רוֹדוֹס (ביוונית:Ρόδος) הואאייווני בים האגאי המהווה חלק מהאיים הדודקאנסיים. האי הוא המזרחי ביותר מבין איי יוון המרכזיים בים האגאי.רודוס הוא בירתפרובינציית רודוס. אורכו כמאה קילומטר ורוחבו המרבי הוא כארבעים קילומטר. שטח האי כ־1,400 קמ"ר והוא שוכן במרחק 17.7 ק"ממערבה לטורקיה, בין היבשת היוונית לקפריסין. ב־2011 מנתה אוכלוסיית האי 115,490 תושבים, מתוכם כ־80,000 מתגוררים במטרופולין של העיררודוס המשמשת כבירת האי. העיר השנייה בגודלה היאיאליסוס שבה כ־12,000 תושבים.
בעת העתיקה האי שרץנחשים, ולכן יש המקשרים את שמו למילה הפיניקיתerod שפירושה נחש (ראו גםערוד).[1] ייתכן שתושבי האי מוזכרים בתנ"ך כ"רודנים", או "דודנים" בשיבוש:”וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים” (דברי הימים א',א',ז'),”וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים” (בראשית,י',ד').[2]
האי יושב בתקופת האבן החדשה המאוחרת, לפני כ־6,000 שנה. במאה ה־9 לפנה"ס היו במקום שלושערי מדינה עצמאיות פעילות ומשגשגותלינדוס,קמירוס ויאליסוס. העיר רודוס, שהיא העיר הגדולה באי, נבנתה מאוחר יותר בשנת 408 לפנה"ס על ידי שלוש הערים הוותיקות והפכה לעיר המרכזית באי. בני המקום דברו באותה שפה וחיו באותה תרבות יוונית, בדרך כלל חיי שלום אך לפעמים נלחמו זה בזה. הערים היו מבוצרות מוקפותחומה ומבצרים. לכלעיר, במקום נישא, היהמקדש, כנהוג בעולם העתיק. בערים היו גםמבני ציבור וממשל גדולים,שווקים ואצטדיון ספורט שבו התקיימו תחרויות מדי שנה.
בהיותו של האי שער הכניסה המזרחי לים האגאי, הוא היווה נקודת עצירה חשובה לסוחריםפיניקים, ונוצרו בו מושבות מסחר וקהילות פיניקיות משגשגות, גם בתוך הערים היווניות.[3] הנוכחות הפיניקית המשיכה לפחות עד לתקופה ההלניסטית, כפי שמעידותהכתובות הפיניקיות־יווניות שהתגלו באי.[4]
לאחר שרודוס הפכה לחלק מהאימפריה הרומית, היא איבדה מחשיבותה, ונודעה כמקום אליו הוגלו מנהיגים שונים מסיבות פוליטיות, כדוגמת הקיסרטיבריוס שהוגלה לאי לתקופה קצרה במאה הראשונה לספירה. לפי המסורת הנוצריתפאולוס הגיע לאי בתקופה זו והפיץ בה את בשורתהנצרות המוקדמת. בשנת 395 עם התפצלות האימפריה הרומית, החלה התקופה הביזנטית באי שהיה לבירת הפרובינקיה של האיים.
ההוספיטלרים החזיקו באי עד 1522, למרות התקפות רבות על חומות העיר שנבלמו על ידי מגיניה. לבסוףהאימפריה העות'מאנית, ברשותסולימאן המפואר, כבשה את האי לאחרקרב קשה ועקוב מדם. האבירים עברו למלטה ונקראו מאז אבירי מלטה. הטורקים הגיעו לאי עם כ־400 ספינות ומאה אלף חיילים מולם עמדו כ־7000 מגיני רודוס, שלבסוף לאחר מצור קשה נאלצו להיכנע. מאז ולמשך 390 שנה שלטו באי הטורקים.
ב־22 באפריל 1863 נפגע האי ברעידת אדמה קשה שהחריבה בו בתים רבים.[5]
ב־12 במאי1912 כבשו האיטלקים את רודוס,[6] במהלךהמלחמה האיטלקית־עות'מאנית.[7] במהלך התקופה בה שלטהאיטליה הפשיסטית ברודוס, נעשו ניסיונות לכפות על תושבי המקום את התרבות האיטלקית. במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו קודמו ניסיונותיה של איטליה לבנות אימפריה ים תיכונית. לאחרכניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס בה ניסו הבריטים להחזיק באיי הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הגרמנים. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943, והחזיקו בו עד לסוף המלחמה. לאחר המלחמה הושלט באי שלטון צבאי בריטי, וב־1948 הועבר האי לשליטת היוונים. ב־1949 נערך באיהסכם רודוס, הסכמי שביתת הנשק בתוםמלחמת 1948 בארץ ישראל.
החל משנות ה־60 החלה רודוס לקבל אליה גלי תיירים והפכה למרכז תיירות בינלאומי.
לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה מפוארת ועתיקה.בנימין מטודלה כתב שמצא באי ארבע מאות יהודים. הרבעובדיה מברטנורא עבר באי במסעו לארץ ישראל בשנתה'רמ"ח (1487)[8] וציין לשבח את השכלתם של יהודי האי. לאחר כיבוש האי בידיסולימאן הראשון בשנת 1522 הוטב מעמד היהודים ומספרם באי גדל.[9] בין השאר, קלט האי ממגורשי ספרד. לקראת סוףהמאה ה־19 היוו היהודים את הקבוצה הדתית השנייה בגודלה באי, וקהילתם מנתה 11 אלף נפש מתוך 28 אלף תושביו.[10] בתחילת המאה העשרים עזבו יהודים רבים את רודוס, בחיפושיהם אחר פרנסה טובה יותר, או מפחד הכרזת החוקים האנטישמיים. בשנת1930 מנתה הקהילה היהודית כ־4,000 איש מתוך 30,000 תושבי האי.[11] בשנת 1927 הוקם באי בית מדרש לרבנים בתמיכת הממשלה האיטלקית.[9]
הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא אסון ליהודי רודוס, ו־1,673 מהם נשלחו לאושוויץ. רק 151 מהם שרדו. הקונסול הטורקי,סלאחטין אולקומן, הצליח להציל כ־42 יהודים, בטענה כי הם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה. כיום נותרו כ־40 יהודים ברודוס, ובית כנסת קהל שלום בעיר רודוס הוא היחיד שפעיל בו ומשמש בעיקר כמוזיאון.
בשנת 2016 הוקם באי ביתחב"ד, על ידי הרב אורי מדינה הפעיל בעיקר בעונת התיירות, המקום מפעיל גם בית כנסת ומסעדה כשרה.[12]
שבעה חודשים בשנה, בקיץ ובעונות המעבר, פרנסת בני המקום מבוססת בעיקר על התיירות. בשאר חודשי השנה, כאשרמזג האוויר מאפשר זאת, הם עוסקים בעבודותבנייה,אחזקה וחקלאות, ומשום כך, רובם המוחלט של אתרי התיירות מושבתים בחורף, וכן כמחצית מהחנויות סגורות בתקופת החורף.
.jpg)
