חצות (אוצהריים) עד 1 בשעון אנלוגי של 12 שעות.חצות עד 01:00 בשעון דיגיטלי 24 שעות.
שעה היאיחידתזמן, הנחשבת מבחינה היסטורית החלק העשרים וארבעה () של היממה ומוגדרת ל-60דקות שהן 3,600שניות במערכת היחידות הבין-לאומית. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב שלכדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.
במקור השעה הוגדרה בתרבויות קדומות (לדוגמה התרבויות שלמצרים,שומר,הודו וסין) כחלק השנים-עשר של הזמן מהזריחה ועד השקיעה, או כחלק העשרים וארבעה של היממה. בכל מקרה החלוקה מקורה בשימוש הנפוץ בשיטות ספירה על בסיס 12. חשיבות הבסיס 12 בשיטות הספירה נובעת ממספר מחזוריהירח במהלך ארבעעונות השנה (בקירוב).
במצרים ובבבל הייתה נהוגה כנראה חלוקה של היממה לשניים – שעות האור ושעות החשכה – כשכל פרק זמן כזה נחלק ל-12 שעות. כיוון שכך, אורכן של השעות לא היה קבוע, והיה תלוי בעונת השנה. שריד לחלוקה זו של היממה קיים בהלכה היהודית. חלק מחישובי הזמנים בהלכה נקבעים על-פי "שעות זמניות", שנגזרות מחלוקת החלק המואר של היממה ב-12. כך גם בדתות נוספות, למשל באסלאם.
חלוקת הלילה ל-12 חלקים התפתחה במצרים העתיקה, אם כי חלו מספר שינויים בחלוקה במהלך השנים. אסטרונומים מצריים מצאו 36 כוכבים מיוחדים במהלך השנה. הזמן מהזריחה לשקיעה חולק ל-18 בגלל התזוזה של 18 הכוכבים שהופיעו בשמיים. 18 הכוכבים הנותרים חילקו את הלילה. משך הזמן בין הופעה של כוכב אחד בשמיים לכוכב הבא, היה כארבעיםדקות מודרניות. מאוחר יותר השיטה שונתה, ל-24 כוכבים מיוחדים, כש-12 מהם חילקו את הלילה ליחידות זמן.
בכמה מקורות יהודיים מופיעה חלוקה של היממה כולה ל-12 "שעות גדולות" שכל אחת שווה לשתי "שעות קטנות",[1] חלוקה זו מקבילה לתנועה היומית שלגלגל המזלות.[2]
במצרים העתיקההצפת הנילוס הייתה, ועודנה, אירוע שנתי חשוב, בעל חשיבות מכרעת לחקלאות. היא לוותה בעלייתו שלסיריוס לפני הזריחה, ובהופעת 12 קבוצות כוכבים על פני שמי הלילה, שהמצרים ייחסו להן משמעות מסוימת. בהשפעה זו, חילקו המצרים את הלילה ל-12 מרווחים שווים.[3] אלו היושעות עונתיות(אנ'), כאשר בקיץ הן היו קצרות יותר מאשר בחורף. לאחר מכן, היום חולק גם למרווחים, שבסופו של דבר הפכו חשובים יותר מהמרווחים הליליים. חלוקות משנה אלו של יום התפשטו ליוון, ומאוחר יותר לרומא.
