שכונת מצוקה במומבאי שבהודו. 66% מאוכלוסיית עיר זו חיים בשכונות מצוקה, אולם שכונות אלה מכסות רק 6% משטח העיר.[1] קצב גידול שכונות המצוקה בעיר גבוה מקצב גידול שאר חלקי העיר.[2]שיכון "בלוק" שעל גגו חרכי ירי לצלפים. סמוך לקו העירוני במוסררה שבירושלים
שכונת מצוקה,שכונת עוני אומשכנות עוני (לעיתיםסלאמס; מאנגלית:Slums) היאשכונה שדייריה הם באופן ברורעניים יותר מדיירי מרבית השכונות שבאותויישוב. לרוב, שכונות עוני ומצוקה ייווצרו דווקא בערים גדולות, וזאת לנוכח הפערים בין השכונות, זאת לעומת ערי פריפריה שאמנם מתאפיינות בסטטוס חברתי-כלכלי נמוך באופן יחסי, אך בשוויוניות בין שכונות אותה עיר.
אוכלוסייה ענייה מתקבצת בשכונות כשאלו הופכות לשכונות עוני משום שמחירי הדירות שם זולים יותר בהווה, ואוכלוסייה אחרת אינה מתעניינת בקניית דירות אלה משום שהן לא צפויות להעלות את ערכן בעתיד. עצם התקבצות אוכלוסייה ענייה בשכונה מסוימת מאיצה את קצב ירידת מחירי הדירות והתקבצות אוכלוסייה ענייה נוספת, דבר שמעודד אף עלייה בשיעורי הפשיעה. הדבר נכון במיוחד עבור אוכלוסייה שיש לה בעיות סוציאליות בולטות כמומובטלים היושבים בקרנות הרחוב, נוער המתגודד ברחובות בלא השגחההורית ובלא פעילות מוסדרת אחרי הצהריים,מהגרים או בנימיעוטים חסריהשכלה רלוונטית לעבודה מכניסה,שיכורים,נרקומנים אועבריינים.
מחירי הדירות יכולים לרדת גם בגללליקויי בנייה קשים או מיקוםגאוגרפי לא מוצלח. במקרים קיצוניים במיוחד שכונת עוני נוצרת במקום שאינו ראוי כלל למגורי אדם שבו מתקבצות משפחותחסרות בית רבות, כגון אזורים פתוחים שאינם מיועדים לבנייה על פיתוכנית הבינוי העירונית, בלא שירות עירוני, שבהם הדיירים מאלתריםאוהלים,פחונים וצריפים. השכונות הידועות ביותר במיקומן הקיצוני נבנו בקהיר בבתי קברות.
כמה מחקרים בארצות הברית מצביעים על השפעה שלילית של מגורים בשכונת עוני על מגוון מאפייני חיים כגון הישגי ילדים במערכת החינוך ותעסוקה אם כי השפעת השכונה על פרמטרים אלו חלשה ביחס לזו של מאפייני המשפחה עצמה.[3] על סמך ההנחה הזו בארצות הברית נבנו תוכניות לפיזור אוכלוסייה ענייה ובפרט דיירים בדיור ציבורי בשכונות מבוססות יותר כדי לאפשר היחלצות ממעגל העוני.[4] מעקב אחר דיירי דיור ציבורי במספר שכונות בארצות הברית שעברו משכונות עוני לשכונות מבוססות יותר (פחות מ-10% עניים) העלה כי עצם היציאה משכונת העוני (בלי שנלווה אליה שיפור בהכנסת המשפחה) שיפר את הבריאות הנפשית והפיזית ואת תחושת הרווחה.[5] כך למשל בקרב מי שקיבלו סיוע בשכירות בשכונה מבוססת (קבוצה שנבחרה בהגרלה מקרב כלל המשפחות הזכאיות לתמיכה בעיר מסוימת בארצות הברית) היה שיעורהשמנת היתר והסוכרת נמוך במובהק מאשר בקבוצה שנשארה בשכונות מצוקה.[6]
George C. Galster שבחן מנגנונים שונים בהם משפיעה הסביבה הפיזית והחברתית של שכונת העוני על הדיירים (דרךחיברות, חשיפה לאלימות ולהזנחה סביבתית,סטיגמה הנקשרת לדיירים, נגישות לשירותים חברתיים ולתעסוקה ועוד) הסיק ממטא אנליזה של מחקרים על שכונות עוני בארצות הברית כי קיימת "רמת סף" של ריכוז עוני בשכונה מעליה ניכרות ההשפעות השליליות שמקורן בחיברות. כך למשל עליה בסיכון לפשיעה,נשירה מבית הספר ומשך העוני אינה מופיעה כל עוד שיעור העוני בשכונה נמוך מ-20%, מעל סף זה יש החמרה מהירה עד ל-40% עוני שמעליו שוב אין השפעה לעליה נוספת באחוז הדיירים העניים. אפקט דומה נמצא גם בהשפעת השכונה על המוטיבציה לעבודה - סף של 15% עוני והתייצבות ב-30%.[7]
