ערך זה עוסק ברב ופרשן מקרא ותלמוד צרפתי. אם התכוונתם לפירושיו, ראופירוש רש"י; אם התכוונתם לישיבה חרדית לנוער נושר, ראוישיבת רש"י; אם התכוונתם לכלכלן ישראלי, ראושלמה יצחקי. | |
| דיוקן דמיוני של רש"י מהמאה ה-16 | |
| לידה | 1040 ד'ת"ת אוד'תת"א טרואה,צרפת  |
|---|---|
| פטירה | 13 ביולי1105 (בגיל 65 בערך) כ"ט בתמוזד'תתס"ה טרואה,צרפת |
| מקום קבורה | טרואה |
| מדינה | ממלכת צרפת,צרפת |
| מקום פעילות | טרואה,רוזנות שמפאן,ממלכת צרפת |
| מקום מגורים | |
| חיבוריו | פירוש על מרבית התנ"ך והתלמוד הבבלי |
| השתייכות | ראשוניאשכנז |
| רבותיו | רבייעקב בן יקר, רבייצחק סגן לויה ורבייצחק בן יהודה - תלמידירבנו גרשום מאור הגולה |
| תלמידיו | חתניו רבימאיר בן שמואל והריב"ן, נכדו הרשב"ם, רבייוסף קרא,רבי שמעיה, רבישמחה מוויטרי, ובני הדור הראשון שלבעלי התוספות |
| אב | רבייצחק הצרפתי |
| ילדים |
|
  | |
רבישלמה יצחקי, הנודע בכינויורש"י (ד'ת"ת,1040 בערך –כ"ט בתמוזד'תתס"ה,13 ביולי1105) היהתלמיד חכםצרפתי נודע, וממכוננייהדות צרפת בימי הביניים. נחשב לגדולמפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא" (פרשן דתא - פרשן הדת).[1] פועלו ופירושיו השפיעו השפעה רבה על עיצוב דמותה של היהדות. פירוש רש"י מתמקד בפשט, שהוא הביאור המילולי של מקראות. וכפי שרש"י העיד על עצמו[2] "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא". הפירוש מסתמך כמעט תמיד על המקורות כגון תלמוד, תנ"ך ומדרשי חז"ל.[3]רש"י מיועד למגוון רחב של לומדים: לתלמיד חכם וגם ללומדים מתחילים. רש"י חידש מאות מילים בעברית.[4]
בכתבי היד מימי הביניים, מכונה רש"י בשםרבינו שלמה אורבנו שלמה הצרפתי.[5]
בכתביבעלי התוספות (שהיו בחלקם נכדיו של רש"י) הוא מכונה בכינוי "רש"י", וכשהם מביאים מפירושו הם מקדימים לכתוב "פרש"י" (ראשי תיבות של 'פירש רבי שלמה בן יצחק').
הכינוירש"י הוא מאוחר יותר[דרוש מקור], ומשמעותו שנויה במחלוקת: הפירוש הנפוץ הוא שמשמעותורבישלמהיצחקי, על שמו של אביו של רש"י -יצחק הצרפתי.החיד"א,[6] שציטט כתבים מאוחרים בהם חתום רש"י כ"שלמה בן יצחק", הוסיף הסבר לתוספת שם האב שבכינוי "רש"י":”מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן, שקראוהו רש"י, והוסיפו יו"ד לרמוז שם אביו רבינו יצחק, כדי שלא לומר ר"ש [=עני]”. שינויים דומים נעשו בשמותיהם של רבישמשון משאנץ ורבישמשון מקוצי, שנקראו "הש"ר" ולא ר"ש.
הטענה לפיה אבי רש"י נקרא יצחק נתמכת בכתבי יד שלתשובות רש"י בהם מצויה חתימתו "שלמה ב"ר יצחק", אולם חקירת מקורותיהם בימינו העלתה[דרוש מקור] שאלו השלמות של מעתיקים מאוחרים ולא הכיתוב המקורי. בנוסף, בתחילת פירושו לתורה כתב רש"י אמרה בשם "רבינו יצחק", וכתב על כך רביחיים פלטיאל בספרו "פירושי תורה":”וזאת המימרא דר' יצחק, כל בעלי מדרשים בקשוה ולא מצאו מקומה; אך קבלה היא, שרבנו שלמה אמרה בשם ר' יצחקאביו.”
