ערך זה עוסק בפתח כניסה מהשפלה להרי ירושלים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראושער הגיא (פירושונים).המונח "באב אל-ואד" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיר מאתחיים גורי, ראובאב אל-ואד (שיר). | |
| חאן בצד הדרך בשער הגיא,1910 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | דרך, מייצרים |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 31°48′52″N35°01′30″E / 31.814508°N 35.024865°E /31.814508; 35.024865 |
(למפת השפלה מוגדלת)   שער הגיא (למפת השפלה רגילה) שער הגיא (למפת ישראל רגילה) | |
  | |
שער הַגַּיְא (בערבית:باب الواد –בָּאב אל-וָאד) הוא פתח כניסה צר מהשפלה אלהרי ירושלים המצוי כיום בכביש 1, בקילומטר ה-35 מתל אביב. בסמוך לו נמצאמחלף שער הגיא. כביש 1 ממשיך משער הגיא מזרחה לכווןירושלים לאורך כשישה קילומטרים בעמק צר באפיקו שלנחל נחשון (ואדי עלי) עד לאזורשואבה.
שער הגיא הואתרגום שמו הערבי של המקום,באב אל-ואד. שם המקום בימי קדם לא היה ”שער הגיא”, אלא היה זה השם המקראי של אחד משערי ירושלים, ככתוב בספרדברי הימים:”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַלשַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם” (פרק כ"ו,פסוק ט'). השער בירושלים נקרא כך היות שהוא פתח אתהגיא המרכזי, החוצה את ירושלים לאורכה משער שכם של ימינו עד לעיר דוד, דרךשער האשפות של ימינו (בתוואי שנקרא כיוםרחוב הגיא).
הנוסע הצרפתיויקטור גֵרֵן, שביקר בארץ ישראל, כתב במחצית השנייה שלהמאה ה-19 על אודות המשעול בוואדי עלי שהערבים קוראים לפתחו "באב אל ואד עלי", הוא שער הגיא. גרן כתב שהמשעול מתפתל בין שתי חומות של סלעים, זרועות שיחים וסבכים, והוא מיצר של ממש. לדעתו, די בקומץ אנשים נחושי החלטה כדי לעצור בקלותצבא.[דרוש מקור]
נראה כי הראשון שעשה שימוש בתרגום השאילה "שער הגיא" לשם הערבי "באב אל-ואד" היהבנימין זאב הלוי ספיר, כתבו הירושלמי של העיתון "הלבנון", שכתב בשנת1869:”הדרך העולה מיפו לירושלם כמעט נגמרה בכי טוב, ושתי עגלות רתומות לסוסים הולכות ושבות בכל יום, ומשך עשרה שעות תמשך ההליכה מיפו לירושלם, כי באמצע הדרך אצלבאב אל וואד (שער הגיא) יחליפו הסוסים”.[1]
ב-1873 עשה העיתונאי ספיר שימוש בתרגום שאילה אחר לשם המקום, וקרא לו "פתח העמק".[2]יואל משה סלומון, ממייסדיפתח תקווה, כינה את המקום "שער הנחל",[דרוש מקור] ואברהם יערי, בספרואגרות ארץ ישראל, קרא למקום "שער העמק".[3]יצחק בן-צבי, לימיםנשיא מדינת ישראל, קרא למקום (כאשר עלה לראשונה לירושלים) "שער העמקים", ובדרך חזרה קרא לו "שער הרוחות".[4]זאב וילנאי, שעוד לא הכיר בשם החדש, כינה בשנת1925 את המקום "שער הערוץ"; אבל החל משנת1935, במדריך ארץ ישראל, כינה אותו סופית "שער הגיא". רק בשנת1953 קבעהועדת השמות הממשלתית את "שער הגיא" כשמו הרשמי של פתח נחל נחשון (ואדי עלי). למרות זאת,אברהם יעקב ברור, הגאוגרף העברי המודרני של ארץ ישראל, המשיך לקרוא למקום "שער העמק", וראה במעלה לירושלים לא "גיא" אלא "עמק".
