידול שלו. קליפתו הדקה אך החסינה מאפשרת לו הישרדות טבעית, במקום קריר, עד לחודשי הקיץ.
תפוז דם מאופיין בצבעאדום וכאשר הוא נסחט מיצו אדמדם בדרך כלל. תפוז דם גדול יותר ממנדרינה ופחות מתוק.
תפוז שמוטי - מוכר גם כ"תפוז ג'אפה". זוהי מוטציה של זן ארצישראלי בשם "בלדי" מן המאה ה-19. השמוטי הוא תפוז מתוק הנקטף בישראל מדצמבר ועדמאי.
תפוז סיני (מסווג כמיןCitrus japonica בסוג הדרים או כסוגFortunella במשפחת הפיגמיים) הוא פרי וצמח ננסי, וכשמו, מקורו אכן בסין, ומשם גם שמו הלועזיקומקוואט (kumquat), הנובע מההגייה הקנטונזית "גאם-גוואט" (מנדרינית: jīnjú, מילולית "תפוז זהב"). קליפתו רכה, ובשל המרירות שלו והחמיצות העזה, הוא משמש בעיקר להכנת ריבות, רטבים וממתקים.
.jpg)
