 | |
| לידה | 4 בדצמבר1957 (בן 67) חיפה |
|---|---|
| מדינה | ישראל ישראל |
| ענף מדעי | חקר הדתות, מחשבת ישראל |
| השכלה | |
| מנחה לדוקטורט | משה אידל |
רון מרגולין (נולד ב-4 בדצמבר1957) הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב. חוקרדתות,יהדות,חסידות ופילוסופיה יהודית מודרנית. ממקימיתוכנית אופקים להכשרת סטודנטים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב להוראתיהדות כתרבות במערכת החינוך הממלכתית ועמד בראשה בין השנים2011-2022. חוקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים.
רון מרגולין נולד בחיפה. אביו,עורך דין תיאודור מרגולין, עמד בראש משרד עורכי הדין שהוקם בעיר על ידי סבופנחס מרגולין, מראשוני עורכי הדין בארץ, יזם ציוני מרוסיה חבר מועצתעיריית חיפה בימי שלטוןהמנדט הבריטי. אמו, יעל מרגולין לבית וינקלר, בת למייסדי המושבהאבן יהודה, הייתהמורה ומנהלת בבית הספר התיכון חוגים בחיפה.
רון מרגולין התחנך ולמד בבית הספר הריאלי בחיפה. בעקבות אירועימלחמת יום הכיפורים ומפגשו האישי עם הוגה הדעות ד"ריוסף שכטר, עזב בשנת1973 את בית הספר ופנה להתנסויות אישיות, בהן לימוד לפרק זמן קצר בישיבת הנגב בנתיבות ולימודייוגה ומדיטציה בחווה פרטית בגליל. שירת בצה"ל בחיל השריון, ולאחר שחרורו פנה ללימודים אקדמיים באוניברסיטת תל אביב בתחומימדעי החיים,חינוך ופילוסופיה יהודית. למד לקראת תואר שני באוניברסיטת חיפה וכתב עבודת דוקטור בחקר הפנמת החיים הדתיים בחסידות באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ'משה אידל.
לימדתנ"ך,מחשבת ישראל ותלמוד בבתי ספר תיכוניים בחיפה ובירושלים ועיצב את תוכנית הלימודים במדעי הרוח בבית הספר למדעים ואמנויות שהקימההעמותה למצוינות בחינוך בירושלים. שימש מזכירהאיגוד העולמי למדעי היהדות ועורך כתב העתמדעי היהדות. ניהל ביחד עם הרב ד"רדניאל הרטמן את התוכנית להתחדשות הוראת מקצועות היהדות בבתי הספר התיכוניים של מכון שלום הרטמן בירושלים. משמש חוקר בכיר במכון זה עד היום.פרופסור חבר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב משנת2010, שימש כראש התוכנית ללימודי תואר שני במדעי הדתות באוניברסיטה זו.
עומד כיום בראש תוכנית אופקים שיזמהקרן פוזן באוניברסיטת תל אביב להכשרת סטודנטים מצטיינים להוראת המקצוע תרבות ישראל בחטיבות הביניים ובבתי הספר התיכוניים הממלכתיים. רון מרגולין התבקש בשנת 2015 על ידישר החינוך לעמוד בראש ועדה שעיצבה תוכנית לימודים מעודכנת בלימודי תרבות יהודית-ישראלית במערכת החינוך הממלכתית.
הוא היה נשוי לבמאיתעמליה מרגולין ולהם שני בנים.
בספרוהדת הפנימית, דן רון מרגולין בהיבטים הנפשיים השונים שבאים לידי ביטוי בטקסטים ובאורחות החיים הדתיים בדתות העולם ובמקורות היהדות. באחרית הדבר של הספר הוא שואל מה משמעותם הפילוסופית של היבטים אלו. בתשובתו הוא טוען שהרגישות, החשיבה, הערכיות והבחירה הפנימית הן עדויות לקיומו של היבט רצוני בלתי חומרי באדם, שלא ניתן לזהותו אך ורק עם הגוף האנושי הנושא אותו. יסוד זה מכונה במסורת היהודית-מקראית "צלם אלוהים". בעקבות הפילוסוףהנס יונאס והוגים נוספים, טוען גם מרגולין שהפנימיות הדתית, היא חלק מכלל הפנימיות האנושית המעיד על כך שהאדם אינו מסתפק בעצמו.[1]
בתשובה לשאלה מהו הגורם הדומיננטי בעיצוב מקורות הדת והמחשבה הפילוסופית, רון מרגולין נוטה להדגיש את חשיבות הממד הקיומי (אקזיסטנציאליסטי), כלומר ההתמודדות עם עצם משמעות החיים לנוכח סופיותם; זאת, ברוח משנותיהם שלמרטין בובר ופילוסופים אקזיסטנציאליסטיים אחרים. אולם בשונה מנטייתם של רבים מההוגים והחוקרים הנוטים לחשיבה אקזיסטנציאליסטית או להסברים פילוסופיים ותאולוגיים של הדת, רון מרגולין אינו מפחית בחשיבותם של היסודות ההיסטוריים, הסוציולוגיים, האנתרופולוגיים והפסיכולוגיים בעיצובן של מסורות דתיות בכלל ושל היהדות בפרט.[1]