היוונים הקדמונים שמרו על הזמן בצורה שונה ממה שנעשה היום. במקום לחלק את הזמן בין חצות הלילה אחד למשנהו ל-24 שעות שוות, הם חילקו את הזמן מהזריחה לשקיעה ל-12 "שעות עונתיות" (משך הזמן בפועל תלוי בעונה), והזמן מהשקיעה לזריחה הבאה שוב ל-12 "שעות עונתיות".[4] בתחילה, רק היום חולק ל-12 שעות עונתיות והלילה לשלוש או ארבע משמרות לילה.[5]
השעות הקנוניות(אנ') עברו בירושה לנצרות הקדומה מיהדות בית שני(אנ'). עד שנת 60 לספירה, המליץ הדידכה לתלמידים להתפללתפילת האדון שלוש פעמים ביום; תרגול זה מצא את דרכו גם לשעות הקנוניות. עד המאה השנייה והשלישית,אבות הכנסייה כמוקלמנס מאלכסנדריה,אוריגנס וטרטוליאנוס כתבו על התרגול של תפילת שחרית וערבית, ועל התפילות בשעות השלישית, השישית והתשיעית. בכנסייה המוקדמת, במהלך הלילה שלפני כל סעודה, נערכה משמרת. המילה "משמרות", החלה תחילה על מסדר הלילה, והגיעה ממקור לטיני, כלומר ה-Vigiliae או שעוני הלילה או החיילים השומרים. הלילה מהשעה שש בערב עד שש בבוקר חולק לארבע משמרות או משמרות של שלוש שעות כל אחת, המשמרת הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית.[9]
ההורה היו במקור האנשה של היבטים עונתיים של הטבע, לא של השעה ביום. רשימת 12 ההורות המייצגות את 12 השעות של היום מתועדת רק בשלהי העת העתיקה, על ידינונוס.[10] הראשונה והשתים-עשרה של ההורה נוספו לסט המקורי של עשר הורות:
אסטרונומים מימי הביניים כגוןאל-בירוני[12] וסקרובוסקו[13] חילקו את השעה ל-60דקות, וכל דקה ל-60שניות; זה נבע מהאסטרונומיה הבבלית(אנ'), שבה המונחים המקבילים ציינו את הזמן הנדרש לתנועה הנראית של השמש דרךמישור המילקה כדי לתאר דקה או שנייה אחת של קשת, בהתאמה. במונחים הנוכחיים, דרגת הזמן הבבלי הייתה אפוא באורך ארבע דקות, "דקת" הזמן הייתה אפוא באורך ארבע שניות וה"שנייה" 1/15 שנייה.[14][15]
באירופה של ימי הביניים, השעות הרומיות המשיכו להיות מסומנות עלשעוני שמש, אך יחידות הזמן החשובות יותר היוהשעות הקנוניות(אנ') של הכנסייה האורתודוקסית והקתולית. במהלך אור היום, אלה עקבו אחר התבנית שנקבעה על ידי פעמוני שלוש השעות שלהשווקים הרומיים, אשר הוחלפו על ידיפעמוני הכנסיות(אנ') המקומיות. הם צלצלו בשעה 6 בבוקר, בשעה 9, ב-12 בצהריים, בשעה 15 וספרים ב-18 בערב או בשקיעה. טקסים והלל קודמים לאלה בשעות הבוקר; תפילת נעילה עוקבת אחריהם באופן לא סדיר לפני השינה; ומסדר חצות עוקב אחרי זה.ועידת הוותיקן השנייה הורתה על חידושם עבור הכנסייה הקתולית בשנת 1963,[16] אם כי הם ממשיכים להיות נצפים בכנסיות האורתודוקסיות.
כאשר החלו להשתמש בשעונים מכניים כדי להראות שעות אור יום או לילה, היה צורך לשנות את המחזור שלהם בכל בוקר וערב (לדוגמה, על ידי שינוי אורך המטוטלת שלהם). השימוש של 24 שעות למשך כל היום פירושו השתנות פחותה של השעות ומכאן שהשעונים היו צריכים להיות מתוקנים רק מספר פעמים בחודש.
אי הסדירות הקטנה של היממה השמשית לכאורה חולקה על ידי מדידת זמן באמצעותהיממה השמשית הממוצעת, תוך שימוש בתנועת השמש לאורךקו המשווה השמימי ולא לאורךמישור המילקה. אי הסדירות של מערכת הזמן הזו הייתה כה מינורית עד שרוב השעונים המחשיבים שעות כאלה לא נזקקו להתאמה. עם זאת, מדידות מדעיות הפכו בסופו של דבר מספיק מדויקות כדי לציין את ההשפעה שלהאטת הגאות והשפל(אנ') שלכדור הארץ על ידיהירח, אשר מאריכה בהדרגה את ימי כדור הארץ.