אלא ששלמה בובר מצא את כתב היד של מדרש תנחומא, ובו ציטוט מפי רבי יצחק, שהיה אם כןתנא אואמורא; הציטוט, בתוספת השלמה ממדרש רבה למקום, זהה באופן מדויק לדברים שכתב רש"י בשם רבינו יצחק,[7] ואם כן אין המדובר באביו של רש"י אלא במימרה קדומה שרש"י העתיקה. למרות זאת, ייתכן שרש"י פתח את פירושו לתורה באזכור השם יצחק, על מנת להזכיר את שם אביו.[8]
אם אכן האות י' שבכינוי "רש"י" אינה מתייחסת לאביו רבי יצחק, היו שהציעו שהיא מהווה קיצור למילהירחי, כשם משפחתו של רש"י, המרמז (לדעה זו) על מוצאה הקדום של המשפחה - מהעירלוניל שבצרפת, המכונה "עיר הירח" (lune הוא ירח בצרפתית).[9]
אברהם גרוסמן משער שאפשר שהמשמעות המקורית של הכינוי הייתהרבינושיחיה, כפי שכינוהו תלמידיו בסתם,[10] ושבתקופה מאוחרת יותר פענחו את ראשי התיבות "ר' שלמה יצחקי", על שם אביו.[11] אחרים הציעו שראשי התיבות הןרבינושלמהיחי,[דרוש מקור] והיו גם שפירשו את הכינוי בדרך שלראשי תיבות בדיעבד כרבםשלישראל.[דרוש מקור]
רש"י נולד בעירטרואה (Troyes, 'טרוי"שׂ' בתעתיק לעברית) שבצפוןצרפת[12] – בירת רוזנות טרואה וחבלשמפאן – בשנת ד'ת"ת (1039–1040) או ד'תת"א (1040–1041).התאריך המקובל הוא שנת ד'ת"ת,[דרוש מקור] אולם שנת לידתו אינה ידועה בוודאות. בכמה כתבי יד נכתב שהוא נולד בשנת ד'ת"ת ובאחרים נכתב כי נולד בשנת ד'תת"א.[12][13]ההערצה הכבירה של כל הדורות לרש"י יצרה סביבואגדות רבות, אולם פרטים ביוגרפיים מעטים מאוד ידועים על תקופת נעוריו.[14]
על הוריו אין מידע מהימן.[15] את אביו הוא מזכיר פעם אחת בלבד, בפירושו לתלמוד:[15] "לשון אבא מורי מנוחתו כבוד".[16] הוא דוחה לפי לשון אביו את דעת מורו ורבו, ומכך עולה שאביו היה חכם וגדול בתורה שכתב פירוש על התלמוד או על חלק ממנו, ואותו מצטט רש"י, וכן שרש"י ייחס לאביו משקל מספיק כדי לדחות מפני דעתו את דברי רבו הגדול.[17] על פי משפט זה, נראה שמפי אביו למד רש"י תורה בימי ילדותו.מאידך, לו היה אביו של רש"י תלמיד חכם גדול ומפורסם, ניתן להניח שהיה נזכר על ידי רש"י פעמים נוספות בפירושיו ובתשובותיו, כפי שנהגו חכמים בתקופה זו. לפיכך, ישנו ספק אם דברים אלה נכתבו על ידי רש"י עצמו, או שכתב אותם נכדו, הרשב"ם, שהתייחס לאביו שלו, ר' מאיר בן שמואל.[15] בפירוש רש"י לתורה שבכתב יד פרמה, שהועתק בשנת 1305, נזכר רש"י כ"בן הקדוש ר'יצחק ז"ל צרפתי".[12] ייתכן שהתואר "הקדוש" ניתן לו משום שהיה לו בן דגול. הכותבים היו ככל הנראה תלמידיו של רש"י, שכן רש"י מכונה שם "המורה הגדול" ולא "הפרשן הגדול" – כינויו בתקופה מאוחרת יותר. אך ייתכן גם שהתלמידים הכירו את האב ותיארו אותו כ"קדוש" בשל מידותיו. באקרוסטיכון של אחד מפיוטיו, מכנה רש"י את אביו "ריבי יצחק", ויש בכך סיוע להנחה שאביו היה תלמיד חכם.[15] מן המקורות עולה כי רש"י לא היה בן למשפחה מיוחסת באשכנז באותה עת. ניתן אף להניח כי אביו היה אדם עני, אחרת סביר כי רש"י היה מקבל ממנו תמיכה כלכלית בעת לימודיו בגרמניה, שבמהלכם נאבק, לדבריו, על מזון ועל לבוש עבורו ועבור בני משפחתו.[15]טענות אודות אי-ייחוסו של רש"י למשפחת רבנים ידועה או שאביו לא היה מלומד כלל, נכתבו לראשונה בספר בני המכירי, כמאה שנים אחרי רש"י, ונאמרו שוב כהשערה כחמש מאות שנה אחרי רש"י, בהקדמה לספרטורי זהב של ר'דוד הלוי סגל.החיד"א דוחה טענות אלה.[18]
על אמו של רש"י עצמה אין מידע. אולם אחיה היה תלמיד חכם מפורסם, שרש"י כינה אותו "רבישמעון הזקן".[15] הוא למד תורה מפי רבנוגרשום מאור הגולה במגנצא שבאשכנז,[15] ורש"י מביא מספר פירושים בשמו.הוא הסתמך על חיבור הלכתי שלו ונראה כי למד אצלו, וייתכן מאוד שגם בהשפעתו החליט לנסוע למגנצא וללמוד בישיבתה. לא ידוע בוודאות במי מדובר, אך לפי סדר הזמנים, אין מדובר בר'שמעון בן יצחק בן אבון.[15]הרבנפתלי יעקב הכהן משער כי זהו אותו ר' שמעון הידוע לנו שהיה נכדו של ר'שמעון הגדול (שמעון בן יצחק), שהיה גם כן גדול בתורה בדורו.[19]