במסגרת כתיבתו על החילוניות היהודית כתב מרגולין בין השאר על הרליגיוזיות החילונית ועל כמיהתם הרוחנית של אנשים חילוניים לקחת חלק בהיבטים מסוימים של החיים הדתיים.[2] תופעה זו מבטאת לתפיסתו את העובדה שהחיים מורכבים ומלאים בסתירות על אף משאלת הלב לקוהרנטיות האופיינית להוגים ולפילוסופים שונים. לדעת רון מרגולין, חשיבה רציונלית פילוסופית איננה מייתרת לחלוטין את הצורך בצורות חשיבהמיתיות, כשם שגם צרכים חברתיים ופסיכולוגיים מרכזיים לעיצוב התרבות בכלל כמו גם לזו הדתית. מאז ימיאפלטון ועד ימינו ניתן למצוא בהגותו של אותו אדם חשיבהלוגית-רציונלית בצד חשיבה הקרובה יותר לצורות חשיבה מיתיות. על רקע ההכרה במורכבות זו מגלה רון מרגולין עניין רב הן בחשיבה דתית ומיתית והן בניסיונותיהם של הוגים שונים לאורך הדורות לתת משמעות פילוסופית לתופעות החיים על בסיס ידע מדעי עדכני. לדבריו הדיכוטומיה האופיינית לחקר מדעי הרוח בשאלות דת וחילון,מדע ואמונה וכיוצא באלה מקורה בהקצנה לא ריאלית של המתח המצוי בין גישות שונות. על המתח במדעי הרוח שבין נקודת המבט הסוציולוגית האופיינית לחשיבה המכונהפוסט מודרנית לבין חקר תפיסות עולם כמעצבות את התרבות כתב מרגולין:
כשם שתפיסות מסויימות מעניקות לנתונים התיאוריים הסוציולוגיים מעמד מכונן תודעה, כך תפיסות אחרות מעניקות לתודעה עצמה מעמד מכונן מציאות. כל אחת מהגישות הסותרות הללו מתבססת על נתונים עובדתיים, כלומר לשתיהן אחיזה במציאות החיים, אולם הרצון להשליט אחת מן הגישות על החיים עצמם איננו עניין מדעי אלא ערכי.
—הדת הפנימית, עמ' 443
רון מרגולין סבור כי העם היהודי מתקשה עדיין לעכל את מהפכת העומק שעבר; מהפכה, אשר התחוללה עקב התהליך של כניסת העם היהודי למודרנה מאז ראשית האמנסיפציה באירופה, ובפרט עקבהקמת מדינת ישראל, שהיא משיאיו של תהליך זה. לתפיסתו,השואה והקמת ישראל כמדינת היהודים מחייבות שינוי עמוק ביותר הן בתאולוגיה היהודית והן בהבנת ההלכה. שינוי עומק זה מחייב הבנה שההלכה מעצבת אורחות וחוקי חיים נורמטיביים למי שחיים על פיה או לאלה המוצאים בה מקור השראה לחייהם, אולם אין היא יכולה לשמש תחליף כלשהו לחוקים האזרחיים של מדינת ישראל כמדינה יהודית מודרנית ודמוקרטית. חוקים פרגמטיים אלה מחייבים באותה מידה את כל אזרחי המדינה דתיים וחילוניים, יהודים ומי שאינם יהודים. לדעת מרגולין מקור השראה לשינוי הרצוי בתפיסת היהדות ניתן למצוא בחלק מרעיונות היסוד של החסידות, וכן באחדים מרעיונותיהם של ההוגים היהודים המודרניים.[3]
לדידו של מרגולין, לחינוך היהודי באמצעות הוראת היהדות כתרבות וללימוד רעיונות אלה במערכת החינוך הממלכתית בפרט ובחברה הישראלית בכלל, חשיבות עצומה לשם עיצובן של תרבות ורוח יהודית-ישראלית, שתתמודד עם המצב החדש שבו נתון העם היהודי. פיתוח תרבות יהודית-ישראלית היונקת השראה ממקורות העבר אך איננה מחויבת לקדשם אלא לעמתם עם תהליכי החילון, המודרניזציה והגלובליזציה העולמיים, היא הדרך האלטרנטיבית לשתי מגמות בולטות בחברה הישראלית. מצד אחד זיהוי היהדות עם השתייכות אתנית-ביולוגית המנציחה את הגדרת היהודים כבני גזע נבדל בלבד ומצד שני זיהוי היהדות עם ההלכה הדתית המדיר את רוב העם היהודי שהרי אינו מחויב לסמכות ההלכה. לתפיסתו של מרגולין, הדגשת חשיבות הממד האתי שבמקורות היהדות ברוח משנותיהם של הוגים יהודים מודרניים (כמושמואל דוד לוצאטו,הרמן כהן, המקובליםיהודה לייב אשלג ואליהו בן-אמוזג,מרטין בובר,אברהם יהושע השל,עמנואל לוינס,האנס יונס,חיים כהן,דוד הרטמן ואחרים) היא צלע אחת במהלך הנדרש. העמקת המשמעות הרוחנית של הקיום האנושי בהשראת תהליכי ההפנמה הדתית המצויים למכביר במקורות החסידות, החשיבה הקיומית הדתית-חילונית שלאהרן דוד גורדון,יוסף שכטר ודומיהם היא הצלע השנייה החיונית לתהליך זה.[4]
רון מרגולין,המורים ליהדות הם הבעיה, באתרהארץ, 5 בדצמבר 2016 רון מרגולין,זו לא הדתה, באתרהארץ, 1 באוגוסט 2017
פרופ' רון מרגולין: "האמנם כל יכול? אלוהי ישראל כיודע, רוצה ומיטיב" - הרצאה, סרטון באתריוטיובפרופ' רון מרגולין: ""אני ואתה" מאת מרטין בובר: האמנם יצירה יהודית?" - הרצאה, סרטון באתריוטיוב
רון פינחס מרגולין (1957-), דף שער בספרייה הלאומית