ואדי עלי, שהכניסה אליו נקראת "שער הגיא", הוא עמק צר שבו סלולכביש ירושלים–תל אביב. הוואדי נמצא בין המושבשואבה לבין שער הגיא, בגבולהשפלה, הואיובל מזרחי שלנחל איילון, שבתורו נשפך אלנחל הירקון. באפיק הנחל היה קיים מבנה על שם האימאם עלי, ששימש מקום תפילה למוסלמים ומכאן גם שמו "ואדי עלי". בהרחבת הכביש לירושלים בשנות ה-70 נבנה הכביש מסביב למבנה: הדרך העולה לירושלים מדרום לו, והדרך היורדת לתל אביב מצפון לו, כאשר בין שני המסלולים הייתה "שמורת שיירות" - "מובלעת" ירוקה סביב המבנה. במהלך הרחבת הכביש בשנת2016 הוסט הכביש לצלע ההר הצפונית והוגבה מעט, ומבנה הקבר עבר להיות סמוך לצידו הדרומי של הכביש.
חוקר ארץ ישראל וחתןפרס ישראלזאב וילנאי מספר בספרו "אגדות ארץ ישראל" על "הקברים" של אימאם עלי: "כאשר אתה מטייל בארץ אתה מגלה כי לאימאם יש לפחות שבעה קברים, בין השאר, באזור - הבניין בעל כיפות רבות (היום בית כנסת) ובדרך העולה מכפר סבא לקדומים מצוי הכפר "שיך אליאס" וכן צפונית ליישוב קדומים גם כן על שם האימאם[5] וכמובן בדרך העולה מ"שער הגיא" לירושלים".
וכך היה מספר וילנאי לציבור המטיילים שהיה מדריך ברחבי ארץ ישראל:
אימאם עלי היה קדוש. ותושבי הארץ העריצוהו וכבדוהו מאד. פעם ראה בדרכו ילדה קטנה עומדת ובוכה בכי מר. שאל אותה:" למה תבכי, ילדה "? - ותאמַר: " אמא שלחה אותי להביא שמנת בצלחת זו. והנה נשפכה השמנת על הארץ, ועתה לא אוכל לשוב הביתה, מפחד רוגזה של אמא, ואנו אביונים ואין פרוטה בבית! ריחם עלי על הילדה, נטל את האדמה הספוגה שמנת וסחט אותה היטב, היטב, בין כפות ידיו, שמנת נקייה וצחה טפטפה על הצלחת, לשמחתה הרבה של הילדה. מעצמת הסחיטה בכפות ידיו של האימאם עלי, גדל כאבה של האדמה ותפתח את פיה ותאמר: אימאם עלי! אימאם עלי! זכור תזכור, יום יבוא ואקח נקם ממך, סחוט אסחט את גופך יפה ולא תוכל למצוא מנוח לך!
כשמת אימאם עלי, הטילוהו על דבשת גמל והובילו אותו לקבורה, כשהטמינו את גופו בקבר, התכווצה האדמה וסחטה את גופו ופלטו החוצה. הטילו את הגוף על הגמל והובילוהו למקום אחר, ושוב קרה אותו הדבר. האדמה לא רצתה לקלוט אותו... הגמל המסכן שוטט בכל הארץ למצוא קבר לאדונו, אולם לשווא; אין האדמה רוצה לקבלו. וכל מקום שבו בֶּרֵך ונח הגמל, ושם ניסו לקבור את גופו של אימאם עלי, נקרא על שמו - והוא קדוש לערבים עד היום הזה.
"סוראיה פאשה", מושל ירושלים, בנה בשנת1860 שורה של מגדלי שמירה בצדהדרך המובילה מיפו לירושלים.[6] מגדל השמירה בשער הגיא נבנה צפונית לצומת, ממערב לתחנת הדלק הקיימת היום, ומכונה "חרבת חרסיס". בשנים1867–1869, בפקודת השולטאןעבד אל-עזיז, נסלל על הדרך כביש כבוש על הדרך הסלעית. הכביש עצמו נחנך בביקורו של "הקיר"ה"[7]פראנץ יוזףקיסראוסטריה-הונגריה בדרכו לחנוכתתעלת סואץ. הקיסרפראנץ יוזף ביקר בירושלים ב-9 בנובמבר 1869 וב-16 בנובמבר השתתף בחנוכת תעלת סואץ. לאחר חנוכת הכביש החלה בו תנועה עירנית של נוסעים ותיירים לירושלים. מושלה של ירושלים בנה בשנת1873 את פונדק הדרכיםהח'אן דרומית לצומת, ושרידיו משמשים היום כמוזיאון. במזרח ישנהתחנת משטרהבריטית נטושה.