סביב שנת העשרים לחייו יצא רש"י מצרפת אל הישיבות הגדולות שבגרמניה, בעמק הריין, שם עוצב ונבנה עולמו הרוחני. תחילה בא רש"י אל ישיבתמגנצא, שבה לימדרבנו גרשום שני דורות לפני כן, ושמה יצא למרחקים, במגנצא למד רש"י אצל רבייעקב בן יקר, מתלמידי רבנו גרשום מאור הגולה, שנעשה לרבו המובהק ולימדו תורה במשך שש שנים. רש"י מכנה אותו בפירושיו "רבי הזקן", ומזכיר את פירושיו במקומות שונים. אצלו למד רש"י מקרא ותלמוד גם יחד, ודרך הלימוד של רבי יעקב בר יקר נותרה אצל רש"י כל ימיו, כפי שהעיד רש"י:”ואמנם אני נתלה באילן גדול, רבינו יעקב ב"ר יקר; ואף כי לא שמעתי מפיו דבר זה, מכל מקוםליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו”.[20]
רבינו יעקב בן יקר נפטר בשנתד'תתכ"ד (1064), ואחרי פטירתו עבר רש"י ללמוד תלמוד לפני רבייצחק בן יהודה, אף הוא מגדולי חכמי מגנצא ומתלמידי רבנו גרשום.[21] כעבור תקופה עבר רש"י אל הישיבה שבעירוורמייזא הסמוכה למגנצא, ושם קיבל תורה מפי רבייצחק הלוי המכונה ר"י הלוי סג"ל כלומר סגן גדול לכהונה). רש"י שהה בוורמייזא בין שלוש לחמש שנים.[20]
גם לאחר חזרתו לצרפת המשיך רש"י לעמוד בקשרי מכתבים עם רבותיו שבאשכנז, ואולי גם עם חבריו מישיבות וורמייזא ומגנצא. בנוסף לשלושת רבותיו המובהקים, למד רש"י באשכנז גם מפי רבינו דוד הלוי ממגנצא, ואף עמו הוסיף לעמוד בקשר מכתבים לאחר שיבתו לצרפת.
בשנות לימודיו של רש"י באשכנז היה עליו לדאוג לפרנסתו ולפרנסת אשתו ובנותיו, ולעת זקנותו תיאר שנים אלו בכתבו”כי חסר לחם ועדי-לבוש ורחיים בצוואר. שימשתי לפניהם וימי כלו אצלם, ומאשר שבתי פה לא עמדה לי שעה להקביל את פניהם מאבל לחש וקשה, חוש [=חוץ] מאחת זה לי עשרים וחמשה שנה”.[22]
לאחר כעשר שנים בהן שהה בגרמניה שב רש"י אל צרפת (טרוייש), בסביבות שנתד'תתכ"ט (1069), כשהוא כבן שלושים, והשתלב מיד בחיי החברה היהודית שם. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחללפסוקהלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה[דרוש מקור]. לאחר כחמש שנים שב רש"י אל וורמייזא, ולאחר פרק זמן בו למד בישיבת וורמייזא נסע בחזרה אל טרוייש, בה נותר לגור עד פטירתו.[23]
ככל הנראה התפרנס רש"י בטרוייש ממסחר,[24] וקיימת השערה, על פי הידע הרב המובא בפירושי רש"י בעניין גידולגפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט בעניינים אלו, שהתפרנס מגידולכרמים או ממסחר ביין, אולם לטענת ההיסטוריון הרב פרופ'חיים סולובייצ'יק האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין.
זמן קצר לאחר בואו לטרוייש ייסד רש"י בעיר ישיבה, שהתפרסמה בצרפת ומחוצה לה ומשכה אליה תלמידי חכמים מופלגים; רבנים בולטים מאשכנז באו ללמוד בישיבתו, כמוהריב"א משפיירא, תלמידו של ר' יצחק בר יהודה רבו של רש"י, וכן תלמידים מהארצות הסלאביות. כראש ישיבה לא נטל רש"י שכר, כמנהג אותם הזמנים, ואף היה עליו לדאוג לכלכלת תלמידיו.[25]
גדלותו העצומה של רש"י הוכרה מיד בעולם היהודי, ושאלות רבות הופנו אל בית מדרשו בתחומים רבים ושונים. ישנם שאלות שנשלחו אל רש"י מקהילות רבות בצרפת ומעמק הריין, ואף מגדולי רבני אשכנז, כמו רבי נתן ורבי מנחם בני מכיר ממגנצא, פונים אל רש"י בשאלות. שמו הלך לפניו, והפירושים שכתב ב'קונטרסים' שלו התקבלו בין הלומדים. שני חתניו היו מתלמידי החכמים הראשונים במעלה בצרפת, וסביבו התפתחה יצירה תורנית שהזניקה את יהדות צרפת אל תור הזהב שלה.
