שיתוף קבצים היאטכנולוגיה המאפשרת למחשב המחובר לרשת מחשבים (כמו האינטרנט) להעתיקקבצים הנמצאים על מחשבים אחרים, או לחלופין לאפשר לאחרים להוריד קבצים ממנו. שיתוף זה הוא בכוונה תחילה וברשות בעלי הקבצים, בניגוד לפריצה למחשבים אחרים שבה יכולים לגזול מבעל המחשב קבצים ללא ידיעתו ונגד רצונו.
מטרת תוכנות שיתופי הקבצים היא העברת קבצים בין הגולשים. קבצים אלו יכולים להיות קבצים שהגולש עצמו יצר, או קבצים שאחרים יצרו והגיעו לידי הגולש. ישנן רשתות שיתוף קבצים רבות הפועלות על-פי עקרונות שונים, ועבור רשתות רבות קיימות תוכנות שונות הפועלות עליהן.
רבים מהמשתמשים בשירותי שיתוף קבצים עושים זאת תוך פגיעה בזכויות יוצרים הקיימות בקבצים המועברים. זאת הסיבה שרוב הפרוטוקולים של השיתוף פועלים על גבירשת מבוזרת בשיטתעמית לעמית, ולא בצורה של אתר המאפשר הורדה בשיטתלקוח-שרת.
התוכנה הראשונה המוכרת שהוגדרה כמעט כתוכנת שיתוף קבצים הייתה WarezClub אשר אפשרה צפייה בקבצים משותפים על גבי אתרי HTTP, אך בשל תפוצה נמוכה וחוסר עדכון הנתונים על גבי השרת המרכזי הפרויקט נכחד ואחריו התחיל שיתוף הקבצים על גבי המחשבים האישיים.
נפסטר נכתב על ידי סטודנט למדעי המחשב בשםשון פנינג בשנת1999 והיהשרת שיתוף הקבצים הגדול הראשון. נפסטר תמך בשיתופם של קובציMP3 בלבד, ונסגר לאחר מאבק משפטי עםתעשיית המוזיקה האמריקאית, שבו הותקף פומבית על ידי אמנים שונים (כמומטאליקה) ונתמך על ידי אחרים (כמוLimp Bizkit).רשת זו הייתה מבוססת על שרת מרכזי שיצר אינדקס של כל השירים אשר כל המשתמשים ברשת שיתפו באותו זמן. עוד לפני תחילת הבעיות המשפטיות של החברה, קהילת המשתמשים יצרה אלטרנטיבה -OpenNap (ראו להלן) - גרסתקוד פתוח של הפרוטוקול שבו השתמש נפסטר, שנוצרה בתהליך שלהנדסה הפוכה (Reverse Engineering). רשתות אלו המשיכו להתקיים, אפילו לאחר קריסת נפסטר.
לאחר זמן מה הופיעה רשת חדשה הידועה בשםגנוטלה (Gnutella). שרות זה, פרויקט קוד פתוח אף הוא, לא הגביל משתמשים לקובצי MP3 בלבד, אלא אפשר את שיתופם של כמעט כל סוגי הקבצים. רשת זו הייתה בנויה בצורה שונה לחלוטין מנפסטר ולא הייתה מרוכזת סביב שרת מרכזי אחד, אלא כל הקבצים בוזרו בין שרתים רבים.
היום, מהוות שתי רשתות אלו, נפסטר וגנוטלה, את שני הקצוות המנוגדים של קשת רשתות שיתוף הקבצים. גנוטלה היא רשת שיתוף חופשית המבוססת על פרוטוקול פתוח ואילו נפסטר הוקמה לתחייה כשירות מוזיקה מקוון בתשלום (בדומה ל-iTunes). מרבית תוכנות שיתוף הקבצים נמצאות בין שני קצוות מנוגדים אלו.
אודיו-גלקסי (Audio Galaxy) נוצר על ידי מיכאל מרהי והיה שרות ממורכז אשר שמר את רשימות הקבצים של משתמשיו. החיפוש התבצע באתר החברה ולא דרך התוכנה. משתמשים רבים, אשר צפו זה מכבר בנפילת נפסטר, נדהמו מתכנון זה של השירות אשר הפך אותו לפגיע מאוד להתקפות משפטיות. באופן אירוני, הצליח השרות להחזיק מעמד ולא להתבע זמן רב יותר מהשירותים המבוזרים, עד שלבסוף הגיע לפשרה עם חברות התקליטים והפך לאתר "חוקי". הישג זה נבע מכך שהחברה הכניסה באופן ייזום מנגנוני סינון לקבצים מוגנים בזכויות יוצרים. למרות שמנגנונים אלו לא מנעו את הפצתם של קבצים מוגנים הם העניקו לאודיו-גלקסי זמן נוסף בעוד ה-RIAA בוחר לתבוע שירותים אחרים. אודיו-גלקסי השתמש בפרוטוקול ייחודי וסגור.