מנגנון נוסף בו שכונת המצוקה מהווהמלכודת עוני היא צמצום הרשת החברתית - מעגל של חברים ומכרים שניתן להיעזר בהם כמקור לאינפורמציה או עצה. כך למשל נמצא במחקר בקרב דיירי שכונות מצוקה המאוכלסותאפרו-אמריקאים באטלנטה כי לרבים מהם אין ולו אדם אחד מחוץ למשפחתם איתו יכלו להתייעץ בנושאים חשובים.[8] עם זאת חשיבותו של מנגנון זה שנויה במחלוקת משום שהרשת החברתית נקבעת לא רק מקרבה פיזית אלא מדמיון במוצא ובמעמד כך שלעניים בסביבה מעורבת יש מעט קשרים חברתיים עם שכנים שמצבם הכלכלי והחברתי מבוסס. כך למשל נמצא כי קשרים חברתיים של מהגרים מטורקיה בשכונות עוני בגרמניה עם שכנים גרמנים משפרת את מצבם התעסוקתי אך היקף הרשת החברתית הזו יורד כשעולה מספר השכנים ממוצא טורקי על 20% מאוכלוסיית השכונה. מחקרים נוספים הצביעו על השפעה חיובית של שכנים בעלי הכנסה בינונית אך לא של שכנים בעלי הכנסה גבוהה, כנראה בשל הקושי ביצירת קשרים חברתיים משמעותיים כשפער המעמדות רחב מדי.[7]
שכונות עוני מאופיינות בשיעורי אלימות גבוהים מעבר למה שניתן לצפות מצירוף הנתונים הדמוגרפים של הפרטים.הסוציולוג Robert J. Sampson מסביר את התופעה ביעילות נמוכה של פיקוח חברתי בשכונות בהם מרוכזת אוכלוסייה ענייה. הפיקוח החברתי אינו מתמצה באכיפת חוק אלא ביכולת הקבוצה להסדיר אתהתנהגות חבריה בהתאם לעקרונות רצויים באמצעות מנגנונים א-פורמליים שמאפשרים, למשל, לשכנים להתערב כדי להגביל התנהגות רעשנית של בני נוער או לרסן שימוש לא הוגן של דייר במרחב הציבורי. דוגמה לכך בישראל ניתן לראות בעובדה בארגון המכשיר נהגים פרטיים לדווח על עבירות תנועה שבוצעו על ידי נהגים אחרים - דבר שלכאורה לא נותן שום אינטרס למדווחים, אך שומר על סביבת נסיעה בטוחה עבור משתמשי דרך אחרים.
יכולת הקהילה בשכונות מצוקה לפקח על התנהגות של פרטים בתוכה ולדרוש ביעילות שירותים חברתיים כגון שיטור או איכות סביבה מגבירה את הסיכוי לונדליזם, אלימות וביצוע פשיעה באופן כללי. נכונותו של תושב להתערב למען "טובת הכלל" תלויה במידה רבה באמון ההדדי ובסולידריות שבין התושבים והיא יורדת כשהכללים אינם ברורים, כששורר פחד וכשהקשרים החברתיים נחלשים עקבתחלופת דיירים מהירה. סטטוס כלכלי חברתי נמוך מחליש, גם ברמה האישית, את תחושת השליטה של האדם בסביבתו; ברמת הקהילה הניכור והתלות שיוצר המחסור במשאבים מחלישים את יכולת הפיקוח החברתי גם כשהקשרים הבין אישיים חזקים.[9]
בישראל הפכו שכונות רבות לשכונות עוני או שנבנו ככאלה מלכתחילה, בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה הכפילה את אוכלוסייתה בעקבותעלייה רבה של אוכלוסייה יהודית ענייה שנושלה מרכושה הן במהלךהשואה, הן ביציאה ממדינותהגוש המזרחי והן במדינות ערב. חלק מהעולים שוכנו בצפיפות בבתים שננטשו על ידיפליטים פלסטינים ואחרים שוכנו בבניינים חדשים וזולים שנבנו בחיפזון, או שהמתינו במעברות עד שנבנו להם דירות כאלה.
מוסררה בירושלים – עד למלחמת העצמאות השכונה הייתה שכונה ערבית אמידה. לאחר נטישת הערבים במלחמת העצמאות, שוכנו בבתיהם בצפיפות יהודים שנמלטו ממדינות ערב. כמו כן נבנו בשכונה שיכוני "בלוק" –בניינים משותפים ארוכים עם דירות רבות וקטנות. השכונה נמצאה על "הקו העירוני" שהיווה את גבולישראל-ירדן בגזרת ירושלים וסבלה מאשצלפים.
שמואל הנביא בירושלים – שכונתשיכוני "בלוק" לעולים ממדינות לא מתועשות על "הקו העירוני", שסבלה מירי צלפיגבעת התחמושת. למרות כיבוש גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, השכונה לא הפכה למושכת יותר משום שנבנו בסמוך להשכונות הבריח, שבהן נמכרו דירות מוצלחות משלה בסובסידיה בשל הרצון ליצור רצף התיישבות יהודי עםהר הצופים.
שכונתקריית מנחם בירושלים, הוקמה למפוני המעברה בקריית יובל ומורכבת בעיקר מעולים מאתיופיה ורוסיה.
שכונתקריית היובל בירושלים. נבנתה בעיקר עבור עולים ממרוקו ומפולין. השכונה עוברת תהליך של התחרדות והפכה לסמל למאבק חרדים-חילונים.
^Ludwig, Jens, Greg Duncan, Lisa Gennetian, Lawrence R. Katz, Ronald Kessler, Jeffrey R. Kling, and Lisa Sanbonmatsu. Neighborhood Effects on the Long-Term Well-Being of Low-Income Adults From All Five Sites of the Moving to Opportunity Experiment, 2008-2010