רש"י אף עמד בקשרים עם חכמי ארצות רחוקות יותר, ובכתבי הראשונים מוזכרת שאלה ששיגר אל רבינונתן מרומי בעלהערוך ואל שני אחיו, שהיו ראשי ישיבה בעיררומא שבאיטליה.[26]
רש"י תיקן כמה תקנות חשובות בקהילות יהודי צפון צרפת. אברהם גרוסמן כתב כי”רש"י נטל חלק חשוב בקביעת יסודותיו של שלטון הקהל בזמנו, וניכר שהוא טרח הרבה כדי לבססו. ... חשיבות רבה נודעת לתקנותיו של רש"י בענייני הקהילה, שרובן דנות בענייני מיסים”.[27]
בערוב ימיו של רש"י התרחשוגזירות תתנ"ו, כאשר יצאמסע הצלב הראשון לדרכו בשנתד'תתנ"ו (1096). יהדות צרפת כמעט ולא ניזוקה מידי הפורעים, אולם יהדות אשכנז המפוארת ספגה מכה אנושה. בפרט הרע גורלן שלקהילות שו"ם (שפיירא,וורמייזא ומגנצא), אלפי יהודים נהרגו בהן, ומרכזי התורה בהם למד רש"י נחרבו. בפיוטיו מתייחס רש"י כנראה לגזירות תתנ"ו; בפיוטו 'תורה התמימה', למשל, הוא פונה בקריאה אל התורה:[28]
"בַּקְשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ וּשְׁפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִךְ
מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַּלְמִידָיִךְ
אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתָיִךְ
וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתָיִךְ".
בסוף ימיו היה רש"י חולה במחלה קשה שלא אפשרה לו אפילו לכתוב.[29] על השאלות הרבות ששוגרו אליו השיב בקושי רב תוך הכתבת התשובה לתלמידיו או בני ביתו ששהו במחיצתו באותה העת.
ישנה אגדה,[30] כי הייתה תקופה שבה גלה רש"י מצרפת לאחת מערי ספרד, והתאכסן בביתו של פרנס העיר, לימים הפציר בו שיתעכב בביתו וילמד והוא יפרנסו, ורש"י הסכים לזה, וכשישב שם חיבר ספר, ולאות תודה קראהו על שמו 'ספר הפרנס'.
רש"י הוא מקור של מאות מילים בצרפתית עתיקה שללא רש"י היו אובדים.[31]
רש"י נפטר ביום חמישי,כ"ט בתמוזד'תתס"ה (1105).[12][32] התאריך הזה מוזכר בכמה כתבי יד, ובהם פירוש רש"י לתורה שבכתב יד פרמה, שהועתק בשנת 1305: "הארון הקודש, קודש הקדשים, המורה הגדול רבינו שלמה זכר צדיק לברכה... נלקח מאתנו ביום ה' כ"ט תמוז תתס"ה ליצירה, והי' בן ס"ה כשנתבקש לישיבה של מעלה".[12] מאחר שבשנת תתס"ה אכן חל כ"ט בתמוז ביום חמישי בשבוע, פרט זה תומך בכך שהתאריך הזה מהימן, ולפיכך חי רש"י 65 שנים.[12]
רש"י נפטר ככל הנראה בעיר הולדתוטרויש ובה נקבר. נכדו, רבנו יעקב תם, כינה את העיר "מקום רבנו שלמה ועיר קברות אבותינו" ("ספר הישר", חלק השו"ת, סימן טז), וציטוט זה תומך בהנחה שרש"י, וכנראה גם אבותיו, נקברו בעיר זו.[12]לפי אחת מן המסורות העתיקות בקרב יהודי טרואה, הוא נטמן בבית קברות יהודי בטרואה, שבתחילתהמאה ה-15 חרשו אותו המקומיים ומאז נקרא "שדה היהודים".[33] בשנת1992 נחנך במקום על ידי הממשל אנדרטה שיצרריימונד מורטי לזכרו של רש"י. סביב שנת2012, חוקרקברי הצדיקיםישראל מאיר גבאי פעל לסמן ולהנציח את אזור בית הקברות כקבריהם של רש"י וכמה מבעלי התוספות וראשונים נוספים ב'שדה היהודים'.[34]
ב-2016 החוקרדייוויד שפירו פרסם מאמר בנושא קבורת רש"י וציטט עדות מאוחרת אותה מביא רביגדליה אבן יחיא (1526 –1587), בספרושלשלת הקבלה, לפיה העידו לו תלמידי המהר"ם מפאדובה (1473 –1565) שראו את קברו של רש"י בפראג:”וקבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי... שהלכו לחצר הקיסר במלכותבואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים, ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם”.[35] אולם ציין, כי אין כל מקור מהימן לכך שרש"י הגיע לסביבה מרוחקת זו.
בין תלמידיו של רש"י היו:
עוד בימי חייו זכה רש"י להכרה בגדולתו, וזו הלכה והתעצמה לאחר מותו.[40] רש"י לא נולד למשפחה מיוחסת, אך בעקבות תהילתו רבו המבקשים להתייחס אליו.[40]
לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים,[דרוש מקור] שהוא קשור לרבייוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בןשמעון הנשיא, בןהלל הזקן, מבני שפטיה בןדוד מלך ישראל.המקור הידוע לייחוס זה הואמגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בנימשפחת לוריא,[דרוש מקור] ויש חוקרים[דרוש מקור] המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ויותר.
שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד נחשב בטעות כסימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן חושבים שמקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת. אולם השם טרייויש נגזר משם העיר הגרמניתטריר בצרפתית (Trèves).[41]
מעשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו של גדול הפרשנים, וכולן מאוחרות בשנים וחסרות בסיס איתן.
על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבייצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבוראיקונין, שנחשב ביהדות לעבודה זרה. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לואליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרשנוצרי שדהר על סוסו למולה, ניסה לדרוס אותה ולהורגה. אך האם נצמדה לקיר בשולי הרחוב, והקב"ה עשה להנס ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתבשאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"[42]), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי,[43] אמנם יש המצביעים עד היום על שקע בקיר שמיוחס לסיפור הזה.
רביגדליה אבן יחיא מוסר אגדה נוספת בספרו "שלשלת הקבלה", לפיה קודם צאתו שלגוטפריד מבויון למסע הצלב הראשון שהנהיג בשנת1096, ערך ביקור אצל רש"י, גדול יהודי צרפת ששמו כבר הלך לפניו, על מנת לקבל את ברכתו למסע הצלב שלו ולהתייעץ עמו. אולם רש"י חזה שהמסע ייגמר בכישלון, והזהיר את גוטפריד כי הוא ישוב לבדו לעירו, מלווה בשלושה פרשים בלבד שיזכו לשוב עמו לביתם. חמתו של גוטפריד בערה בו, והוא נשבע כי אם לא יתקיימו דברי רש"י, והוא ישוב מהמסע עם יותר משלושהאבירים - ינקוםנקמה נוראה ברש"י ובכל היהודים. ואכן, גוטפריד נכשל בקרבותיו, ושב לצרפת עם ארבעה מלווים בלבד. מייד בבואו שם את פעמיו להינקם ברש"י, כיוון שכעת היו עמו ארבעה פרשים, ולא שלושה; אולם בהיכנסם בשער העיר התנתקה אחת מאבני השער, ומחצה את ראשו של הפרש הרביעי. יש מן הסיפורים הממשיכים ומספרים כי כאשר התקיימו דברי רש"י מיהר גוטפריד אל רש"י לבקש ממנו סליחה ולהכיר בגדלותו, אולם משהגיע למקום גילה כי נערכת שם לווייתו של רש"י.
למעשה, גוטפריד מבויון מעולם לא שב לצרפת אחרי מסע הצלב הראשון, ומצא את מותו בנסיבות בלתי ברורות בארץ ישראל, וזאת עוד לפני פטירת רש"י; אולם כל ייחוס האגדה לגוטפריד מבויון מקורו ב"סדר הדורות" המאוחר, ואילו ב"שלשלת הקבלה" לא נזכר מקומו של האביר גוטפריד. מקורות קדומים אחרים כרכו את האגדה בשמו שלגוטפריד הראשון דוכס לוריין(אנ'), המכונה "האמיץ" או "הגדול"; תולדות חייו היו סוערות, ותקופת חייו (1060–1139) אכן חופפת לזמנו של רש"י.
בעירוורמס שבגרמניה מצוי עד היוםבית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שעל פי האגדה ממנה התנתקה הלבנה שקטלה את הפרש הרביעי שלגוטפריד מבויון.[44]
האגדה מוסיפה ומספרת שכאשר עסק רש"י בכתיבת פירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" - ושם נפטר, ו"יצאה נשמתו בטהרה". ובשעת פטירתו, מספרת האגדה, יצאהבת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".
אישיותו של רש"י ניחנה בשילוב של גדלות מופלגת בתורה ומידות טובות, שילוב שעליו מעידים פירושיו ותלמידיו של רש"י גם יחד.
גדלותו בתורה הייתה יוצאת דופן. ההיסטוריוןשמעון שוורצפוקס כתב עליו:
רש"י היה ללא ספק גדול חכמי ישראל של אותו דור. ... הראב"ן, גדול חכמיאשכנז בזמנו, כתב כבר במחצית הראשונה שלהמאה ה-12, כי 'מימיו אנו שותין ומפיו אנו חיין'; הוא הוסיף שרש"י 'איזן וחיקר ותיקן אזניים לתורה', וסיים: 'תורת אמת הייתה בפיהו, בשלום ובמישור הלך, והעמיד לעולם רגל שלישי, הגדיל תורה והאדיר'. הוא היה מורם של כל הדורות הבאים, שכיבדוהו לא רק כגדול בתורה אלא גם כבעל כל המידות היאות לתלמיד חכם. הדוגמה שנתן עיצבה במידה רבה את דמותו של הלמדן המקדיש את כולו לתורה ולהוראה.
—שמעון שוורצפוקס,יהודי צרפת בימי הביניים,תל אביב 2001, עמ' 83–89
שמעו של רש"י יצא כבר בחייו באירופה כולה, ובפירושיו ניכרתבקיאותו הרבה בכל חלקי התורה.
