 | |
| תעלת קייפ קוד (מימין לה מפרץ קייפ קוד(אנ') ומשמאל להמפרץ בוזארדס) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | מדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית |
| סוג | תעלה מלאכותית |
| מידות | |
| אורך מרבי | 11.9ק"מ |
| רוחב מרבי | 0.15ק"מ |
| עומק ממוצע | 9.8מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז | ארצות הברית |
| קואורדינטות | 41°45′51″N 70°34′6″W |
 | |
  | |
תעלת קייפ קוד (באנגלית:Cape Cod Canal) היא נתיב מים מלאכותי במסצ'וסטס,ארצות הברית המחבר בין מפרץ קייפ קוד(אנ') בצפון מזרח, למפרץ בוזארדס בדרום מערב, והוא חלק מנתיב המים האטלנטי התוך חופי. התעלה באורך של כ-11.9 ק"מ, חוצה את צוואר היבשה המחבר אתקייפ קוד ליבשת המדינה. התעלה מושפעת מתופעתהגאות והשפל, רוחבה 150 מ', ועומקה 9.8 מ' במים נמוכים ממוצעים. התעלה מקצרת עד 217 קילומטרים מהמסע סביב הכֵּף עבור יותר מ-14,000 המשתמשים (כלי שיט) השנתיים שלו[1].
רוב התעלה ממוקמת בעיירה בורן(אנ'), אך הקצה הצפון מזרחי שלה נמצא בעיירה סנדוויץ'(אנ').שמורת המדינה סקוסט ביץ'(אנ'), שוכנת ליד הכניסה הצפון-מזרחית של התעלה, והאקדמיה הימית של מסצ'וסטס(אנ') נמצאת בסמוך לכניסה הדרום-מערבית. הזרם בתעלה משנה כיוון כל שש שעות, בהתאם לשינויים בגאות ובשפל - 4 פעמים ביממה[2] - ויכול להגיע למהירות של 8.4 קמ"ש במהלך שיא הגאות.
מקרה הדוגמה התרחש ביום 22 ספטמבר2024. מועדי השינוי בכיוון זרימת המים באותו יום היו בשעות 07:12 ו-19:48 לכיוון מזרח ובשעות 01:24 ו-13:42 לכיוון מערב. זאת על פי "Cape Cod Canal 2024 Tide Tables"[2]. מועדים אלה היו רשומים במרכז המבקרים בסנדוויץ על לוח מחיק, בתוספת לנתון שמהירות הרוח היא כ-19 מייל בשעה מכיוון צפון-מזרח לכיוון דרום-מערב, היינו עם כיוון התעלה מערבה. בשעות הבוקר ולפני הצהרים, כאשר הזרימה הייתה לכיוון מזרח, וכיוון הרוח היה בכיוון כמעט הפוך, התקבלה תוצאה של זרימה מתונה מזרחה, כפי שניתן לצפות בסרטון הראשון אשר בפרק "קישורים חיצוניים". החל משעה 13:42, כאשר כיוון הזרימה התהפך לכיוון מערב, ובתוספת עוצמת הרוח באותו כיוון, התקבלה זרימה מהירה מאד יחסית, כפי שניתן לצפות בסרטון השני שבפרק "קישורים חיצוניים".
התעלה מתוחזקת על ידיחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית ואין דמי אגרה למעבר בה[3][4]. היא משתרעת מגשר הרכבת(אנ') במערבה של תעלת קייפ קוד, דרך גשר בּוּרְן(אנ') שנמצא בסמוך לו, ועד וגשר סֶגָאמוֹר(אנ') שבמרכזה של התעלה (ראו תמונות בפרק "גלריה" וכן סרטון המציג את גשר סגאמור) ועד Segamore Rip Rap שבקָצֵהַּ המזרחי[5]. רמזורים משני קצותיהם שולטים בגישה של כלי שיט שאורכם מעל 20 מ'. התעלה משמשת מדי פעם לווייתנים ודולפינים[6], לרבות לווייתנים מצפון האוקיינוס האטלנטי שבסכנת הכחדה, שעלולים לגרום לסגירה של התעלה[7][8].
בניית תעלה נשקלה לראשונה על ידי מיילס סטנדיש(אנ') ממושבת פלימות' בשנת1623, והאבות העולים חיפשו את רצועת האדמה הנמוכה בין הנהרות Manomet[א] ו - סְקוּסֶט[ב], כדי למצוא מסלולים אפשריים. ויליאם ברדפורד(אנ') הקים את תחנת המסחר Aptucxet(אנ') בשנת1627 במעבר בין הנהרות. הסחר שגשג עם האינדיאנים שלמפרץ נאראגאנסט[ג][ד], ועם ההולנדים שלהולנד החדשה, וזה היה גורם מרכזי שאיפשר ל"אבות העולים" לשלם את חובם[9].במהלך המאות הבאות נעשו ניסיונות שונים לבצע את רעיון תעלת קייפ קוד, אך כולם נכשלו כישלון חרוץ[10].
ב-22 ביוני1909, החלה לבסוף בניית התעלה בניהולה של חברת "בוסטון, קייפ קוד וניו יורק"[11] בניהולו של אוגוסט בלמונט ג'וניור(אנ'), תוך שימוש בתכנונים של המהנדס וויליאם ברקלי פרסונס(אנ'). מהנדסי התעלה נתקלו בבעיות רבות, כמו "בולדרים"(אנ') ענקיים מתחת למים. צוללנים נשכרו לפוצץ אותם, אך המאמץ האט את החפירה. בעיה נוספת הייתה סופות חורף קרות שאילצו את המהנדסים להפסיק כליל את החפירות ולחכות לאביב[12]. אף על פי כן, התעלה נפתחה באופן מוגבל ב-29 ביולי1914[13], והיא הושלמה ב-1916. לתעלת האגרה הפרטית היה רוחב מרבי של 30 מ' ועומק מרבי של 7.6 מ', והוא היווה מסלול קצת קשה מנמל פיני[ה] בראשמפרץ בוזארדס[14]. מספר תאונות אירעו עקב הערוץ הצר וקשיי הניווט, ואלה הגבילו את התנועה והכתימו את המוניטין של התעלה. כתוצאה מכך ההכנסות מאגרה לא עמדו בציפיות המשקיעים, למרות קיצור נתיב הסחר מניו יורק לבוסטון ב-100 קילומטרים[15].
