הקבוצה האתנית הדומיננטית ברוסיה הם הרוסים, ושמה "רוסיה" הוא גם כינוי מסורתי לארץ שבה חי והתרכז רוב העם הרוסי לאורך המאות ה-14–21. חלקים ממנו חיו גם בארצות שכנות, שבעבר היו חלק מהאימפריה הרוסית והפכו לעצמאיות במהלךהמאה ה-20. ברוסיה חיות גם קבוצות שאינן מזהות עצמן עם הלאום הרוסי.
למרות התארגנותה מחדש אחרי שנת 1991 כמדינה רפובליקנית בעלת משטר דמוקרטידה יורה, האופי הדמוקרטי של המדינה הלך ונפגע בהדרגה בתחילת המאה ה-21[12], וזכויות האדם בה מופרות באופן תדיר[13]. מאז שנת2000, תחת שלטונו שלולדימיר פוטין נחשבת רוסיה למדינה בעלת משטראוטוקרטי וסמכותני[14]. פוטין סופג ביקורת בינלאומית חריפה בעקבות פגיעתו במתנגדי משטר, בעיתונאים[15], במיעוטים ובפעיליאופוזיציה וזכויות אדם[16].
תולדותיה של רוסיה שזורות בתולדותיה של קבוצה אתנית, המכונהסלאבים. קבוצה זו היא המקור לעמים מרכז ומזרח-אירופיים רבים, דוגמת הרוסים, האוקראינים, הפולנים ואחרים. הישות המדינית הראשונה שהוקמה הייתהקייב-רוס (או: "רות'ניה של קייב"), שנקראה על שם בירתה –קייב. ישות זו הוקמה בעקבות הגעתו לאזור של קבוצה או שבט בשם "רוס". הדעות חלוקות לגבי מקורותיהם של אנשים אלה. מרבית החוקרים טוענים שמקורם מאזורסקנדינביה של היום. לפי תאוריה זו בני שבט זה נחשבו הוויקינגים של מזרח אירופה, ובפי המקומיים הם כונו "ורנגים". מלכם הראשון היהרוריק. עיקר שטחי הממלכה הקדומה השתרעו על שטחי אוקראינה המודרנית. לפי דעה אחרת, הפופולרית במידה מסוימת ברוסיה, מקורה של קבוצה זו או של השבט הזה בעמים הסלאביים עצמם. בשנת988, בתקופת שלטונו שלולדימיר הראשון, התנצרו הרוסים בעקבות השפעהביזנטית. עם נפילתה שלביזנטיון באמצעהמאה ה-15, ראו עצמם הרוסים ממשיכי דרכה (החל מאותה התקופה כונתה רוסיה: "רומא השלישית"[דרוש מקור]).
רוס של קייב לא הצליחה לשמור על אחדותה, והיא התפרקה לשלל נסיכויות שנלחמו אלו באלו. בתקופה זו, קמה במרכז רוסיהנסיכות ולדימיר, ואילו בצפונה התבססהרפובליקת נובגורוד. באמצעהמאה ה-13, נכבשה רוסיה על ידיהאימפריה המונגולית (מלבד נסיכות נובגורוד ואזורים בצפון מערב המדינה), ונשארה תחת העול הזר במשך כשלוש מאות שנים.
במהלך מאתיים השנים שלאחר מכן ביססה נסיכות מוסקבה את מעמדה באירופה המזרחית. באמצעהמאה ה-16 הכתיר את עצמו שליטה של הנסיכות,איוואן האיום, בתוארצאר כסמל לכוחה הרב. במהלך תקופה זו ידעה רוסיה מספר פלישות זרות, ובאחת מהן אף איבדה את השליטה על עיר בירתה לפרק זמן קצר, בראשיתהמאה ה-17. איוואן האיום היה אחרון השליטים משושלת רוריק. לאחריו, עלתה לשלטוןשושלת רומנוב, בשנת 1613.
למרות הכיבושים הנרחבים, פיגרה רוסיה אחרי מדינותמערב אירופה מבחינות רבות. כתוצאה מכך, יזם הצארפיוטר הגדול, שעלה לשלטון בסוף המאה ה-17, רפורמות רבות, שבסופן הפכה רוסיה למעצמה בינלאומית ושינתה את שמה לאימפריה הרוסית. הניצחון עלשוודיה במלחמה הצפונית הגדולה, אשר התרחשה בראשיתהמאה ה-18 – ביסס את מיקומה החדש.
במהלך המאה ה-18 והמחצית הראשונה שלהמאה ה-19, הייתה רוסיה אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם, עם תעשייה מפותחת ומחקר מתקדם. למרות ההתחלה הנאה, בוששההמהפכה התעשייתית להגיע למדינה, וכתוצאה מכך החל להיווצר פער כלכלי הולך וגדל בינה ובין מדינותמערב אירופה. במישור הצבאי, נחלה רוסיה מספר הפסדים במלחמות, דוגמתמלחמת קרים (1854–1856) ומלחמת רוסיה–יפן (1904–1905). בנוסף, אירע ניסיון מהפכני כושל כנגד הצאר –מהפכת 1905. רוסיה הייתה עדה לעלייה חדה באבטלה וברמת העוני, בקרב השכבות החלשות של אוכלוסייתה.