אופן-נאפ (OpenNap) הוא שינוי של הפרוטוקול עליו עבדה תוכנתנפסטר בזמנו. הפרוטוקול עדיין מפותח ותוכנות כגוןWinMX משתמשות בו.
רשת ה-eDonkey היא רשת פופולרית שבה משתמשות תוכנות כגוןeDonkey 2000 ו-eMule. יתרונה במנוע החיפוש המובנה שלה ואילו חסרונה נעוץ במהירויות נמוכות יחסית לפרוטוקולביטורנט. רשתקדמליה ורשת האוברנט בנויות על פרוטוקול הקדמליה שנכתב על ידי פטר מימונקוב ודוד מזייר, הן מבוזרות לחלוטין (כלומר אין שום שרת מרכזי) וכעת מרבית המשתמשים בהן הם משתמשי תוכנות שפועלות עליהן ועל אי-דונקי במקביל.
בפרוטוקולביטורנט הקבצים מחולקים לחלקים קטנים (בדרך כלל כרבע מגהבייט), וניתן להוריד אותם בכל סדר ולשחזר את הקובץ המקורי בסוף התהליך (גם באידונקי). עקרונית, כל משתמש נותן לאחרים גישה לחלקי הקובץ שכבר נמצאים ברשותו, ומנצל את החיבור המהיר ביותר הזמין לו מבין כל המשתמשים בשירות ברגע נתון. הרעיון מתאים במיוחד להעברת קבצים גדולים. זהו פרוטוקול שיתוף הקבצים הנפוץ היחיד ששולב במנגנוני הפצה של חברות מסחריות (כגוןהפצות לינוקס) הרוצות להפיץ קבצים גדולים. ביטורנט הצליחה לפתור את בעיית האיטיות, הנפוצה בפרוטוקולים המסורתיים, ובמיוחד בקבצים מבוקשים: בעוד בפרוטוקולים אחרים הורדת קובץ אחד על ידי משתמשים רבים עלולה לגרום לעומס על השרת, והצריךרוחב פס גדול לשרת, בביטורנט דרישה גבוהה לקובץ מסוים עשויה אף לסייע להעלאת מהירות ההורדה, שכן כל משתמש שסיים להוריד חלק של אותו קובץ, הופך מיד למקור נוסף להורדה. לעומת זאת, הפרוטוקול אינו גמיש כמו האחרים, שכן הוא לא מאפשר חיפוש והוא לא לגמרי פרוטוקולעמית לעמית.
פרוטוקולגנוטלה פותח על ידי ג'סטין פרנקל מחברתNullsoft (יוצרתWinamp) בזמן שנפסטר ניהלה מאבקים משפטיים. גנוטלה הייתה השרות המבוזר האמיתי הראשון והשפיעה עמוקות על עולם שיתוף הקבצים בחידושים שיצרה. גנוטלה2, אשר במקור נועדה להיות שיפור והרחבה של גנוטלה, פותחה על ידי מייקל סטוקס, יוצר תוכנתShareaza. תוכנות נוספות אשר עובדות עם הפרוטוקול הןMorpheus ,Bearshare ,LimeWire ו-imesh.
רשתדירקט קונקט (DC) היא רשת וירטואלית הנוצרת בין משתמשים שונים המחוברים לשרת הנקראהאב (hub). ההאב מנתב את התקשורת בין המשתמשים המחוברים אליו, ומאפשר העברת מידע על הקבצים המאוחסנים אצל כל משתמש. לאחר איתור קובץ נדרש, שנעשה בעזרות ההאב, ההורדה מתבצעת בעזרת חיבור ישיר (כשם הפרוטוקול) למשתמש אחר. בשונה מרשת ממורכזת כמו נפסטר, דירקט קונקט יש תקשורתעמית לעמית בין עשרות אלפי מחשבים. להאבים שונים דרישות שונות בנוגע לכמות המידע שעל משתמש מסוים לשתף כדי להתחבר אליהם וחלקם אף מתמקדים בנושאים מסוימים. בנוסף להעברת קבצים מאפשר הפרוטוקול גםצ'אט, מפעילים ברשת מסוגלים לסלק משתמשים טרדנים.