אליעזר גרייבסקי בתיאור נסיעתו לירושלים לקראת חג השבועות בשנת 1873 כתב[8]:
ערך מורחב –השיירות לירושלים
כבר במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939) גילו הערבים כי הם יכולים לפגוע בתחבורה היהודית לירושלים באמצעות הנחת מכשולי אבנים על הכביש הצר,[9] אשר לא ניתן לרדת ממנו לצדדים ובו בזמן להמטיר על המכוניות ונוסעיהם אבנים וכדורי נשק. השלטונות הבריטיים אשר ניסו לשים קץ לדבר, הקימו תחנתנוטרים לשמירה על הכביש ב"נחלת יצחק", ותחנת משטרה במוצא, במבנה שלימים היה ל"משק ילדים מוצא". לאחרהחלטת החלוקה, בנובמבר 1947, הועלתה היוזמה לחסום את הכביש שוב. ואכן, הכנופיות הערביות הצליחו לגרום נזק לשיירות הנוסעים והאספקה שעלו לירושלים. אנשיעבד אל קאדר אל חוסייני זיהו בנקל את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי בקטע הכביש הראשי בין השפלה להר, הלוא הוא "שער הגיא". במקום זה מתפתל הכביש בעמק בין רכסים לאורך שישה קילומטרים, והוא אידיאלי להצבת מארבים. ברכס הנשקף על הגיא מדרום היו הכפרים הערבייםבית מחסיר וסאריס ועל הרכס הצפוני תפסו משלטים אנשיו של חוסייני. בסופו של דבר, למרות קרבות קשים על העלאת שיירות ההספקה לירושלים הנצורה ועל אף שנכבשו אחדים מהמשלטים ששלטו על הדרך כמו הקסטל והמסרק, נשארה הדרך לירושלים חסומה לתנועה יהודית.
כאשר אזור שער הגיא נכבש על ידי הפלמ"ח, נותר המשכה של הדרך, קטע הכביש העובר לידלטרון, בשליטת הערבים. כדי לעקוף את האזור השתמש הכוח הישראלי בדרך בורמה ומאוחר יותר נסלל "כביש הגבורה" שהוא כיום חלקו המזרחי שלכביש 44. רק לאחרמלחמת ששת הימים, שבה נכבשה סביבת לטרון עם אזוריהודה ושומרון על ידיצה"ל, הדרך לירושלים חזרה לעבור דרך לטרון.
במחצית השנייה של המאה העשרים הורחב התוואי ונסלל בו כביש רחב המקשר ביןתל אביב לבין ירושלים הואכביש מספר 1, שמסלולו ממשיך לכיווןלטרון. לאורך הדרך היו פזורים שרידים שלמשוריינים חלודים שנפגעו בשיירות, ולאורך השנים שומרו, והוצבו לצד הכביש בצורה שונה מהצורה בה נפגעו. לצד הדרך נמצאת גםאנדרטת פורצי הדרך לירושלים.
חללי הקרבות הובאו לקבורה בקברי אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
ערך מורחב –באב אל-ואד (שיר)באב אל וואד הואשירעברי שנכתב על ידיחיים גורי והולחן על ידישמואל פרשקו (בן שלמה) בימי מלחמת העצמאות. השיר בוצע לראשונה ב-1949 בידייפה ירקוני, בהופעתה הראשונה ללא מדים, ולאחר מכן הקליטה אותו לאלבומה באותו שם שהכיל שירים מהמלחמה. בראש השער של חוברת השיר שמכילה גם תווים נכתב "מקדש ללוחמי שער - הגיא" אחר כך כותרת, "באב אל וואד" ו-"Bab el Wad".[10] השיר מעמיד במרכזו את הערך של זיכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים.
