רָוֶו֫נָה (באיטלקית:Ravenna) היא עיר במחוזאמיליה-רומאניה בצפון מרכזה שלאיטליה. העיר שוכנת בדרום-מזרחו שלעמק הפו במרחק של 8.5 ק"מ מהים האדריאטי, אליו היא מחוברת בתעלה. העיר היא בירתה שלנפת רוונה, ומשתרעת על שטח של כ-653 קמ"ר, דבר המציב אותה מבחינה זו במקום השני באיטליה לאחררומא. בשנת2018 התגוררו בעיר 159,115 איש.
מקורותיה של רוונה אינם ידועים בוודאות וההתיישבות הראשונה במקום מיוחסת לטירנים, ליוונים מתסליה או לאומברים. התיישבות זו ישבה על תילים שניצבו על איים קטנים בליבה שללגונה שהייתה דומה ללגונה שלונציה כיום. הרומאים השתלטו על העיר רק בשנת 89 לפנה"ס ולאחר שכבר כבשו אתדלתת הפו. סמוך לרוונה ארגוןיוליוס קיסר את כוחותיו בשנת 49 לפנה"ס בטרםחצה את הרוביקון, ומאוחר יותר נוסד בה נמל צבאי רומאי חשוב. בתחילתהמאה ה-2 בנה הקיסרטראיאנוסאמת מים באורך של 70 ק"מ אשר הובילה מים אל העיר ורוונה שגשגה ופרחה עד כי בשנת402 העביר אליהפלביוס אוגוסטוס הונוריוס את בירתהאימפריה הרומית המערבית ממילאנו.
מפת הממלכה האוסטרוגותית
במאה ה-5 ובמאה ה-6 נהנתה העיר מתקופת שגשוג חסרת תקדים והנצרות פרחה בה. בתקופה זו החלה בנייתם של מבני העיר המונומנטליים הדתיים שהשתמרו בה ואשר הביאו להכרזתה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996, וכן מבנים חילוניים רבים אחרים שרובם לא שרדו. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית המערבית בשנת476, הייתה העיר לחלק ממלכתו שלאודואקר, אולם בשנת489, ובעידודו שלזנון, קיסר האימפריה הביזנטית, פלש המלך האוסטרוגותיתאודוריק הגדול לאיטליה, וצר על העיר משך שלוש שנים. העיר נכנעה לבסוף והאוסטרוגוטים עשו אותה לבירת ממלכתם. תאודוריק הגדול המשיך בבניית העיר והקים בה מבנים בסגנון רומאי, ובהם "ארמון תאודוריק" (Palazzo di Teodorico) שלא שרד.
תאודוריק ותומכיו היואריאנים אך חיו בשלום לצידם של הנוצרים האחרים. לעומת זאת, הקיסר הביזנטייוסטיניאנוס הראשון התנגד נחרצות לאריאנים, ופלש בשנת535 לאיטליה תוך שהוא כובש את רוונה בשנת540.
איטליה בין הביזנטים והלומברדים: בצהוב - שטח ביזנטי; כתום - שטח לומברדי; ורוד - שטח במחלוקת
בשנת584 הייתה רוונה למוקד הכוח הביזנטי באיטליה ולמקום מושבו של הנציב הביזנטי, האקסרך (Eξαρχος), אשר הופקד על "האקסרכיה של רוונה" (שנודעה גם בשם אנונריה - Annonaria) עד שנת751, עת נרצח האקסרך האחרון בידי הלומברדים.
האקסרך היה נציגו של הקיסר בקונסטנטינופול ונהנה מאוטונומיה רבה. הנציבות של רוונה השתרעה לאורך חופי הים האדריאטי, מוונציה בצפון ועדרימיני בדרום, והשתרעה לתוככי עמק הפו ועדפרוג'ה בלבהרי האפנינים במערב. הנציבות חצצה במידה רבה בין שני אזורי השליטה הלומברדים העיקריים בצפון איטליה ובדרומה. לצידה של נציבות רוונה, השתרעו לאורך חופי איטליה מספר נציבויות ביזנטיות נוספות, ביניהן בקלבריה, בסיציליה, בקורסיקה ובסרדיניה.