התוכנה הראשונה נכתבה על ידי ג'ון הס (מחברתNeoModus) אולם מאז הופיעו תוכנותקוד פתוח (הבולטת שבהן היאDC++) שעובדות עם הפרוטוקול, והן נחשבות לנפוצות ואמינות יותר.
כיוון שחובת השיתוף היא תנאי קבלה לרשת - הרשת היא אחת הגדולות מבחינת נפח הקבצים והמקורות לכל קובץ ברשת, וכתוצאה מזה מהירות ההורדה ברשת גבוהה.
פרוטוקול זה נפוץ גם ברשתות מחשבים קטנות יותר, התעבורה הקשורה לחיפוש תלויה במספר השרתים שהתחברתם אליהם וכל החיפוש מתבצע רק בשרתים אלו.
לעיתים קרובות קוראים לפרוטוקול פסט-טרק בשם התוכנה הראשונה שהשתמשה בו -קאזה. הפרוטוקול דומה לפרוטוקול גנוטלה2. בשנים 2002–2003 הייתה קאזה בעלת מספר המשתמשים הגדול ביותר, אך ירדה עם השנים. הירידה החדה בפופולריות נבעה מהפרוטוקול עצמו שהתקשה להתמודד עם מספר גדול של משתמשים, מהעובדה כי הרשת הייתה מלאה בקובצי דמה ששותפו בכוונה על ידי מחזיקיזכויות היוצרים כדי לפגוע בשיתוף, ומהעובדה כי התוכנה הותקנה עםרוגלה. ניסיון לפתח תוכנה נקייה מרוגלות (כגוןKazaa Lite) נתקל בהתנגדות משפטית מצד מחזיקי זכויות היוצרים של קאזה (Sharman Networks).
גם תוכנתiMesh הישראלית עושה שימוש בפרוטוקול זה.
ישנן רשתות רבות אחרות, פופולריות פחות כגון:
מידת הנזק הכלכלי שסופגות תעשיות המוזיקה והסרטים היא נושא שנוי במחלוקת ויש הטוענים כי לא קיים נזק כלל. מצד אחד, ישנם נתונים המראים כי חלה ירידה במכירות התקליטים בארצות הברית (בהשוואה לתחזיות) החל מהשקתו של נפסטר המקורי, ללא שתימצא כל סיבה הגיונית אחרת שיכולה להסביר את הירידה (כגון ירידה בתוצר מקומי גולמי או עליה במחירי המוצרים). מצד שני, המצדדים בשיתוף קבצים טוענים כי שיתוף הקבצים הפיץ את המוזיקה לאנשים רבים מאוד, הפך אותם מודעים ללהקות חדשות ואף הגדיל את בסיס המעריצים. אלה בתורם, ילכו להופעות וחלקם עשוי לקנות דיסקים אחרים של הלהקה. גם טיעון זה הוא נחשב על ידי אנשים מסוימים כמגמתי אבל יש בו כדי להדגיש את הבעייתיות שבהערכת הנזק הכלכלי, שלא נאמד רק בירידה בהיקף המכירות.
שירותים אנונימיים (כגון גנוטלה ונפסטר) נעשו פופולריים יותר ויותר בזכות שגשוג האינטרנט המהיר והנפח הקטן (יחסית) של קובצי מוזיקה דחוסים (כגוןMP3) או סרטים. למרות היות העיסוק עצמו חוקי, משתמשים רבים (למעשה רובם) משתמשים בטכנולוגיה כדי להוריד ולשתף קבצים המוגנים בזכויות יוצרים. מתחילת שנת 2000 ניסו חברות תקליטים אמריקאיות לסגור כמה שיותר שירותי שיתוף קבצים. למרות שנפסטר נסגרה בסופו של דבר, המאבק המשפטי הפך לקשה יותר ויותר עם הזמן, שכן נוצר מגוון הולך וגדל של תוכנות ורשתות. הדור השני של השירותים הפסיק להיות תלוי בשרת מרכזי אחד וכך הפכו השירותים לקשים יותר לסגירה בעזרת פעולות משפטיות, שכן לא ברור היכן שוכנת האחריות המשפטית. שינויים במבנה הארגוני, ואף העברת השליטה לחברות הנמצאות במדינות אחרות (כמו שבוצע על ידיקאזה) מקשים גם כן על המאבק המשפטי.