אברהם גרוסמן ציין:”חמש תכונות אופי בלטו באישיותו הלבבית והקורנת: ענווה ופשטות טבעית; רדיפת האמת; דאגה לכבוד הבריות; ביטחון רב בכוחו; ותחושת שליחות של מנהיג ציבור. תכונות אלה באו לידי ביטוי במעשיו של רש"י, ביחסו אל הזולת, בקשריו עם תלמידיו, בהשקפת עולמו, בבוז לגאוותנות, באהבתו את השלום, ביצירתו הספרותית וגם בסגנון הכתיבה שלו.”[45]
מעיון בפירושיו של רש"י בולטת ענוותנותו הגדולה. הוא כמעט ואינו סותר את דברי קודמיו, וכאשר הוא עושה זאת הוא חולק להם כבוד ואינו מבטל את דבריהם בשפה קשה. בעשרות מקומות בפירושו הוא כותב על פרטים מסוימים: "לא ידעתי",[46] ובתשובותיו מצוי במקומות רבים שכותב רש"י כי טעות הייתה בידו בעניין זה או אחר, והוא חוזר בו מדבריו.[47]
ביחסיו עם תלמידיו ניכרים יחסי קרבה עמוקים. רש"י קירב וחיבב את תלמידיו ביותר, ועודדם תדיר ליצור וללמוד עוד ועוד.[48]
מאידך, בשעת הצורך לא נאחז רש"י בענווה יתירה אלא נכנס לעובי הקורה ופסק את פסקו. כך, לדברי גרוסמן, לא חשש לצאת חוצץ כנגד מסורות מקובלות ואף מנהגים ודינים מדברי הגאונים שעליהם חלק.[48]
גרוסמן כתב בספרו "אמונות ודעות בעולמו של רש"י": "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחייהעולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".
אברהם גרוסמן כותב כי רש"י החל בכתיבת פירושיו כדי למלא את המטרות הבאות:
ערך מורחב –פירוש רש"י לתורה
רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו:פירושו על התורה הוא הפירוש הפשטני ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שלישים מפירוש רש"י למקרא מבוסס עלמדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.
שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוקלשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רביחיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613תעניות, כנגד613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא.
פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים למדרש יותר מפירושיו לתורה.
בניגוד לרמב"ן ולרביאברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילתספר בראשית:”ישמדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.”[2] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י, לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[49] לפי שיטה אחרת, רש"י דווקא מדגיש בדבריו אלה (ובמקומות נוספים) שדרכו כוללת הבאת מדרשי אגדה (אף אם אין קושי בפסוק), אבל מגביל עצמו לדברי אגדה שיכולים להתיישב על לשון הפסוק ועל הקשר הדברים.
בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.
לעיתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:
לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמרקין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולארצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,[50] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.
דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהלתלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.
כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
בנוסף לפירושו על התורה, רש"י חיבר פירוש על רוב ספרי המקרא האחרים. פירוש זה קצר יותר מפירושו על התורה, והוא מרבה להביא בו מדרשים.
פירושים מסוימים לספריםעזרא,נחמיה ודברי הימים יוחסו בעבר לרש"י[51] אך על פי המקובל במחקר כיום לא חוברו על ידו. פירושים אלו מכונים לעיתים 'הפירושים המיוחסים לרש"י'[52]. פירושו לספר איוב חסר מאמצע פרק מ (פסוק כ), ובכתבי היד הובאו פירושים אחרים להשלמת פירושו, כגון פירושרשב"ם אור"י קרא. גם על שאר הפירוש קיימת מחלוקת בדבר זהות המחבר.[53]
ערך מורחב –פירוש רש"י לתלמודפירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי ומשמש כנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרבפוסקי ההלכה.
רש"י הוא המפרש העיקרי שלמסכתותהתלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.
פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י מביא לעיתים נדירות מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים כגוןהתלמוד הירושלמי,מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ועל פי רוב הוא איננו מרחיב בביאור ובהשוואה בין הסוגיה שהוא מפרש אותה לבין סוגיות קשורות ממסכתות אחרות; זאת בניגוד לשיטת בעלי התוספות, שמזכירים במפורש ובאריכות את הסוגיות הקשורות, ומפרשים את היחס ביניהן.
רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר כמה סליחות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שפיוט אחד שכתב נתחבר על רקעגזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות.[54] שניים מהפיוטים שכתב נוהגים האשכנזים לומר בימי הסליחות. בין היתר חיבר את הפיוט "אז טרם נמתחו נבלי שכבים" שעוסק בדברים שבריאתם קדמה לבריאת העולם,[55] ואת הפיוט "יי אלהי הצבאות נורא בעליונים".[56] המהרש"ל מייחס לו את שמתאתתנם לחרפה אך חוקרים מפקפקים בייחוס זה.[57]
פירוש רש"י על מסכת אבות מצוטט רבות בראשונים, והוא אף נדפס פעמים רבות, כאשר ישנם שינויים רבים בין ההוצאות השונות. יש מי שפקפק בייחוס הפירוש לרש"י.[58] בשנת תשס"ה הפירוש יצא לאור במהדורה חדשה על ידימוסד הרב קוק,[59] תוך ניפוי התוספות המרובות שנוספו בתוך הפירוש. המהדיר טען[60] שרש"י חיבר שתי מהדורות לפירוש זה, והדפיסן בנפרד.[61]
הדעה הרווחת במחקר היא כי הפירוש שיוחס בעבר לרש"י לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי פרשן שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.[62]
רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופתימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.
פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. רש"י נהג לכתוב את פרושיו על קונטרסים, ועל כן כונה פירושו "פירוש הקונטרס", בעיקר על ידיבעלי התוספות.[63] לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.
רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י),דעת זקנים,רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"יאיש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.
רש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. אף בצרפת תיקן רש"י תקנות רבות, רבות מהן בענייני הנהגות כספיות של הקהילות היהודיות. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגוןמחזור ויטרי,ספר האורה,ספר הפרדס,איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידיישראל ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י".[64] על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים.
בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. השאלה האם רש"י בפירושו נחשב כפסקן (פוסק הלכה) או כפרשן (מפרש) שנויה במחלוקת בין הפוסקים האחרונים.כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מפירוש רש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו. הראשון שהתייחס לנושא הוא רבייוסף קארו בספרובית יוסף:
"ולענין הלכה נראה, דאף על גב דהרא"ש מפרש כפירוש רש"י,כיוון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן – הוו להו הרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד, והלכה כהרמב"ם ז"ל".
—בית יוסף, אורח חיים סימן י'.
וכן כותב גםהרדב"ז:
"כל שכןשיש בידינו כלל גדול כי רש"י ז"ל מפרש הוא לא פוסק, ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק"
—שו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן קח).
הרבמאיר מאזוז כתב בספרו 'מגדולי ישראל' שרבותינו קבעו שרש"י הוא פרשן ולא פסקן, ומצטט אתהחיד"א באומרו: 'רש"י לא כיוון בפירושיו לעניין פסק הלכה'.
גדולי חכמי אשכנז, לעומת זאת ראו ברש"י פסקן. כך למשל רבייום טוב הלוי הלר (בעל ה"תוספות יום טוב") יצא בבקורת חריפה על דברי רבי יוסף קארו שרש"י פרשן ולא פסקן.
רש"י בחר לכתוב את פירושיו בעברית, והוא משתמש בתרגום לשפות אחרות רק בלית בררה. רש"י בפירושו מחדש מילים שלא השתמשו בהם קודם לכן, ולפעמים גם מרחיב את המילה ממשמעותה המקורית. חלק מאותן מילים נמצאות בשימוש עד היום. רבות ממילים אלו מבוססות על שורשים שהיו קיימים אצל חז"ל, למשל המילה "התפשר" והמילה "עייפות", וחלקן מבוססות על שורשים ארמיים, למשל, המילה "בדחן" והמילה "בלבל".[65]
בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.
הבעיה קשה להכרעה מפני שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.
רש"י בפירושו לתלמוד מביא מדי פעם נוסח שונה של התלמוד מזה שהיה מקובל לפניו, לעיתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעיתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסה ציין רש"י באותיותה"ג = הכי גרסינן. רש"י כתב בפירושו שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידים שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותברבנו תם, נכדו של רש"י, על שינויי הגרסה בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:
ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא ייתכן כן לכל יראי השם.כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.
כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום שבו נכתב בפירוש רש"י 'ה"ג', ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים לדוגמהרבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.
רש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תרגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינוהצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות.
לדוגמה, בפירוש הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם"[66], מפרש רש"י:
"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם - וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש (se por feilance de non foses)."[67]
רש"י תרגם מעל אלף מילים מהעברית המקראית ומהארמית שבתלמוד לצרפתית עתיקה, שהייתה השפה המדוברת בזמנו. שפה זו אינה מדוברת כיום, אופן היגויה המדויק אינו ידוע, והתעתיק שהותיר אחריו רש"י, באותיות עבריות, מאפשר כיום הצצה נדירה וייחודית לבלשנים חוקרי הצרפתית העתיקה, באשר לאוצר המילים ואופן הגייתן.[68]
בימינו ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"רמשה קטן.[69]
במקביל ערכו הרבנים אברהם גלאנצר וחנוך טוביאס תרגום ניקוד ואיות מדויק של לעזי רש"י בעברית, אנגלית וצרפתית בת ימינו בתוספת הארות והסברים המרחיבים את הדעת. את מחקריהם פרסמו בספר מעייני אג"ם.[70] עבודתם על לעזי רש"י בתלמוד, נדפסה בתלמוד מהדורת לובלין בהוצאת מכון המאור. בעבודתם גילו כי פעמים רבות רש"י נעזר בשפה הצרפתית ככלי עזר להסברה, במקומות שקוראיו ולומדיו דווקא בהיותם דוברי צרפתית עלולים להיכשל בהבנה מוטעית. לפעמים מילה בודדת בצרפתית חוסכת הסבר ארוך בעברית, ומאידך ישנם פסוקים שדווקא החושבים ומדברים בצרפתית עלולים להיכשל בהבנתם. במקומות אלו נאלץ רש"י להאריך בפירוש שלדוברי עברית נראה אולי כמיותר אך הוא חיוני לדוברי הצרפתית.
