 | |
| מראה העיר מהאוויר | |
| מדינה | עיראק עיראק |
|---|---|
| מחוז | אל-אנבאר |
| תאריך ייסוד | 1869 |
| שטח | 60קמ"ר |
| גובה | 50 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 223,525[1] (1 ביולי2018) |
| קואורדינטות | 33°25′31″N43°18′13″E / 33.42528°N 43.30361°E /33.42528; 43.30361 |
| אזור זמן | UTC +3 |
רמאדי (בערבית:الرمادي, תעתיק מדויק: אלרמאדי, מילולית: "האפור") היאעיר הבירה שלמחוזאל-אנבאר במרכזעיראק. העיר משתרעת לאורך כ-60 קילומטרים וממוקמת במישור פורה ומושקה היטב על גדותנהר הפרת כ-100 ק"מ מערבית לבירהבגדאד.
העיר נחשבת למקום אסטרטגי מאוד, מכיוון שהיא שוכנת על נהר הפרת ועל הכביש המוביל לירדן וסוריה. לכן, העיר עברה מלחמות רבות, שכללו אתהמערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה,המלחמה האנגלו-עיראקית, שבה שימשה בסיס חשוב לכוחותיו שלרשיד עאלי אל-כילאני, ומלחמת עיראק בין השנים2003 ל-2006, כאשר היוותה מרכז חשוב להתנגדות לכיבוש האמריקאי ולאנשיאל-קאעידה. העיר נפגעה רבות במלחמת עיראק ובמלחמת האזרחים השנייה בעיראק. לאחר נסיגת הכוחות האמריקניים בשנת2011, העיר נקלעה למחלוקת אלימה בין השלטון העיראקי לבין ארגון הטרור הקיצונידאעש. רמאדי נפלה לידי שלטון המדינה האסלאמית במאי2015 וחזרה לשלטון עיראק כשבעה חודשים לאחר מכן, ב-28 בדצמבר 2015.
התיישבות אנושית הייתה קיימת באזור מימי קדם, אולם העיר נוסדה ב-1869 על ידימידהט פאשה, המושל העות'מאני שלבגדאד, כחלק ממדיניות שתכליתה ליישב את הבדואים הנוודים בעיראק ביישובי קבע. זאת מתוך אמונה שקירוב הבדואים ואיגודם למרכז האימפריה יאפשר יותר שליטה.
בתחילתהמאה ה-20 העיר יושבה בעיקר בידי בני שבטדוליים שעדיין לא אימצו לעצמם אורח חיים עירוני, וקיימו כלכלהחקלאית.
העיר הייתה לזירת קרבות במהלךהמערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. ביולי1917 ניסההצבא הבריטי, ללא הצלחה, לכבוש את העיר במהלךקרב רמאדי הראשון ורק בספטמבר 1917 נכבשה העיר במהלךקרב רמאדי השני.
גם בזמןמלחמת העולם השנייה העיר הייתה יעד לעימותים רבים ולאחרהמלחמה האנגלו-עיראקית שהתרחשה במאי1941 נכבשה העיר שוב על ידי הבריטים.
לאחר שבשנת1987 הוקמה בעיר אוניברסיטה ומעמדה המסחרי של רמאדי השתפר, חדרה לעיר תרבותקוסמופוליטית,ליברלית וחילונית, יותר מערים אחרות במשולש הסוני. האליטות העירוניות היו בעלות קשר לשלטון הארצי. בנוסף על כך, העיר שימשה מרכז של אנשי צבא רבים.
בשנת1995 התקיימו הפגנות רחבות כנגדנשיא עיראקסדאם חוסיין, והן דוכאו לאחר אלימות רבה.
מנובמבר 2014 ובמשך חדשים ארוכים נוהל קרב על כיבוש העיר מצדהמדינה האסלאמית, עם התנגדות מצד הכוחות העיראקיים וליווי אווירי בהובלתארצות הברית. בעת ניהול הקרב כבר היה רובו של מחוזאל-אנבר בשליטת ארגון הטרור. במאי 2015 נסוג הצבא העיראקי ואיפשר לדאע"ש להשתלט על העיר, אך בדצמבר באותה שנה שבו העיראקים לעיר וכבשו אותה במלואה.[2]
לפי אומדן רשמי מתאריך1 ביולי2018 אוכלוסיית העיר מנתה 223,525 בני אדם, כ-90% ממנהערביםסונים, אך מספר זה ככל הנראה השתנה בעקבות מלחמת האזרחים. האוכלוסייה מאוד הומוגנית. העיר היא בין הערים המרכזיות באזור המכונההמשולש הסוני. האוכלוסייה שבה צמחה במהירות במחצית השנייה שלהמאה ה-20- בשנת1956 גרו בעיר כ-12 אלף תושבים, ובשנת1987 גרו בה כ-192 אלף איש.
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 בגדאד  מוסול | |||||||||
| 1 | בגדאד | בגדאד | 6,719,476 | 11 | אל-חלה | באבל | 455,741 |  בצרה  כירכוכ | |
| 2 | מוסול | נינוה | 1,361,819 | 12 | א-דיוואניה | אל-קאדסיה | 403,796 | ||
| 3 | בצרה | בצרה | 1,340,827 | 13 | אל-כות | ואסט | 389,376 | ||
| 4 | כירכוכ | כירכוכ | 972,272 | 14 | דהוכ | דהוכ | 340,871 | ||
| 5 | ארביל | ארביל | 879,071 | 15 | זובייר | בצרה | 300,751 | ||
| 6 | נג'ף | א-נג'ף | 747,261 | 16 | בעקובה | דיאלא | 279,133 | ||
| 7 | כרבלא | כרבלא | 711,530 | 17 | פלוג'ה | אל-אנבאר | 250,884 | ||
| 8 | סולימאניה | סולימאניה | 676,492 | 18 | רמאדי | אל-אנבאר | 223,525 | ||
| 9 | נאסריה | ד'י קאר | 558,446 | 19 | א-סמאווה | אל-מות'נא | 221,743 | ||
| 10 | עמארה | מיסאן | 527,472 | 20 | זאכו | דהוכ | 211,964 | ||