כנגד מלחמת החורמה שמנהלת תעשיית הקבצים נגד רשתות שיתוף הקבצים, ניסו ארגונים מסוימים, כגוןקרן החזית האלקטרונית, לקדם את רעיון השיתוף, בד בבד עם תשלום פיצויים לאמנים בעבור השימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים.
הטכנולוגיה המאפשרת שיתוף קבצים היא כשלעצמה חוקית, וכאשר היא פועלת באישור של בעל זכויות היוצרים, אין איסור להשתמש בקבצים המופצים. הפצת תוכן המוגן בזכויות יוצרים ללא אישור, אינה חוקית שכן החוק אוסר העמדה לרשות הציבור של יצירות שמוגנות בזכויות יוצרים, ללא קבלת רשות מבעלי הזכויות.
המקורות המשפטיים העיקריים בנושא זה הם:
פריחתן של רשתות שיתוף קבצים הקלה במידה עצומה על הפצתם של תכנים שנויים במחלוקת או אף בלתי חוקיים כגון:
שיטת הפצה זו מקשה על המשטרה ללכוד את העבריינים. אף על פי שישנם ניסיונות להילחם בתופעה (כגון איסור על שיתוף קבצים בהאבים שונים ברשת ה-DC למשל) קבצים אלו עדיין מופצים. בנוסף, תוכנות שיתוף הקבצים הן כר פורה להפצתוירוסי מחשב,סוסים טרויאניים ותוכנותרוגלה.
תופעתLeeching (מלשון המילה הלועזיתLeech,עלוקה) היא תופעה שבה משתמש מוריד קבצים אולם מסרב לתת לאחרים להוריד ממנו (או לחלופין מגביל את מהירות הורדת הקבצים ממחשבו). תופעה זו גרמה לכך שבשיאה של רשת השיתוף קאזה, 20% מהמשתמשים היו בעלי 80% מהקבצים. התופעה ניכרת במיוחד במדינת ישראל, משום שספקי האינטרנט לא מספקים מהירות העלאה גבוהה ולכן משתמשים מפחדים שמהירות ההורדה שלהם תרד בזמן העלאת קבצים. למפתחי תוכנות שיתוף, ישנן כמה אפשרויות למניעת התנהגות זו:
בדיקת שם הקובץ וגודלו אינם מהווים ערובה לכך שקובץ מסוים במחשב מסוים יהיה זהה לקובץ אחר (לדוגמה אם ברצוננו להוריד אותו במקביל מכמה מקורות או שמקור מסוים התנתק). תוכנות שיתוף הקבצים המודרניות (דוגמת אימיול ודירקט קונקט) פותרות בעיה זו בעזרתגיבוב. תוכן הקובץ מוכנס לפונקציית גיבוב ומתקבלת מחרוזת מסוימת שמתארת את הקובץ, שינויים קלים בקובץ יביאו להבדלים עצומים בתוצאה. מחרוזת זו מספקת מאפיין נוסף לקובץ ולכן שני קבצים בעלי אותו גודל ואותה תוצאה זהים בסבירות גבוהה. אלגוריתמי מיפוי מפורסמים בתוכנות השיתוף כוללים: Md4, Md5 ו-SHA1.
אלו המתחילים להשתמש בתוכנות שיתוף קבצים, עלולים להיתקל במספר בעיות, כגון חסימת פורטים על ידינתב (router) אוחומת אש (firewall), הדבר גורם להאטת קצב ההורדה עד להפסקה מוחלטת של ההורדה. על ידי פתיחת פורט מתאים בראוטר, יתאפשרו חיבורים נכנסים למחשב ויהיה ניתן להוריד את הקבצים הרצויים.
כמו בכל רחבי העולם, גם בישראל יש המשתפים קבצים, ובעבר תופעה זו הייתה נפוצה אף יותר. על פי הערכותספקי האינטרנט בישראל, ב-2006 נוצלו כ-60% עד 70% מהתעבורה במערכות שלהם למטרות שיתוף קבצים[9].
עיינו גם בפורטל
פורטל האינטרנט הוא שער לכל הערכים הקשורים לאינטרנט. הפורטל סוקר, בין היתר, את ההתפתחות הכרונולוגית של האינטרנט, את השימושים הרבים שלו, ואתתרבות האינטרנט. |
רן לוי,ההיסטוריה של שיתוף הקבצים(אורכב 06.08.2019 בארכיוןWayback Machine), באתר "עושים היסטוריה", 11 באפריל 2016 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