במהלךהמהפכה הצרפתית, נחקקהדצימליזציה כללית של אמצעים(אנ'), כוללזמן עשרוני(אנ') בין 1794 ל-1800. על פי הוראותיו, השעה הצרפתית (בצרפתית: heure) הייתה 1⁄10 מהיום וחולקה רשמית ל-100 דקות עשרוניות (דקה דצימלית) ובאופן לא רשמי ל-10 עשיריות (דצימה). שימוש החובה עבור כל הרשומות הציבוריות החל בשנת 1794, אך הושעה שישה חודשים לאחר מכן על ידי אותה חקיקה משנת 1795 שקבעה לראשונה אתהשיטה המטרית. למרות זאת, מספר יישובים המשיכו להשתמש בזמן עשרוני במשך שש שנים לרישומי מצב אזרחי, עד 1800, לאחר הפיכת נפוליאון בברומאייר ה-18.
השיטה המטרית מבססת את מדידות הזמן שלה על השנייה ומוגדרת מאז 1952 במונחים של סיבוב כדור הארץ בשנת 1900 לספירה. השעות שלה הן יחידה משנית המחושבת כ-3,600 שניות בדיוק.[17] עם זאת, שעה שלזמן אוניברסלי מתואם (UTC), המשמשת כבסיס לרוב הזמן האזרחי, נמשכה 3,601 שניות 27 פעמים מאז 1972 כדי לשמור אותה בטווח של 0.9 שניות מהזמן האוניברסלי, המבוסס על מדידות שליממה שמשית ממוצעת בקו אורך 0°(אנ'). התוספת של שניות אלה מתאימה להאטה ההדרגתית מאוד שלסיבובכדור הארץ.
בחיים המודרניים, נוכחותם של שעונים ומכשירים אחרים לשמירה על זמן פירושה שפילוח הימים לפי שעותיהם הוא דבר שבשגרה. רוב צורות ההעסקה(אנ'), בין אם בשכר שבועי(אנ') ובין אם בשכר חודשי, כרוכות בתגמול המבוסס על שעות עבודה מדודות או צפויות. המאבק עליום עבודה של שמונה שעות(אנ') היה חלק מתנועות פועלים ברחבי העולם.שעות עומס לא רשמיות ושעות שמחות מכסות את השעות ביום בהן הנסיעה מואטת עקב עומס או משקאות אלכוהוליים זמינים במחירים מוזלים.שיא השעות למרחק הגדול ביותר שעבר רוכב אופניים בטווח של שעה הוא הכבוד הגדול ביותר שלרכיבה על אופניים.
ציון שעות השעון יכול לשמש כאמצעי הכוונה. במסגרת זאת, כיוון הפנים של האדם נחשב כמכוון תמיד לשעה 12, ואחוריו לשעה 6. באמצעות ציון השעה, ניתן לכוון את האדם לכיוון הרצוי ביחס לכיוונו הנוכחי, כך שהשעה 3 למשל, מכוונת ל-90 מעלות ימינה ביחס לכיוונו הנוכחי של האדם, והשעה 6 לצד ההפוך לכיוונו הנוכחי (180 מעלות).
^This article incorporates text from a publication now in thepublic domain: Cabrol, Fernand (1911)."Matins". In Herbermann, Charles (ed.).Catholic Encyclopedia. Vol. 10. New York: Robert Appleton Company.
^Nothaft, C. Philipp E. (2018), Scandalous Error: Calendar Reform and Calendrical Astronomy in Medieval Europe, Oxford: Oxford University Press, p. 126, ISBN 9780198799559
^Correll, Malcolm (November 1977). "Early Time Measurements". The Physics Teacher. 15 (8): 476–479. Bibcode:1977PhTea..15..476C. doi:10.1119/1.2339739.