מדינת האפיפיור בסוף המאה ה-8
מעמדה של הנציבות הושם בסכנה במהלךהמאה ה-7 והמאה ה-8. האיום מצד הלומברדים והפרנקים הלך וגבר, והקרע בין הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית הלך והחמיר על רקע סכסוך האיקונוקלאזמה, ועימו התגברה היריבות בין האקסרך לבין האפיפיור. הלומברדים כבשו את רוונה לראשונה בשנת712 אך השיבוה לידי הביזנטים. בשנת751 כבשו הלומברדים את העיר בשנית, הוציאו את האקסרך האחרון להורג וסיימו את השלטון הביזנטי באיטליה.
לאחר הפלישה הפרנקית לאיטליה, הייתה רוונה בשנת784 לחלק ממדינת האפיפיור. האפיפיור התיר לקרל הגדול לבזוז את העיר וזה עשה כן בשלוש הזדמנויות, והעביר אוצרות אומנות ואדריכלות רבים לקתדרלת אאכן בגרמניה. השליט בעיר באותה תקופה היה הארכיבישוף המקומי, אשר נהנה מתמיכה כלכלית שלהשושלת האוטוניאנית. עושרו הרב של הארכיבישוף היה שני רק לזה של האפיפיור, והוא נהנה מכוח ומעצמאות רבה. העיר עברה משליטת האפיפיור לזו של אצילים מקומיים וחוזר חלילה מספר פעמים, ולבסוף הייתה למעוזה של משפחת דה פולנטה (Da Polenta). עצמאותה של רוונה באה לסופה ב-1441, עת סופחה לוונציה.
השלטון הוונציאני בעיר נמשך עד1509 והיא שבה לשליטת מדינת האפיפיור, למעט תקופת כיבוש ונציאני קצרה בין1527 ל-1529. בשנת1636 נפגעה העיר באופן קשה כתוצאה משיטפון, ובמשך 300 השנים שלאחר מכן נבנתה מערכת תעלות שייבשה את הלגונה והביצות, והעיר הוקפה בשטחים חקלאיים. בשנת1797 נכבשה רוונה בידי הצרפתים אשר הפכו אותה לחלק מהרפובליקה הציסאלפינית, מדינת הבובות שהקימו בצפון איטליה. מדינה זו חדלה להתקיים ב-1802 והעיר הייתה לחלק מממלכת איטליה עד שהושבה לרשות האפיפיור ב-1814. לבסוף, בשנת1861 צורפה רוונה לאיטליה המאוחדת.
פסיפס על תקרת בית התפילה האריאני: יוחנן המטביל מטביל את ישו
בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמונה מאתרי העיר רוונה כאתר מורשת עולמית. ההחלטה נומקה בכך ש:
"The site is of outstanding universal value being of remarkable significance by virtue of the supreme artistry of the mosaic art that the monuments contain, and also because of the crucial evidence that they provide of artistic and religious relationships and contacts at an important period of European cultural history".
"לאתר ערך עולמי יוצא דופן וחשיבות רבה בזכות אמנות הפסיפס העילאית שבמבנים, וכן בשל היותם ראיה מכרעת ליחסים אומנותיים ודתיים ולמגעים שהתקיימו בנקודת זמן חשובה בהיסטוריה התרבותית של אירופה".[2]
בית הטבילה הנאוני (Battistero Neoniano) הוא העתיק במונומנטים שבעיר ומתוארך לתחילתהמאה ה-5. המבנה ידוע בעיקר בשלפסיפס המתאר את סצנת הטבילה שלישו בידייוחנן המטביל וסביבם תהלוכה של 12 השליחים.
