 | |
| ד"ר שמריהו לוין | |
| לידה | 23 במרץ 1867(יוליאני) סוויסלץ',בלארוס  |
|---|---|
| פטירה | 9 ביוני1935 (בגיל 68) חיפה,פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה | בית הקברות טרומפלדור |
| מדינה | האימפריה הרוסית |
| השכלה |
|
| תארים | דוקטור לפילוסופיה |
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית החוקתית |
| חתימה |  |
  | |
שמריהו לוין (לפעמים היה חותם:שמריה הלוי[1]; בכתיב יידי:לעווין; בכתיב רוסי:Шмарьяху Левин;1867, תרכ"ז –9 ביוני1935,ח' בסיווןתרצ"ה) היה מנהיגציוני, מחברם של דברי הגות,ספרות ופובליציסטיקה, נואם מוכשר והיה מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים ומהמתנגדים החריפים לתוכנית אוגנדה. השתתף במושב הראשון של "דומה" (בית הנבחרים הרוסי) בשנת1906.
היה מיוזמי הקמתהטכניון חיפה ומעסקניהאוניברסיטה העברית בירושלים. על שמו קרויכפר שמריהו.
שמריהו לוין נולד לאלקה ושמואל-חיים בשנת 1867 בסוויסלץ' (ברוסית: Свислочь; בבלארוסית: Свіслач) שבפלך מינסק שלהאימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיוםבלארוס). למד ב"חדר" ומשגילה הצטיינות בלימודיו, שלח אותו אביו ללימודים בישיבה והואהוסמך לרבנות. על אף דרכו הדתית, חלומו היה ללמוד גם לימודי חוֹל והוא למד בבית הספר הריאלי שבמינסק וסיים בהצלחה ב-1886. בהמשך למד באוניברסיטאותקניגסברג וברלין וכן בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות, וקיבל תוארדוקטור לפילוסופיה ב-1894.[2]
בשנת 1896 הוזמן להיות "רב מטעם" של הקהילה בגרודנה. משנת 1898 כיהן בתפקיד זה ביקטרינוסלב עד 1904 לאחר מכן משם עבר להיות "רב מטעם" בבית הכנסת הכוראלי "טהרת הקודש" בוילנה וכיהן שם עד 1906. הרב ד"ר לוין ניצל את כל הבמות שניתנו לו כדי להטיף תעמולה ציונית.[3]
בשנת 1906 נשא לאשה את הלנה בת ברוך קונהיים.
כבר בנעוריו היה לוין פעיל בתנועת "חובבי ציון". בשנת1893, בתקופת לימודיו בגרמניה, היה לאחד ממייסדי "אגודת הסטודנטים הציונים בברלין", יחד עםליאו מוצקין,ויקטור-אביגדור יעקובסון,נחמן סירקין ויוסף לוריא. בהמשך, לוין היה מפעיליהתנועה הציונית ברוסיה ונמנה עם פעילי "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה שהעלההרצל בשנת 1903 - בקונגרס הציוני השישי. באותן השנים היה ממנהלי "הלשכה המרכזית" שלההסתדרות הציונית ברוסיה.
בשנת1906 בבחירות לדומה (הפרלמנט הרוסי הראשון שחוקק בעקבות מהפכת 1905), נבחרו 12 צירים יהודים וביניהם שמריהו לוין שהיה נשיא “האגודה להשגת זכויות” שהוקמה על ידי היהודים בווילנה הרוסית. לוין נלחם בעד זכויות היהודים ברוסיה, אך ה"דומה" לא האריכה ימים ופוזרה. כל הצירים היהודים ולוין - ביניהם נאספו בעיר הגבולויבורג וקראו למרוד במשטר היחיד של הצאר ועל כך נענשו במאסר ונלקחה מהם זכות לבחור ולהיבחר.[4]
לאחר שהצאר פיזר את הדוּמה, לוין עבר לגרמניה בשנת1908 והתמסר במיוחד לענייןהטכניון; נמנה עם יוזמיו ונאבק לצדאחד העם על שמירת אופיו העברי של הטכניון.הוא היה מנהל הטכניון בשלבי הקמתו (1909–1913).[5]
שמריהו לוין נמנה עם שני השוחרים הראשונים לאגודת הידידים שלהאוניברסיטה העברית, יחד עםמשה גליקסון, שנרתמו לפעולה לצדו שלחיים נחמן ביאליק.[דרושה הבהרה]
ב-1911 נבחר להנהלה הציונית העולמית בקונגרס הציוני העשירי.הוא היה חבר הוועד הפועל המצומצם שלההסתדרות הציונית בשנים 1911–1920.[5]בימימלחמת העולם הראשונה פעל בארצות הברית ובקנדה להפצתתעמולה ציונית ובין היתר ערך את השבועוןהתורן (יחד עםי"ד ברקוביץ').בתום המלחמה חזר לאירופה. ב-1919 שימש ראש מחלקה בהנהלה הציונית בלונדון. בשנת 1920 השתתף בוועידת לונדון, ונבחר שם לחבר הוועד הפועל הציוני והועמד בראש התעמולה לקרן היסוד.
