תירס (שם מדעי:Zea mays) הואצמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. צמח התירס מגיע לגובה של כ-3מטר. הוא נזרע באביב ונקצר באביב/קיץ. הצמח זקוק לאספקתמים שוטפת ולאקלים חם.[2][3]
מקורו של התירס במרכז אמריקה, שם נאכל במגוון צורות במשך אלפי שנים. הוא גודל לראשונה על ידי תרבותהמאיה ותרבויות שכנות באזור מקסיקו של היום. בסיפור הבריאה של תרבות המאיה, אכילת התירס היא שיצרה את האדם והבדילה אותו מן הבהמה[4]. עם הגעת הספרדים למרכזאמריקה במאה ה-15, הופץ השימוש בתירס בשאר העולם.
צמח התירס נקרא על שםהדמות המקראית תירס, בנו שליפת.[5]טורקיה הייתה תחנה להפצת תירס באירופה, ובמספר שפות (איטלקית,צרפתית וגרמנית) נקרא התירס "חיטה טורקית". הרביצחק אברבנאל, בןהמאה ה-15, העריך שצאצאיו של תירס המקראי התיישבו באזור טורקיה. הוא לא ידע שהטורקים הגיעו לאזור שמכונה כיום "טורקיה" רק במאה השמינית והתשיעית, ולכן כתב: "והיותר מתיישב שתירס הוא פרס והוא טורקאש, כי כך היא הקבלה ביניהם שהם מבני פרס".
אחד הראשונים שתיאר את צמח התירס בעברית היהברוך לינדא בספרו "ראשית לימודים" (1789). הוא מכנה את הצמח "חטי טורקיא", בתרגום מגרמנית. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלו לכנותם "חטי תירס", בעקבות הזיהוי של התירס עם הטורקים. בתחילתהמאה ה-20 קוצר השם לשם הפשוט "תירס" וכך מכונה הצמח כיום.[6][7]
התירס הוא אחד מהגידולים החשובים ביותר בעולם המשמש כבסיס תזונתי לאדם וכחומר גלם עיקרי בהזנת בע"ח, ולכן נמצא בראש סדר העדיפויות בפיתוחים שונים ובתחומים רבים.
בעזרת צמח התירס נעשו כמה מהתגליות החשובות ביותר בגנטיקה. הגנום של התירס עשיר בטרנספוזונים ומועד למוטציות, דבר המתבטא במגווןצבעי גרעיני התירס כגון: אדום, שחור, סגול, לבן וכו'.
ב-2005 התחיל פרויקט מיפוי הגנום של התירס על ידי צוות חוקריםאמריקאי. בפברואר2008 כבר פורסמה טיוטה ראשונית של המחקר, הכוללת כ-95% מהמיפוי, שפורסם בעיתון. הנדסתו הגנטית של התירס תרמה ליצירת זני מכלוא רבים בעלי עמידויות משתנות לתנאי קרקע, אקלים, מחלות ומזיקים שונים יחד עם השגת המטרה העיקרית של העלאת היבול (לאחר המיפוי הגנטי כמות היבול לדונם עלתה בממוצע ב-50%).
שטחי גידול התירס בישראל נפרסים לאורכה, החל מרמת הגולן שבצפון ועדהנגב המערבי שבדרום. בממוצע, מגדלים בישראל 25,000 דונם תירס מתוק בשנה, לצורכי התעשייה והשוק המקומי וכ-70,000 דונם תירס לתחמיץ, המהווה כ-35% מכלל החומר היבש המשמש להזנת בעלי-חיים.
קיימים זני תירס רבים המיועדים לצורכי הגידול השונים בישראל ובכל שנה, נערכים מבחני זנים ללפחות 5–10 זנים נוספים, עבור בחינת התאמתם לצורכי העמידות ותכולת הגרעין הנדרשים בשוק.
זני התירס העיקריים בארץ הם קלגרי, 33-031, קולוסיאוס, סימון, האטי, W86 (מתוך נתוני ארגון עובדי הפלחה לשנת 2019).
גידולי התירס בארצות הברית מהווים כשליש מהתוצרת העולמית; מדינות בולטות נוספות הןסין,הודו,ברזיל,מקסיקו,ארגנטינה,צרפת,אינדונזיה ודרום אפריקה. התוצרת העולמית של תירס בשנת2003 הסתכמה ב-600 מיליוןטון, ואילו בשנת2009 הייתה 817 מיליון טון. יותר מאורז (678 מיליון טון) או חיטה (682 מיליון טון). ב-2013 עמד יבול התירס על מיליארד ו-16 מיליון טון.[8]