בית הטבילה האריאני (Battistero degli Ariani) הוקם על ידי תאודוריק הגדול בין סוף המאה ה-5 לתחילת המאה ה-6. בשנת565, לאחר הוקעתה של המינות האריאנית, הפך בית הטבילה למבנה כנסייתי קתולי על שמה של מריה הקדושה (Santa Maria). הפסיפס בתקרת המבנה דומה מאוד לפסיפס בבית הטבילה הנאוני שנבנה כחמישים שנים קודם לכן, וגם הוא מתאר את סצנת הטבלתו של ישו, וסביבו נראים 12 השליחים.
הקפלה האפיסקופלית (Cappella Arcivescovile) ממוקמת בקומתו הראשונה של ארמון הבישוף בעיר ונבנתה לשימוש פרטי בסוף המאה ה-5 או מיד בתחילת מאה ה-6. הקפלה בנויה בצורת צלב, קירותיה מכוסים בפיסותשיש בחלקם התחתי, וחלקם האחר כמו גם התקרה היו מכוסים בעבר בפסיפסים. רק חלק מפסיפסים אלה השתמר ויתר הקפלה כוסה בציוריטמפרה במאה ה-16, שהבולט שבהם הוא של ישו בדמותו של לוחם.
עוד ידוע הארמון בזכות "כיסא מקסימיאנוס" אשר שימש ככס הבישוף בעיר. הכיסא עשוי עץ ועליו תבליטי שנהב מגולפים.
בזיליקת סנט אפולינרה נואובו (Basilica di Sant'Apollinare Nuovo) הוקמה ברבע הראשון של המאה ה-6 בידי תאודוריקוס הגדול כקפלת תפילה השייכת לארמון המלוכה. כנסייה זו הוקדשה לישו "הגואל". בשנת561 נבנתה הכנסייה מחדש תחת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון והוקדשה לקדושמרטין מטור. בשנת856 שונה שמה של הכנסייה לאחר שהועברו אליה שרידיו של אפולינרה הקדוש. הבזיליקה היא אחת הכנסיות הבודדות מן המאה ה-6, המציגות מחזור עיטורים נראטיבי. אלה ממוקמים מעל החלונות בספינה המרכזית ומתארים סצנות מחייו של ישו בצד אחד, וסצנות מהפסיון בצידה האחר.
המאוזוליאום של תאודוריקוס (Mausoleo di Teodorico) הוקם בשנת520 כקברו לעתיד של תאודוריק הגדול, והוא נראה כשני מבנים דמויי גליל המונחים האחד בתוך השני. המלך אכן נקבר במבנה אך שרידיו הוצאו ממנו במהלך התקופה הביזנטית, לאחר הפיכתה של העיר מאריאנית לקתולית.
בזיליקת סן ויטאלה (Basilica di San Vitale) נבנתה במאה ה-6 וחשיבותה במבנה הכנסייה המתומן הייחודי, אשר נותר ללא שינוי רב מאז בנייתה, וכן בעיטוריה ובפסיפסים שבה. בניית הכנסייה החלה בשנת527 והושלמה בשנת548, ו"כיסא מקסימיאנוס" ניצב בה בעבר עד שהועבר אל הקפלה הארכיאפיסקופלית.
בזיליקת סנט אפולינרה אין קלאסה (Basilica di Sant'Apollinare in Classe) נחנכה ב-8 במאי549, והוקדשה לאפולינרה הקדוש, הבישוף הראשון של העיר רוונה והקדוש הפטרון שלה. שרידיו נקברו בה אך הועבר בשנת856 אל בזיליקת סנט אפולינרה נואובו.
מבנה הכנסייה הוא כשלבזיליקה טיפוסית. הוא מכיל שלושה אולמות אורך, מביניהם המרכזי רחב יותר ובעל גלריית תאורה. גג הכנסייה משופע ועשוי קורות עץ. אולמות האורך הצדדיים מופרדים בעזרת שורת עמודי שיש, בעלי כותרות כפולות, בסגנון עיטור אשר מקורו בחלק המזרחי שלהאימפריה הביזנטית. העמודים נושאים קשתות המעוטרות בקסטות בפנים הקשת.