המשברים הגיעו לשיאם במהלךמלחמת העולם הראשונה. הכלכלה הרוסית החלשה לא עמדה בנטל הכבד וקרסה. קריסת הכלכלה, האבדות הרבות בנפש בחזית, הרעב הכבד והתעמולה של המתנגדים כנגד המשטר המלוכני, דוגמת הבולשביקים ואחרים, גרמו לנפילתו של הממשל, במסגרתמהפכת פברואר (1917). הממשלה הרוסית הזמנית שהוקמה, בראשותו שלקרנסקי, לא הצליחה להתמודד עם המשבר, ונפלה במהפכת אוקטובר, לאחריה עלה לשלטוןולדימיר איליץ' לנין. הבולשיביקים הכריזו על כינון מדינה חדשה: "רוסיה הסובייטית". המדינה שקעה עד מהרה במלחמת אזרחים אכזרית שנמשכה עד 1921.
ב-30 בדצמבר1922 הוקמה ברית המועצות, כאיחוד בין רוסיה ובין מספר רפובליקות סובייטיות נוספות, שקמו בשטחי האימפריה הרוסית לשעבר – ביוזמתהצבא האדום. השלטון אשר עמד בראש המדינה החדשה נקט במדיניות בדלנית במהלך עשרים השנים שחלפו מתום מלחמת האזרחים, ודאגלתעש אותה ולהשריש את צורת השלטון החדשה בקרב אזרחיה. ידה של ברית המועצות בתוםמלחמת העולם השנייה הייתה על העליונה. המלחמה גרמה למשבר חריף בממלכה המאוחדת, שאיבדה ממעמדה הבינלאומי כמעצמת על; את מקומה תפסה רוסיה, לצדארצות הברית. המאבק בין שתי מעצמות העל ידוע בכינוי: "המלחמה הקרה". מלחמה זו התחממה מעת לעת, בעת מלחמות בין בעלות הברית של המעצמות, דוגמתמלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. בתקופה זו, שלטה ברית המועצות על אימפריה רחבת ידיים באירופה המזרחית והמרכזית. היא דיכאה ביד קשה מספר התקוממויות נגד שלטונה, דוגמת המרד בהונגריה, אשר התרחש בשנת 1956 ו"האביב של פראג" בצ'כוסלובקיה בשנת 1968.
בשנת 1964, הודחניקיטה חרושצ'וב מהשלטון, ואת מקומו תפסליאוניד ברז'נייב. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית אתהצבא הסובייטי והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם. עם זאת, התאפיין שלטונו בשחיתות הולכת וגוברת ובמיתון כלכלי. לאחר מות ברז'נייב בנובמבר 1982, ידעה ברית המועצות חילופי שלטון תכופים, כאשריורי אנדרופוב (1982–1984) וקונסטנטין צ'רניינקו (1984–1985) משלו בה לפרקי זמן קצרים. השניים האחרונים היו חולים מאוד כבר בהיכנסם לתפקיד, ולא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות, שנשארה זהה כמעט לחלוטין לזו שהונהגה בתקופת ברז'נייב.
מיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון במרץ 1985 לאחר מותו שלקונסטנטין צ'רניינקו, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת של המדינה, אך לא השכיל להפיל את שיטת הממשל הקומוניסטית. עם זאת, הרפורמות שהנהיג תרמו בשנת 1991 להתפרקות ברית המועצות, זמן קצר לאחר בחירתו שלבוריס ילצין לנשיא. לאחר נפילת הברית, התרחשההפיכת ינאייב, אשר בוצעה על ידי החוגים הקומוניסטיים השמרניים. הפיכה זו הייתה ניסיוןפוטש, על מנת להחזיר את הגלגל לאחור, אך כשלה כעבור שלושה ימים בלבד. בניצוחו של ילצין, הפכה רוסיה לדמוקרטיה. הרפובליקות הסובייטיות לא רצו להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה, והתנתקו ממנה בראשית שנות ה-90. רוסיה ניסתה לשמר את מעמדה הרם בקרב הרפובליקות הפורשות; לשם כך הקימה אתחבר המדינות, אך לרוע המזל אף הוא התפרק. הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים צבאיים, בעיקר מצד חסידי השלטון הישן, אשר דגלו בחידוש הברית, כמו גם מתקפות טרור רצחניות צ'צ'ניות, על רקע מאבקה שלצ'צ'ניה לקבלת עצמאות מרוסיה. רוסיה ידעה גם משברים כלכליים קשים; הקשה מכולם היהמשבר הרובל, אשר התרחש באוגוסט 1998.
ילצין היה הנשיא הראשון שנבחר בבחירותדמוקרטיות במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות, עד שהודיע טלוויזיונית על התפטרות ב-31 בדצמבר1999. הוא הנהיג במדינה רפורמות רדיקליות, והביא לשינוי המבנה החברתי, הפוליטי והכלכלי של רוסיה. תקופתו עמדה בסימנם של משברים כלכליים ופוליטיים, ולצדם, היפתחות מהירה של חופש הביטוי. כמו כן הביא לקריסת הסוציאליזם בברית המועצות, הוציא את המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ופיזר אתהסובייט העליון.
עם עלייתו שלולדימיר פוטין לשלטון בשנת 2000, בעידודו של ילצין, ביססה רוסיה את מעמדה הכלכלי, והחלה להיחלץ בהדרגה מהמשבר הכלכלי הקשה אליו נכנסה. עדות לכך ניתנה ב-1999, כאשר פוטין היה ראש ממשלה בעוד ילצין היה נשיא. במהלכה החלו מחירי הנפט והגז הטבעי לעלות חזרה לשווים המקורי, טרם המשבר שגרם לצניחתם. השיפור במעמדה הכלכלי של רוסיה תרם להשפעתה המכרעת על הפוליטיקה והכלכלה העולמית.
