 | |
| לידה | 29 ביולי1936 (בן 89) י' באבה'תרצ"ו חיפה,פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| שם לידה | שלמה קאמינקר |
| מדינה | ישראל |
| תקופת פעילות | מ-1957 |
| ילדים | ישגב נקדימון, יניב נקדימון |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
שלמה נקדימון (קָאמינקר; נולד ב-29 ביולי1936) הואעיתונאיישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדותהיישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. שימשיועץ תקשורת שלראש הממשלהמנחם בגין. חתןפרס ישראל בתחום תקשורת ותקשורת חזותית לשנתה'תשפ"ד (2024).
נולד בחיפה בשנת1936 ובגיל צעיר עבר לתל אביב. אביו, יצחק אשר קאמינקר,[1] היהחלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדיפועלי אגודת ישראל, ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקווה. בשירותו הצבאי בפרקליטות הצבאית, שימש גם דובר לא רשמי של בתי הדין הצבאיים.
עם שחרורו מהצבא, החל לכתוב ב"רימון", שבועון שהקים השב"כ כדי לפגוע ב"העולם הזה". לאחר מכן, עבר ליומון "חרות", בו סיקר את המערכת הפוליטית לכל גווניה וירד לנבכיה החשאיים וגם כתב טור קבוע על מאחורי הקלעים בתיאטרון הישראלי לגווניו. ב-1965, עם סגירת "חרות" עבר ל"ידיעות אחרונות", ככתב לענייניההסתדרות, וזמן קצר אחר כך, ככתב ופרשן פוליטי.
נקדימון התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל. הוא חתום על מאות סקופים וראיונות בלעדיים. סקופים כמו, חשיפת מנכ"להוועדה לאנרגיה אטומיתשלהבת פריאר, ששמו ופעליו פורסמו אז לראשונה, פרסום הפרוטוקולים הסודיים של הדחת ראש הממשלהלוי אשכול מכהונתו כשר הביטחון, פרשת סיוע ישראל לכורדים במלחמתם בעיראק המבקשת להשמידם, תהליך קבלת ההחלטות לפנימלחמת יום הכיפורים, סיפור התאבדותו של השראברהם עופר, וראיון ראשון עם מפתח פצצת הגרעין העיראקי, חיידיד חמזה, בארצות הברית[2].
בתקופה הסוערת שלפרשת לבון שגלגוליה התרחשו מאחורי דלתות סגורות של מוסדות מפלגת השלטון מפא"י בפני התקשורת, חדר נקדימון בהסתר לאולםתיאטרון אהל בתל אביב, שבו נערך ב-4 בפברואר1961 דיון חשאי של מרכז מפלגה זאת, שדן בתביעתו של דוד בן-גוריון, שבחודש הקודם פרש מכהונתו כראש הממשלה, להדיח את מי שהיה שר הביטחון ושימש באותה עת כמזכ"ל ההסתדרות'פנחס לבון. נקדימון צפה בנעשה באולם מתא מיזוג האוויר של האולם, שהיה ממוקם על גגו של התיאטרון, מבלי שיבחינו בו, גם לא פקידי מפא"י שנשלחו לחפש אחרי עיתונאים. לבסוף נחשף נקדימון על ידי ראש יחידת המאבטחים של ראש הממשלה, יוסף שיינר. נקדימוןהועמד לדין על "כניסה ללא כרטיסי כניסה לאולם תיאטרון 'אהל' מתוך כוונה להרגיז את המחזיקים במקום הנ"ל" - מבלי לציין שהיה מדובר באירוע פוליטי מסעיר שהתקיים בו -, אך השופטת לאה עוגן זיכתה אותו בהליך של "אין להשיב על ההאשמה".
בשנים1978–1980, בתקופת המשא ומתן עלהסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלהמנחם בגין, וגם יצא למצרים כאורחו הרשמי של בגין.[2]
באפריל2024 הודיעשר החינוךיואב קיש כי נקדימון הוא חתןפרס ישראל בתקשורת לשנתה'תשפ"ד (2024).[3]
אברהם תהומי היה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים והיה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדייעקב ישראל דה האן בשנת1924, שנחשב הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. נקדימון ראיין את תהומי בהונג קונג ב-1983 וב-1984 בנושא רצח דה האן. בראיונות עמו, לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית, שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידייצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי,יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה, וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות. בהמשך הקריירה שלו שימש תהומי כאחד ממייסדי האצ"ל והיה למפקדו הראשון.
נקדימון נשוי לזהבה, בעבר בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב, אב לשני בנים. בנו, עורך הדיןישגב נקדימון, משמש היועץ המשפטי לחברת החדשות, ובעברו כיהן לתקופה קצרה כשופטבית משפט השלום רמלה.
אהרן ברנע מראיין את שלמה נקדימון בתוכנית "היו ימים" שלערוץ הכנסת, באתרYouTube, 31 באוגוסט 2016
הפוליטיקאי החרדי שהסתכסך עם מועצת גדולי התורה, באתרהארץ, 24 באפריל 2013
שלמה נקדימון (1936-), דף שער בספרייה הלאומיתמיה סלע,פרס להנצחת נשיאים וראשי ממשלות לשלמה נקדימון, באתרהארץ, 12 במאי 2013