לאחר מכן ישב בברלין, שם השתתף יחד עםחיים נחמן ביאליק בהקמת הוצאת הספרים "דביר" (1922).כמו כן, כיהן כמנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית.[5]בשנת1924 עלה לארץ ישראל, התגורר בחיפה והיה פעיל בחיים הפוליטיים והתרבותיים בארץ, ואף יצא למסעות הסברה ברחבי העולם כמנהל מחלקת ההסברה והתעמולה של קרן היסוד. הוא כתב בעיתונים "הארץ", "על המשמר", "פלסטיין פוסט", "מערכות".
נפטר בשנתתרצ"ה (1935), ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
לוין כתב את סיפור חייו באוטוביוגרפיה אותה החל בשלהי חייו, וכשנפטר הגיע בפרשת חייו עד שנתו הארבעים, בנקודה שבה עזב אתרוסיה בשנת 1906 בלא ששב אליה בשנית. שלושת הכרכים ראו אור זה אחר זה ברווחים של שנה-שנתיים.
לוין נתפס בעיני רבים כשליחהמעמד הבינוני בארץ ישראל, המתמסר כל כולו לעסקנות למען היהודים. הוא נחשב טיפוסי מאוד לדורו העברי – לדור שנטל עליו לא רק לשמור על הקיים, אלא גם להנחיל מורשת לבאות, להעשירו ולהצעידו קדימה, ונחשב לאחד הדוברים הנלהבים והטובים ביותר של התנועה הציונית. ניחן בכישרון הטפה רב אשר השפיע על רבים. הוא היהסופר בעל יסודות עממיים ומסורתיים, עסקן בעל התמדה שלא יכול לפרוש מעסקנותו.
לוין היה לסנגורהּ שלהעיירה היהודית בפני כל מקטרגיה, וכל חייו עמד במלחמה מול הכוחות הרבים שרצו לטשטש את דמותהּ. מאבקיו היו רבים: מלחמה במתבוללים מדומים ובלתי מדומים, בשלטונותרוסיה על יציאה מתוךתחום המושב, התעסקותו באדישות היהודית לגורל האומה, על הלשון העברית וזכויותיה ומקומה בעולם, על התרחבות והתפשטות הציונות, ומלחמה על שמירת העצמאות היהודית שלא תסחף ולא תיגרר לתוך מערבולות עולמיות. גם בארצות הברית פעל באופן מאסיבי, שכןהתנועה הציונית הייתה עדיין בחיתוליה כששהה שם. במהרה הפך לנואם מבוקש על ידי קהילות רבות, והוא מילא את המשימה וחינך את הדור לציונות.
לוין נמשך אל התנועה הלאומית הציונית, אלהרצל,ויצמן,אחד העם ולקראת סוף ימיו גם לביאליק. נחשב לנושא כלים לראשי הדוברים של היהדות, ונלחם על מקומם וכבודם באמונה כי אותם אלו הם שליחיה של תנועת התחייה, ומצווה וחובה לעבוד עמם. הוא דבק בתורת ישראל ובקדושת ישראל.
חיים ויצמן חלק ללוין שבחים נרגשים באוטוביוגרפיה שלו "מסה ומעש", וסיפר על איש שהיה ראשון בין אנשי התעמולה, נואם בחסד עליון אשר דיבר בשכל רב ועשה שימוש ניכר במליצות מבריקות, בפסוקים מן המקרא ומן התלמוד ובניתוח נוקב. אחד ששימש כמורה יותר מאשרפוליטיקאי ונטל חלק מועט בדיוני הקונגרסים. תמים מאוד בכל רזי העולם ובזה עיקר קסמו.
מנחם אוסישקין תפס מקום נכבד בחייו והיה חברו של לוין. בין השניים שררו ביטחון ואמון עיוור. מעבר אליו חוג ידידיו כלל גם אתמיכל מיידנסקי, מראשי עסקנייהדות רוסיה וחיבת ציון, וסרגיי פוולוביץ שייצג בעיני לוין את השינוי של דור היהודים ברוסיה.
לוין דיבר רבות בכתביו על האהבה שהייתה להרצל לאנגליה, שקיבלה את כתבי הקודש של ישראל בצורה הטובה ביותר, ועל כן פעל הרצל לקיוםהקונגרס הציוני הרביעי בלונדון. בקונגרס זה בו היה לוין שותף, נגלה מצבם של יהודי רוסיה, ומה נוקשים הם חוקי ההגבלה ששררו שם. הרצל והקונגרס הציוני עשו רושם רב על לוין, ודימה זאת למלכות נוסח הסנהדרין. לאחר שנים, כשהוצעהתוכנית אוגנדה, היה לוין מראשוני המתנגדים לתוכנית זו וראה בה עסק פוליטי ושבירת הרעיון הציוני.
על שמו קרוי היישובכפר שמריהו שהוקם במאי 1937 בנוכחות וברכת הנציב העליון הבריטי.[6]
על שמו נקראורחובות בתל אביב, בחיפה, בירושלים ובערים רבות בארץ.
ארכיונו האישי של שמריהו לוין, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:שמריהו לוין |
שמריהו לוין (1867-1935), דף שער בספרייה הלאומית| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