בד בבד, עברה רוסיה הידרדרות משמעותית בתחום זכויות האדם וחופש הפרט: גופיאכיפת החוק הפדרליים קיבלו סמכויות מורחבות; ערוצי הטלוויזיה והרדיו עברו לבעלותגזפרום מדיה, תאגיד תקשורת בבעלותתאגידגזפרום הממשלתי; ספקיות התקשורת חויבו להתבסס על תשתיות רוסיות ונמנע מטוקבקיסטים מלהביע דעות מבלי להירשם קודם לכן ונחקקחוק האינטרנט הריבוני שנועד לוודא שרשת האינטרנט הרוסית תתבסס על משאבים רוסיים ובכך תתאפשר לממשלת רוסיה שליטה טובה יותר על האינטרנט במדינה.
בדצמבר 2007, נערכו בחירות לדומה (הבית התחתון של הפרלמנט הרוסי, האספה הפדרלית), אשר בהן זכתה "רוסיה המאוחדת", מפלגתו של פוטין. במרץ 2008, נערכו בחירות לנשיאות רוסיה, לאחריהן זכה ברוב קולות מקורבו של פוטין,דמיטרי מדבדב.
באוגוסט 2008, פלשה רוסיה לשכנתה גאורגיה, במסגרתהמלחמה בדרום אוסטיה. היה זה העימות הצבאי הראשון מחוץ לגבולותיה מאז התפרקות ברית המועצות, שהביא לעצמאותדה פקטו של מחוזותדרום אוסטיה ואבחזיה.
במרץ 2012, נערכו בשנית הבחירות לנשיאות רוסיה, ופוטין נבחר מחדש לקדנציה בת שש שנים, כשהוא ממנה את קודמו, מדבדב, לתפקיד ראש הממשלה. רוסיה הייתה מעורבת במשבר קרים, שהביא לסיפוח דה-פקטו שלחצי האי קרים לרוסיה. עקב אירועים אלה, הטילו מרבית מדינות המערבסנקציות כלכליות על רוסיה, ויחד עם ירידתמחירי הנפט והגז (המהווים את רוב הייצוא הרוסי) שהחלה ב-2014 – הביאו אלה למיתון בכלכלה הרוסית.
בשני העשורים הראשונים שלהמאה ה-21, הצליח פוטין לחזק בהדרגה את הדומיננטיות שלו בשלטון, ואת תדמיתו כשליט הרלוונטי היחיד ברוסיה, תוך נטרול אפקטיביות מצד האופוזיציה. פוטין נהנה בתקופה זו באופן עקבי למדי מתמיכה ציבורית רחבה, אולם נקודת שפל יחסית בתדמיתו הציבורית הגיעה בשנת 2019 כאשר מספר מחאות ציבוריות התמזגו יחד באופן שערער את לגיטימיות השלטון שלו באופן חריג. המחאות השונות נגעו במגוון נושאים, ביניהם העלאתגיל הפרישה, קיצוץ בשירותי הרווחה הציבוריים, חוסר יכולת לטפל במפגעיאשפה[17] וטענות לאוזלת יד הממשלה מול תופעת שלאלימות נגד נשים[18] – אלו הצטרפו לגל מחאות מוקדם יותר בארגון האופוזיציה, שהחל לצבור תאוצה בשנים 2017–2018 תוך טענות לשחיתות שלטונית בדרגים הגבוהים. באוגוסט 2019נעצרו כ-600 אזרחי רוסיה שהשתתפו במחאה למעןבחירות חופשיות ובעקבות סנקציות על כלכלתה חווה רוסיה האטה כלכלית מסוימת[19]. נוסף על כך ארגוני זכויות אדם תיעדו התדרדרות בזכויות האדם ברוסיה בתקופה זו[20].
במהלךהתפרצות נגיף הקורונה, הייתה רוסיה המדינה השלישית בעולם במספר הנדבקים בה: כ-2 מיליון נדבקים.
מאז נובמבר2021 ריכזה רוסיה כוחות צבא גדולים בגבולה עםאוקראינה, וב-24 בפברואר2022 החלההפלישה הרוסית לאוקראינה. הפלישה גרמה לתמורות שונות ברוסיה עצמה, ובין היתר גרמה לפגיעה בארגונים שאמורים במדינה עלזכויות האדם. ארגונים לא ממשלתיים, פעילים נגד שחיתות, עיתונאים ונציגי תקשורת אחרים, מגיני זכויות אזרח, עורכי דין וחוקרים להגביל או להפסיק את פעילותם או לעזוב את המדינה[1]. התדרדרות תועדה גם בנוגע ליכולת להשמיע ברוסיה עמדותאופוזיציה.
רוסיה היא אחת מהנפגעות העיקריות ממשבר האקלים (הטמפרטורה בה עולה בקצב מהיר מבשאר העולם), אך גם אחת מהמדינות העיקריות התורמות לו (הרביעית בשיעור פליטת גזי החממה)[21].
