0.1% רותניום מגביר את העמידות בפניקורוזיה של טיטניום.
קומפלקסי רותניום משמשים בכימיהכקטליזטורים בתהליכים רבים. לדוגמה, קומפלקסים של רותניום בעליליגנדות של שרשרת פפטואידמותמר בביפירידין יכול לשמש כקטליזטור לפירוק מספר חומרים, וביניהםמים. הסיבה לשימוש הרב בו היא הקלות בעירוראלקטרון ברמה החיצונית של הרותניום לאורביטל הריק של הקבוצה הביפירידינית.[1] לאחרונה, מצאו כי שינוי בעמדת הקישור של הפפטואיד לטבעת הביפירידין מעמדה שש לעמדה ארבע גורמת ללומיניסנציה אשר לא זוהתה במקרה של קומפלקסים קודמים.[2] לומינסנציה היא מדד ליעילות קומפלקס מסוים כקטליזטור לפירוק.
רותניום הואזרז רב תכליתי. לדוגמה, ניתן לפרק H2S בעזרתאור בלבד כאשר משרים אותו במים עם חלקיקיקדמיום גופרתי (CdS) ותחמוצת רותניום. תהליך זה יעיל מאוד כשמסירים H2S מתוצרים תעשייתיים של בתי זיקוק.
קומפלקסים של רותניום אורגני התגלו כזרזים יעילים במיוחד בסינתזותאלקנים.
תרופות שמבוססות על קומפלקסים של רותניום אורגני נמצאות בשלבים ניסיוניים בתור תרופות אנטי-סרטניות.
כמה קומפלקסים אורגניים של רותניום נחקרים בתור חומרים פוטנציאליים לאנרגיה סולרית, במיוחד באלקטרו-פוטו-קטליזה ובתאי DSSC.
הרותניום משמש ליצירת תכשיטים שונים, משקפי ראייה, משקפי שמש, שעונים ואף מטבעות.
מאז שנות ה-2000 נערכו מספר מחקרים שבחנו שימוש ברותניום,[3] בסגסוגותיה[4] ובתחמוצת רותניום[5] בתור אלקטרודת שער שלטרנזיסטורי MOSFET מטכנולוגיות מתקדמות (high-k/metal gate), אולם נראה כי מחקרים אלה לא הבשילו לכדי יישום טכנולוגי.
הרותניום (בלטיניתRuthenia שפירושה "רוסיה") זוהה ובודד על ידיקרל ארנסט קלאוס (Karl Klaus) ב-1844. קלאוס הראה שתחמוצת רותניום מכילה מתכת חדשה והפיק 6 גרם שלה מפלטינה גולמית. כמה שנים קודם,יונס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) וגוטפריד אוסאן (Gottfried Osann) כמעט גילו את הרותניום ב-1827, כשבחנו משקע שנשאר לאחר שהשרו פלטינה גולמית במי מלך (תערובת חומצות שיכולה להמיס פלטינה וזהב).ברצליוס לא מצא מתכת חדשה, אבל אוסאן חשב שמצא שלוש מתכות חדשות וקרא לאחת מהן "רותניום".
ייתכן שכימאיפולני בודד את יסוד 44 (וקרא לו וסטיום) ממחצב פלטינה ב-1807, אך נושא זה שנוי במחלוקת.
רותניום מופק מסחרית בתהליך כימי מורכב שבו משתמשים במימן בשביל לבודד רותניום מתרכובת אמוניום וכלור ((NH4)2RuCl6). כמו כן ניתן למצות רותניום מדלק גרעיני שיצא משימוש, שבדרך כלל מכיל כמה אחוזי רותניום.
התרכובת RuO4, שדומה מאוד לאוסמיום טטרוקסיד מאודרעילה ויכולה להתלקח. לרותניום אין תפקיד ביולוגי והוא יכול להכתים את העור. רותניום יכול להיותחומר מסרטן שמצטבר בעצמות.
