 | |||||||
| לידה | 17 בפברואר1887 Saint-Laurent-Lolmie,צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 5 ביוני1963 (בגיל 76) פריז,צרפת | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מונפרנאס | ||||||
| מדינה | צרפת | ||||||
| השקפה דתית | נצרות קתולית | ||||||
| |||||||
  | |||||||
רפאל אליבר (בצרפתית:Raphaël Alibert;17 בפברואר1887 –5 ביוני1963) היהפוליטיקאיצרפתי, מאנשיצרפת של וישי. אליבר, בתפקידו כשר המשפטים של ממשלת וישי, הוא שניסח אתחוק מעמד היהודים האנטישמי שהיה אבן דרך בשואת יהודי צרפת.
אליבר נולד בסן לורן שבמחוזלוט בצרפת. הוא למדמשפטים, התמחה במשפט מנהלי, ושימש במשרות בשירות המדינה ובשירות הציבורי. בדעותיו היהמלוכן ושמרן, והתקרב אל האידאולוגשארל מוראס, ואל תנועתו "הפעולה הצרפתית" (Action française), ונבחר מטעמה לשרת בבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי. כן התקרב משנת1937 אל המרשלאנרי פיליפ פטן.
עם הקמת ממשלתו של פטן, ב-16 ביוני1940 נבחר אליבר לשמש כתת-שר לענייני המדינה בממשלתו. אליבר היה בין אלו שמנעו את מעבר הממשלה הצרפתית לצפון אפריקה, לאחר שביתת הנשק עם גרמניה.
אליבר היה בין האידאולוגים של משטר וישי, ובין המנסחים של אידאולוגיית "המהפכה הלאומית" (Révolution Nationale) לה הטיף המשטר. אליבר הוא שהמציא את ססמת המשטר "Travail, Famille, Patrie" (עבודה, משפחה, מולדת) והוא שניסח את הצווים עליהם חתם פטן ביולי 1940, שהעניקו לו סמכויות נרחבות כ"ראש המדינה", ופיזרו את בתי הפרלמנט הצרפתי. בממשלה שהקים פטן ב-13 ביולי 1940 מונה אליבר לשר המשפטים.
בתפקידו זה היה אליבר בעל תפקיד מכריע בקידום שואת יהודי צרפת. ב-22 ביולי יזם בחינה מחדש של כל בקשות ההתאזרחות שהתקבלו מ-1927. צעד זה הביא לאובדן אזרחותם של 15,000 בני אדם, ובהם 600 יהודים. לאחר מכן ניסח אליבר, ב-3 באוקטובר 1940 אתחוק מעמד היהודים, חקיקה אנטישמית ברוחחוקי נירנברג, שהביאה להדחת היהודים מכל משרה בשירות הציבורי, מניהול מפעלים ציבוריים, מכל תפקיד בעיתונות, ברדיו, בקולנוע, מהקצונה בכל זרועות הצבא. החוק איפשר לממשל לכלוא במחנות אזרחים בני הגזע היהודי, על פי החלטת הממונה על מחוז מגוריהם, או לחלופין לצוות על מגורים כפויים בהוראתו. בנוסף, ביטל החוק את אזרחותם הצרפתית של יהודי אלג'יריה.
בדצמבר1940 חבר אליבר לשרים שונים ביניהםפול בודואן,ז'אן פרנסואה דרלאן ושארל הונציגר בדרישה כיפייר לאוואל יודח מתפקידו. הדחתו של לאוואל לא התקבלה יפה על ידי הנאצים, ואלו דרשו באמצעות נציגם בפריז,אוטו אבץ כי לאוואל יושב לתפקידיו הקודמים, וכי החותרים כנגדו יפוטרו. ב-9 בפברואר1941 פוטר אליבר מן הממשלה, כנראה כדי להפיס את דעתם של הנאצים.
לאחר המלחמה נמלט אליבר מצרפת, וב-7 במרץ1947 נדון למוות בהיעדרו. זמן מה חי בגלות בבלגיה. בשנת1959 זכה לחנינה, שב לפריז, ומת שם מוות טבעי בשנת1963.