הפלישה לאוקראינה הקצינה תופעה זו, ובשנים שלאחר פרוץ המלחמה הגבירה הממשלה תקיפות נגד האופוזיציה הפוליטית ומבקרים אחרים לפני ואחרי הבחירות לנשיאות שבהן ניצח ולדימיר פוטין, ולא הייתה לו תחרות אמיתית. הרשויות המשיכו לחנוק קולות ביקורתיים, במיוחד באינטרנט, באמצעות תביעות פליליות באשמת קיצוניות. בנובמבר 2024, בית הדין האירופי לזכויות אזרח (ECHR), מצא כי המעצרים החוזרים ונשנים של איש האופוזיציהאלכסיי נבלני היו בלתי חוקיים ובמטרה לדכא פלורליזם פוליטי. הקרמלין לא מנע מהרשויות בצ'צ'ניה לאיים ולכלוא מגיני זכויות אזרח.
תקופה זו החלה בהיפתחות למדינות המערב, ובהיחלשות במעמדה הבינלאומי של רוסיה, אך לאחר כעשור וחצי של התאוששות, חזרה רוסיה בהדרגה למעמדה כאחת המעצמות החשובות ביחסים הבינלאומיים, בין היתר בזכות הפיכתמשאבי הטבע הרבים שלה למקור כוח ביחסי החוץ שלה. כך למשל, תמכה רוסיה במדינות כושלות כלכלית בתמורה לשיתוף פעולתן. בשנים אלו חזרה רוסיה לנסות ולמצב את עצמה ככוח נגדי למערב[24], והחלה להתבטא ביתר נחרצות לגבי אזורים שונים, שהיא רואה בהם חלק מתחום השפעתה[25]. וכחלק מתהליך זה אימצה דוקטרינה חדשה לפיה רוסיה היא שותפה טבעית של כמה משכנותיה המוסלמיות, בהתנגדות לעוצמת המערב, והחלה לראות את עצמה כגורם משמעותי במזרח התיכון[26][24], לצד התייחסותה למרכז אסיה כ"תחום השפעה מיוחד" שלה[24], ופעמים רבות היא מתערבת בסכסוכים מקומיים באזורים אלו[27].
אזור משמעותי נוסף שרוסיה רואה כחלק מתחום השפעתה הואמזרח אירופה[28]. לאחר נפילתברית ורשה נחלשה ההשפעה הרוסית על מדינות האזור[24], וכמה מהן הצטרפו לבריתות מערביות כמונאט"ו והאיחוד האירופי. עם התחזקותו המחודשת של מעמדה בתחילת המאה ה־21 החלה להחריף את תגובותיה למה שתפסה כניסיונות נוספים של מדינות מתחום השפעתה להתקרב למערב[28] גם לאחר נפילת הגוש הסובייטי רוסיה עודנה מחזיקה בבריתות אזוריות דוגמתחבר המדינות, כאשר על חלק ממדינות אלו, דוגמת בלארוס, מחזיקה רוסיה בהשפעה רבה על השלטון[29][27]. על פי דיווחים של גורמי מודיעין מערביים, בתקופה זו פעלה רוסיה כדי לערער את יציבות השלטון במדינות שונות במזרח אירופה[30], כאשר במקביל החלו פרסומים במערב לקשור את רוסיה לניסיונות התערבות בבחירות גם במדינות המערב[31][27], נושא שעלה לשיח הציבורי סביבהתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. ממשלות מערביות אף האשימו את רוסיה בסדרת רציחות של גולים רוסיים בפרופיל גבוה ששהו בחסותן של מדינות מערביות[27]. התערבויות אלו הטו גם מדינות כמוספרד, שנטו מסורתית לטובת רוסיה, לצדד יותר בבריתות ומהלכים לצמצום השפעת רוסיה, בין היתר לאחר שנחשף כי רוסיה התערבה גם בהצבעות ומחאות בספרד[27].
מגמת החרפת תגובותיה של רוסיה להתקרבות למערב בקרב מדינות בתחום השפעתה, התגברה בתקופתסיפוח קרים[27], והגיעה לשיאה בשנת 2022 בפלישה הרוסית לאוקראינה, על רקע התנגדות רוסית בהקשר זה. פלישה זו עוררה תגובת נגד דיפלומטית עזה, שדרדרה רבים מיחסי החוץ של רוסיה, בעיקר עם מדינות המערב, וקירבה את רוסיה למדינות כמוסין שהתבטאה בנייטרליות כלפי הפלישה,איראן שאף סייעה לה בציוד צבאי וכן מדינות נוספות דוגמתטורקיה, שקודם לכן הייתהיריבה שלה במספר מחלוקות אזוריות. לצד זאת, מדינות שונות במזרח אירופה הגבירו את ניסיונותיהן להתרחק מרוסיה ולהתקרב למערב[28]. על רקע המלחמה הגבירה רוסיה את מאמציה לחזק את מעמדה בחלק ממדינותאפריקה שמדרום לסהרה, שם על פי דיווחיהפנטגון, מלוות פעולותיה הדיפלומטיות בפעולה צבאית שלקבוצת וגנר[32].
נכון לשנת 2017, רוסיה מדורגת במקום השני מבין המדינות החברות במועצת אירופה במספר האשמות על ידי בית הדין האירופי לפגיעה בזכויות אזרח (ECHR), ומובילה במספר ההפרות של האמנה האירופית לזכויות אזרח המוכרת על ידי ECHR. רוסיה אחראית ל-60% מכלל החלטות על ECHR על הפרת הזכות לחיים, מחצית מההחלטות על עינויים, טיפול לא אנושי או חקירה לא יעילה של תלונות נגדן, ומחצית מההחלטות על היעדר תרופות אפקטיביות.
