שושלת צ'ינג (בסינית:清朝; בפין-יין:Qīng cháo), אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבטמנצ'ורי בשםאַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד אתאימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.
זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין. תקופת שלטון השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני במסגרתמהפכת שינהאי לאחר זמן רב של היחלשות במאה שנות ההשפלה.
ערך מורחב –מלחמת מינג–צ'ינג
תהליך עליית שושלת צ'ינג ונפילתשושלת מינג היה ממושך, שורשיו המוקדמים ב-1600 כאשר התעצם כוחם של המאנצ'ו תחתנורהאצ'י, בנו של טקשי (塔克世) שנהרג בקרב נגד שושלת מינג. בשנת1616 הכריז נורהאצ'י על הקמתשושלת ג'ין המאוחרת והחל אתמלחמת מינג–צ'ינג בטענה כי שושלת מינג הפכה מושחתת ועל כן איבדה אתמנדט השמיים. שם השושלת שונה מג'ין (זהב) לצ'ינג (בהיר, ברור) בשנת1636 בידיהואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג ויורשו של נורהאצ'י לסמל אחדות אתנית עםבני האן כמו גם טענה לשלטון על כל סין.
בשלארטילריה עדיפה אשר הובלה מהאימפריה הפורטוגזית דרךמקאו הצליח צבא מינג להדוף את ההתקפות הנשנות של המאנצ'ו, בייחוד ב-1623 וב-1628. אבל צבא מינג לא הצליח להשתלט מחדש עלמנצ'וריה. משנת1629 ואילך הלך ונחלש כוחם של קיסרי מינג בשל צירוף של מרידות פנימיות וההטרדה הנמשכת של המאנצ'ו בצפון סין, שעברו לטקטיקות של פשיטות במטרה להימנע ממפגש ישיר עם צבאות מינג בשדה הקרב.
מכיוון שלא היו מסוגלים לתקוף את סין ישירות העדיפו המאנצ'ו להמתין ותוך כדי כך הם שיפרו את יכולתם הארטילרית ויצרו קשרים עם בני ברית. בני המאנצ'ו גייסו פקידי ממשלה של מינג כיועציהם האסטרטגיים. ב-1633 הם השלימו את כיבושמונגוליה הפנימית. הישג זה אפשר להם להגדיל את צבאם על ידי צירוף לוחמים מונגוליים לדגלם, כמו כן הייתהמונגוליה הפנימית נתיב פלישה אפשרי נוסף ללב קיסרות המינג.
ב-1636 היה שליט המאנצ'ו, הואנג טאיג'י, בנו של נורהאצ'י, בטוח בעצמו מספיק על מנת להכריז על הקמת שושלת קיסרים בשם "שושלת צ'ינג". טקס ההכתרה היה בארמון בעיר מוּקְדֶן (כיוםשן-יאנג) שנפלה לידי המאנצ'ו בשל בגידה ב-1621, והוא נטל לעצמו את התואר הקיסרי צ'ונגדה. בסוף1637 הביס צבא מאנצ'ו שמנה 100,000 חיילים אתקוריאה, בת הברית המסורתית של קיסרות סין. קוריאה נכבשה ושליטיה הודיעו על התכחשותם לשושלת מינג.
ב-1644 עלה לשלטון שונדז'ה שהיה בן 6, העוצר היה דודו, דוקגון.
במקביל פרץ מרד במערב המדינה והתחזק לאחר שבראשו התייצבלי דזה-צ'נג שהיה יליד שאנשי. לי דזה-צ'נג הביס את צבא האימפריה שנשלח נגדו והכריז על עצמו כקיסר בשושלת חדשה,שושלת שון. ב-26 במאי1644 נפלה בייג'ינג כמעט ללא התנגדות לידי צבא המורדים הסינים בפיקודו של לי דזה-צ'נג, שכן רוב הצבא היה בצפון מזרח מול צבאות המאנצ'ו. הקיסר האחרון של שושלת מינג, צ'ונג־ג'ן, מכותר בעיר האסורה, החליט להפיל פור שיקבע את גורלו. הפור קבע כי האימפריה אבודה ולכן התאבד צ'ונג־ג'ן בתלייה.
זו הייתה הזדמנות שהמאנצ'ו חיכו לה. הם חצו אתהחומה הגדולה לאחר שמפקד צבא הגבול של מינגוו סאן-גוי פתח את השערים ב"מעבר שאנגחאי" והניסו בכוחות משותפים את ה"קיסר" לי מבייג'ינג, לאחר ששלט בה 40 יום בלבד. למרות אובדן בייג'ינג (שאת חולשתה כבירה קיסרית כבר צפה הונג וו) ומות הקיסר, לא נהרס כוחם של בני המינג לחלוטין.נאנג'ינג,פוג'יין,גואנגדונג,שאנשי ויונאן המשיכו להיות מעוזים של המינג להתנגדות לשלטון החדש. עם זאת, אובדן השלטון המרכזי גרם להופעתם של מספר טוענים לכתר מינג שלא היו מסוגלים לעבוד יחדיו. כל מוקדי התומכים בשושלת הישנה הוכנעו בסופו של דבר זה אחר זה, על ידי צבא צ'ינג, עד לשנת1662 שבה אבדה התקווה האחרונה לשובה של שושלת מינג לשלטון עם מותו של הנסיך הטוען לכתר מינג ג'וּ יואולנג.