פה אני עובר, ניצב ליד האבן,/ כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים./ ערב אט יורד, רוח ים נושבת/ אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל-ואד".
הלוחמים במלחמת העצמאות עשו שימוש קבע בשם באב אל-ואד, בהתכתבות הצבאית, בפקודות, במברקים, בהוראות, בפרסומים וגם במפות סומן המקום בעברית "באב אל-ואד". הסופרמתי מגד, שכתב את עלילותהגדוד השישי של הפלמ"ח השתמש רק בשם הערבי של המקום. אט אט נינטש השם הערבי והיום מקובל בישראל לקרוא למקום שער הגיא. ביומנו השתמשדוד בן-גוריון בשם הערבי, אך מאז קום המדינה הקפיד להשתמש רק בשם "שער הגיא".
מלווי השיירות, שספגו אבדות רבות בדרך לירושלים, נתנו למקום כינויים אחרים לגמרי: "שער האימים" או "שער הגיהנום".[11]
ר'דוד בוזגלו חיבר את השיר "בינו נא מורדים", ובו מילים חלופיות ללחן המקורי של פרשקו - ובכך ביקש להתדיין עם תפיסת הזיכרון וההנצחה הממלכתית.[12][13]
באב אל וואד 38/א' הוא השיר הפותח את אלבומם השני של להקתהבילויים,שכול וכישלון. השיר מתייחס ל"באב אל ואד" של חיים גורי ואףמסמפל את ביצועה של ירקוני, ומנגיד את תודעת המוות ההירואית לשאננות העליזה שלסע לאט שלאריק איינשטיין.[14][15]
בשער הגיא התגלו שרידים של דרךרומית בין השפלה לביןירושלים. היא עברה מצפון לכביש הקיים ושרידים ממנה נראים ב"דרך דיפנבייקר", שתחילתה צפונית ל"שער הגיא" והיא מגיעה עד ליישובנווה אילן.
שער הגיא מהווה את שער הכניסה מאזור השפלה לירושלים. אם נתייחס לאזור ה"שער" בתחומו הרחב, מ"צומת בית חורון" בצפון ל"צומת האלה" בדרום, נוכל להבחין כי את כבישי האורך שלהשפלה,כביש 3 ו-כביש 38, העוברים למרגלותהרי יהודה, מ"צומת בית חורון" ל"צומת נחושה", חוצים כבישי הרוחב הבאים בדרכם לירושלים (ממערב למזרח):
בשער הגיא מצויה הכניסה המערבית לפארק יצחק רבין. הפארק נקרא על שם ראש הממשלהיצחק רבין, אשר היה מפקדה הראשון שלחטיבת הראל במלחמת העצמאות. אחד מתפקידיה החשובים של החטיבה היה הגנת הדרך מתל אביב ומן מהשפלה לירושלים הנצורה. בגזרת שער הגיא התחוללו במלחמת העצמאות קרבות קשים.
מבנה הח'אן בשער הגיא, שהיה נטוש שנים רבות, שוקם על ידי הקרן קיימת לישראל במסגרת הכרזת פארק יצחק רבין והכוונה להקים בח'אןמרכז מבקרים ולימוד מורשת עולי הרגל לירושלים. כמו כן סוכם כי במקום יוקם מרכז הנצחה לקרבות חטיבת 'הראל' במלחמת העצמאות. ועדת היגוי לצורך כך, בראשות אלוף במיל. עוזי נרקיס, מונתה בשנת 1997 על ידי השר לאיכות הסביבה, רפאל (רפול) איתן, ולמימוש התוכניות הושקעו כ-18 מיליון שקלים. העבודות הופסקו בשנת 2008 בהיעדר תשתית תחבורתית נאותה.