על פי דו"ח של Human Rights Watch משנת 2019[20], מצב זכויות האזרח ברוסיה עבר שינוי שלילי. למעט מקרים חריגים, תגובת המדינה לפעילות אזרחית גוברת היא מדכאת במהותה והתבטאה באיסורים, החמרה בחקיקה ותביעות פליליות על רקע פוליטי. עינויים וצורות אחרות של התעללות נפוצים ברוסיה, במיוחד במקומות המעצר. גםאלימות במשפחה נפוצה, עם תמיכה לא מספקת לקורבנות האלימות.
דו"ח משנת 2022 של משרד OSCE למוסדות דמוקרטיים[2] וזכויות אזרח מצא כי רפורמות חקיקה ברוסיה בעשור האחרון שינו באופן משמעותי את הסביבה של החברה האזרחית, ניתקו אותה משותפים זרים ובינלאומיים ודיכאו יוזמות עצמאיות וביקורת על הרשויות., השתיקו את התקשורת והגבירו את הלחץ על האופוזיציה הפוליטית. הדיכוי הזה גדל בהדרגה החל מ-2012, לאחר המחאות של 2011–2012, והגיע לשיא ב-2022, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. הדבר מאלץ ארגונים לא ממשלתיים, פעילים נגד שחיתות, עיתונאים ונציגי תקשורת אחרים, מגיני זכויות אזרח, עורכי דין וחוקרים להגביל או להפסיק את פעילותם או לעזוב את המדינה.
גרף המציג את השינוי בתוצר הכללי ברוסיה – כפונקציה של השנים, לאחר פירוקה של ברית המועצות.
על פימדד הפיתוח האנושי, נחשבה רוסיה עד 1991 מדינה בעלת מדד פיתוח אנושי גבוה, אך בשנים הראשונות שלאחר התפרקות ברית המועצות נאבקה רוסיה (כמו רוב מדינותהגוש הקומוניסטי לשעבר) לקייםכלכלת שוק וצמיחה כלכלית בריאה. עם נפילת המשטר הסובייטי ב-1991, הוגדר מצבה הכלכלי של רוסיה כ"קטסטרופה"[דרוש מקור], עם נפילה חדה בתמ"ג,גרעון תקציבי עצום,רזרבות מט"ח אפסיות ואינפלציה משתוללת. על הסיבות לכך נמנו בעיקרהתעשייה הבלתי תחרותית, אובדן שוקי הגוש הסובייטי לשעבר שבעבר רוסיה הסובייטית נשענה עליהם, היעדר תמיכה של ממש במגזר החקלאי, היעדר תשתית עסקית חלופית לשלטון הכלכלי הריכוזי(אנ') שהתפרק והתנגדות הממסד הקיים לביצוע רפורמות כלשהן. בעקבות היווצרות משבר כלכלי חמור זה, ניתנה ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות חשיבות עליונה להסרת כל החסמים, שעשויים היו לעכב או אף למנוע התפתחות כלכלית עתידית, דוגמת התערבות ממשלתית. כמו כן, הוחלט לתת חופש מוחלט להתנהלות המשק הרוסי תוך כינון כלכלת שוק הוגנת (דוגמת הפרטות שקופות וביסוס מנגנונים אנטי-מונופוליים), כפי שזו נהגתה על ידי אבי תורת הקפיטליזם,אדם סמית. כמו כן, נעשו מאמצים לשלב את רוסיה מחדש בכלכלה העולמית, ולערוך בה שינויים כלכליים מבניים. דוגמה לכך היא הסדרת התנהלותם הכלכלית של גופים, אשר ריכזו בידיהם כוח כלכלי רב, דוגמת האוליגרכים הרוסיים.
על אף קשיים אלו, חוותה רוסיה צמיחה כלכלית מסוימת ב-1997, אך זו ירדה לטמיון לאחר "משבר הרובל", אשר התרחש באוגוסט1998. במהלך משבר זה, זינקה האינפלציה ל-85%,שער החליפין צנח, המערכת הבנקאית קרסה והממשלה הודיעה על אי עמידה בחובותיה (פשטה רגל). למרות כל הקשיים שחוותה, נהנית רוסיה מאז שנת 1999 מצמיחה כלכלית, המתבססת על מחירינפט וגז טבעי גבוהים, כמו גם על רפורמות בתחום המיסוי, התחבורה, הרגולציה ועוד. הצמיחה הכלכלית והעודפים הגדולים בתקציב מובילים, בהדרגה, לצמצום החוב הציבורי. במקביל להפרטה המתבצעת, מתבצעת גםהלאמה של מגזרים מסוימים במשק, בעלי חשיבות אסטרטגית גדולה לממשל, דוגמת:אנרגיה,מכרות, הגנה ואווירונאוטיקה.
הגידול בשכר הראלי הנומינלי באירו, בין השנים 2000–2007
ההתאוששות הכלכלית של רוסיה החלה בשנת 2000, עם עלייתו שלולדימיר פוטין לשלטון. פוטין צמצם את ההוצאות הממשלתיות, והשכיל להפחית את החוב הציבורי, תהליך הנמשך גם בשנת 2007. כמו כן, הפחית פוטין את המיסוי על ההכנסה ליחידים ולחברות, כאשר תהליך הפחתת המיסוי תרם לגידול במספר היוזמות העסקיות והשקעות החוץ ברוסיה.
