ערך זה עוסק באזור מעל לפני האדמה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראושמיים (פירושונים).
שמיים בשעת צהרייםשמיים בשעתזריחהשמיים מעונניםשמיים סוערים
שָׁמַיִם (אורקיע) מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט למעלה. כשמשתמשים במושג שמיים בהקשר שלכדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשםאטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמיים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה.
צבע השמיים ביום (ללאעננות) הוא תוצאה שלפיזורקרינת השמש מהחלקיקים המרכיבים את האטמוספירה. פיזור זה, הנקראפיזור ריילי, נעשה משמעותי ככל שאורך הגל של הקרינה קצר יותר. לכן, אם לדוגמה מסתכלים לנקודה בשמיים, המרוחקת ממיקוםהשמש (למשל בכיוון הנגדי לשמש), קרני האור צריכות לעבור פיזור בזווית גדולה על מנת להגיע לצופה. ההסתברות לפיזור כזה (או באופן יותר מדויקחתך הפעולה לפיזור) גדלה ככל שאורך גל קצר יותר (כלומר עבור קרניים הנוטות לצבע הכחול), וזוהי הסיבה שהשמיים נראים כחולים. לעומת זאת, בשעתשקיעה, האור הכחול מתפזר לחלוטין ולכן כאשר הצופה מביט לכיוון השמש, קרני האור המגיעות אליו הן דווקא הקרניים שאינן מתפזרות (או כאלו שעוברות מספר מועט של פיזורים בזווית קטנה). הללו בעלות אורך גל ארוך יותר, ולכן צבע השקיעה כתום צהבהב.[1]
לפיהמיתולוגיה היוונית השמיים נוצרו מאורנוס: לאחר שקרונוס בנו פצע אותו ברח אורנוס למעלה ויצר את השמיים. בהמשך, לאחר שבניו האלים של קרונוס מרדו בו ובשאר הטיטאנים וניצחו אותם.זאוס העניש את מצביא הטיטאניםאטלס בנשיאת השמיים.
נוּת בדת המצרית, אלת השמיים, קמרון השמיים, מתוארת לעיתים קרובות כאישה מקושתת מעל אל האדמה גב. רוב התרבויות של אזורים שבהם יש גשם מייצגות את השמיים כגבריים, הגשם מפרה את אמא אדמה. אך בתרבות המצרית כל המים המועילים נמצאים על כדור הארץ (מנהר הנילוס). הדת המצרית היא ייחודית במגדרים של אלוהויות האדמה והשמיים שלה. בתור אלת השמיים, נוּת בלע את השמש בערב וילד אותה שוב בבוקר.