בשנת 2011 התקבלה החלטת ממשלה המבטלת החלטה קודמת להקמת מרכז למורשת השר רחבעם זאבי בחצר נוה אילן הישנה - וקובעת כי מרכז זה יוקם בח'אן שער הגיא. לאחר מספר שנים של פעילות שקטה שמטרתה הייתה ביטול החלטת ממשלה זו, התפרצה בספטמבר 2016 מחאה ציבורית, בהובלת עמותת דור הפלמ"ח, קבוצת דור ההמשך בעמותת דור הפלמ"ח ועמותת הראל. מטרת המאבק היא השבת הח'אן לייעוד שנקבע לו ב-1997 וביטול החלטת הממשלה מ-2011, בטענה שהנצחת זאבי באתר זה, שמעולם לא לחם בו ולא היה קשור למפעל שיירות האספקה לירושלים, מהווה הטעיה היסטורית ופגיעה בכבוד הלוחמים הרבים שנפלו בקרבות המרים בדרך אל העיר ואלו ששבו מהם.[16] לוחמי הפלמ"ח הביעו מחאתם על תוכנית הממשלה מ-2011 בפגישתם עם נשיא המדינהראובן ריבלין ועם ראש הממשלהבנימין נתניהו, וטענו בפניהם כי המקום צריך להיות מיועד למורשתם של 'מלווי השיירות' ו'פורצי הדרך' לירושלים במלחמת העצמאות.[17] לאחר 7 חודשי מחאה ציבורית הזמין ראש הממשלה, ב-25 באפריל2017, את נציגי עמותת "דור הפלמ"ח" ואת נציגי משפחת זאבי, על מנת לבשרם על מציאת פתרון מוסכם וקבלת החלטת ממשלה חדשה, שתעביר את מרכז מורשת רחבעם זאבי לשומרון, תוך הקדשתחאן שער הגיא למורשת "מבקיעי הדרך" לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות, כפי שנקבע במקור.[18]ביום כ"ט בנובמבר 2020, במלאת 73 שנים לפרוץ מלחמת העצמאות, נחנך "מרכז מורשת מבקיעי הדרך".[19]
"שער הגיא" מהווה נקודת חיבור בין שתי יחידות נוף מרכזיות: יחידת נוף "שפלת יהודה" ויחידת נוף "הרי יהודה". שפלת יהודה הוא האזור ממערב לכביש "צומת שער הגיא" - "צומת שמשון"כביש 3 והרי יהודה הם האזור ממזרח לכביש. מכאן ניתן לצאת לסיורים ברחבי הפארק.
בפארק מצויים אתרי מורשת קרבות תש"ח, כמו דרך בורמה והמשלטים בשמורת המסרק, אתרים ארכאולוגיים, חלקם מתקופתמרד בר כוכבא,[20] כמו בפארק איילון-קנדה - שרידי העיר "אמאוס" ובית מרחץרומי, מדרגות ושרידי חקלאות קדומה, בדרך המשלטים ודרך דיפנבייקר (ע"שג'ון דיפנבייקר שהיהראש ממשלת קנדה), המהווים עדות לרצף ההיסטורי של ההתיישבות היהודית במקום מאז ימי המקרא. במסלולי הפארק אפשר להבחין בשרידי דרך רומית, מבנים ביזנטיים ועות'מאנים. בהרי יהודה מצויים מושביפרוזדור ירושלים, יישובי העולים החדשים שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה, במטרה לעבות את הדרך לעיר הבירה.
אבי אוחיון,משוריינים ליד שער הגיא, באתרהספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: הנ"ל (צלם),אוסף התצלומים הלאומי, מחלקת הצילומים,לשכת העיתונות הממשלתית,משרד ראש הממשלהאריאל הירשפלד,חיוכו של אליפלט, באתרהספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך:פנים 17, יוני 2001
שער הגיא (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
עופר אדרת ויהונתן ליס,ניצחון לפלמ"חניקים: משרד רה"מ מחפש אתר חלופי להנצחת רחבעם זאבי, באתרהארץ, 11 באפריל 2017משה גלעד,כמה נשלם כדי לזכור את פורצי הדרך לירושלים?, באתרהארץ, 18 בדצמבר 2020