למרות השיפור במצבה הכלכלי, רוסיה עודנה תלויה מאוד במגזר התעשייתי שלה, בפרט ביצוא חומרי גלם דוגמת:נפט,גז טבעי,מתכות ועץ. הפקתם של חומרי גלם אלו, כמו גם ייצואם, עודנה מהווה חלק ניכר מהתוצר הלאומי הגולמי. עם זאת, חלקו של מגזר זה פוחת בעת האחרונה, בשל עלייה של כ-12% בשנה בצריכה הפרטית (נכון לשנים 2001–2006), כמו גם בשל הגידול בתוצר הפיננסי. רוסיה צפויה להוריד את המע"מ מ־18% ב-2005 ל־13% ב-2009[דרוש מקור]. לצד היתרונות הנובעים מהעלייה בצריכה הפרטית, קיימים לה גם חסרונות: העלייה בצריכה הפרטית מונעת מגובה המשכורות ברוסיה לעלות: מ-62 דולרים בחודש ב-1999 – לכ-700 דולרים בחודש – במרץ 2008. חסרון נוסף מתבטא בחוסר האפשרות להעלות את קצב משיכת ההלוואות והמשכנתאות מבנקים בשליטה ממשלתית, דוגמתסברבנק וונשטורגבנק.
החוב הציבורי בתמ"ג של רוסיה ירד מ-90% בשנת 1999 – ל-8% בלבד בשנת 2006. העודף בחשבון השוטף שלה בשנת 2006 עמד על כ-105 מיליארדי דולרים (רביעית בעולם בתחום זה)[דרוש מקור]. על פי מחקר שערךארגון העבודה הבינלאומי, ה-ILO, נכון לאוגוסט 2007, עמד שיעור האבטלה ברוסיה על 5.7%[דרוש מקור].
חברות אנרגיה וחומרי גלם גדולות, כגוןיוקוס (עד לפירוקה),רוסנפט וגזפרום, ששוויה עומד על כ-300 מיליארדי דולרים (השלישית בגודלה בעולם) – משגשגות ברוסיה, בזכות המשאבים הטבעיים.
ב־1 בינואר 2004, החליטו רשויות רוסיה על הקמת "קרן הייצוב הלאומית":קרן עתודות פיסקליות, שאליה מועברות ההכנסות העודפות של המדינה. זוהי מעין עתודת חירום פיננסית, במקרה שחל משבר כלכלי כלשהו במדינה. תוכנית ייצוב כלכלית זו הועלתה, בשל הצמיחה הכלכלית המהירה ועליית מחירי הנפט בשנים הקודמות, שמניבים הכנסות גבוהות מהמצופה; הכנסות אלו גורמות לעודף תקציבי. נכון ל־1 בנובמבר 2007, עומד שווי העתודות בקרן זו על כ-148 מיליארדי דולרים (כ-3,600 מיליארדי רובלים).
ביולי 2006, ביטלה רוסיה את כל ההגבלות על הסחר במטבע המקומי (רובל רוסי), בניסיון לגרום להתחזקותו בקרב השווקים הבינלאומיים, ולהעלאת מספר ההשקעות הזרות בכלכלה המקומית. בעקבות העלייה המתמדת ברמת החיים, שבה רוסיה בשנת 2005 לרמת פיתוח אנושית גבוהה, כפי שזו הייתה טרם התפרקות ברית המועצות.
מספר הבוגרים בשנה, במוסדות להשכלה הגבוהה ברוסיה. מספר זה הוא הגבוה ביותר באירופה.
הקושי העיקרי שמולו ניצבת הכלכלה הרוסית הוא עידוד העסקים הקטנים והבינוניים (שמהווים בתחילת המאה ה-21 פחות מ-20% מהתמ"ג). היות שהכלכלה מנוהלת ברובה על ידימונופולים ענקיים, ניסו הבנק האירופאי והבנק העולמי ליזום מערכת בנקאית מתוקנת, אך בהצלחה מועטה יחסית. כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הרוסי, חברות זרות בתחום הבנקאות אינן מורשות לחדור למשק הרוסי[דרוש מקור]. כחלק מהסכם הכניסה של רוסיה לארגון הסחר העולמי ב-2012, חתמה רוסיה הסכם עם ארצות הברית, במטרה להעניקמרחב השתתפות חלקי לחברות בנקאיות ברוסיה[דרוש מקור].
ריכוזיות יתר של הייצור התעשייתי והמגזר הפיננסי באזורי הבירה, הביאו לאי שוויון כלכלי משמעותי בין אזור העיר והמחוז מוסקבה – ובין חלקים נרחבים אחרים במדינה. בעוד שאזור מוסקבה מייצר את שליש התמ"ג הרוסי, מתגוררת בו רק עשירית מהאוכלוסייה.
בתחילת המאה ה-21,יוקר המחיה במוסקבה גדול: מחירי הדירות בה עלו באופן לא פרופורציונלי ביחס לרמת המשכורות (כ-5,000 דולרים למ"ר, לעומתשכר ממוצע של 1,045 דולרים לחודש). עובדה זו פוגעת באופן ניכר ברמת החיים בה. בהתאם ליוקר מחיה זה, מיצבו המגזינים הכלכליים "האקונומיסט" ו"פורבס" את מוסקבה כעיר היקרה ביותר בעולם[דרוש מקור].
