 | |
| שלמה הסטרין | |
| לידה | 1914 ויניפג,קנדה  |
|---|---|
| פטירה | 2 בפברואר1962 (בגיל 48 בערך) |
| מקום קבורה | הר המנוחות |
| מדינה | קנדה,ארצות הברית וישראל |
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| השכלה | אוניברסיטת מניטובה |
| מנחה לדוקטורט | ישעיהו ליבוביץ,ישראל יעקב קליגלר |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת1957. |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר בסינתזה אנזימטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז | |
  | |
שלמה הֶסטרין (Hestrin;1914 –2 בפברואר1962) היהפרופסור לביוכימיה ומראשוני החוקרים בתחום באוניברסיטה העברית בירושלים. חתןפרס ישראל למדעים מדויקים לשנת1957.
הסטרין נולד בשנת1914 בוויניפג שבקנדה ליוסף ולמרים הסטרין, שהיו קשורים בפעילות הציונית של אזור מגוריהם.[1] בשנות ילדותו, אירחו הוריו בביתם רבים מבכיריתנועת העבודה שעסקו בשליחות בצפון אמריקה, בהםרחל ינאית בן-צבי,זלמן שזר ויהודה אבן שמואל. לאחרעלייתם לארץ ישראל בשנת1932, הצטרפה המשפחה לקיבוץאפיקים בעמק הירדן, שם הסטרין היה ממייסדי חברת "ספן", ואביו שימש כמזכירהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית תחת ניהולו שלברל לוקר ומנהלהמכון החקלאי.
לאחר מכן החליט הסטרין להתמסר ללימודים אקדמיים, הוסמך באוניברסיטה העברית במדעי הטבע וסיים שםדוקטורט (הדיסרטציה הייתה בנושא "פירוק מלטוז על ידי מיקרו אורגניזמים", בהנחייתישעיהו ליבוביץ וישראל יעקב קליגלר).[2] בקנדה למד הסטרין בבית ספר עברי והשתלם במדעי הרוח באוניברסיטת מניטובה. במהלך לימודיו, שימשעוזר מחקר במחלקה לבקטריולוגיה, במעבדה לכימיה, במעבדה להורמונים והשתתף בחקר מחלת הסרטן. לאחר מכן נשלח מטעם הפקולטה לרפואה להשתלמות מקצועית בארצות הברית ושהה שם כשנה וחצי.
לאחרקום המדינה מונה הסטרין לחבר סגל בפקולטה לרפואה ובפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע שלהאוניברסיטה העברית. בין תפקידי המנהלה אליהם מונה לאורך השנים: ראש המחלקה לביוכימיה, מנהל המעבדה לכימיה מיקרוביולוגית, חבר הוועדה המתמדת של סנאט האוניברסיטה ויו"ר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הטבע. יחד עם פרופ'אפרים קצ'לסקי (לימים אפרים קציר) היה העורך הראשון של כתב העת "מדע".
בשנת1957 זכה הסטרין בפרס ישראל למדעים מדויקים, במשותף עםדוד פיינגולד ותלמידוגד אביגד. זכייתו ניתנה לו על מחקרו בסינתזה אנזימטית של חומרים אנלוגיים לסוכרוז. בנימוקי השופטים ניתנה התייחסות כוללת לעבודתו, עליה נאמר: "העבודה מהווה תרומה בת קיימא לביוכימיה הכללית ומעודדת את המשך התפתחותה בישראל". באותה שנה זכה מורו בעבר,שאול אדלר, בפרס ישראל למדעי הרפואה.
עבודתו הוכרה גם בפרס שווארץ. במהלך השנים, פורסמו על ידו כתשעים מחקרים בביולוגיה וביוכימיה. במחקריו המעבדתיים התגלה לראשונה חומר המשמש תחליף להרחבת נפח הדם, תגלית המשמשת בעיקר למניעת אובדן דם בנפגעים. בין תלמידיו נמניםמיכאל שרם,צבי זלינגר ואברהם הרשקו.
אחותו של הסטרין,שרה הסטרין-לרנר, זכתה בשנת1955 בפרס ישראל למדעי הרפואה.הסטרין נפטר בשנת1962,[3] בגיל 48. נטמן בהר המנוחות, הותיר אחריו את רעייתו, הארכאולוגיתרות הסטרין, ואת שני ילדיו.
לאחר מותו סיפראפרים קציר על עבודתם המשותפת:
כדי להוקיר את זכרו של הסטרין,האגודה הישראלית לביוכימיה ולביולוגיה מולקולרית מעניקה פרס על שמו כל כמה שנים (בין שנה ל-3 שנים) הפרס ניתן לביוכימאים צעירים המצויים בתחילת הקריירה העצמאית שלהם, ואשר מבצעים את מרבית עבודתם המחקרים בתחומי ישראל.[4]
שלמה הסטרין, דף שער בספרייה הלאומית