למשך חצי מאה לחמו המינג והצ'ינג על השלטון בסין. כוחותיה של שושלת צ'ינג הניסו את הקוזאקים אשר פשטו עליהם דרך מנצ'וריה החיצונית מטעםרוסיה הצארית ולבסוף, לאחר כיבושים נרחבים של הצ'ינג לחופיים אוחוצק, בשנת1689 נחתםהסכם נרצ'ינסק אשר קבע את הגבולות הסדירים עם רוסיה.
קאנגשי, קיסר סין אשר הסדיר את היחסים עם רוסיה, היה הראשון ששלט על כל סין ולימים יקרא כקיסר הגדול ביותר בשושלת. לאחר נסיגת שרידי המינג אלטאיוואן הם הקימו שם אתממלכת טונגנינג. בשביל למנוע כל הפרעה לשלטון ולהסדיר את עליונות הצ'ינג על כלל סין, בשנות השמונים המוקדמות שלהמאה ה-17, קאנגשי יצא במסע לכיבושטאיוואן ולראשונה מאזשושלת יואן, כל סין נשלטה בידי שושלת המהווה מיעוט אתני.
הודות לעובדה שעוד בתחילת דרכם הצ'ינג סיפחו את מונגוליה, לא נדרש מהם להגן בלי סוף על הגבול הצפוני של האימפריה. על כן, בהמשך שלטונו של קאנגשי ויורשיו, נכבשו שטחים נרחבים, תחילה בדרום, שם נכבשהיונאן, ומאוחר יותר בטיבט,צ'ינגהאי ושינג'יאנג, באחרונה הרוב המוסלמי הטורקי הבטיח את נאמנותו לשלטון הקיסרי באשר הוא.
קאנגשי הוסיף ליצורמילון על שמו אשר שימש כמילון המנדרינית המלא הראשון אי פעם. תחת שלטונו של הקיסרצ'יינלונג חובר הקטלוג המלא של כל העבודות החשובות של התרבות הסינית. שושלת צ'ינג גם המשיכה בהרחבת אוצר הספרות העממית ובפיתוח החקלאות תוך ייבוא גידולים חדשים מהעולם החדש דוגמת התירס. גם צמיחת האוכלוסייה המשיכה להאיץ בתקופת צ'ינג ואוכלוסיית המדינה, שבשנת1700 מנתה 100 מיליון נפש[דרוש מקור], הגיעה לכ-220 מיליון[דרוש מקור] בשנת1800.
במהלךהמאה ה-19 נחלשה שליטתה של שושלת צ'ינג במדינה, והשגשוג שהיה בה התפוגג. סין סבלה מרעב קשה,התפוצצות אוכלוסין וחדירה בלתי פוסקת של מדינות המערב בניסיון להשיג לעצמן השפעה במדינה. שאיפתה שלבריטניה להמשיך בסחר הבלתי חוקי באופיום נתקלה בהתנגדות עזה של המשטר הקיסרי, דבר שהביא לפריצתה שלמלחמת האופיום הראשונה ב-1840. סין, שהפסידה במלחמה, אולצה לבצע ויתורים כואבים ולפתוח את נמליה לסחר חפשי עםמדינות המערב. ויתוריה הטריטוריאליים של סין כללו את העברתהונג קונג לידי בריטניה ב-1842 כחלק מחוזה נאנג'ינג. בנוסף,מרד טאי פינג (1864–1851) ומרד ניאן (1868–1853), יחד עם תנועות לאומיות מוסלמיות ששאפו לעצמאות וחוזקו על ידירוסיה, ייבשו את קופת המדינה וכמעט שהביאו לנפילת השלטון בה.
המרידות בשלטון דוכאו בעיקר על ידי כוחות המערב שבאותו הזמן עשו במדינה כבשלהם וניצלו את שווקיה ואת מערכתה הכלכלית.
לאחר שוך המהומות בשנות השישים של המאה ה-19, החלה שושלת צ'ינג לטפל בבעיות המודרניזציה במדינה על ידי ביצוע רפורמות בכל תחומי שליטתה. אבל, הקיסרית האלמנהצה שי, יחד עם גורמים שמרניים במדינה, ביצעה מעין הפיכה והדיחה את הקיסר הצעיר מהשלטון, מורידה בכך לטמיון את הרפורמות שאך החלו להתבצע. הרפורמות הצבאיות, שהושארו על כנן, היו חסרות ערך עקב השחיתות האיומה שהתפשטה בצמרת השלטון. חלק מספינות הקרב החדישות של הצבא כלל לא יכלו לירות, וזאת עקב מעילות גדולות בתקציבי בנייתן שלא השאירו די כסף לרכישתאבק שרפה. כתוצאה מכך נחלו כוחות "הצבא הסיני החדש" תבוסות משפילות הן במלחמת סין-צרפת (1885–1883) והן במלחמת סין–יפן הראשונה (1895–1894).
עם תחילתהמאה ה-20 הייתה החצר הקיסרית בסין הרוסה, שחיתות הייתה בכל והאוכלוסייה גדלה בקצב בלתי נשלט. המדינה נשלטה על ידי הקיסריתצה שי, דמות שמרנית ביותר שהתנגדה לכל סוג של רפורמה. מותו של הקיסרגואנג שו' יום אחד לפני מותה של הקיסרית (יש הטוענים שהוא הורעל על ידה[דרוש מקור]) הרס את הסיכוי לביסוס הנהגה אפקטיבית במדינה.
סופה של השושלת היה ב-12 בפברואר1912, כאשר, בעקבותמהפכת שִׂינְהָאי, נאלצה הקיסריתלונגיו', אלמנת הקיסר הקודם, לוותר על כס הקיסרות בשמו של הקיסר האחרון,פּוּיִי, שהיה אז בן שש.
.svg)
.svg)