רוסיה נחשבת אחת המדינות המושחתות ביותר באירופה, עובדה שמנעה ממנה להגדיל את ההשקעות הזרות בה בתקופת המעבר. הסיבה להיקפי השחיתות הגדולים נעוצה בעובדה, שחלקים נרחבים מהכלכלה הרוסית נמצאים באפלה או בצללים (הכנסות או הוצאות שלא מדווחות); כספים רבים נמצאים בידיים פרטיות ולא בחשבונות הבנקים, ומשמשים תשלומישוחד לפקידי ממשלה בכירים, המרכזים בידיהם כוח רב. השחיתות פושה גם בשל תקצוב נמוך של הממשלה את משרדיה: בשל השכר הנמוך, נאלצים עובדי ופקידי ממשל לקבל שוחד – לשםהשלמת הכנסה. סיבה נוספת לשחיתות הגואה נעוצה בגובה המשכורות במגזר הציבורי, הנמוכה משמעותית ביחס לגובה המשכורות הממוצע במגזר הפרטי.
הפדרציה הרוסית מכילה שטחים נרחבים מיבשתאירואסיה. אף על פי שחלק ניכר מהאזורים הארקטים והסוב-ארקטיים נמצאים בשטחה, השטח הנותר הוא עצום עד כדי כך, שרוב תנאי האקלים העולמיים חלים בו (כוללאקלים צחיח למחצה בחבלאסטרחן). שטחה הוא כשליש מכלל יבשת אסיה, וכתשיעית מכלל יבשות העולם.
בחלק האירופאי ובחלק האסיאתי רוב השטח מורכב ממישורים ענקיים. המישורים האלה הם בראש ובראשונהערבה בדרום ויערות עבותים בצפון, עם גידוליטונדרה ליד החופים הצפוניים. רכסי הרים נמצאים ליד הגבול הדרומי, דוגמתהרי קווקז, שבהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אירופה:הר אלברוס (5,642 מ'). בנוסף להרי הקווקז ישנה שרשרת הרים נוספת:הרי אלטאי. בחלקים המזרחיים מתנשארכס ורחויאנסק. במרכז מתנשא רכסהרי אורל, המחלק את אירואסיה לאסיה ואירופה.
ברוסיה זורמים עשרות נהרות גדולים, בהם אחדים מהנהרות הארוכים בעולם. בחלק האירופי של רוסיה זורמים הוולגה, שראשיתו בצפון מערב רוסיה והוא נשפך לים הכספי, הדון והדנייפר. שלושת הנהרות הגדולים החוצים את סיביר מדרום לצפון ומתנקזים לאוקיינוס הקרח הצפוני הם האוב בסיביר המערבית, הלנה והיניסיי, שמוצאו במונגוליה. נהראמור, הזורם במזרח סיביר ונשפך לאוקיינוס השקט, מהווה בחלקו הגדול את הגבול בין רוסיה סין.
החל משנת 2010 קיימים ברוסיה תשעה אזורי זמן שונים. קודם לכן היו במדינה 11 אזורי זמן שונים, ששניים מתוכם בוטלו לטובת האזורים האסייתיים של רוסיה. הארגון מחדש של אזורי הזמן במדינה מטעה במידת מה, כיוון שאינו מהווה אינדיקציה לרוחבה האמיתי של המדינה, אלא יותר לרוחב היחסי של החלק הצפוני.
הנקודה המזרחית ביותר של רוסיה היא אי הדיומיד הגדול (אוסטרובה ראטמאנובה). הנקודה המערבית ביותר היא מפרץ דנציג. המרחק בקו ישר ביניהם הוא כ-6,600 קילומטרים. המרחק בין שתי הנקודות הרחוקות ביותר במדינה עומד על כ-8,000 קילומטרים, כחמישית מאורכו שלקו המשווה.
בהתאם לשינוי חוקתי שהתקבל בקיץ 2011, הונהג ברוסיה שעון המתאים למשטר של "שעון קיץ" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון חורף". מצב זהה היה קיים בתקופת ברית המועצות. באוקטובר 2014 נכנס לתוקף חוק שלפיו הונהג שעון המתאים למשטר של "שעון חורף" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון קיץ".
ברוסיה חיים כ-144.6 מיליוני תושבים (ביחד עם חצי האי קרים מספר התושבים עולה ל-147 מיליון).צפיפות האוכלוסין ברוסיה נמוכה מאוד (כתשעה אנשים לקמ"ר). הסיבה לכך היא שטחה העצום של רוסיה: בעוד שרוב האוכלוסייה מתרכזת בערים הגדולות בכלל (מוסקבה, סנקט פטרבורג, נובוסיבירסק ומספר ערים מרכזיות נוספות), ובחלק האירופי של רוסיה בפרט – נותרים חלקים עצומים של המדינה שוממים לחלוטין. ניתן להסביר את תופעת ההתיישבות בערים הגדולות גם בעטיים של תנאים אקלימיים קשים, בחלקים עצומים של המדינה (בעיקר קור עז ברוב ימות השנה), אשר אינם מאפשרים התיישבות אנושית בהם. כ-71% מהאוכלוסייה חיים בחלק האירופאי (80% אם מחשיבים גם את אזורי הריאורל).
השפה הרוסית היא השפה הרשמית ברוסיה, אך רפובליקות אוטונומיות כוללות לעיתים קרובות את השפות האתניות המקומיות כשפה רשמית שנייה ברפובליקה.האלפבית הקירילי הוא היחיד שמשמש את האוכלוסייה ברוסיה.
תוחלת החיים ברוסיה היא 71.5 שנים, כעשר שנים פחות מאשר במדינותהאיחוד האירופי. תוחלת החיים של הגברים היא 66.5 שנים, נמוכה ביחס למדינות מערביות אחרות, ואף נמוכה ביחס לזו ששררה בברית המועצות. תוחלת החיים של נשים היא 76.6 שנים.תוחלת החיים הנמוכה מושפעת במידה רבה מתאונות דרכים (שבחלקן נגרמות מנהיגה בשכרות), ומנזקים בריאותיים הקשורים לעישון ולצריכה מוגברת שלמשקאות חריפים.
