שקע קרחוני[1] הואשקע רדוד, המכילמשקעים ומים, שנוצר כתוצאה מנסיגתקרחונים או משיטפונות שמקורם קרחוני.
שקעים קרחוניים הםצורות נוף שנוצרו כתוצאה מפעילות של קרחונים כאשר גושי קרח גדולים ניתקו מחזיתו של קרחון נסוג, ונקברו באופן חלקי או מלא על ידיסחופת שמקורה במימי הפשרת הקרחון הנסוג. סחופת זו יוצרת מִישׁוֹרי נַהֲרֵי קַרְחוֹן[2] המכונים סנדוּר (sandur). כאשר גושי הקרח אלונמסים בסופו של דבר, נותרים שקעים בפני הסנדור. כאשר מתפתחים בפני הסנדור מספר רב של שקעים קרחוניים, הופכים פני השטח לערב של רכסים (שמקורם בסחופת של קרחון, באנגלית kame) ושקעים, צורת נוף המכונה באנגלית kame and kettle topography. הכינוי "הֲדוּרֵי מוֹרֵנוֹת"[2] (באנגלית knob and kettle topography) מתייחס לתופעה כללית יותר כאשר הרכסים יכולים להיות גםמורנות. שקעים קרחוניים יכולים להתהוות גם בתלים הבנויים משברי סלעים רופפים המכונים "מִרְבַּץ מוֹרֵנָה"[2] או גםטיל.
תהליך נוסף הגורם ליצירת שקעים קרחוניים מתרחש כתוצאה משיטפונות הנגרמים כאשר מי אגם הסכורים על ידי קרח פורצים את המחסום. שיטפונות אלו, הידועים בעוצמתם, מכוניםמרוצת קרחון או יוקולהלופ (מאיסלנדית jökulhlaup - התפרצות קרחון), והם מסוגלים להסיע סלעים, וגושי קרח גדולים למרחק רב וכן להשקיע כמויות גדולות של סחופות על פני הסנדור. שקעים קרחוניים נוצרים מגושים גדולים של קרח עשיר במשקעים המוסעים ואחר כך נקברים על ידי מרוצת הקרחון. בתצפיות בשדה ובסימולציות שביצעה ג'ודית מייזלס (Judith Maizels) במעבדה ב-1992 התברר שנוצרים כמה סוגים של שקעים בתהליך, כאשר הגורמים המרכזיים לצורת השקע הם ריכוז שברי הסלעים המוכלים בגוש הקרח ועד כמה גוש הקרח נקבר על ידי המשקעים:
לעיתים גורמים שיטפונות נוספים הגורפים איתם סחופת למילוי מלא של השקע שנוצר לאחר שגוש הקרח נמס לחלוטין, אך עדיין ניתן לזהות את קיומו לפי שכבות המשקעים. מכמות וגודל השקעים במישור הסנדור ניתן להסיק על התהליכים שגרמו להם, דוגמת גודל וכיוון השיטפון שגרם להם.[3]
קוטרם של מרבית השקעים הקרחוניים פחות משני קילומטרים, אם כי קוטרם של כמה שקעים במערב התיכון של ארצות הברית עולה על עשרה קילומטרים. השקע הקרחוני הגדול ביותר בקנדה הוא אגם פוסלינץ' (Puslinch Lake) באונטריו ששטח פניו כ-1.56 קמ"ר. שטח פניו של אגם פיש (Fish Lake) בצפון מרכזרכס קסקייד שלמדינתוושינגטון בארצות הברית הוא כ-2 קמ"ר.
עומקם של מרבית השקעים הקרחונים פחות מ-10 מטרים. לדוגמה, העומק הממוצע של אגם פוסלינץ' הוא 1.4 מטרים ועומקו המקסימלי 5.5, כשהאזור העמוק מהווה רק 0.4% משטח האגם. במרבית המקרים מתמלאים השקעים בסופו של דבר במים, במשקעים או בצמחייה. אם השקע הקרחוני ניזון מנהרות או פלגים עיליים או תת-קרקעיים הוא הופך לאגם שקע קרחוני (kettle lake). אם השקע ניזון ממיגשמים אומי תהום או מצירוף של שניהם הוא מכונה "בריכת שקע קרחוני" (kettle pond) או "שקע קרחוני מוצף" (kettle wetland). שקעים שאינם ניזונים ממי תהום יתייבשו בדרך כלל בתקופות הקיץ החמות, ואז הם מכונים "שקע קרחוני יבש" (dry kettle).
ריקבון של חומר אורגני צמחי יגרום למים בשקע הקרחוני להיותחומציים. אם הקרקע מתחת לשקע הואבסיסית באופייה ומנטרלת במידת מה את החומציות הופך השקע לביצת כבול (bog) או "שקעכבול קרחוני" (kettle peatland).ביצות כבול בשקעים קרחוניים הםמערכת אקולוגית סגורה משום שמקור המים היחיד שלהם הם מי גשמים.
קטל מוריין (Kettle Moraine – "מורנת שקע קרחוני") הוא אזור בוויסקונסין, המשתרע ממפרץ גרין (Green Bay), זרוע שלימת מישיגן לדרום מרכז ויסקונסין, ויש בו שפע שקעים קרחוניים,מורנות וצורות נוף קרחוניות אחרות. ברבים מהשקעים ישאגמים, חלקם מגיעים לעומקים שבין 30 ל-60 מטרים. בקטל פוינט (Kettle Point – "נקודת שקע קרחוני") קהילה שלהאומות הראשונות עלימת יורון באונטריו שבקנדה יש דוגמאות רבות של שקעים קרחוניים ומכאן שם המקום.
הן שקעים המכיליםמים מתוקים או שקעים המכילים ביצות כבול חומציות הםגומחות אקולוגיות חשובות לכמה מינים שלפלורה ופאונה.
אגמי שקעים קרחוניים מנמרים את פני השטח בחצי הכדור הצפוני בערבות של ארצות הברית, קנדה ורוסיה, ובכל רחבי צפוןסיביר. רבים מאגמים אלו רחוקים מאזורים חקלאיים או מיושבים, ולכן בדרך כלל מימיהם נקיים מזיהומים וצלולים. מדענים משתמשים בתצלומי לוויין של אגמי שקעים קרחוניים אלו על מנת למדוד את צלילות המים ולהעריך את תנאי הסביבה. אגמים אלו מנוטרים על מנת לחקור אתשינוי האקלים.כתב העתScience דיווח כי במרוצת 30 השנים האחרונות התייבשו כמה מאגמי השקעים הקרחוניים בצפון סיביר כאשר האזור התחמם והקרקע הקפואת עד מתחת לאגמים "נסדקה" ואפשרה בכך למי האגמים להתנקז.