ב-25 ביולי1918,המנהל הכללי של "מינהל הרכבות של ארצות הברית"(אנ') השתלט על סמכות השיפוט והפעלת התעלה תחתצו נשיאותי. ארבעה ימים קודם לכן, ב-21 ביולי 1918, סירת U-156 גרמנית(אנ') עלתה לשטח כ-5 ק"מ מול אורלינס, מסצ'וסטס(אנ'), והפגיזה את ספינת הגרר "פרת' אמבוי" ואת מחרוזת ארבע הדוברות שלה(אנ'). התעלה נשארה בשליטה ממשלתית עד1920, במהלכה חפר חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית מחדש את התעלה לעומק של 7.6 מ'.
בשנת1928,ממשלת ארצות הברית רכשה את התעלה תמורת 11.4 מיליון דולר כנתיב מים ציבורי חופשי, ו-21 מיליון דולר הוצאו בין השנים1935 ל-1940 על מנת להגדיל את רוחב התעלה ל-150 מ' ואת עומקה ל-9.8 מ'[16]. כתוצאה מכך, היא הפכה לתעלה הרחבה ביותר בגובה פני הים של זמנה[3]. הכניסה המערבית לתעלה נבנתה מחדש לגישה ישירה ממפרץ בוזארדס ולא דרך נמל פיני. לפני תחילת הבנייה,המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בנה דגם ענק של התעלה (3 מ' 1.6 קילומטר, בקנ"מ של 1:587) כדי לחקור את ההשפעותההידראוליות של זרמי גאות ושפל על התעלה המוגדלת והמסלול החדש[17].
במהלךמלחמת העולם השנייה, הספנות השתמשה שוב בתעלה כדי להימנע מסירות U-156 גרמניות המפטרלות לאורך החוף. התעלה הייתה מוגנת על ידי סוללות ארטילריית חוף בשמורה הצבאית סגאמור היל(אנ'), בכניסה המזרחית לתעלה ובשמורה הצבאית באטלר פוינט(אנ') שבכניסה המערבית. הארטילריה מעולם לא הופעלה בהגנה על התעלה[18][19].
ספינת USS Stephen R. Jones(אנ') של חברת ספנות אניות הקיטור מיסטיק(אנ') טבעה בתעלה ב-28 ביוני1942. בעקבות כך, נתיב הספנות נותב לסביב קייפ קוד, וספינת הליברטי SS Alexander Macomb(אנ') טורפדה על ידי הצוללת הגרמנית U-215(אנ') ב-3 ביולי, ו-10 אנשי צוות נהרגו. התעלה נפתחה מחדש ב-31 ביולי, לאחר שהמכשול שיצרה ספינת סטפן ג'ונס ההרוסה, הוסר בעזרת 17טונות שלדינמיט[20].
התעלה נמצאת בשימוש נרחב שלכלי שיט בפעילות פנאי ומסחר. כבישי שירות משני צִדי התעלה מספקים גישה לדייג ונמצאים בשימוש רב על ידי מחליקיגלגיליות,רוכבי אופניים ופעילות הליכה. מספר אזורי חניה מתוחזקים בנקודות הגישה. פארק Bourne Scenic מושכר על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית ל-רשות הנופש של העיירה בורן[21], לשימוש כאתרקמפינג ומחנהקרוואנים בצמוד לתעלה[22].
חיל ההנדסה של הצבא מחזיק את מרכז המבקרים של תעלת קייפ קוד, שמציג למבקרים את ההיסטוריה, המאפיינים והתפעול של התעלה. תיאטרון עם 46 מושבים מציג מצגות DVD רצופות על ההיסטוריה, החי והצומח של התעלה, תמונות מכ"ם ומצלמה בזמן אמת של נתיב המים, ומגוון של תערוכות אינטראקטיביות. ריינג'רים מאיישים את המרכז ומספקים תוכניות ציבוריות בחינם במגוון נושאים. מרכז המבקרים פתוח עונתית ממאי עד אוקטובר, והכניסה חופשית. הוא ממוקם ב-Moffitt Drive בסנדוויץ', ליד הקצה המזרחי של התעלה[23]. מרכז שני המאויש עונתית נמצא ב-Hering Run לאורך הכביש המהיר[24]. באזור זה, ניתן לצפות באביב במאותדגי הרינג בנדידת ההשרצה שלהם במעלה הזרם[25].
אגדה אורבנית הפכה פופולרי במהלך סוף המאה ה-20 בנוגע למנהרת דרכים שנבנתה לכאורה בשנות ה-60, מתחת לתעלת קייפ קוד. זה הגיע לידי כך, שעסקים תיירותיים מכרו הרשאות לכאורה לכניסה למנהרה, ואף התנהלו מספר תביעות הדדיות בין סוחרים בעניין זה[26][27]. בשנת 2019, משרד התחבורה של מסצ'וסטס (MassDOT) אמר כי הוא למד את הרעיון של הוספת מנהרה, אך אין לו תוכניות לעשות זאת[28].
אתר האינטרנט הרשמי של תעלת קייפ קוד(באנגלית)