כ-200,000 בני אדם מהגרים לרוסיה כל שנה[דרוש מקור], כאשר מחציתם הם רוסים מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר. בנוסף, קיימים ברוסיה כ-1.5 מיליוןמהגרים בלתי חוקיים, רובם ממרכז אסיה, הקווקז,אוקראינה,מולדובה וסין.
למרות ההגירה הנכנסת, פוחתת אוכלוסייתה של רוסיה בכ-500,000–700,000 בני אדם, מדי שנה בשנה (פיחות של כ-0.5% מאחוז האוכלוסייה הכולל בשנה). פיחות זה נובע בעטיים של אחוזי לידה נמוכים (כ-1.52 ילדים לאישה) ואחוזי תמותה גבוהים (בעיקר של גברים בגיל העבודה).
מספרם של המוסלמים במדינה נאמד בכ-9.4 מיליון המהווים כ-6.5% מכלל האוכלוסייה. רובם מרוכזים באזור דרום הוולגה, מערבסיביר,צפון הקווקז וחצי האי קרים. מיעוטים גדולים קיימים גם בערים הגדולות. כמעט כולם הםסונים, ורובם מגיעים ממשפחתהעמים הטורקיים והקווקזיים.
בשנת 1970, נאמד מספרהיהודים בברית המועצות בכ-2.15 מיליון[36] (38% (809 אלף) מהם התגוררו בתחומי הפדרציה הרוסית של היום). נתון זה העמיד את ברית המועצות כמדינה השלישית בעולם במספר אזרחיה היהודיים, אחרי ארצות הברית וישראל. בעקבות התפרקות ברית המועצות, עזבו יהודי רוסיה בעיקר לארצות הברית, לישראל ולגרמניה.
ברוסיה חיים כ-156,000 יהודים רשומים ברשויות הפנים במדינה ויש מספר לא ידוע של יהודים, המוערך בכמיליון, שאינם יודעים על יהדותם או שאינם מצהירים עליה (במידה רבה בעקבות חששם לגילוייאנטישמיות כנגדם). מחצית מהם חיים במוסקבה, וכחמישית – בסנקט פטרבורג.
נבחרת רוסיה בכדורסל השתתפה מאז הקמתה בכלאליפויות העולם, למעט שנת 2006, כמו גם בכלאליפויות אירופה - מאז הקמתה. הזכייה היחידה של נבחרת רוסיה באליפות אירופה הייתה ב-2007, בראשותדייוויד בלאט. מלבד זאת, היא סיימה כסגנית הן באליפות אירופה, והן פעמיים באליפות העולם.
נבחרת ברית המועצות נחשבה בזמנה לנבחרת הטובה באירופה, ובין הטובות בעולם. היא זכתה פעמיים במשחקים האולימפיים בשנים 1972 ו-1988, בשלוש אליפויות עולם בשנים 1967, 1974 ו-1982 ובארבע עשרה אליפויות אירופה.
ענפי ספורט בולטים נוספים במדינה הם:הרמת משקולות,התעמלות,התעמלות אמנותית,אגרוף,היאבקות,אמנות לחימה,כדורעף,רגבי וסקי. רוסיה מצליחה במשחקים האולימפיים בהםהשתתפה: נכון ל-2016, היא מדורגת במקום התשיעי בטבלת המדליות האולימפיות של כל הזמנים, על אף שהשתתפה במספר מועט של אולימפיאדות. מאז פירוק ברית המועצות, דורגה רוסיה באולימפיאדת הקיץ בכל אולימפיאדה באחד משלושת המקומות הראשונים בדירוג המדליות, ובאולימפיאדת החורף דורגה בכל אולימפיאדה באחד מחמשת המקומות הראשונים.
החל משנות ה-50, הפכה ברית המועצות מדינה מובילה בענף ההחלקה האמנותית על הקרח, בעיקר בקטגוריית הזוגות ובריקוד על הקרח.לודמילה בלואוסובה (Belousova) ואולג פרוטופופוב (Protopopov) היו הזוג הסובייטי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית (1964) בקטגוריית הזוגות, ומאז ועד 2006 כל הזוכים בזהב אולימפי בתחום זה היו מברית המועצות או מרוסיה. רוב זוכי הזהב הגברים האולימפיים, החל מ-1992, ייצגו את ברית המועצות לשעבר או את רוסיה. החל מ-2006, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, חלה ירידה ברמת המחליקים הרוסים. תופעה זו נבעה בעיקר בעטיו של חוסר בגופים מארגנים ובמימון ענף ספורט זה. החסך במקורות מימון אילץ את רוב המאמנים הרוסים להגר למדינות שונות בעולם; על כן, הדור שגדל במהלך שנות ה-90 לא קיבל את התמיכה המרובה לה זכו הדורות הקודמים. בראשית המאה ה-21 הושקו מספר פרויקטים בענף זה (דוגמת "להחליק עם כוכבים" ו"עידן הקרח"), שנועדו להחזיר לענף זה עטרה ליושנה. במסגרתהמשחקים האולימפיים בקוריאה 2018, הוצגו נציגי הדור החדש של ענף זה.
_-_All_Territorial_Disputes.svg)
.svg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