ערך מורחב –כתב רש"יהדפסה ראשונה הידועה לנו שלפירוש רש"י לתורה נוצרה בשנת1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.
עלפירוש רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רביאליהו מזרחי (הרא"ם), ר'אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור'דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאתר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר בשם "עיקר שפתי חכמים".
רבימנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. יסוד השיטה היא בדברי רש"י שפירושו מיועד ל"בן חמש למקרא", והוא אמור להתאים לרמת הבנתו וידיעותיו של ילד בן חמש. על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). כללי השיטה רוכזו בספר "כללי רש"י" (מאת הרב טוביה בלוי. ירושלים תשנ"א).
במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י:במדברלד,שופטיםכא,יחזקאלמה, יחזקאלמח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י (אם כי לא של רש"י עצמו), שבהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' מאיר גרובר, פרופ' יוסף עופר, פרופ'בנימין זאב קדר וד"ר דוד שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש ללומדים את דמותה של ארץ ישראל.אחת התופעות שטרם נחקרו היא: מדוע מפת רש"י העוסקת בתיאור "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא, כא), מופיעה בפירוש רש"י במהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי (גיטין ז, ע"ב), אולם איננה מודפסת בפירוש רש"י לספר שופטים.
ישנן ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין. השיטה הנפוצה והמקובלת ביותר מכונה בטרמינולוגיה ההלכתית 'שיטת רש"י' (ראוסדר הפרשיות בתפילין).
בשולחן ערוךנפסק שחובה להניחתפילין של רש"י, כיוון שכך הוא מנהג העולם. ואכן בימינו נוהגים להניחתפילין של רש"י בכל קהילות ישראל. יש המניחים לאחר מכן עוד זוג תפילין לפי אחת השיטות האחרות. הנפוצה ביניהן, מלבד רש"י, היאשיטת רבינו תם.
לרש"י נולדושלוש בנות.
הבכורה שבהן,יוכבד, נישאה לרבימאיר בן שמואל, ולהם נולדו חמישה צאצאים:שמואל – הוא הרשב"ם;יעקב – הוארבנו תם;יצחק – הוא הריב"ם;שלמה, שנפטר בצעירותו; ובת, מרים,[71] שהייתה נשואה לרבישמואל מוויטרי בן רבישמחה בן שמואל מוויטרי, מחברמחזור ויטרי, והיא אמו שלרבי יצחק הזקן מבעלי התוספות.
בתו השנייה של רש"י,מרים, נישאה לרבייהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. היו שגרסו שמרים בת רש"י הייתה נשואה לרבי שמואל מוויטרי והיא אמו של ר"י הזקן, אולם מדובר בטעות שנצרה בעקבות בלבול בין מרים בת רש"י למרים בת יוכבד, נכדת רש"י.
ככל הנראה, הייתה לרש"י בת שלישית, אולם מלבד ששמה היהרחל, ושנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו - לא ידוע עליה דבר.
רבייצחק הצרפתי רבייצחק הצרפתי | לאה מרים לאה מרים | רבישמעון הזקן רבישמעון הזקן | ||||||||||||||||||||||||||||
רבישלמה (רש"י) רבישלמה (רש"י) | ||||||||||||||||||||||||||||||
| בנות רש"י | ||||||||||||||||||||||||||||||
יוסף הזקן יוסף הזקן | רבימאיר רבימאיר | יוכבד יוכבד | רחל רחל | מרים מרים | רבייהודה (ריב"ן) רבייהודה (ריב"ן) | |||||||||||||||||||||||||
רבישמשון מפלייזא רבישמשון מפלייזא | מרים מרים | רבייעקב (רבנו תם) רבייעקב (רבנו תם) | רבישמואל (רשב"ם) רבישמואל (רשב"ם) | רבייצחק (ריב"ם) רבייצחק (ריב"ם) | רבישמחה מוויטרי רבישמחה מוויטרי | רבייום טוב מפלייזא רבייום טוב מפלייזא | ||||||||||||||||||||||||
רבי אברהם החסיד משאנץ רבי אברהם החסיד משאנץ | רבישלמה רבישלמה | מרים מרים | רבי שמואל החסיד מוויטרי רבי שמואל החסיד מוויטרי | רבייהודה רבייהודה | ||||||||||||||||||||||||||
רבייצחק (ריצב"א) רבייצחק (ריצב"א) | רבישמשון משאנץ רבישמשון משאנץ | רבייצחק (ר"י הזקן) רבייצחק (ר"י הזקן) | שמה לא ידוע שמה לא ידוע | רבי יצחק רבי יצחק | ||||||||||||||||||||||||||
רביאלחנן מדנפייר רביאלחנן מדנפייר | רבייהודה שירליאון רבייהודה שירליאון | |||||||||||||||||||||||||||||
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:רש"י |
 טקסט בוויקיטקסט:רש"י |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:רש"י |
שלמה בן יצחק (1040–1105), (רש"י), דף שער בספרייה הלאומית
פרק 69 – דבר היום: לרבע את המעגל – על קשיים כרונולוגיים בספר מלכים בפירוש רש"י בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
